מה בפינה
שירות צבאי.

מה בפינה
שירות צבאי.

לקראת יום העצמאות, אני מוציאה דיון חשוב בנושא השירות הצבאי.
יש בפורום כמה הורים שהנושא הזה יעלה אצלם בשנים הקרובות ומענין לשמוע את דעתכם בנושא, גם אם זה לא נוגע לכם בעתיד הקרוב.
בארץ אנחנו גדלים על סיפורי הגיבורים והפלמ"ח, ו"קרבי זה הכי" (ככה זה בעולם שאני חייתי בו בישראל לפחות).
כל בני הנוער יודעים שאחרי התיכון הולכים לצבא ורק אז לאוניברסיטה. במקרה שלנו, הגענו לחו"ל, אנחנו חיים חיים אחרים. הילדים בחו"ל גדלים בידיעה שאחרי התיכון הולכים לאוניברסיטה.

צבא? ועוד רחוק מכל מה שהם מכירים? האם אנחנו מגדלים ילדים עם אהבה והבנה מספיקה לישראל שהם יחליטו להתנדב לשרת בצה"ל – צבא הגנה לישראל?
מה זה אומר מבחינתנו ההורים? ברור שמדובר פה במשהו הרבה יותר גדול מהמסלול שהילד הישראלי עושה וחי בחיי היום יום שלו.

ולשאלון שלנו השבוע, ואתם כמובן מוזמנים להוסיף מה שנכון לכם.

איפה הייתם בצבא, והאם לתקופה שהייתם בצבא היתה משמעות מיוחדת מבחינתכם? האם יש לכם חוויות מיוחדות שאתם ירוצים לחלוק עם כולם?

האם אתם רוצים שהילדים שלכם ילכו לצבא?

איך אתם מרגישים או מה עושים במידה והילדים שלכם ירצו להתגייס לצה"ל?

האם אתם מדברים על הצבא והגיוס בבית?

במידה ואתם לא מתכוונים לחזור לארץ, האם תסכימו שילדכם יהיו חיילים בודדים? ואולי זה יגרום לכם לחזור לארץ?

האם זה היה אחד מהשיקולים לעזוב את הארץ או לא לחזור לארץ?

האם זה מתנגש עם הערכים שאנחנו מנסים להנחיל לילדים?


חשוב ביותר בשביל הידע הכללי:
"על פי חוק, נדרש כל קטין שהינו אזרח ישראלי המתגורר בחו"ל עם הוריו, להסדיר את מעמדו הצבאי בהגיעו לגיל 16 וחצי.
חוק שירות הביטחון מגדיר בעל אזרחות ישראלית בין אם הוא שוהה בחו"ל או בארץ. חובת השירות חלה על כל מי שהוא אזרח ישראלי גם אם הוא שוהה בחו"ל.
מתוך הבנה שקיימים ישראלים השוהים דרך קבע בחו"ל נקבע כי כל מיועד לשירות בטחון, נער או נערה השוהה דרך קבע בחו"ל בכל מעמד שהוא, חייב/ת להתייצב עם הגיעו/ה לגיל 17, לפי חוק שירות ביטחון, בקונסוליה הקרובה למקום מגוריו, לשם רישום כנדרש בחוק שירות ביטחון והסדרת מעמדו לפי חוק שירות ביטחון. אם שהה באותו זמן בישראל, יתייצב בלשכת הגיוס האזורית הקרובה למקום שהייתו בישראל."

"עו"ד דנה נוף, "במקרים רבים ההורים לא מודעים או לא מבינים שאי התייצבות ילדיהם לשירות צבאי, או התעלמות מהסוגייה מיוחסת בישראל כעבריינות ועלולה לגרור בחובה רישום פלילי על כל המשמעויות וההשלכות של הדבר." אז מה אתם צריכים לדעת ומה עושים?"

