מה בפינה חלוקת תפקידים בבית.

[ניריתסקוטלנד]

מה בפינה

חלוקת תפקידים בבית.

הנושא שלנו היום יהיה חלוקת התפקידים בבית. אני חושבת שזה נושא חשוב בעיקר בפורום שלנו, שיש כאן לא מעט אמהות שלא יוצאות לעבוד מחוץ לבית, אם זה אמא במשרה מלאה ואם זה עבודה שמתנהלת מהבית.

מה היא חלוקת התפקידים אצלכם בבית? בעיקר בין בני הזוג, אבל אם אתם רוצים, אתם יכולים להכניס גם את הילדים.

האם החלוקה משתנה בסופי שבוע כששני בני הזוג בבית?

האם חלוקת התפקידים הזאת השתנתה בעקבות המעבר מישראל, ובמידה וכן איך אתם ואיך בן/בת הזוג הרגיש/מרגיש בעקבות השינוי.

האם זה שינה את הביטחון העצמי שלכם? את תפיסת האני והערך העצמי? את הזוגיות?

איך הסתדרתם ומה עשיתם כדי לקבל את המצב החדש. איך הילדים התייחסו למצב החדש בו יש הורה בבית?

האם יש לכם טיפים שתוכלו לשתף מנסיונכם, ויכולים לעזור או להקל על אנשים העומדים בפני מעבר.

וכמובן, כל מה שאתם רוצים להוסיף בנושא, זה המקום.

 

[ניריתסקוטלנד]

עונה.

מה היא חלוקת התפקידים אצלכם בבית?
אני אחראית על בוני, הבית והגינה, כולל כיסוח הדשא שכאן זה תפקיד גברי מאוד, אבל כיוון שבעלי בונה לנו בית, גם זה עבר אלי.
בעלי עושה קניות לפי רשימות שלי ותיקונים ושיפורים בבית. כמו כן הוא אחראי לכל הבירוקרטיה והתשלומים, למרות שבשנה האחרונה הוא לפעמים מעביר לי את נושא התשלומים.

האם חלוקת התפקידים הזאת השתנתה בעקבות המעבר מישראל, ובמידה וכן איך אתם ואיך בן/בת הזוג הרגיש/מרגיש בעקבות השינוי.
בישראל הכל היה עלי (חוץ מהתיקונים

) אבל ממש הכל. אני עבדתי, הוא לא, ועדין הכל היה עלי: גן, בית, קניות, סידורים, ה כ ל. זה מאוד הכביד אלי.
כשהגענו לכאן, היה לי צורך "להראות לו" כמה שזה קשה ואני הייתי עם בוני, החזקת הבית ובישולים, כל השאר היה אליו. לא היתה לו בעיה עם זה, הוא לקח את זה למקום מאוד שונה ממני כמובן

זה שינה את הביטחון העצמי שלכם? את תפיסת האני והערך העצמי? את הזוגיות?
זה שינה אותי לגמרי. מאישה שיודעת מה היא עושה, שולטת בדברים וכל הזמן בענינים, הפכתי תלותית לחלוטין. בהתחלה זה מאוד יתאים לי לזוז הצידה, הייתי צריכה לנוח. מאוחר מידי הבנתי מה קרה פה ואנחנו בדרך ארוכה לשינוי.

איך הסתדרתם ומה עשיתם כדי לקבל את המצב החדש. איך הילדים התייחסו למצב החדש בו יש הורה בבית?
בוני היתה בת שלוש וחצי ומגן של 7:00 עד 16:00 היא היתה עם אמא בבית למעט שעתיים וחצי פריסקול באמצע השבוע היתה ממש חגיגה בשבילה. אני מבחינתי יצרתי לנו סדר יום ועשינו המון דברים, למדנו המון דברים וגילינו ביחד המון דברים, זאת היתה תקופה נפלאה לאמהות שלי, שהיתה בחוסר גדול בישראל.

האם יש לכם טיפים שתוכלו לשתף מנסיונכם, ויכולים לעזור או להקל על אנשים העומדים בפני מעבר.
הטיפ שלי הוא ליצור סדר יום קבוע, כמה שיותר מהר. זה יוצר שיגרה שטובה לרוב האנשים והילדים, אבל לא לכולם כמובן.

