מה בפינה גידול ילדים בהגירה

[פרפרי אהבה]

לא מוגבלות, רק זקוקה לזמן כדי לצאת מאיזור הנוחות שלי

 

[noaronen1]

היה גיל מסויים שפתאום הם נורא התביישו שיש לי מבטא

זה היה בערך בגיל 6-7, אצל כל אחד מהם - פתאום הם תיקנו אותי אם עשיתי טעויות בדיבור, או ביקשו שאני לא אדבר ליד החברים כי יש לי מבטא. היתה לי שיחה מאד פתוחה, והיתה פעם אחת שהייתי עם הילדים, אמרתי איזשהו משפט, הבן הגדול שלי תיקן אותי בצורה מאוד נעימה ואפילו מזלזלת של איך אני עושה כזו טעות. האבא שדיברתי איתו אמר לבן שלי שזה לא נורא ולמרות הטעות הוא הבין בדיוק מה שאמרתי. זה היה מאד יפה מצידו. אחר כך ניהלתי שיחה עם הבן שלי. לא נעלבתי. מאוחר יותר בדיוק באותו גיל זה קרה עם הבת שלי, אני תוהה אם בקרוב אני אקבל את אותו יחס מהקטן שמתקרב לגיל 6. ואני חושבת שיש לי אנגלית לא רעה בכלל, אני מעבירה סדנאות ושות' באנגלית, אבל אין מה לעשות יש לי בכל זאת איזשהו מבטא ולפעמים אני גם עושה טעויות...

 

[alphadelta]

זה תלוי רק בנו

פעם, בישראל היה את הרצון להטמע. למחוק את הגלותיות. ולכן הייתה בושה בהורים שמדברים שפה גלותית. גם פה היה כך בעבר. ולראיה - את מיטב שירי חג המולד כתב היהודי הנודע ארווין ברלין. אני חושבת שזה תלוי בכמה גורמים. רב החיים של ילדי גרנו במקומות בהם יש המון זרים. המון הורים שמדברים אנגלית כשפה שניה. יש בתים שגם דור הסבים גר איתם והם לא מדברים אנגלית כלל. כך שזה מצב שילדי גדלים לתוכו. יש להם הורה אחד שמדבר אנגלית ברמה של שפת אם והורה אחד עם מבטא. גורם שני זה מה שאנחנו משדרים. אלה אנחנו וזהו. אנחנו מדברים עברית איתם. נקודה. לאמא יש מבטא ולפעמים אמא הוגה מילים בצורה לא נכונה. נקודה. וזהו. זה כמו לרצות לשנות לי את צבע העיניים או את הגובה. כן היו פעמים שילדי תיקנו אותי מול אנשים. זו הייתה הזדמנות נהדרת ללמד תיקון שפה בצורה נכונה ומנומסת. למשל, לעשות שיקוף עם השימוש הנכון או להסביר אחר כך. מעבר לכך, הם גם מודעים ליתרונות של שליטה בשתי שפות ושתי תרבויות. מה שאני משערת בין הגורמים לחוזק הקשר לעברית ולישראל

 

[orilina]

אין לי בעיה עם ספורט

הבעיה שלי זה עם ההשתעבדות הטוטאלית - לדעתי גם זה יוצר לחץ על הילדים במיוחד הצעירים בהם. אנחנו עושים חוגים - פעילות מהנה של אחרי הצהריים ואת הסופש משאירים פנוי לפעילות משפחתית. מצד שני החבר'ה שלי עוד קטנים, נראה מה יהיה עוד כמה שנים.
וכולם פה עושים ספורט וגם כולם היו בנבחרות כשלמדו בבתי ספר.

 

[ניריתסקוטלנד]

בוני מתקנת את האנגלית שלי. אבל לא ליד אנשים.

 

[noaronen1]

אני לא מדברת על לתקן אותי בעדינות בשקט ובצד

אני מדברת על ממש אקט של בושה שהילדים שלי חשו וגם צחקו עלי עם חבריהם בפניי.
אני מאוד פתוחה בנושא, לא מתביישת בזה שאני עושה טעויות. עם הילדים שלי? מעולם לא שידרתי להם שאני מהגרת נחותה ואני גם חושבת שהאנגלית שלי ברמה מאד גבוהה. זה פשוט היה מן שלב שהם עברו -וזה שגרנו באזור של הורים מכל העולם לא שינה את התחושה של ילדיי שאנגלית היא לא השפה הראשונה שאני מדברת. דיברנו על זה בצורה פתוחה לנסות להבין מה מפריע להם והגענו להבנה. לא נעלבתי, כי נזכרתי באבא שלי שניסה להיפטר מה-ר' המתגלגלת של פולני שהגיע לישראל בגיל 10 ורצה לדבר כמו צבר. אבל כן, זה היכה בי שאני מהגרת ולכן זה טבעי שילדיי יתביישו בי באיזשהו שלב. זה לא איתנו יותר, אבל הביקור של השלב הזה בביתנו בהחלט היה עוד שלב בדרך כהורים ישראלים מהגרים.