"..... ממה הכי כדאי לכם להימנע ?
"בכל מצב אסור לטמון את הראש באדמה ולהתעלם מהסוגייה. בסופו של יום, גם אם המלש"ב מרגיש חופשי ומאושר היכן שהוא נמצא כרגע, הוא הופך להיות אסיר בארצו משום שלא יוכל להגיע לישראל מבלי להסתכן במעצר בשדה התעופה, משפט צבאי ולאחר ריצוי העונש – גיוס לצה"ל"."

ואני מצרפת 2 לינקים בנושא גיוס לצה"ל וישראלים שחיים בחו"ל:
בני מהגרים והגיוס לצה"ל
 
שירות צבאי זה משהו שמאוד חשוב לי

ואני לא יודעת כמה זמן נהיה שם בחו"ל, אבל יודעת שאדאג שהילדים העתידיים שלנו ישרתו בצבא.

אישית, אצלי השירות הצבאי היה התקופה שהכי גיבשתי את הזהות שלי בתור אדם מבוגר:
מילדה/נערה מאוד ביישנית שכמעט לא פוצה פה-ניהלתי ערבי יחידה,ארגנתי טיולים, התמודדתי מול מפקדים בכירים ורכשתי המון ביטחון,אסרטיביות ויכולת להתמודד עם דברים.

ולחשוב שכמעט ולא גייסו אותי בגלל תת משקל-גם זה גרם לי להיות יותר אסרטיבית, כי ממש נאלצתי להלחם להתגייס מול ועדות רפואיות וכו'.
 
עונה.

אני מודה שכשנודע לי שיש לי בת, אחת המחשבות הראשונות היתה – תודה לאל שאני לא יצטרך להתמודד עם שירות של חייל (בן) בצבא, למרות שהיום החיילות עושות תפקידים הרבה יותר קרביים ממה שהיה בתקופתי.

בוני רק בת 8 והמחשבה בנושא עדין לא עלתה, אבל אני אמא חרדתית למדי ואין מצב שבוני תתגייס לצבא כאשר אני נשארת כאן. זה לא יקרה. אין לי צורך כזה שבוני תשרת בצבא והיא כרגע לא ילדה של ערכים ותרומה לקהילה, אז לא נראה לי שזה יבוא ממנה, אבל יש עוד זמן.

תקופת הצבא היתה תקופה מאוד משמעותית מבחינתי. עד אז הייתי בקיבוץ ובמסגרות של הקיבוץ ולא הכרתי את עם ישראל בכלל. אני הילדה התמימה שמאמינה שחיילי צה"ל הם כולם אנשים מעולים, הגעתי לחטמ"ר ארזים. זאת היתה יחידת אחזקה שהוקמה אחרי שצה"ל נכנס ללבנון להחזיק את ג'אבל ברוך בלבנון.הגיעו לשם אנשים שאם הם לא יתאימו למערכת ביחידה הזאת, הם הולכים הביתה.
ילדה תמימה שכמוני גילתה שיש חיילים שגונבים מצה"ל ומוכרים בשוק האזרחי, שחיילים מעשנים מריחואנה בצבא, שחיילים לא נותנים את כל מה שיש להם בשביל הצבא וכו'.
זה היה שוק תרבותי


אחד השיעורים הכי חשובים שלמדתי בצבא היה שלא משנה מה אתה עושה ואיפה, מה שמשנה זה עם מי אתה עושה את זה.

אני רוצה לציין פה, שהנושא הזה עלה ע"י מישהי מהפורום. בהתחלה חשבתי שזה לא מתאים כי רוב הילדים של חברי הפורום צעירים מידי. אחרי מחשבה על הנושא אני מבינה שזה בהחלט נושא שאנחנו, ההורים, צריכים לחשוב אליו כבר שהילדים הם בגיל העשרה.
תודה לך שהעלת את הנושא החשוב הזה
מענין מה שאר חברי הפורום יחשבו על זה.
 
האמת היא שזה *כל כך* לא מעסיק אותי...

