ליכלוך זה לא נורא
בלגן זה כבר סיפור אחר, עבורי...
אחרי שהילד אוכל אנחנו תמיד נזעקים לנקות אותו כי הוא כבר רץ לגעת בכל מה שיש מסביב. הוא אוכל ומפזר מסביב (כמו אבא שלו..) אז עם הילד זה לא נורא, אבל אני כועסת על האבא. הוא היה צריך כרטיסיה לריפוי ועיסוק ..
לגבי בלגן אני יותר רגישה: הילד בן 3 וכל ההנאה שלו בחיים זה לפזר את כ-ל הלגו, וכ-ל הקוביות וכ-ל המכוניות (והכל מהכל) ולערבב אותם ולהעביר אותם ממקום למקום. החלטתי בצער רב שאני פשוט שמה את המשחקים הללו בארון ונשחק בהם לפי דרישה, כי מצאתי את עצמי ממש מתפרקת מול הבלגן הקולוסאלי בסלון. הוא עדיין לא אוהב לשחק בחדר אחר וזה בסדר. עם זאת, את הספרים, שהם באמת הדבר היקר לי בחינוך הילדים, השארתי, והנה הוא חזר לבקש שאקרא לו ספרים בכל הזדמנות ואת זה אני עושה בשמחה תמיד. מצאתי שאת ההחלטות צריך להתאים לאופי הילד וההורה כאחד, ובאמת לשחרר להם עם מה שאפשר להכיל מבחינת הרגישויות שלנו. אני למשל לא אוהבת פירות, וזה מעורר אצלי תחושות של גועל, אבל אני חותכת לו ונותנת לו שיאכל, בכל זאת זה בריא..
משחקים בבוץ
