מה בפינה עונשים.

[alphadelta]

כמה דברים

דבר ראשון, הוויסות החושי היה סתם רעיון. הכוונה שלי היא שאבחון יכול לסייע לכולם. כחלק מהצוות החינוכי בגן, תמיד נדהמנו איך אחרי איבחון קורה משהו טוב לילד. כאילו הילד נושם לרווחה ואומר ״ סוף סוף הבינו אותי״ . איבחון יכול לתת לך כלים שעונים על הצרכים הספציפיים של הילד שלך. דבר שני: בקשר לזמן איתך, הוא מרגיש שאין לו זמן איתך. זה לא אומר כלום (!!!) לגבייך. זה מה שהוא מרגיש. אבל אולי לעשות את הזמן הזה יותר מיוחד. לתת לזמן הזה שם. לתת לו לבחור מה עושים. עוד משהו, טריק שלמדתי: כשילד נושך או מרביץ לתת ה מ ו ן תשומת לב לקורבן ולילד הנושך רק להגיד בקרירות ״ ככה לא עושים״. כך הילד לא מקבל תשומת לב שלילית על הנשיכה / מכה שנתן. כשנרגעת הרוחות, אפשר לדבר על זה בניחותא. להמליל לו ״ אני חושבת שהרגשת תיסכול כשמייקל לקח את הרכבת שאתה רצית. לנשוך זה לא פתרון מקובל אצלינו. לשאול את הילד ״ מה אפשר לעשות פעם הבאה?״ לשמוע מה יש לו במחסן הרעיונות ולהציע לו כמה ״ להציע למייקל את הרכבת האדומה במקום, או להציע שכל אחד ישחק חמש דקות עם הרכבת״ וכולי. תלוי בשלב ההתפתחותי של הילד. כמו כל דבר בחינוך ובהורות זה לא תמיד עובד. אבל שכן זה מדהים. כמה נחמד היה לפעמים אם כל ילד היה מגיע עם ספר הוראות לבי איתך.

 

[Sinophile]

גם לי יש אחד לא קל (בלשון המעטה)

והוא גם מאובחן עם ADHD ובטיפול קבוע מגיל 5.
מה אומר לך? תמיד אני אומרת שהוא היה צריך להיות ילד יחיד. הוא משאבה של אנרגיות ואם היה ילד יחיד ברור שההתמודדות שלנו איתו היתה הרבה הרבה יותר טובה. אבל הוא לא. הוא תאום וגם אחד מארבעה אחים שמאוד מאוד צמודים בגילאים. זה מה יש, ועם זה ננצח....? עושים כמיטב יכולתנו ולצערי גם זה לא מספיק...
גם לי יש ימים של ייאוש...

 

[אמא נייחת]

בדיוק כמו אצלי

הוא השני מחמישה, כולם קרובים מאוד בגילאים ולקינוח תאומים
איזה טיפול יש מלבד תרופתי?
אני גם מרגישה שאני עושה כמיטב יכולתי, כל מה שאני עושה זה לתת לילדים ולבית וזה לא מספיק ומכאן התסכול. אני נותנת לו כל מה שיש לי ועכשיו כנראה שזה לא מספיק, במיוחד בלי שינה בגלל התאומים אין לי אנרגיות

 

[Sinophile]

מעבר לטיפול תרופתי...

שלי גם מטופל תרופתית (התחיל בגיל 5 וכעת הוא כבר בן 11) אבל מאז האבחון (ועשינו אבחון אצל ארבעה מומחים שונים כי אני פסיכית!) אנחנו גם בטיפול קבוע של מומחים ל-ADHD (פסיכולוג/פסיכיאטר/אחר) אחת לשבוע/שבועיים/חודש/חודשיים לפי המצב.
בהונג-קונג היתה לנו הרופאה הטובה ביותר. היא היתה מדהימה (גם כשעברנו לשנגחאי טסנו אליה במיוחד פעמיים בשנה) ועד היום גם הילד וגם אנחנו מתגעגעים אליה מאוד. היא טיפלה בנו כמשפחה ועזרה לנו מאוד!!! (אנחנו עדין בקשר איתה מידי פעם בפייסבוק ובמיילים ברמה חברית לגמרי!). היא עבדה איתו בשיטות של CBT ועזרה לכולנו ה-מ-ו-ן!
כיום פה בקנדה אנחנו נפגשים עם פסיכיאטרית אחת ל... [לפי מה שצריך]
ועדיין, לא פשוט בכלל...
&nbsp
מקווה שאצלכם יהיה קל יותר. אכן הקונסטלציה מאוד מאוד לא פשוטה.
שולחת לך הרבה כוחות, חיבוקים ואמפטיה.

