מלחיץ ומאים? אני לא חושבת שזה משהו שצריך לגרום לכזאת
תגובה.
אני חושבת שהילדים היו גדלים אחרת ממה שגדלנו גם אם היינו מגדלים אותם באותה עיר ובאותו בית שאנחנו גדלנו בו. הטכנולוגיה שונה, הנורמות שונות, התרבות השתנתה בשלושים שנה האחרונות. פעם נשים היו עובדות פחות ונמצאות עם הילדים אחה"צ, היום בישראל רוב המשפחות חייבות ששני ההורים יעבדו במשרה מלאה כדי לשרוד כלכלית. פעם לא היתה טכנולוגיה שקיימת היום. פעם היו נותנים לילדים לרוץ לגינה בלי השגחה והיום יש מודעות לסכנות שקיימות (והיו קיימות גם לפני 30 שנה, רק שאף אחד לא דיבר אז על פדופילים וכו').
תמיד יש נטיה לעשות רומנטיזציה על העבר ולחשוב שהכל היה נפלא אז וכמה חבל שהטכנולוגיה או ש- X או ש- Y שינו את הכל, אבל אני חושבת שכל דור אומר את זה על הדור החדש. אני לא רואה בקידמה דבר שלילי, ואני שמחה שלילדים שלי יש יותר אפשרויות ממה שלי היו.
אני שמחה מאוד על הרבדים שהילדים שלי מקבלים בגידול שלהם בגלל שאנחנו גרים בארה"ב, שאני לא קיבלתי. הם לומדים שיש עוד דתות בעולם, אנשים שלא כולם לבנים ולא כולם נראים אותו דבר, עוד תרבויות, עוד מנהגים. הגדול שהולך לגן מקבל טיפול כמעט אישי ולא צריך להצטופף עם 35 ילדים בגן, הוא חי בתרבות לא אלימה ומקבל הלם בביקורים בישראל כשהוא רואה כמה אלימים הילדים שם, הוא לא צריך לרוץ למקלטים, הוא לא צריך עדיין להתמודד עם זה שיש אנשים ששונאים אותו בגלל הדת שלו או בגלל מקום הלידה של ההורים שלו (הוא יחשף לפוליטיקה הזאת כשיגדל).
לא הכל מושלם איפה שאנחנו גרים כעת, אין מקום מושלם, אבל אנחנו בחרנו את הדברים השליליים עימם אנחנו מעדיפים להתמודד, ואני חושבת שהורות ממקום כזה של בחירה היא בעלת יתרונות על פני הורות שנשארת באותו מקום מכוח האינרציה. אנחנו חושבים וממשיכים לחשוב איפה לגדל את הילדים ומה היתרונות והחסרונות בכל מקום, ולשמחתנו יכולים לשחק במשתנים ולבחור לפי ההעדפות שלנו. אנחנו יכולים לעצב לנו את החוויה של גידול הילדים בהתאם לראות עיננו ולא נגררים לעשות את מה שההורים שלנו עשו ומה שאנחנו זוכרים רק כי זה הכי קל והכי פשוט, אנחנו לא פאסיביים אלא אקטיביים בבחירות ההוריות שלנו ואני חושבת שזה יתרון גדול של גידול ילדים כמהגרים.
בישראל לדוגמה הילדים היו מקבלים לימודי יהדות וחגים בגנים ובבתי הספר, בכל מקום מסביב. כאן אנחנו צריכים באופן אקטיבי לחשוב מה מהיהדות אנחנו רוצים להעביר להם, בתור אתאיסטים בעצמנו, מה אנחנו רוצים ללמד אותם כדי שיכירו את המנהגים, איזה משמעות לצקת לחגים, איזה זווית של החגים להעביר להם. בישראל ההורים לא צריכים לעשות כלום, כאן אנחנו צריכים לעבוד על הנושא, ולהחליט החלטות, וזה עדיף בעיני.
ואני גם אוסיף שילדים דו לשוניים מראים התפתחות קוגניטיבית יותר גבוהה מילדים שגדלו עם שפה אחת, לפי כל המחקרים כיום. פעם חשבו שילדים שגדלים עם שתי שפות אם יתחילו לדבר באיחור, אבל היום יודעים שההפך הוא הנכון וששתי שפות נותנות לילדים יתרונות התפתחותיים.
תגובה.
אני חושבת שהילדים היו גדלים אחרת ממה שגדלנו גם אם היינו מגדלים אותם באותה עיר ובאותו בית שאנחנו גדלנו בו. הטכנולוגיה שונה, הנורמות שונות, התרבות השתנתה בשלושים שנה האחרונות. פעם נשים היו עובדות פחות ונמצאות עם הילדים אחה"צ, היום בישראל רוב המשפחות חייבות ששני ההורים יעבדו במשרה מלאה כדי לשרוד כלכלית. פעם לא היתה טכנולוגיה שקיימת היום. פעם היו נותנים לילדים לרוץ לגינה בלי השגחה והיום יש מודעות לסכנות שקיימות (והיו קיימות גם לפני 30 שנה, רק שאף אחד לא דיבר אז על פדופילים וכו').
תמיד יש נטיה לעשות רומנטיזציה על העבר ולחשוב שהכל היה נפלא אז וכמה חבל שהטכנולוגיה או ש- X או ש- Y שינו את הכל, אבל אני חושבת שכל דור אומר את זה על הדור החדש. אני לא רואה בקידמה דבר שלילי, ואני שמחה שלילדים שלי יש יותר אפשרויות ממה שלי היו.