 

[קוף מקליד]

עונה

מה היא חלוקת התפקידים אצלכם בבית? בעיקר בין בני הזוג, אבל אם אתם רוצים, אתם יכולים להכניס גם את הילדים.
אני מבשלת, שוטפת כלים ומנקה.
הוא מכבס, עושה קניות ושוטף כלים ומתקן דברים בבית. לפחות פעם בשבוע הוא גם מבשל.
הוא שואב אבק יותר ממני. שנינו מסדרים - אבל יש סיכוי שהוא מסדר יותר.
הגדול חייב לסדר ולנקות את החדר שלו פעם בשבוע ולשטוף את כלי האוכל שלו. הקטנה צריכה לסדר את החדר שלה אבל לא חייבת לנקות בעצמה, ובינתיים רק לקחת צלחת לכיור בלי לשטוף.

האם החלוקה משתנה בסופי שבוע כששני בני הזוג בבית?
לא. שנינו עובדים מהבית רוב השבוע אז זה לא ממש רלוונטי לנו.

האם חלוקת התפקידים הזאת השתנתה בעקבות המעבר מישראל, ובמידה וכן איך אתם ואיך בן/בת הזוג הרגיש/מרגיש בעקבות השינוי.
בהתחלה כמעט לא היתה לי עבודה והייתי בבית המון. די טיפסתי על הקירות. זה לא שינה את חלוקת העבודה בינינו בצורה דרמטית, אבל מאוד פגע בדימוי העצמי שלי. הרגשתי כמו עקרת בית נואשת ובעצם עד שלא הרחבתי את מעגל הלקוחות שלי ונכנסתי לקצב עבודה משביע רצון לא נרגעתי.
אחרי הפאניקה הראשונית אפשר לומר שחלוקת התפקידים לא מאוד השתנתה בעקבות המעבר, אם כי היום הוא יותר בבית מאשר בישראל. כמה שנים לפני שעברנו לפה בישלתי ואפיתי יותר, כי הייתי בבית עם הקטנה והיה לי יותר פנאי.

האם יש לכם טיפים שתוכלו לשתף מנסיונכם, ויכולים לעזור או להקל על אנשים העומדים בפני מעבר.
לא ממש קשור למעבר, אבל לפני כמה זמן הוא יצא לחופשה של שבועיים ואני נשארתי פה עם שני הילדים ובלי רישיון נהיגה. חשבתי שיהיה קשה נורא, אבל במפתיע היה הרבה יותר קל. הבית היה יותר נקי ומסודר מאי פעם, הילדים התנהגו למופת וכמעט לא היו מתחים איתם. הגענו בלי בעיות וטרוניות באוטובוס. די מוזר, אבל מאוד מעצים. בדרך כלל אני בטוחה שבלעדיו הבית יתמלא בטינופת בתוך שנייה.

טיפ: לחשוב מראש על דברים לעשות במקום החדש. אני לא התייחסתי בכלל לקשיים שלי לפני שעברנו, רק הילדים עניינו אותי. אם הייתי מבינה למה אני נכנסת, אולי היה לי יותר קל. זה נשמע טיפשי קצת, כי עברתי ופתחתי עסק ואיכשהו ציפיתי שהוא מיד יתחיל לפעול במלוא הקיטור, כשכל אחד יודע שלוקח לעסק זמן לצבור תאוצה. הפרנסה הדאיגה אותי מאוד. לו היו לי ציפיות יותר ריאליסטיות הייתי פחות מוטרדת.

 

[mumfor4]

ב

של פיסטוק

אמא דואגת להכול כי אבא לא נמצא . הוא עובד במדינה אחרת עכשיו על פרוייקט מאוד גדול ומגיע פעם בשבועיים או טיפה יותר .

אז אין צורך לפרט מה אני עושה , כולן אמהות .
כשהוא מגיע , הוא שותף מלא להכול או יותר נכון , הוא לוקח פיקוד ואני לוקחת מרחק .
הדבר היחיד שהוא לא עושה , זה לבשל .
אבל הוא מזמין פיצה נהדרת

ברגע שחלוקת התפקידים ברורה ידועה ומוסכמת ומקובלת , אין בעיות .
אני לא מאמינה בציפיות ואם אני רוצה שבעלי יעשה משהו אני פשוט אומרת לו מה ואיך .

הילדים שלנו עוברים כרגע סדרת חינוך בנושא שמירה על נקיון וסדר .

