מה בפינה דיכאון אחרי חזרה מחופשה בארץ

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

דיכאון אחרי חזרה מחופשה בארץ

חזרתי בשבוע שעבר מחופשה של חודש בישראל, ומצאתי את עצמי בדיכאון, אף פעם לא שמתי לב לזה, האם זה היה שם בשנים קודמות?
ואז נזכרתי בכתבה הזאת, וחשבתי, כמה נכון בשבילי, וכמה חשוב לשתף את זה בפורום הזה.

ביום רביעי אני לא יהיה עם WIFI להוציא את מה בפינה, אז מה אתם אומרים על מה בפינה ביום שני?

מה דעתכם? חוויתם דיכאון או דיכדוך אחרי חזרה מחופשה בישראל? האם זה כך אחרי כל חופשה או רק כשחוזרים מישראל?
תרגישו חופשי להתיחס לכל דבר בנושא, וסליחה שאני לא כאן לראות התייחסויות, אני חוזרת לסיביליזציה ביום חמישי בערב.

מצ"ב הכתבה שפורסמה בדאצ'טאון:
http://dutchtown.nl/backfromisraeldepression/


מצ"ב דף פייסבוק עיסקי של נועה ברום שכתבה את המאמר ואישרה לי להשתמש בו:
https://www.facebook.com/NoaBrumeCounsellingCoachingTraining?fref=ts

שבוע טוב

 

[פרפרי אהבה]

עדיין לא הייתי בחופשה בישראל...

מתוכננת לחופשת החורף פה. יש הרבה בלאגן סביב זה והרבה לחץ של כולם שאגיע כבר בחגי תשרי (אבל זה לא אפשרי מבחינת זמני עבודה).
יש הרבה שאלות של איפה נגור- אני רוצה שנגור לפחות חלק מהזמן אצל ההורים שלי כי זה מאוד חשוב להם ובעלי לא רוצה אלא רוצה שנגור במלון כדי שלא תהיה מלחמת עולם בין ההורים איפה נגור. כל אחד מהצדדים במשפחה לוחץ עלינו כשבכלל אין תאריכים לנסיעה...
&nbsp
אומנם יש עוד זמן, אבל יש טיפים איך לשרוד ביקור ראשון בארץ

 

[carlimi]

הייתי הולכת על מלון ....

 

[משל333]

לדעתי

צריך לישון אצל ההורים ולחלק חצי חצי את הזמן ביניהם. מדוע אמורות לפרוץ מלחמות עולם ביניהם? הרי זה הכי ברור.
אני ממש נגד שינה במלון. הסיבה העיקרית הרי שאתם באים לבקר בארץ, אם לא היחידה, זה ההורים. ביקור הוא מטבע הדברים מוגבל בזמן, אז מדוע לא לישון אצלהם? כך גם אם במשך היום אתם מסתובבים הרבה, אתם רואים אותם לפחות בבוקר ובערב. מעבר לעובדה שאתם רוצים לראות אותם, הם גם רוצים לראות אתכם. כנראה לא פשוט להם שעברתם, ואם תבקרו ולא תישנו אצלהם לא רק שלא תשמחו אותם אלא גם תעציבו מאוד, ובצדק.
אצלנו בעלי לא רוצה לישון אצל ההורים שלי (אין מזגן בחדר המיועד לנו והוא ממש סובל מזה) לכן הוא ישן כל הזמן אצל ההורים שלו ואני חצי חצי, כשהילדים שם גם אני ישנה שם. לולא היו ילדים כנראה רוב אם לא כל הזמן הייתי ישנה אצל ההורים שלי. קחי בחשבון שההורים שלנו גרים ממש קרוב אחד לשני ( 10 דקות נסיעה) וגם שההורים שלנו מיודדים ומתראים מיוזמתם, ולכן אין בעיה שכולנו נאכל ארוחות יחד מדי פעם או שנבלה ערב בבית אחד וההורים השניים מצטרפים. בימים שאני והילדים היינו אצל ההורים שלי, בעלי התייצב אצלנו בבוקר, היינו עושים את התוכניות לאותו יום, ובלילה אחרי שחזרנו מבילויים ומפגשים הוא הוריד אותי אצל ההורים שלי וחזר לשלו. עבד מצויין.
אם את חושבת שיהיו מלחמות בין ההורים בחלוקה של חצי חצי אולי תרצי לשתף מה הסיבה ונוכל לעזור לך לחשוב איך מתמודדים.

