מה בפינה שומרים על קשר עם המשפחה

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

שומרים על קשר עם המשפחה

אני מעלה את נושא שמירת הקשר עם המשפחה והחברים בארץ לבקשתה של libbyorganizer.

באיזה דרכים ותדירות אתם שומרים על קשר עם המשפחה וחברים?

עד כמה חשוב לכם הקשר וכמה אתם מתאמצים לשמור עליו?

האם הילדים משתפים פעולה? מדברים בטלפון, בסקייפ או בדרך אחרת. מה עושים אם הם לא משתפים פעולה?

האם יש לכם מנהגים קבועים לשמירת קשר? לדוגמא: שיחה כל שבת בבוקר, כרטיסי ברכה ליום הולדת וחגים וכד'.


תרגישו חופשים לעלות כל דבר בנושא.

 

[ניריתסקוטלנד1]

עונה

באיזה דרכים ותדירות אתם שומרים על קשר עם המשפחה וחברים?
יש לי דיל בטלפון הנייח שאני יכולה להתקשר לישראל בחינם בסופי שבוע. אני מדברת עם אבא שלי כל יום שישי בערב, ועם הדודה שלי (אחת מהן) כל יום ראשון. זה משהוא קבוע כזה. מעבר לזה אני כמובן מתקשרת לאחי וחברים, אבל בגלל שיש לי שיחות חינם, כולם מצפים שאני יתקשר אליהם, ואז הקשר הוא חד צדדי כזה, באחריותי, וזה יוצר מצב קצת מוזר אני חייבת להודות.
מעבר לזה יש את הסקייפ. אני מחוברת און ליין במחשב ולא בנייד. אני מדברת עם אבא שלי כל פעם שאני רואה שהוא מחובר למחשב, אפילו לשיחה של 2 דקות. והפייסבוק כמובן, שומר אותנו מעודכנים, אבל רק במה שאחרים רוצים שכל ה"חברים" שלהם יהיו מעודכנים. אני בקשר הרבה עם הצ'אט של פייסבוק.

עד כמה חשוב לכם הקשר וכמה אתם מתאמצים לשמור עליו?
הקשר חשוב לי ואני עושה את המאמץ, לרוב בעיקר בגלל שיש לי שיחות חינם כמו שכבר כתבתי.

האם הילדים משתפים פעולה? מדברים בטלפון, בסקייפ או בדרך אחרת. מה עושים אם הם לא משתפים פעולה?
לבוני זה קשה. היא מתבישת לדבר בטלפון ובסקייפ. אפילו לבוא מול המצלמה ולעשות שלום מביך אותה. בזמנו הייתי עולה איתה לחדר שלה, והיא היתה משחקת, ואני שמה את המצלמה אליה בזמן שיחה עם אבא שלי, וככה הוא יכול היה לראות אותה. היום היא כבר גדולה לזה, לעיתים רחוקות היא רוצה להראות לו איזה תרגיל התעמלות שהיא הצליחה לעשות וכד', אבל זה נדיר

האם יש לכם מנהגים קבועים לשמירת קשר? לדוגמא: שיחה כל שבת בבוקר, כרטיסי ברכה ליום הולדת וחגים וכד'.
אני אוהבת כרטיסי ברכה, וזה עולם המלואו בבריטניה. בארץ זה די עולם הולך ונעלם, וחוץ מאבא שלי, אף אחד לא שולח לי כרטיס ברכה, לא ליומולת ולא לחגים.
כאשר הגענו לכאן, הייתי שולחת המון כרטיסי ברכה לימי הולדת ולחגים, את רובם הייתי עושה עם בוני. הייתי משקיעה בזה גם מחשבה וגם משלוח, ואפילו תודה במייל לא קיבלתי, שלא לדבר על תודה בטלפון. לא התיחסתי לזה בכלל עד שבעלי אמר לי, למה את שולחת להם, הם לא שולחים לך. אני לא אוהבת להתחשבן, אבל היה משהוא בדבריו, ומדובר בהרבה אנשים. היום אני שולחת רק למי שמעריך את זה, שזה בערך 5 איש

 

[1me too1]

