ניריתסקוטלנד1
New member
מה בפינה
אמפטיה/סימפטיה
מצאתי את הפוסט הזה בדף הפייסבוק של "מורן שמש- הורות מקושרת הדרכת הורים" וחשבת שזה מתאים למה בפינה שלנו.
שאלות לא נראה לי שמתאימות כאן, אבל אני מאוד ישמח אם תוכלו לשתף טובענות, לבטים או סיפורים שהפוסט הזה מעלה אצלכם.
להלן הקטע כמו שהוא מופיעה בדף הפייסבוק של מורן שמש, שאישרה לי להשתמש בו.
תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה:
אתם מתקשרים לחבר/ה שלכם ומספרים לו/לה על היום המזעזע שעבר עליכם, הבוס כעס עליכם והפרזנטציה שעבדתם עליה כל כך הרבה זמן היתה כישלון.
ואז היא/הוא אומרים: "לא נורא, יש דברים גרועים יותר בחיים, מחר יהיה יום חדש..."
מה תרגישו כלפי אותו חבר/ה באותו הרגע?
האם בפעם הבאה שיעבור עליכם יום קשה תבחרו להתקשר לאותו חברה/חברה?
בדיוק אותו הדבר קורה עם ילדנו.
ילדנו חווים כל כך הרבה רגשות במהלך היום שלהם – כעס, תסכול, שמחה, עצב, עלבון ואנחנו כל כך מורגלים לבטל את הרגש שלהם.
החל מינקות, כשתינוק בוכה ואנחנו אומרים לו: "די. די לבכות..."
כשלילד שלנו נשבר צעצוע, אנחנו מאוד ממהרים להקטין את הנזק: "לא נורא, אני אקנה לך כזה חדש..."
כשהילד שלנו מספר לנו שחבר בגן העליב אותו, אנחנו מיד פותרים: "אז אל תהיה חבר שלו..."
כשהילד שלנו נופל אנחנו מבטלים את הכאב: "הנה נתתי נשיקה וזהו זה עבר... בוא נלך לשחק בנדנדה..."
מוכר? במקום זה נסו פשוט להיות שם. להכיל את הרגש, לתמלל אותו עבור הילד. ולהביע אמפטיה.
כשתינוק בוכה – הסבירו לו: "נכון. אתה בוכה כי אתה עייף. בוא אני אעזור לך להרדם..."
כשמעליבים את הילד שלכם, תתמללו לו: "אוי, זה בטח מאוד פגע בך..."
וכשהוא נופל ובוכה, אמרו לו: "וואו זה ממש כואב לך..." ופשוט הציעו חיבוק ותנו לו לבכות עד שהכאב יעבור...
האם זו לא התגובה שהיינו מצפים מהחבר/ה שלנו בתחילת הסיפור?!
אני שומעת מהרבה הורים שאני פוגשת שהדברים האלה כל כך נכונים בעיניהם אך כל כך קשים ליישום.
אני מבינה. וזה נכון. זו שפה חדשה, דרך שונה להתנהל במשפחה שלנו. וכמו כל שינוי, הוא קשה בהתחלה ודורש תרגול, ואחר כך השפה הזו הופכת שגורה בפינו ואנחנו לא זוכרים מה אמרנו קודם...
ואני רוצה לעזור לכם להתחיל. אז הנה המשימה השבועית שלכם– ביומיים הקרובים נסו להשתמש בגישה הזו של תמלול הרגש וההכלה שלו עם הילדים שלכם. מבלי לפתור, מבלי להסיח את הדעת, מבלי לבטל.
להכיל ולתמלל את הרגש.
מצ"ב סירטון מקסים על ההבדל בין סימפטיה לאמפטיה:
https://www.youtube.com/watch?v=1Evwgu369Jw
מצ"ב לינק לדף הפייסבוק של מורן שמש: https://www.facebook.com/pages/מורן-שמש-הורות-מקושרת-הדרכת-הורים/213345375521322?pnref=lhc.recent
מצאתי את הפוסט הזה בדף הפייסבוק של "מורן שמש- הורות מקושרת הדרכת הורים" וחשבת שזה מתאים למה בפינה שלנו.