 

[alphadelta]

שיחה שהייתה לי היום

דיברתי עם אם בבית הספר. אני לא מכירה אותה. היא מכירה את בתי. היא שאלה בן כמה בני. כשעניתי היא שאלה ״איזה ספורט הוא משחק״ לא ״ האם הוא משחק?״ לא ״ האם הוא מתעסק בפעילות גופנית?״ אלא ישר ״איזה״.

 

[ניריתסקוטלנד]

מה בפינה

גידול ילדים בהגירה

לבקשת אחד מחברי הפורום, הנושא היום הוא גידול ילדים במקום שאנחנו ההורים, לא בהכרח שוחים במים חמימים, שמגדלים ילדים בתרבות אחרת מהתרבות בה אנחנו גדלנו והילדים הרבה פעמים יודעים יותר מאיתנו. זה יכול להיות שפה, תרבות, ערכים או כל דבר אחר שאנחנו מוצאים את עצמנו במקום לא מוכר, לא יודעים איך לנהוג, איך לאיית, מה ללבוש וכד'.
בזמנו כאשר האתיופים הגיעו לישראל, אב המשפחה, שהיה באתיופיה ראש המשפחה לכל דבר, הפך בישראל לאדם ללא מעמד במשפחה, כיוון שהיה הכי פחות בקי בחיי היומיום. כל ערכי המשפחה השתנו ברגע ונוצר שם קרע גדול. מצבנו טוב בהרבה ממצבם, אבל הקושי קיים.


מה מהתרבות של הארץ בה אתם חיים אימצתם והכנסת לחייכם או לחיי בני משפחתכם? (שפה, מנהגים, תרבות)

האם יש מנהגים שקיימים במדינה בה אתם חיים ולא נכנסים אליכם הביתה? שאלה קשה או שאולי פשוטה, במיוחד למי שנשוי לבן זוג מקומי, אז שווה לציין אם אתם משפחה ששני בני הזוג ישראלים או לא.

באיזה קשיים או דילמות אתם נתקלים בחיי היומיום?

איך אתם מרגישים עם זה שהילדים יודעים יותר מכם במקרים מסוימים? (חגים, שפה, מנהגים)

האם היה משהוא שבתחילת הדרך אמרתם, לא בבית סיפרי, והיום אימצתם? האם יש דברים שמאוד הפריעו לכם בהתחלה והיום אתם רואים אותם בעיניים אחרות?

וכרגיל, תרגישו חופשי להוסיף כל דבר בנושא זה.
אני רוצה להודות לחבר הפורום שהציע נושא חשוב זה ורוצה להשאר אנונמי

 

[alphadelta]

כמה מבורכים ילדייך

שאתם מדברים כך בפתיחות

 

[een ogenblik]

סמכות הורית

סמכות הורית אינה רק היכולת לתקשר עם הסביבה בשפת הסביבה. סמכות הורית נובעת מהרבה מאוד דברים, בבית ומחוץ לבית. הבעיה בעליה האתיופית כדוגמא, היא לא רק חוסר יכולת אב המשפחה לתקשר עם הסביבה, אלא זילזול הסביבה באבי המשפחה. קשה לקיים סמכות הורית כאשר הסביבה משדרת לילד כי הוריו נחותים וחסרי חשיבות. למען האמת, טעות זו לא נעשתה לראשונה עם העליה האתיופית, אלא ברבות מן העליות ההמוניות לישראל שקדמו לה. כאשר הורה מצליח לקיים את הסמכות ההורית שלו מול ילדיו, גם אם הם אלו השולטים בשפה המקומית ובניואנסים המקומיים, לא נוצרות צרימות ביחסים הפנים משפחתיים.