 

[carlimi]

לא בכל המקרים זה כזה

פשוט.
עיין ערך הביקור של ההורים שלה כאן אצלם בניויורק אך לא מזמן.
רק מההודעות שלה כאן בפורום ומהשיתופים במהלך הביקור, היה נשמע שהיא הייתה מאוד אומללה.
למה לגרום גם לביקור בארץ להיות כזה!?
לדעתי זה ממש פספוס

 

[AlicePJ]

גם לדעתי כדאי מלון אם יש לכם אפשרות כלכלית

אם לנו היה כסף זה מה שהיינו עושים.

 

[פרפרי אהבה]

האמת שאני לא מתה על הרעיון של מלון- נראה לי בזבוז...

אני אישית בעד חצי מהזמן אצל ההורים שלי וחצי אצלו . חברים שלנו עושים שכל אחד אצל ההורים שלו וכמובן נפגשים במהלך היום.
בעיני זו הזדמנות לבלות עם המשפחה, גם אם זה לא תמיד כיף...
האמת שאצלנו המשפחות גרות יחסית קרוב כך שזה לא ביגדיל...
&nbsp
&nbsp

 

[lama zebra]

רעיון - למצוא זוג חברים ולהחליף איתם דירות

 

[Et tu Brute]

אני לא יכולה לייעץ לך איפה ללון

אבל נראה לי שאתם צריכים להחליט לפי איפה שיהיה לכם נוח ונעים, ולא כדי למנוע מהמשפחות לריב. כדי שהמשפחות לא יריבו אפשר לחלק את הזמן בין שני הצדדים.
מלון יכול לעלות הון תועפות וגם להוסיף הרבה סרבול והתרוצצות (יש יתרון כשגרים אצל המשפחה שרואים אותם באופן "טבעי" - שותים ביחד את הקפה של הבוקר, רואים ביחד טלויזיה לפני השינה, דברים קטנים כאלה - לדעתי זה לא יסולא בפז בזמן ביקור בארץ, שהוא תמיד עמוס מאוד).

 

[Mottek]

אנחנו נשארים עם ההורים

בפעם האחרונה שהיינו בארץ נשארנו עם ההורים של בעלי. שלחנו את הגדול לקייטנה בירושלים, והם גרו ממש בכניסה לעיר כך שהיה הרבה יותר נוח להגיע לקייטנה וזה היה חוסך לי את כל הפקקים של הכניסה לעיר בבוקר. בסופי שבוע הקפדנו להיות עם אמא שלי.
הפעם הזאת נשארנו אצל אמא שלי. ההורים של בעלי עברו לבית יותר קטן ולא היה מקום בשבילנו. גם הבית של אמא שלי קטן ושני הקטנים היו צריכים לחלוק מיטה, אבל היה שווה את זה. אם בפעם הבאה גם כן נגיע בהרכב מלא זה יהיה קצת יותר מסובך, אבל דיה צרה בשעתה.
תראי, הטיסה לארץ (ועוד עם 5 אנשים) יקרה בטירוף. היינו גם צריכים לשכור אוטו שזה כמו עלות של כרטיס נוסף (בעצם יותר, אבל מי סופר). אז ההוצאות רק להגיע לארץ מגיע בקלות ל$7000 דולר וזה עוד לפני שמלאתי דלק, אכלתי או יצאתי למקומות בילוי.
אז בקיצר, הייתי נשארת עם ההורים. זה גם כיף וגם קצת פינוק כי עושים לך את הכביסה ואת לא צריכה לבשל כל הזמן, וגם ההורים רוצים לבלות זמן איתך, מעבר לכוס קפה או ארוחת ערב מידי פעם. וחוץ מזה, אני חושבת שברגע שאתם תגידו שאנחנו נשארים עם משפחה אחת - ההורים יקבלו את זה ויישרו קו.