הגדולה ( בסדר , קיבלה קצת הנחות כי יש לה מבחני בגרות ) אחראית כביסות קיפול והחזרה לארונות ( אני מתעלמת לבריאותי הנפשית אבל מודה שלפעמים אני ״מתקנת״ אחריה , ניסיתי להעיר אבל זה בדרך כלל נענה בנביחה או מלמול משהו לא ברור. Sweet 16 )
שוטפת כלים בתורנות עם אחיה ( בן 9 )
התאומים (ארבע ושלושת רבעי ) כרגע אחראים על סידור צעצועים שלהם במקום , מסדרים את השולחן הקטנטן שלהם ומפנים את הצלחות ( אמא , האוכל לפח הקטן החום ? כול יום אותה שאלה

)

 

[mumfor4]

ומוסיפה ...

האם חלוקת התפקידים הזאת השתנתה בעקבות המעבר מישראל, ובמידה וכן איך אתם ואיך בן/בת הזוג הרגיש/מרגיש בעקבות השינוי.

בטח שהחלוקה השתנתה , בישראל עבדתי כמו מטורפת והגעתי עם הלשון בחוץ הביתה בשש , שבע בערב , נאבקת להכניס את כול המטלות לתוך שעתיים שלוש לפני שאני ממוטטת מעייפות . לא ראיתי את הילדים והייתי מקדישה את סופי השבוע להחזיר לבית קצת שפיות . אותו הדבר לגבי בעלי , שנינו בהיי טק תובעני .
עכשיו הכול יותר רגוע כשהילדים מגיעים , עדיין אור בחוץ הם לא אצל מטפלות או צהרונים , אנחנו עושים הרבה יותר יחד , הבית נקי ומסודר רוב הזמן ובשליטה . אני בהחלט רגועה שיותר

האם זה שינה את הביטחון העצמי שלכם? את תפיסת האני והערך העצמי? את הזוגיות?
לא חושבת שזה שינה את הערך העצמי שלי , נשארתי אותה אחת , התמקדתי עד עכשיו בטובת הילדים והתאקלמות בשתי מדינות שונות ולא הרגשתי שאני רוצה לוותר על הזמן הזה .
עכשיו אני יותר מוכנה לצאת ולחזור לשוק העבודה , אבל בשעות אחרות והרבה פחות תובעניות .

איך הסתדרתם ומה עשיתם כדי לקבל את המצב החדש. איך הילדים התייחסו למצב החדש בו יש הורה בבית?
הילדים ממש מאושרים , אומנם כרגע לא קל כשאבא לא בסביבה או כמו שאנחנו קוראים לו אבא סקייפ אבל זה זמני .
אני מרגישה שהילדים רגועים יותר .

 

[rona73]

עונה

מה היא חלוקת התפקידים אצלכם בבית? בעיקר בין בני הזוג, אבל אם אתם רוצים, אתם יכולים להכניס גם את הילדים.אני והאיש עובדים,אבל השעות שלי יותר גמישות ובנוסף אני עובדת בבי"ס שהילדים לומדים כך שאני אחראית לקחת את הילדים מהבי"ס הביתה,להכין ארוחת ערב ועד הסוף היום.מאז ומתמיד אני בישלת וניקיתי .זה מסתכם שהאיש מטפל בדברים מחוץ לבית בעיקר.

האם החלוקה משתנה בסופי שבוע כששני בני הזוג בבית? בסופ"ש אנחנו ביחד כמשפחה ועושים(כמעט)הכל ביחד.

האם חלוקת התפקידים הזאת השתנתה בעקבות המעבר מישראל, ובמידה וכן איך אתם ואיך בן/בת הזוג הרגיש/מרגיש בעקבות השינוי.המעבר היה לפני שהיו ילדים כך שזה לא רלוונטי.

אצלי אין שינוי ז"א עבדתי בארץ ועובדת גם כאן,הרבה פעמים יצא שהאיש נשאר עם הילדים בבית כשהיו חולים שלא אצטרך להפסיד ימי עבודה.

לא קל לעבוד וגם לטפל בתחזוקת הבית והילדים אבל יכולה לומר שעכשיו שהילדים יותר גדולים אני ממש לא מתפשרת בין עבודה ובית ורוצה להיתפתח בעבודה .

אני חייבת לציין שאני הגעתי לבולגריה ואז התחתנתי ואחרי שלושה חודשים מצאתי עבודה בבי"ס במקביל נכנסתי להריון.
אני לא נמצאת ברילוקשיין .אולי היה לי מזל

אבל לא מרגישה תלותית בכלל ,אני טיפוס מאוד עצמאי ,מנסה לעשות הכל לבד(לא רק נקיונות ובישולים

)כזאת אני.