הקשר עם הארץ

בהתחלה, כשרק הגענו, שמרנו על קשר עם כולם, ממש ממש כל מי שרק הכרנו, באימיילים, סקייפ.
אחרי שנה נסענו לארץ וכמובן שצריך להביא מתנות - זה היה נורא....
הביקור בארץ היה מרוץ, כי הרי צריך להפגש עם כולם.
עם השנים ראיתי שהקשר עם החברים הולך ודועך, ואין לי זמן, כמו שגם לצד השני אין תמיד זמן, ויש גם את הפרשי השעות, בכל מקרה, הקשרים הלכו והתדללו.
היום, לי יש חברה אחת שאני בקשר איתה ואפגש איתה כשאסע לארץ.
כמובן שהקשרים עם המשפחה מתוחזקים יותר. בהתחלה כל שבת היתה מוקדשת לשיחות סקייפ, היום פחות, אני מדברת עם ההורים שלי והוא עם ההורים שלו, משתדלים סקייפ אחד בשבוע עם המשפחות, אבל לא בלחץ על זה כמו פעם. קשה לילדון לשבת מול הסקייפ ולנהל שיחה ארוכה.

 

[rona73]

עונה גם

הילדים שלי ,נולדו בארץ אבל חיו כל השנים בבולגריה.
אני זוכרת מאז ומתמיד בסופש מדברים בסקייפ עם ההורים שלי.
ההורים של החצי גרו פה בסופיה.
עוד כשהיו תינוקות דיברתי בסקייפ ועד היום.מוכרחה לציין שרואה תוצאות.
הינה רק עכשיו הילדים שלי התקשרו מיוזמתם בסקייפ לסבא בשביל לספר להם מה החליטו לבקש כמתנה ליום ההולדת.
עוד אספר. שמדי יום חמישי אבא שלי שומר על הילדים שלי בזמן שאני בעבודה דרך הסקייפ.יש לי יום מאוד ארוך ובצהרים אני מסיעה את הילדים הביתה מתקשרת דרך הסקייפ והם מנהלים שיחות ��.
היתה תקופה שלא היה להם מה להגיד אז לא אמרו כלום וזה בסדר!

 

[ניריתסקוטלנד1]

הרגת אותי, בייביסיטר בסקייפ?

בבריטניה החוק אומר שילד מתחת לגיל 13 לא נשאר בבית לבד.

 

[rona73]

אני לא יודעת בבריטניה

כעיקרון לפרקי זמן קצרים אפשר.
שעה שעתיים.הם כמעט בני עשר.
לא משאירה אותם ליותר מזה.

 

[Woking]

לא קיים חוק כזה

 

[פרפרי אהבה]

אני מדברת עם אמא שלי כמעט כל יום...

עם אבא שלי אחת לשבוע, ולצערי הוא תוך שנייה מעביר לאמא שלי (כולל באמצע משפט שלי)

אבל אחרי זה מתלונן שקשה לו שאנחנו רחוק...
&nbsp
מדברות בטלפון, לפעמים בסקייפ- איך שיוצא. בהתחלה הקפדתי כל יום, עכשיו מקפידה על פעם ביומיים לפחות...
&nbsp
חברים= בעיקר סקייפ ופייסבוק, נדיר שמדברים בטלפון.
&nbsp
עכשיו גם התחלתי לעבוד אז כל הסיפור של לדבר עם הארץ נהיה מאתגר משהו...

 

[Et tu Brute]

אנחנו מדברים הרבה עם הארץ בטלפון

ובסקייפ - זה תמיד היה כך אבל עכשיו יותר, מאז שנולדה הילדה מן הסתם. בינתיים היא משתפת פעולה כי אין לה הרבה ברירות

. אם היא רוצה להפסיק עליה ללמוד לזחול

. אני שולחת מתנות לארץ בימי הולדת לקרובי משפחה (אחים ואחיינים) ולחברים קרובים במיוחד, בד"כ דברים סמליים של תשומת לב, לא משהו בומבסטי. וכמובן ווסטאפ - זה מאוד כיף לצ'וטט ולחלוק תמונות וסרטונים בלייב.
כשמגיעים לארץ תמיד גרים אצל ההורים, ומשתדלים להיפגש עם חברים - מן הסתם חוג החברים הצטמצם, לא כל הקשרים החזיקו מעמד, אבל חלק בהחלט כן, וזה כיף.