 

[פרפרי אהבה]

תודה לכולם

 

[מיכצוקית]

לא הגעתי להגיב...

לויודעת כמה זמן אתם נשואים ואם המשפחה היא אישו עבורכם,
אבל בגדול ממליצה לעשות מה שטוב לכם ולהציב גבולות ברורים למשפחה בכמה אתם נותנים להם לנהל אתכם...

בכל מקרה, נראה לי הכי חשוב לא לתת לזה להכניס מתח ולחץ לביקור שאמור להיות כייף ומהנה

 

[פרפרי אהבה]

תודה יקירה

נשואים 4 שנים. המשפחה היא די אישיו.
אמא שלי מאוד נעלבה שלנו אצל חמותי בחודש שהיה בין מעבר הדירה לבין המעבר לחו"ל (גרנו אצלם כי זה היה קרוב לעבודה שלי ולחברים והרגשתי שאשתגע אם אגור אצל ההורים שלי כי גם ככה הייתי בתקופה לחוצה והם תרמו והרבה ללחץ הזה...).
&nbsp
חמותי לא תגיד מילה אם אנחנו לא נלון אצלה אבל בעלי מתעקש שצריך לגור אצל הוריו ולא אצל הוריי כי יותר נוח שם (חדר יותר גדול ומרווח, יש מזגן בחדר וכו') וגם יודע כמה לא קל לי עם ההורים שלי. הציע כעוד פתרון בית מלון אבל נראה לי מוגזם לגור במלון במשך שבועיים וסתם הוצאה כספית מיותרת...
&nbsp
אני יודעת שזה מאוד חשוב להורים שלי שנישן שם וגם אחותי מנגד מציקה שוב ושוב לגבי זה.
&nbsp
אני יודעת שיהיה לי קשה לגור אצל הוריי אבל שווה לי לגור שם ולספוג את ההתנהלות שם מאשר לשמוע אח"כ כמה אמא שלי נעלבה ולקבל הטפות מוסר מפה עד הנולולו...
&nbsp
על זה שגרנו אצל חמותי בחודש ההוא לפני המעבר שילמתי מאוד ביוקר מבחינה רגשית ואם להודות באמת- אין לי כוחות להתמודד עם דבר כזה שוב.

 

[1me too1]

אם יש לכם תקציב למלון....

לא הייתי חושבת פעמיים, אפילו לא פעם אחת: -)
ברור שבמלון!

 

[AlicePJ]

דיכאון? שמחה!

אנחנו נהנים מהביקורים, ותמיד נשארים אצל אחד הצדדים כך שחוסכים עלויות של מלון, אבל בסופו של דבר אנחנו מתגעגעים לבית, לפרטיות, לנוחות, לדברים שלנו. כיף לנסוע לבקר (אם רק לא היתה טיסה בשביל לעשות את זה) אבל כיף לחזור הביתה.
חופשה רגילה לא היתה לנו מלא זמן אז אני לא יכולה להגיד לגבי זה, אני מניחה שמחופשה רגילה יהיה יותר דכדוך.
ובכלל החלטנו לא לבקר בשנים הקרובות בישראל. התינוק עוד קטן וזה היה סיוט לטוס איתו. אולי עוד כמה שנים כשיגדל ונוכל לשים אותו מול מחשב או הטלויזיה במטוס, נניח בגיל 5 או משהו כזה. לפני זה אני לא מוכנה לעבור שוב פעם טיסה, זה סיוט ולא כיף. אני מעדיפה להיות בחופשה כאן, זה יותר זול ויותר קל וגם יהיה לפחות זמן.

 

[משל333]

הטיסות באמת לא פשוטות

(ואנחנו עוד בחוף המערבי), אבל מה לא עושים בשביל קשר חזק וחם בין הסבים והסבתות והנכדים...