הרבה לפני שאימצנו את כאוס, היה ברור לנו שילד שלנו לא יהיה ילד ישראלי, אלא ילד מקומי עם הורים ישראליים. לא ציפינו מכאוס שתדע מה שילדים ישראליים בני גילה יודעים, ולא ציפינו שנוכל לדעת מה שהורים אחרים לבני גילה ידעו. מכיוון שלא ניסינו ליצור מצב זהה להורות שהיינו יוצרים אם היינו הורים בישראל או להתחרות בהורות שיוצרים פלמים, איננו מתייחסים להבדלים כאל גורם מרכזי בחיינו ובהורותינו.

כאוס שולטת בפלמית ואנו לא. כאוס תשלוט בצרפתית, ואנו לא. סביר להניח כי האנגלית שלה תהיה טובה משלנו. אך שפת התקשורת שלנו איתה היא עברית, ואותה אנו יודעים טוב יותר ממנה, וזה כנראה לא ישתנה. כך שגם אם אנו עושים טעויות בפלמית, וגם אם האיש אומר paardenstoel (כסא סוסים) במקום paddenstoel (פטריה) כאשר הוא מתכונן איתה להכתבה (מה שלא קורה יותר לאחר הטעות הזו), עדין בשפה שלנו אנו מסוגלים להבהיר לה היטב שהיא הילדה ואנו ההורים, שאנו מגינים עליה, שומרים עליה ונמצאים שם לתווך בינה לבין עולם המבוגרים האחרים (אך לא בינה לבין ילדים, שזה בכל מקרה גם מה שהיה בישראל ובעיברית). בכל מקרה, גם בישראל ובעברית, תמיד יש דברים שילד מלמד את הוריו, ולמי שאין מלכתחילה בעיה שילדיו ילמדו אותו דברים מסויימים, לא יתקל בבעיה כאשר ילדיו ילמדו אותו ניואנס מקומי לא מוכר.

הורות היא הליך משתנה. לא רק שהילד גדל, גם אנו גדלים בהורותינו. אם חשבתי ששום מנהג חג-מולדי לא יכנס הביתה, ולא טרחתי לשים לב למנהגים לפני בואה של כאוס, הרי המנהגים מסופרים לי גם כך וגם כך, ויש מה שנכנס. לא ככניעה, אלא כקבלה. הסינט, למשל, מביא מתנות לילדים טובים, ממש אחרי שהמכשפות, הזומבים ורוחות-הרפאים עוזבים. אלו מנהגים כיפיים לילדים, שלא הייתה שום סיבה שאכיר לפני שהפכתי לאם לילדה פלמית, ושאין שום סיבה שלא נקבל אותם ברגע שנכנסה לחיינו ילדה פלמית.
אין שום סיכוי שאדע להחליק על הקרח ואוכל לקחת את כאוס להחליק, ולכן אנו נעזרים בהורים שכן מסוגלים. ממש כפי שהורים אחרים נעזרים בנו בתחומים אחרים. אם כאוס הייתה מוכנה ללכת ללמוד לרכב על סוסים, אז גם ללא יכולתנו שלנו לרכב, היינו מצוותים אותה למשפחות אחרות שעושות זאת. עוד משהו שחשוב בעיני שילדים ילמדו על הוריהם - הם לא יודעים הכל, אך הם ימצאו דרך לתת לילד ללמוד את אותו דבר, אם הדבר ההוא חשוב מספיק.

האיש ואני, אם לא ברור, ישראלים. שנינו. שנים מחוץ לישראל לא גרמו לנו להפסיק להיות כאלו, ולא יגרמו לנו בעתיד. גודלנו על ידי הורים ישראלים ילידי הארץ. לא רואה הבדל גדול בין הורותינו להורותם, מעבר לשינויים שהתרחשו בעולם בין חציה השני של המאה העשרים לתחילת המאה העשרים ואחת, ואלו הבדלים שהיינו חווים בכל מקום.

 

[ניריתסקוטלנד]

מאוד אהבתי את

"...שילדים ילמדו על הוריהם - הם לא יודעים הכל..." מאוד מקבלת את המשפט הזה.