 

[noaronen1]

אני אקנח במה את צריכה לתת לך

5 ילדים, ולתת לכולם וכולם קרובים בגיל. את צריכה למצוא זמן - אפילו שעה בשבוע לתת לעצמך דלק כדי שלא תמצאי את עצמך מאבדת את הסבלנות.
בדיוק התחלתי עכשיו קבוצה של תמיכה בהורים של ילדים עם ADHD כי הם נותנים כמו שכתבה sinophile כל כך הרבה לילדים: פסיכולוגים, פסיכיאטרים, אבחונים, שיעורי עזר, ואיפה התמיכה לכם???
תמצאי דרך לתת לעצמך את התמיכה כדי שתוכלי להמשיך לתת.
חיבוק ענק

 

[ניריתסקוטלנד]

בדיוק חשבתי על אותו דבר. אסור לנו לשכוח את עצמנו

 

[alphadelta]

הכי חשוב:

לא לשכוח לנשום. תרופה היא לא הטיפול היחיד. לפעמים צריך והיא עוזרת. אבל ברגע שמבינים מה האתגר, אז יש דרכים התנהגותיות לעזור. אנשי מקצוע שמאבחנים , למשל developmental pediatrician , יתנו גם כלים להורים, לילד ולמשפחה. ויש עוד אפשרויות אולי הילד לא ישן שינה טובה ויש לטפל בזה. אולי זו רגישות למזון ( כאב בטן מרגישות למזון יכול מאד להציק לילד. ) אבל איש המקצוע יבדוק גם את זה.

 

[noaronen1]

אני עונה כאן כי הייתי במקום דומה עם הגדול שלי

הייתי במקום שלך ומבינה לליבך. הגעתי לפסיכולוג מתסכול עמוק שכל מערכת היחסים שלנו עם בננו הגדול היתה מערכת של עונשים. זה מאוד מתסכל בעיקר שיש עוד שניים שלא נענשים.
מה שלמדנו הוא שצריך לבחור 2 דברים מרכזיים שהם הקו האדום ועל היתר אין עונשים - אבל הילד יודע שהוא יענש אם הוא יחצה את 2 הקוים האדומים - אצלנו זה אם מכים ואם מדברים בצורה לא מנומסת למבוגרים כי הוא חזק בנושא.
והידיעה היא שילקח משהו גדול כמו זמן מסך או משהו מתוק לאותו יום שזה כואב עבורו.
אז:
1. להחליט עם בן זוגך מה הם הקוים האדומים
2. לנהל שיחה משפחתית - הילדים יודעים שאלה חוקי הבית ומי שעובר אותם יענש. צריך לנהל שיח עם הילדים שיש חוזה ברור בין ההורים לילדים - הם יודעים איך זה עובד.
3. זהו - מוריד ממך את הצורך להעניש, הילד יודע איך זה עובד. ואם את לא נסוגה ועומדת בתהליך הזה את תראי שינוי מהותי.
&nbsp
אני רק אוסיף שגם שלחנו אותו במקביל לפסיכולוג במשך שנה וחצי כל שבוע. זה איפשר לו ללמוד לדבר עם הרגשות שלו ולהרגיש יותר את הסביבה ולנו ללמוד לתקשר איתו בשפה אחרת.
&nbsp
דבר אחרון ומעניין כשהילד שתמיד עשה "בעיות" פתאום "מתאזן" פתאום אלו שהיו הילדים ה"טובים" שאף פעם לא מסתבכים מרשים לעצמם לבדוק גבולות כי יש space לעשות את זה. זה מאוד מעניין ומאוד טבעי.
&nbsp
חיבוק ענק ונשימה עמוקה

 

[דנה שלומאי]

ילד סנדוויץ'