 

[AlicePJ]

סקייפ וביקורים שלהם פה, זה מה שיש

מבחינה כלכלית ומבחינת מצב נפשי אנחנו לא נבקר בישראל בשנים הקרובות, מה גם שהתחילו בבלאגן של הרכבת הקלה אז גם לתל אביב בטח לא נוכל להגיע.
&nbsp

 

[noaronen1]

אני איתך בביקור האחרון ממש שמחתי לחזור

היתה לי ממש אנחת רווחה כשנחתתי לירוק שכאן וביתי חוותה איתי את אותה התחושה. קשה לי כבר הביקורים האלה. אני עייפה משיחות על כלום, לענות מאה פעם על אותה שאלה, ושחלק מהילדים מאד נהנים והאחרין לא מוצאים את עצמם. אני מרגישה שהביקור מכיל המון תהפוכות רגשיות לא רק שלי אלא גם של הילדים ואני צריכה להכיל את הכל - כי תמיד באים אלי...

 

[rona73]

ביקור בארץ

הילדים מאוד אוהבים את ישראל.אני נוסעת בעיקר בגלל הילדים,שיראו את סבא וסבתא.שידברו עברית ושיחוו משפחתיות עם הבן דוד. שהילדים היו ממש קטנים בערך גיל שנתיים היה ביקור עם המון קושי.רציתי לחזור לשיגרה כבר,אבל אחי התחתן והינו חייבים להשאר. מבולגריה לארץ זה שעתיים וחצי ויש טיסות לואו קוסט(עכשיו) ממש שוות. לא זכור לי שעברתי דיכאון,להפך ,הבית הוא כאן ולא בארץ.כיף לבקר את ההורים שלי,ללכת לים.לאכול את האוכל שאבא מבשל. אין אצלנו מריבות היכן ללון,מפני שההורים של האיש לא גרים בישראל.אין לו משפחה בארץ.כשאני באה לארץ זה רק ביקור משפחה. מהצד שלי. אנחנו נוסעים השנה בסוף אוגוסט,נחגוג את ראש השנה בארץ.

 

[Mottek]

עצובה כן. לא מדוכאת

לפני שבוע חזרתי מחופשה בת חודש בארץ. היה נהדר! הילדים נהנו מכל רגע ועשינו כל כך הרבה דברים ביחד. אה, וגם נפגשתי עם נירית המקסימה, והילדים שלנו שיחקו ממש יפה ביחד.
הייתי בישראל לפני חמש שנים והשינויים שחלו מאז בארץ, בתשתיות ובניה, פשוט לא ניתנים לתפיסה. תשתית הרכבות התפתחה המון. הרכבת הקלה בירושלים מדהימה והבניה של הרכבת המהירה מירושלים לתל אביב מרשימה ביותר. בנוסף, כמות הבתים שצצים בכל מקום כמו פטריות אחרי הגשם, ההרחבה של הערים ואיך שאחת גולשת לשניה איפה שפעם היו פרדסים. מה אני יכולה להגיד? זה לא המקום שאני זוכרת. השינויים בקיבוץ בו גדלתי היו עוד יותר מרחיקי לכת. בנו שכונת הרחבה (בפעם האחרונה שהייתי שם זה עדיין היה בתכנון, בקושי) שבעצם הכפילה את גודל הקיבוץ. אפילו הבתים של חברי המשק שונים. חלק הוסיפו חדרים, אחרים הוסיפו עוד קומה, והגדילו לעשות אלו שהרסו מבנים קיימים בשביל להקים וילה במקום הישן. ושלא נדבר על שיוך מקומות חניה(?) וחברת משק אחת שאפילו תחמה את החצר "שלה" בגדר.
מה שאני בעצם מנסה להגיד שישראל זה לא אותו המקום שעזבתי. אני השתנתי וכך גם הארץ. פעם, בביקורים הראשונים שלי בארץ כן הייתי קצת מדוכאת אבל עכשיו כשאני שלמה עם ההחלטה שלי לחיות בחו"ל ישראל זה מקום נהדר ונפלא ונוסטלגי לבקר בו, אבל זה כבר לא הבית ולכן אני לא מרגישה דיכאון כשאני עוזבת.