 

[שובידובי15]

שותפים

בעלי מבלה יותר שעות בבית כי לי יש קומיוט ארוך יותר (שנינו עובדים). הוא עושה את רוב הקניות בישולים כביסות וניקיונות. אני מסיעה את הילדים ועושה את רוב המקלחות-סיפור- לילה טוב.
סופי שבוע שנינו עושים הכל.
קשה לי להשוות את חלוקת התפקידים לזו בישראל כי אז היה לנו ילד אחד ועכשיו יש שלושה...
חוץ מזה יש מנקות פעם בשבועיים, ולפני שהם באות הילדים נדרשים להשתתף בסידור הבית (בדכ סלון או החדר שלהם).

 

[Mottek]

עונה

מה היא חלוקת התפקידים אצלכם בבית? בעיקר בין בני הזוג, אבל אם אתם רוצים, אתם יכולים להכניס גם את הילדים.
במשך השבוע אני אחראית על הבית והילדים שזה כולל בישולים, נקיונות, קניות, חוגים וכו'. בעלי יוצא מהבית ב6 בבוקר וחוזר ב6 בערב. אחרי שהוא חוזר מהעבודה הוא עוזר לסדר את המטבח בזמן שאני מקלחת את הילדים.
חוץ מזה אני אחראית על הכספים והחשבונות, שטיפת רצפות ושאיבת אבק. הוא אחראי על עבודות הגינה והחצר (אני שונאת את זה. טראומה מהקיבוץ) והוא גם אחראי על כל מה שקשור באלקטרוניקה, מחשבים, חשמל ותיקונים בבית. אבל הוצאות גדולות שנינו מדברים ומקבלים החלטות משותפות.

האם החלוקה משתנה בסופי שבוע כששני בני הזוג בבית?
בסופי שבוע החלוקה הרבה יותר שיוויונית והוא בדרך כלל מבשל ועוזר בהכל.

האם חלוקת התפקידים הזאת השתנתה בעקבות המעבר מישראל, ובמידה וכן איך אתם ואיך בן/בת הזוג הרגיש/מרגיש בעקבות השינוי.
לא גרנו בישראל כזוג וגם לא היו לנו ילדים בזמנו.

האם זה שינה את הביטחון העצמי שלכם? את תפיסת האני והערך העצמי? את הזוגיות?
עד לפני 8 שנים עבדתי וכילכלתי את הבית בזמן שבעלי סיים תואר ראשון ושני. אחר כך אני הפסקתי לעבוד וסיימתי תואר ראשון. מאז אני בבית. אני מאוד אוהבת להיות בבית עם הילדים. עם הגדול הייתי בבית רק בשנה הראשונה, אבל עם שני האחרים עד גיל 3 כל אחד. בסטפמבר הקטן יכנס לגנון ואז אתחיל לחפש עבודה באזור, מקווה למצוא משרה חלקית. הגעתי למסקנה שאני לא מחפשת קריירה. הקריירה שלי היא הילדים, אבל יהיה נחמד אבל לתקשר עם אנשים מבוגרים על נושאים אחרים מלבד גמילה מטיטולים (וגם ההכנסה הנוספת לא תזיק).


האם יש לכם טיפים שתוכלו לשתף מנסיונכם, ויכולים לעזור או להקל על אנשים העומדים בפני מעבר.
לצאת מהבית ולגבש סדר יום. גם אם זה רק לקפוץ למרכז קניות, טיול רגלי, ביקור בספריה או לעשות קניה במכולת .העיקר לצאת ולתקשר עם אנשים (גם אם זה רק בלהתרגל בלהזמין כוס קפה).

 

[noaronen1]

חלוקת תפקידים בבית

מה היא חלוקת התפקידים אצלכם בבית? בעיקר בין בני הזוג, אבל אם אתם רוצים, אתם יכולים להכניס גם את הילדים.
מאז שעברנו לכאן אני די אחראית על הכל:
אני אחראית על הילדים להביא/להחזיר/חוגים, על כל מי שבא לתקן/לנקות/לגנן/אוכל
הוא אחראי על הבוקר (קשה לי עם בקרים) ועל כביסות (אם אני לא תופסת קריזה ומכניסה למייבש.
הוא עוד לא התרגל לזה שיש גם צורך לתחזק את הבית שקנינו ואני מקווה שבקרוב יפול לו האסימון.