 

[libbyorganizer]

עונה לעצמי

ומשתפת אתכם

בהתחלה שמרנו המון על קשר ( אוהבים סקייפ, וואטסאפ ואי מייל, שונאים טלפון ) , עם כולם ...לאט לאט זה התמוסס והקשר הפך להיות בעיקר חד כיווני מהצד שלנו. אני הקפדתי להתקשר כל סופש להורים של החצי אבל עם אמא שלי היינו מדברים כל יום. כשהילדה היתה קטנה היא לא רצתה בכלל לדבר או רק פעם בשבוע ולזמן קצר מאוד. בימי הולדת אמא שלי היתה שולחת חבילות ומהמשפחה של בעלי לא היה כלום. אני מרגישה שאני הדבק בין הסבים והדודים ובין הילדים, אבל מאוד קשה לשמור על קשר כשאין שיתוף פעןלה מהצד השני. מה שכן, כאשר אנחנו בארץ הם כן בקשר איתנו כאילו מעולם לא עזבנו.
החד צדדיות מאוד מפריעה לי ומוזרה לי כי לא נראה לי שלדבר פעם בשבוע לכמה דקות איתנו זו דרישה גדולה מדי, הרבה פעמים נעלבתי מהיחס שלא קיבלתי אבל מאוד התאפקתי לא להעביר את האכזבה לילדה. מקווה שהצלחתי..ימים יגידו.

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני מאוד מבינה את הקושי בחד צדדיות, גם אצלי זה ככה

 

[alphadelta]

קשר

כרגיל , נושא קולע.

באיזה דרכים ? טלפון וסקייפ. לרב אני יוזמת. אבל הילדים מצטרפים. לפעמים עם רצון ולפעמים רק כדי שאפסיק לנג׳ס... הקשר עם המשפחה חשוב לי מאד. יש כמה מהמשפחה הגרעינית איתם אני מדברת כמעט כל יום. וזה דו סיטרי. עם חברים הקשר התמוסס עם השנים ונותר קומץ מובחר ואהוב. איתם אני שומרת על קשר.

 

[Mottek]

קשה לי לענות

אני דווקא ממש לא דוגמא. אני לא טובה בשמירה על קשרים, ובעצם גם לא טובה ביצירתם. אני אדם מאוד פרטי וסגור בסך הכל ושמחה בתוך כתלי הבית שלי. בנוסף העובדה שאני כבר גרה כאן 20 שנה (כמעט) די ריחקה אותי (ואת בעלי) מכל קשרי החברויות שהיו לנו כשגרנו בארץ.
עם הילדים אני מנסה שידברו עם הסבים מידי פעם. מצאתי שבסקייפ יותר קל להם לדבר מאשר בטלפון רגיל. אנחנו לא עושים את זה לעיתים מספיק קרובות. אולי אחרי הנסיעה לארץ הקיץ נוכל לעבוד על זה יותר, כי אז גם יצא להם להכיר את הסבים יותר טוב ובאופן אישי.
באופן אישי, אני גם כותבת מין בלוג, אם תרצו אפשר לקרוא לזה יומן, ובו אני מפרטת את כל הדברים שאנחנו עושים במהלך השבוע. דברים בנאליים כמו לקפל כביסה ולעשות קניה במכולת לצד אירועי היום יום עם הילדים. את הבלוג הזה אני משתפת רק עם אמא שלי ועם ההורים של בעלי. החמים צוחקים עלי על כמה כביסה כבר אפשר לעשות (טוב, שלוש בנים. הכביסה באמת לא נגמרת!) הם מאוד נהנים לקרוא את זה, כי אז הם מרגישים שהם לוקחים חלק פעיל בחיי הילדים (נכתב על השבוע שהיה). מה שמצחיק במצב הזה הוא שבעלי מתקשר להוריו פעם בשבוע ורוצה לשתף אותם במשהו על הילדים וההורים שלו אומרים לו שהם כבר קראו על זה!