הייתי חיילת סופר מורעלת ואני ממשפחה סופר מורעלת אבל אחרי 8 שנים מחוץ לישראל אני בכלל לא מתעסקת בנושא. אני מתארת לעצמי שהבת שלי לא תלך לצבא וזה ממש לא מטריד אותי לכאן או לכאן. אני דוקא כן מאד טורחת על חיזוק קשר עם ישראל ועל הזהות הישראלית שלה אבל זה לא מתבטא אצלי בנושא אזרחות או צבא כרגע. אני חושבת שאני ארגיש יותר מסופקת אם היא תרצה לעשות שנה באוניברסיטה בישראל מאשר להתנדב לצבא.
בכלל, אני מוצאת שבשלב זה בחיים שלי כלה התעסקות בצבא משעממת אותי למוות. האחיין הצעיר שלי בצבא ואני ממש נרדמת כשמתחילים לדבר עת אימונים, מסעות וכומתות. לא עושה לי את זה בכלל וזה נראה לי כמו איזה בועה שרלוונטית רק למי שגר בארץ.
אני מקווה שלא ישתמע מדברי שאני נגד צה״ל או משהו כזה. ממש לא. פשוט אני כבר ממש לא חלק מזה ומעדיפה להתעסק באספקטים אחרים של מדינת ישראל. צה״ל כבודו במקומו מונח.
 
צבא

איפה הייתם בצבא, והאם לתקופה שהייתם בצבא היתה משמעות מיוחדת מבחינתכם? האם יש לכם חוויות מיוחדות שאתם ירוצים לחלוק עם כולם?
אני לא הייתי חייבת לשרת בצה"ל, מכיוון שעזבתי את הארץ לפני גיל 14, אבל בגלל שעזבתי בגיל הנעורים הרגשתי מחוברת במיוחד לישראל, הייתי מדריכה ופעילה מאוד בשבט הצופים שלי, וידעתי שאני אחזור להתגייס. הצטרפתי לגרעין צבר, וחזרתי לארץ להתנדב לשירות צבאי של שנתיים. זו הייתה הטעות הראשונה שלי...... הטעות השנייה הייתה להיות בגרעין, כי לא הייתה לי שם הכוונה, לא הייתה לי דמות שתלווה אותי ותעזור לי לבחור קריירה צבאית נכונה, ולצערי המרובה דחיתי תפקידים מצויינים שהוצעו לי מתוקף היותי מתנדבת אמריקנית. הטעות השלישית היייתה לא לסיים קורס קצינות, שנלחמתי להצטרף אליו, הקורס היה מאוד מאכזב מבחינתי, ובאמצע הדרך חתמתי ויתור. בילתי את שירותי הצבאי בבסיס חיל האוויר במרכז, אפילו לא בטייסת אז הייתי יכולה לטעון שהיה לי מעניין, אבל הייתי ביחידה אזרחית עורפית משעממת לחלוטין.... השירות שלי לא תרם מאום למדינת ישראל או לי, סתם בזבוז של זמן וכסף.

מה שכן, החיים בקיבוץ ובגרעין היו שמחים ועליזים, הכרתי מצוין את ישראל כי טיילנו המון, יצאנו המון, והכרתי אנשים טובים ומעניינים, ועד היום אני בקשר עם חלק מהגרעין שלי.

האם אתם רוצים שהילדים שלכם ילכו לצבא? לא

איך אתם מרגישים או מה עושים במידה והילדים שלכם ירצו להתגייס לצה"ל? כלום. אני לא רוצה שהן יתגייסו

האם אתם מדברים על הצבא והגיוס בבית? לא

במידה ואתם לא מתכוונים לחזור לארץ, האם תסכימו שילדכם יהיו חיילים בודדים? ואולי זה יגרום לכם לחזור לארץ? זה עוד רחוק, ואני מקווה שלא יגיע היום ובו אני אצטרך להתמודד עם השאלה הזו, אבל אם כן, אני אבדוק טוב את הגרעין, את הקיבוץ ואת המסגרת אליו היא תרצה לחזור.... אני נפלתי בגדול, ואני חושבת שזו אחת הסיבות בגללה אני לא מסתכלת בחיבה על תקופת השירות ואין לי זכרונות נעימים מהצבא.....