האם החלוקה משתנה בסופי שבוע כששני בני הזוג בבית?
בסופש הוא עושה קניה בסופר וכביסות ואני לפעמים מבקשת שיכין אוכל כי ממש לא תמיד בא לי לבשל.

האם חלוקת התפקידים הזאת השתנתה בעקבות המעבר מישראל, ובמידה וכן איך אתם ואיך בן/בת הזוג הרגיש/מרגיש בעקבות השינוי.
האמת שכן, בישראל עבדתי משרה מלאה והתחלקנו שווה בשווה סביב הילדים. וגם אחרי המעבר הוא היה בתפקיד שהגיע ב- 5 הביתה. ואז הכל השתנה במשרה החדשה היום הוא מגיע יותר מאוחר ואין לו ממש זמן להתחלק איתי. אבל!
למדתי ללמד את הילדים לעזור:
הגדול מקפל כביסה - כן! ויש הרבה
האמצעית מוציאה בבוקר כלים מהמדיח ומסדרת למקום
ושניהם מסדרים ומורידים מהשולחן לפני ואחרי ארוחת ערב
הבעל מכניס את הכביסה למכונה ועושה קניות אם אני מאפשרת לו


האם זה שינה את הביטחון העצמי שלכם? את תפיסת האני והערך העצמי? את הזוגיות?
בהתחלה אחרי המעבר היה לי מאוד קשה לחשוב עשר פעמים מה אני קונה ומה לא. לא היתה לי יותר מנקה לא אוטו. הרגשתי שירדתי מאיך שחייתי בישראל. אחר כך דברים התאזנו. עד היום אני לא מרוויחה כמו שהרווחתי בארץ ואני קצת מתגעגעת להביא
איך הסתדרתם ומה עשיתם כדי לקבל את המצב החדש. איך הילדים התייחסו למצב החדש בו יש הורה בבית?
לא כל כך רלוונטי אצלי. אני יכולה לספר שבתקופה בניו יורק שיצאתי לעבודה הבן הגדול שלי לא הסכים לשתף אותי בכלום ממה שקרה בבית ספר -הוא היה עונה לי: יתר האמהות באו למסיבה כי הן לא עובדות, את לא באת אז אני לא מספר לך...
האם יש לכם טיפים שתוכלו לשתף מנסיונכם, ויכולים לעזור או להקל על אנשים העומדים בפני מעבר.

וכמובן, כל מה שאתם רוצים להוסיף בנושא, זה המקום.
הטיפ הכי חשוב זה:
א. ללמד את הילדים - בעיקר מי שרגיל לתקתק עבודה מהר, קשה לו להסתגל למישהו שעושה דברים בצורה איטית יותר. אז לקחת אויר, ללמד אותם ושתדעו שאם תהיו מורים טובים התלמידים יעשו עבודה לא רעה בכלל! וזה ישחרר אותכם לעשות דברים אחרים.
ב. לבקש עזרה - הרבה מאוד הורים אומרים שאין להם זמן והם גמורים, אבל הם לא מבקשים עזרה - בעיקר אמהות (גם אמהות עובדות). תפסיקו לחכות שינחשו ותבקשו עזרה. לפעמים אני עם חברות שלי ואני מציעה עזרה להחזיק את התיק של התינוק לרגע והן לא מסכימות - ואז אני שואלת אותן אם הן אף פעם לא מבקשות עזרה (או לוקחות שמציעים להן) ועושות הכל לבד ואז הן נעצרות מחייכות ואומרות - כן... התרגלתי לעשות הכל לבד, אני כבר לא יודעת לקבל או לבקש עזרה...

 

[קסם מעשית]

אני לא המשרתת שלכם

מה היא חלוקת התפקידים אצלכם בבית? בעיקר בין בני הזוג, אבל אם אתם רוצים, אתם יכולים להכניס גם את הילדים.
בעלי אחראי על ניהול כספים וקצירת דשא, וגם אחראי על תיקונים שונים בבית אם יש.........
הבנות אחראיות לשים את הכביסה שלהן במקום, וכל הסופ"ש הן אחראיות להוריד את הכלים מהשולחן. הקטנה גם אוהבת לעזור לי לרוקן את המדיח.
אני עושה את כל השאר.
לאחרונה שלושה רבעים מהמשפחה מתעצלת (יותר מהרגיל), אז פתחתי בשביתה, כי אני לא המשרתת של אף אחד, למרות שחושבים שאני כן.
חל שיפור מזערי, בעלי אפילו שאב את הבית שבוע שעבר.... אבל עדיין הבית מספיק מבולגן ואני עדיין בעיצומים....
לגבי התנהלות מול הילדות, אני חושבת שאני עושה את הרוב, בעיקר בשנים הראשונות שהן היו תינוקות ומאוד תלויות בי.