שאלות לא נראה לי שמתאימות כאן, אבל אני מאוד ישמח אם תוכלו לשתף טובענות, לבטים או סיפורים שהפוסט הזה מעלה אצלכם.
להלן הקטע כמו שהוא מופיעה בדף הפייסבוק של מורן שמש, שאישרה לי להשתמש בו.
תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה:
אתם מתקשרים לחבר/ה שלכם ומספרים לו/לה על היום המזעזע שעבר עליכם, הבוס כעס עליכם והפרזנטציה שעבדתם עליה כל כך הרבה זמן היתה כישלון.
ואז היא/הוא אומרים: "לא נורא, יש דברים גרועים יותר בחיים, מחר יהיה יום חדש..."
מה תרגישו כלפי אותו חבר/ה באותו הרגע?
האם בפעם הבאה שיעבור עליכם יום קשה תבחרו להתקשר לאותו חברה/חברה?
בדיוק אותו הדבר קורה עם ילדנו.
ילדנו חווים כל כך הרבה רגשות במהלך היום שלהם – כעס, תסכול, שמחה, עצב, עלבון ואנחנו כל כך מורגלים לבטל את הרגש שלהם.
החל מינקות, כשתינוק בוכה ואנחנו אומרים לו: "די. די לבכות..."
כשלילד שלנו נשבר צעצוע, אנחנו מאוד ממהרים להקטין את הנזק: "לא נורא, אני אקנה לך כזה חדש..."
כשהילד שלנו מספר לנו שחבר בגן העליב אותו, אנחנו מיד פותרים: "אז אל תהיה חבר שלו..."
כשהילד שלנו נופל אנחנו מבטלים את הכאב: "הנה נתתי נשיקה וזהו זה עבר... בוא נלך לשחק בנדנדה..."
מוכר? במקום זה נסו פשוט להיות שם. להכיל את הרגש, לתמלל אותו עבור הילד. ולהביע אמפטיה.
כשתינוק בוכה – הסבירו לו: "נכון. אתה בוכה כי אתה עייף. בוא אני אעזור לך להרדם..."
כשמעליבים את הילד שלכם, תתמללו לו: "אוי, זה בטח מאוד פגע בך..."
וכשהוא נופל ובוכה, אמרו לו: "וואו זה ממש כואב לך..." ופשוט הציעו חיבוק ותנו לו לבכות עד שהכאב יעבור...
האם זו לא התגובה שהיינו מצפים מהחבר/ה שלנו בתחילת הסיפור?!
אני שומעת מהרבה הורים שאני פוגשת שהדברים האלה כל כך נכונים בעיניהם אך כל כך קשים ליישום.
אני מבינה. וזה נכון. זו שפה חדשה, דרך שונה להתנהל במשפחה שלנו. וכמו כל שינוי, הוא קשה בהתחלה ודורש תרגול, ואחר כך השפה הזו הופכת שגורה בפינו ואנחנו לא זוכרים מה אמרנו קודם...
ואני רוצה לעזור לכם להתחיל. אז הנה המשימה השבועית שלכם– ביומיים הקרובים נסו להשתמש בגישה הזו של תמלול הרגש וההכלה שלו עם הילדים שלכם. מבלי לפתור, מבלי להסיח את הדעת, מבלי לבטל.
להכיל ולתמלל את הרגש.
מצ"ב סירטון מקסים על ההבדל בין סימפטיה לאמפטיה:
https://www.youtube.com/watch?v=1Evwgu369Jw
מצ"ב לינק לדף הפייסבוק של מורן שמש: https://www.facebook.com/pages/מורן-שמש-הורות-מקושרת-הדרכת-הורים/213345375521322?pnref=lhc.recent