האם זה היה אחד מהשיקולים לעזוב את הארץ או לא לחזור לארץ? לא

האם זה מתנגש עם הערכים שאנחנו מנסים להנחיל לילדים? הערכים שאני מנחילה לבנות שלי לא קשורות לצבא, לא הישראלי ולא האמריקני.......
 
אפשר לסכם את השירות הצבאי שלי

במילה: אכזבה. הדבר הטוב היחיד שיצא לי מהצבא זה שהצלחתי לצאת ממנו אחרי חצי שנה.
הילדים שלי לא ישראלים (אני לא מדברת על עניין החוק אלא על עניין המהות). אני מגדירה את עצמי כישראלית לשעבר. אהיה די מאוכזבת אם יחליטו לשרת בצבא של מדינה אחרת. אם יחליטו שהם רוצים קריירה צבאית - הנייבי מחכה (וגם אז אדחוף אותם להתגייס אחרי תואר ראשון).
 

Mottek

New member
צבא

איפה הייתם בצבא, והאם לתקופה שהייתם בצבא היתה משמעות מיוחדת מבחינתכם?
הצבא היה מאוד משמעותי בשבילי. זו הפעם הראשונה שיצאתי לגמרי מהחממה של הקיבוץ ויכולתי באמת לפרוס כנפיים ללא הסטיגמות החברתיות שהייתי כבולה אליהם. שם גם פגשתי את בעלי. זו היתה התחלה של תהליך התבגרות שהפכה אותי מילדה מפוחדת לאישה סמכותית.

האם אתם רוצים שהילדים שלכם ילכו לצבא?
כן ולא. אני חושבת שהצבא מאוד מבגר בזמן מאוד קצר ומלמד אותנו לקחים חשובים על החיים שלנו ועל להסתדר עם אחרים ואילו היינו צריכים ללמוד את הדברים האלו לבד זה היה לוקח עוד המון זמן.
מצד שני אני אולי אנוכית, אבל אני גם אמא. אני לא רוצה שהבן שלי יהיה בסיכון ואני רוצה לשמור עליו. שיהיה בריא.

איך אתם מרגישים או מה עושים במידה והילדים שלכם ירצו להתגייס לצה"ל?
אני אהיה גאה, אבל גם אשקשק מפחד. אבל לא אעצור בעדם.

האם אתם מדברים על הצבא והגיוס בבית?
לא ממש. הילדים יודעים שאני ובעלי נפגשנו בצבא, אבל אנחנו לא ממש מדברים על זה (למרות שכבר לימדנו את הגדול פעם איך עושים קיפול 8 למרות שאני בספק אם הוא זוכר).

במידה ואתם לא מתכוונים לחזור לארץ, האם תסכימו שילדכם יהיו חיילים בודדים? ואולי זה יגרום לכם לחזור לארץ?
אני כרגע מדחיקה את המחשבה הזאת. בעלי אמר שהוא לא יסכים לכך שהבן יהיה חייל בודד אז או שנעבור כל המשפחה לארץ או שאחד מאיתנו יגור בארץ איתו. יש לנו עוד שני ילדים שנצטרך שנצטרך להתחשב בהם... בקיצר אין לי מושג.

האם זה היה אחד מהשיקולים לעזוב את הארץ או לא לחזור לארץ?
ממש לא.

האם זה מתנגש עם הערכים שאנחנו מנסים להנחיל לילדים?
מתנגש? לא. אנחנו לא ממש מדברים על הצבא, זה לא משהו מרכזי בחיינו. יותר חשוב לי שהוא יהיה אדם שלם עם עצמו ויתרום לקהילה.