האם החלוקה משתנה בסופי שבוע כששני בני הזוג בבית? השינוי היחידי הוא שבעלי מעמיס את המדיח אחרי ארוחות.....

האם חלוקת התפקידים הזאת השתנתה בעקבות המעבר מישראל, ובמידה וכן איך אתם ואיך בן/בת הזוג הרגיש/מרגיש בעקבות השינוי. אין שום שינוי בהתנהלות של הבית, התפקידים נשארו קבועים. השינוי היחידי שאני רואה הוא במעורבות של בעלי עם הילדות, שהן היו תינוקות היה לו קשה להתעסק איתן, וככל שהן גדלות הוא מתחיל להיות יותר מעורב, ויש אפילו דברים שזו אחריות בלעדית שלו (למשל משחקי קלפים שאני שונאת). אבל אני לא חושבת שהשינוי נובע רק מהגדילה של הבנות, אלא גם שבארה"ב יש דגש מאוד גדול על תרבות פנאי, והרבה יותר קל לבלות עם המשפחה.

האם זה שינה את הביטחון העצמי שלכם? את תפיסת האני והערך העצמי? את הזוגיות? היו לנו המון ריבים במהלך השנים, והמשפט האלמותי "אני לא המשרתת בבית הזה" עלה די הרבה. כמובן שזה משפיע על הזוגיות, לא יודעת אם על הביטחון העצמי, אבל זה בהחלט מעצבן אותי מספיק. אני הייתי רוצה להיות יותר מעורבת בפן הכספי ושהוא יהיה מעורב יותר בניהול השוטף של הבית, הוא לא מעוניין בשינוי.

איך הסתדרתם ומה עשיתם כדי לקבל את המצב החדש. איך הילדים התייחסו למצב החדש בו יש הורה בבית? הבנות לא אוהבות שאני בבית, הן מבקשות שאני אצא לעבוד. יותר קל לי להיות בבית, כי אני מסיעה לחוגים/חברים/בתי ספר/קניות/פארק, במיוחד בחופש הגדול.
סה"כ מאז שעברנו לארה"ב המצב המשפחתי בנוגע לסדר והתנהלות משק הבית השתפר מאוד.

אני חייבת לציין שאני בלגניסטית נוראית, ומאוד קשה לי להיות המבוגר האחראי בבית. מאוד השתפרתי מאז שהכרתי את בעלי, שעשינו השוואה לבתים של חברים או משפחה, גילנו שאני לא כזו נוראית, אבל עדיין לשמור על סדר לא בא לי באופן טיבעי, ואני עובדת מאוד קשה כדי לסדר, ולהקנות הרגלי סדר לבנות (בעלי הוא כבר מקרה אבוד)
כאמור, אני בעיצומים ולכן אני לא מרימה יותר את הבלגן של בעלי ואם הבנות לא מסדרות אחריהן, הצעצועים נלקחים, או שהדלת של החדר המובלגן נסגרת ואסור להכנס לשם. הן לא מוותרות ולא מסדרות, ואחד החדרים היה סגור 3 שבועות

בנימה קצת יותר חיובית, ככל שהבנות יותר גדלות, יותר קל לי לתת להן משימות נקודתיות כמו להוריד מצעים, לאסוף גומיות, לתת לחתולים אוכל......

 

[פרפרי אהבה]

אני יותר זמן מהבחור בבית ולכן יוצא שהרוב עליי

בשנה האחרונה חל שינוי מאוד גדול והוא לוקח על עצמו יותר ויותר מיוזמתו.
בד"כ שטיפת רצפה וכו' זה עליי אבל הוא לוקח על עצמו לעשות כביסות, מוריד זבל, אחראי בלעדית על גיהוץ.
אני אחראית על קניות כי אחרת החשבון שלנו יתרוקן במהרה וסתם יהיה לנו דברים לא קשורים בבית

אני מניחה שבחו"ל בהתחלה נעשה ביחד ולאט לאט אני אצבור ביטחון לקנות לבד.