אני שמחה מאוד על הרבדים שהילדים שלי מקבלים בגידול שלהם בגלל שאנחנו גרים בארה"ב, שאני לא קיבלתי. הם לומדים שיש עוד דתות בעולם, אנשים שלא כולם לבנים ולא כולם נראים אותו דבר, עוד תרבויות, עוד מנהגים. הגדול שהולך לגן מקבל טיפול כמעט אישי ולא צריך להצטופף עם 35 ילדים בגן, הוא חי בתרבות לא אלימה ומקבל הלם בביקורים בישראל כשהוא רואה כמה אלימים הילדים שם, הוא לא צריך לרוץ למקלטים, הוא לא צריך עדיין להתמודד עם זה שיש אנשים ששונאים אותו בגלל הדת שלו או בגלל מקום הלידה של ההורים שלו (הוא יחשף לפוליטיקה הזאת כשיגדל).
לא הכל מושלם איפה שאנחנו גרים כעת, אין מקום מושלם, אבל אנחנו בחרנו את הדברים השליליים עימם אנחנו מעדיפים להתמודד, ואני חושבת שהורות ממקום כזה של בחירה היא בעלת יתרונות על פני הורות שנשארת באותו מקום מכוח האינרציה. אנחנו חושבים וממשיכים לחשוב איפה לגדל את הילדים ומה היתרונות והחסרונות בכל מקום, ולשמחתנו יכולים לשחק במשתנים ולבחור לפי ההעדפות שלנו. אנחנו יכולים לעצב לנו את החוויה של גידול הילדים בהתאם לראות עיננו ולא נגררים לעשות את מה שההורים שלנו עשו ומה שאנחנו זוכרים רק כי זה הכי קל והכי פשוט, אנחנו לא פאסיביים אלא אקטיביים בבחירות ההוריות שלנו ואני חושבת שזה יתרון גדול של גידול ילדים כמהגרים.
בישראל לדוגמה הילדים היו מקבלים לימודי יהדות וחגים בגנים ובבתי הספר, בכל מקום מסביב. כאן אנחנו צריכים באופן אקטיבי לחשוב מה מהיהדות אנחנו רוצים להעביר להם, בתור אתאיסטים בעצמנו, מה אנחנו רוצים ללמד אותם כדי שיכירו את המנהגים, איזה משמעות לצקת לחגים, איזה זווית של החגים להעביר להם. בישראל ההורים לא צריכים לעשות כלום, כאן אנחנו צריכים לעבוד על הנושא, ולהחליט החלטות, וזה עדיף בעיני.
ואני גם אוסיף שילדים דו לשוניים מראים התפתחות קוגניטיבית יותר גבוהה מילדים שגדלו עם שפה אחת, לפי כל המחקרים כיום. פעם חשבו שילדים שגדלים עם שתי שפות אם יתחילו לדבר באיחור, אבל היום יודעים שההפך הוא הנכון וששתי שפות נותנות לילדים יתרונות התפתחותיים.
עדיין מדהים אותי, כל פעם כמה מגוונת האוכלוסיה. אבל יש לזכור שזה לא ככה בכל ארצות הברית. (לפי הנסיון שלי עד עכשיו זה כך במקומות של ׳היי טק׳ ובאישורים של אוניברסיטאות. ) יש דברים שאימצנו מהתרבות האמריקאית. אחד הדברים בלט בביקורים הראשונים. ילדי אמרו כל הזמן תודה סליחה ובבקשה. והמבוגרים מסביב התמוגגו. הצעירים צחקו. אבל יש משהו מופלא בנימוס הזה. בהוקרה התודה. לחכות בתור בלי לדחוף. בטח אימצנו עוד המון מנהגים קטנים שאני בטוח לא ערה לגביהם. מה לא נכנס הביתה? מנהגים של דתות אחרות לא נכנסים הביתה. אבל כן של מדינות אחרות. ( פסלים של שיבה לא. אוכל הודי מהשכנים כן ) עיניין השפה הוא בהחלט מעניין. הם שוחים בשפה האנגלית ברמה שלעולם לא אשחה בה. זה גם מלמד אותי ואותם המון עלינו. על קבלת השונה. איך לכל אחד יש נקודות שהוא טוב בהם וכאלה שזקוקות לשיפור. לעבודות לקולג׳ אני שואלת אותם אם יש מילה ספציפית שאני מחפשת. ולשיעורי בית באנגלית הם יודעים שיש לפנות לאבא ( או דודה או סבתא...) אני חושבת שפשוט עברתי יותר מוקדם מהורים שמגדלים באותה שפה את השלב בו הילדים יודעים יותר מההורה. הם יותר ערים לניואנסים של תרבות ושפה. חשבתי תמיד שאפקח על מה שהם קוראים. אבל הם שניהם קוראים מדופלמים וכבר בכיתה ג׳ וד׳ הם קראו ספרים עבי כרס שלא היה לי סיכוי להספיק לקרוא לפניהם. כך שפיתחנו שיטות אחרות ובדיעבד הן טובות יותר לנו. המון שיחות על מה שהם קוראים. ואני קוראת את התקציר תוך כדי שאדע מה לשאול. אני משערת שמאחר והמון הורים פה הם מהגרים, והמון משפחות מדברות שפה נוספת בבית, אין פה בעיה של בושה בהורה שלא שולט בשפה. פשוט יש יותר עירנות לנושא. מעניין להיות המשפחה האקזוטית שמדברת על החג חנוכה או פסח 