אגב, סיפרתי שפגשתי את בעלי בצבא. באחת הפעמים שהיינו בארץ (לפני שהיו לנו ילדים) יצא לנו לאסוף בטרמפ כמה חיילים בסוף היום. תוך כדי שיחה התברר שהחיילים האלו שרתו באותו הבסיס שאנחנו הכרנו בו (ששינה את שמו מאז) וכנראה שהשארנו איזהשהוא רושם כי הם הכירו את הסיפור שלנו על איך שהכרנו בבסיס והתחתנו אחר-כך (וזה היה לאחר 5+ שנים אחרי שכבר השתחררנו). מצד שני יכול להיות גם שזה היה זוג אחר... אבל זה עדיין היה מצחיק לחשוב שאולי אנחנו מפורסמים.
 
אני מהעדה של קסם מעשית

וכבר אמרתי לישראלים כאן ששאלו אותי שאם הילדים שלי ירצו להתגייס לצבא בישראל אני אראה בזה כישלון חינוכי
אני מגדלת ילדים ניו זילנדים לכל דבר ומההיכרות שלי איתם, הם לא ישרדו בצבא הישראלי שבוע. חוסר הרצון שלי שהם יתגייסו לא קשור לשירות שלי שדווקא היה מאוד מעניין (הייתי מדריכת שריון ועבדתי עם פרויקט המרכבה סימן 3. הילדים עדיין מתפעלים מהעובדה שאמא נהגה בטנק עוד לפני שהיא נהגה על אוטו
) וגם לא לאובדן הפטריוטיות שלי (היום אני מבינה שיש עודף במשאב הזה במדינת ישראל). אני מודה שזה לחלוטין עניין אגואיסטי.
אנחנו לא מדברים בבית על צבא והם בכלל לא מודעים לכך שבישראל הגיוס לצבא הוא חובה. אני לא חושבת שצבא בהיותו צבא מתנגש עם הערכים שאני מנסה להנחיל להם. גם לנ"ז יש צבא ואני מכירה בזה שבישראל זה צורך קיומי ועדיין חושבת שברמה המדינית-פוליטית וגם ברמה הניהולית של הצבא יש מקום לשינוי ושיפור.
 

forglemmigej

New member
צה"ל, צה"ל, כבר באים

או שמא זה "בלי שום דבר אשר כדאי למות למענו" כמו שאמרו המשוררים ואחד כבר לא איתנו מהיום
אגב היה לו בלוג בתפוז.
הייתי בתותחנים *שרתתי כפגז
* התקופה לא זכורה לי כמשהו ששוה געגוע ,זו היתה חובה וככה התיחסתי אליה ,בתקופתי ממה שאני זוכרת היו הרבה הטרדות מיניות מטעם כל מיני עלובי משנה ,בכלל לא היתה מודעות לכך שזה דבר אסור אני שמחה שהבנות של היום יכולות לשבת במשרד בשקט או כל מה שהיא לא תעשה בלי שמישהו יזמין אותו ל"סיור בג'יפ" להראות לה את הנוף..

הילדים שלי היו בצבא הם החליטו והאמת שמעולם לא מנעתי זאת מהם אחד היה ביחידה סודית והשני מטק בשריון מה שלא יהיה תמיד הם אמרו לי שמדינת ישראל זה לא דבר מובן מאליו וכמובן שאמא הכניסה להם את זה לראש וטוב שהטמיעו את זה, לגבי דידי מדינת ישראל היא לא סתם מדינה היא חלום, אני עזבתי את החלום


לא עוזבים מדינה בגלל שרות צבאי , ככה אני חושבת לפחות , עוזבים מכל מיני סיבות חלקן אפילו לא מהותיות.

הערכים שהקנתי ומנסה עדיין להקנות הם אוניברסליים אבל לפעמים יש מציאות שמכופפת אותם. אף פעם לא הייתי דוגמאטית.
 
צבא

אנחנו לא מתכוונים לחזור לישראל ואנחנו לא מגדלים ילדים ״ישראלים״. לכן, הצבא הישראלי זו לא אופציה שקיימת על השולחן וזה לא מסתדר עם מערכת הערכים על פיה אנחנו מגדלים את הילדים. חייבת לציין שהילדים שלי די פציפיסטים ונרתעים מכל מה שמריח מלחמה או עימות. קשה לי להאמין שהם יבחרו לשרת בצבא כלשהו. מקווה שלא יפתיעו אותי לרעה.