 

[een ogenblik]

זו לא ממש הנקודה שלי

בכל סיטואציה טוב שילדים ידעו כילדים שההורים לא יודעים *הכל*. זה יקל עליהם בגיל ההתבגרות, והם לא יזדקקו למרוד בצורה קשה, כנגד הורים כל-יכולים.
אבל בנושא השאלון, הנקודה הייתה שלמרות שההורים לא יודעים הכל, יש להם דרכים עדין להיות המבוגרים האחראיים, המתפקדים, המנווטים את ילדיהם במהמורות החיים. לא צריך לדעת הכל כדי להסתדר. אפשר להעזר ברשתות תמיכה חברתיות. עוד לקח מהותי - החיים האנושיים הם חיי קהילה חברתית, ולא חייבים לדעת לעשות הכל לבד, אלא אפשר לקבל עזרה מבלי להרגיש פחיתות כבוד (וגם לתת עזרה מבלי להרגיש עליונות).

 

[ניריתסקוטלנד]

 

[בוקובזה שטראסה]

גיל ההתבגרות הוא באמת

זמן המבחן האמיתי ליחסים בין ההורים לילדים בכלל, ולמידת ההטמעה של הסמכות ההורית בפרט (רק במאמר מוסגר: מידת הסמכות ההורית לא בהכרח שווה בין שני ההורים, ויכולה להשתנות גם בין שני ילדים באותה המשפחה).
&nbsp
בתור מישהו שחש שעד עכשיו המבחן הזה עובר בהצלחה יתרה עם הבן הבכור (כיתה י"א), הייתי אומר שמבחינתי המפתח הוא פחות ההפנמה שההורים לא יודעים הכל, אם כי זה חלק מהעניין, כמו גם הודאה כנה בטעויות ועידוד תחומים שבהם הילד הוא המומחה, ויותר שכשמפעילים סמכות הורית יהיה ברור לילד כבר מגיל צעיר הרציונאל שעומד מאחורי זה, ושזה לטובתו. דורש הרבה הסברים, ועוד הסברים, ועוד, אבל הרווח מצדיק את ההשקעה.

 

[ניריתסקוטלנד]

תודה, נשמע נכון מאוד

 

[noaronen1]

 

[Sinophile]

עונה כרגיל בקיצור (אבל יופי של נושא

)

הילדים שלי גדלים בתרבות שונה ממה שאני גדלתי.
אז יש בינינו ההורים לבינם פערי דור, פערי שפה ופערי תרבות.
יש הורים שנלחצים מזה ושזה מפריע להם, לנו זה לא מפריע. כמובן שהייתי רוצה לדעת טוב מהם אנגלית (או צרפתית) אבל זה כבר לא יקרה, לא נורא. לפעמים הפערים הללו מייצרים מצבים משעשעים ביותר!
לפעמים אנחנו חולקים איתם את התרבות שעליה גדלנו ולה אנו רגילים ולפעמים זה אפילו תופס (מנהגי חגים, מערכונים של הגשש, מוסיקה וכו׳).
אין לנו בעיה לאמץ דברים מהתרבות המקומית. אימצנו כל מיני ביטויים ומנהגים בסין ואנחנו ממשיכים לאמץ מנהגים גם כאן בקנדה (כמו להסתובב עם פרח על דש המעיל שבוע לפני יום הזכרון שהיה אתמול).
אני שמחה עבורם שהם לא יחוו חוסר שייכות ופערים עם הסביבה שלהם כפי שאנחנו חווים. הם כבר אנשי העולם וזה פחות מטריד אותם בגלל האופן בו גדלו עד כה.
הדבר היחיד שמפריע לי הוא שלפעמים אני חשה שהם עלולים לפספס הזדמנויות בגלל שההורים שלהם לא מכירים דברים מספיק. למשל, חוגים שלא שמענו עליהם או בתי ספר מיוחדים/תכניות מיוחדות/תיכונים מיוחדים.
מקווה שהם לא נפגעים בגלל פערי המידע הללו שלנו...

 

[ניריתסקוטלנד]

אחד הקשיים שלי הם כמו שכתבת,

הפחד שהבת שלי תפספס משהוא בגלל חוסר הידע שלי.

 

[alphadelta]

כן, אבל...

זה קורה. וזה קרה. אבל שרדנו מצד שני , הילדים לומדים אחריות. עליהם להקשיב להודעות במערכת הכריזה של בית הספר כל בוקר. (אני עדיין בודקת כל כמה ימים באתר של בית ספר...) אנחנו כמה אמהות שכולנו לא נולדנו פה, מצלצלות אחת לשניה מתעדכנות ומעדכנות.

 

[פרפרי אהבה]

נושא נפלא!

לצערי לא יכולה לתרום לנושא יותר מידי כי אין לי ניסיון בזה, אבל אני יכולה לומר שזה משהו שמאוד מלחיץ ומאיים מבחינתי.