מקווה שזה בסדר שאני מתייחסת. את מתארת דינאמיקה שבמובן מסויים מאוד שכיחה וטבעית עבור ילד סנדוויץ- ילד שנאבק למצוא את מקומו במשפחה. הוא לא הבכור שהפך את הוריו להורים, ולא בת הזקונים המתוקה. הרבה פעמים במשפחה, המשאב היקר ביותר הוא תשומת הלב ההורית. זה לא אומר שאתם עושים משהו לא בסדר אלא זה מצב טבעי. להיפך- מהכתיבה שלך עולה הרבה מחשבה והתכווננות לצרכי הילדים. ועדיין- ונשמע שבאיזשהו אופן הוא מצליח למצוא את מקומו ולזכות במה שהוא חווה כתשומת לב דרך ההתנהגויות המתריסות. את כותבת שמגיל שנתיים (אז "איבד" את מקומו כצעיר במשפחה) הוא נענש ללא למידה. מניסיוני, אין כזה דבר אצל ילדים. הם לומדים, רק לעיתים הם לומדים דברים בין השורות ולאו דווקא את מה שאנחנו מנסים ללמד. ולכן אולי הייתי מנסה לשים לב למסרים הלא מילוליים שעוברים בסיטואציה- האם למעשה זוכה לתשומת לב, מה הוא מרוויח מהסיטואציה. אגב- יש גם יתרונות בלהיות ילד סנדוויץ- פעמים רבות דרך המאבק הזה שלהם על מקומם הם הופכים יצירתיים, אסרטיביים, יזמים, סתגלנים כשהם גדלים. העניין הוא כרגע, בעיני, לבחון את המסרים הסמויים, וכמו שנכתב כאן, לשים לב שלא כל התנהגות לא רצויה זוכה מיד לגמול- שיחות, עונשים, יחס רב אלא בוחרת היטב את מה שמבחינתכם הוא התחום האדום ועל זה מתעקשת.

 

[קסם מעשית]

עונש. מעשה ותוצאה. סנקציות. חיזוקים. גבולות. זכויות חובות.

ממש לא משנה אך מגדירים את המעשה, כולנו עושים את זה. ענישה היא חלק חשוב בהשלטת מרות ההורית, בחינוך ילדים, ובהקניית נורמות חברתיות/בייתיות/משפחתיות.

מה אתם מנסים להשיג כאשר אתם נותנים עונש? שאלה מאוד מורכבת, כי זה מאוד תלוי התנהגות, בד"כ אני מנסה להגדיר לבנות שהן עברו על כלל התנהגות מסויים, ומכיוון שדיבורים לא עזרו להן להבין את משמעות ההתנהגות, הן ישלמו מחיר מסויים שיעזור להן ללמוד.

איזה עונשים אתם נותנים ובאיזה גילאים? שאני מענישה אני מתייחסת ל-3 דברים. חומרת המעשה, מה המסר שאני רוצה להעביר להן, ומי ביצע את "העבירה". למשל שהגדולה שלי הייתה בת 3 וקשקשה על הקירות, היא הייתה צריכה לעזור לנקות. היום שהיא בת 7, אם היא לא מוכנה להכין שיעורים אני כותבת פתק למורה שהיא לא רצתה להכין שיעורים ולקבל את העונש שהמורה נותנת, ובד"כ גם שוללים לה זכות בבית (שעת מחשב, יום טלוויזיה) עד שהיא מסכימה להכין שיעורים. טיים אאוט זה לא עונש לדעתנו, אנחנו שולחים אותן לחדר שלהן להרגע לבדן (ולא להפריע) שהן עושות טאנטרום, מצאנו שזה מועיל להן.

האם היו עונשים שנתתם ולא השיגו את המטרה? ספרו מה היתה הסיטואציה ומה היה העונש..... שהן היו קטנות הומלץ לנו להושיב אותן על כיסא בפינת החדר שהן מחליטות לעשות טאנטרום. הפסקנו אחרי 3 פעמים, כי זה היה חסר תועלת. הגדולה צרחה וצווחה, קמה כל רגע, ואני החזרתי אותה והתעצבנתי....

מה הדרך שלכם לתת חיזוק חיובי? לשבח אותן על התנהגות יומיומית (למשל שהן מפנות את הצלחות מהשולחן) או התנהגות חריגה ( בזמן קרנבל הלואין, הרשתי להן להסתובב לבד ברחבת המשחקים, והגדולה הייתה אחראית על הקטנה, שיבחנו אותה מאוד על האחריות והבגרות שהיא הפגינה)