השירות הצבאי שלי דווקא היה לא רע (עתודאית וקצינה) ובעלי נבחר בזמנו כחייל מצטיין (וקיבל אות הנשיא ביום העצמאות...).

דווקא בת אחי חזרה לישראל ועשתה צבא כחיילת בודדה ועכשיו לומדת באוניברסיטה בישראל. ההורים שלה כבר 15 שנים בחו״ל אבל הם כן מתכוונים לחזור לישראל בעתיד וכן מגדלים ילדים ישראלים.
 
אל תלך למלחמתם

איפה הייתם בצבא, והאם לתקופה שהייתם בצבא היתה משמעות מיוחדת מבחינתכם? האם יש לכם חוויות מיוחדות שאתם ירוצים לחלוק עם כולם?
לא הייתי. סירבתי להתגייס מטעמי מצפון, והשנה ומשהו שהוצאתי כדי להשתחרר לימדו אותי המון על הצבא ועל ישראל והיו שיעור אדיר בבירוקרטיה ואסרטיביות.

האם אתם רוצים שהילדים שלכם ילכו לצבא?
לא!
אבל זאת לא החלטה שלי, אלא שלהם.

איך אתם מרגישים או מה עושים במידה והילדים שלכם ירצו להתגייס לצה"ל?
ארגיש תחושה עזה של הפתעה, כישלון חינוכי, דאגה וגעגועים.

האם אתם מדברים על הצבא והגיוס בבית?
זה עולה לפעמים - הגדול בן 14 ויודע שאנחנו לא רוצים שהוא יתגייס, אז לפעמים הוא מעלה את זה כדי לשקול אפשרויות לעצמאות מההורים. אני מאוד אתפלא אם הוא יעשה את זה - חשוב לו מאוד להיות חלק מהחברה הבריטית ולהתגייס פתאום לצבא הישראלי נראה לי משונה ולא קשור. זה גם מתנגש בתוכניות שלו ללמוד באוניברסיטה אחרי התיכון ובאופן כללי נראה לי שזה זר לו. הוא לא פטריוט וגם לא מאצ'ו. הוא מתעניין במחשבים ואתגרים טכנולוגיים הוא יכול למצוא פה למכביר. אני לא מנסה למכור לו את 8200 אף על פי שזאת ללא ספק הזדמנות אדירה לרכוש ידע וקשרים בתחום.

במידה ואתם לא מתכוונים לחזור לארץ, האם תסכימו שילדכם יהיו חיילים בודדים? ואולי זה יגרום לכם לחזור לארץ?
על הקטנה עוד מוקדם לחשוב, והגדול לא יהיה חייל בודד בגלל שחצי מהמשפחה שלו בישראל. לא נראה לי שזה יגרום לנו לחזור, אבל אי אפשר לדעת דברים כאלה עד שמגיעים לשם.
האם זה היה אחד מהשיקולים לעזוב את הארץ או לא לחזור לארץ?
לא.
האם זה מתנגש עם הערכים שאנחנו מנסים להנחיל לילדים?
מאוד. אני פציפיסטית ובן זוגי ואני פעילי שלום ומחנכים את ילדינו לפתרון בעיות בדרכי שלום ולתפיסת עולם הומניסטית ולא כוחנית.
 

boneguy

New member
אפשר גם אבות?

ראשית אתחיל ואומר שהילדים שלנו עדיין קטנים. הגדולה רק בת שבע. מבחינתי זה כל כך רחוק ככה שרוב התשובות הן בערבון מוגבל לעת עתה...

איפה הייתם בצבא, והאם לתקופה שהייתם בצבא היתה משמעות מיוחדת מבחינתכם? האם יש לכם חוויות מיוחדות שאתם ירוצים לחלוק עם כולם?
התחלתי בחיל האויר, אחרי חצי שנה (שגיליתי שלטוס אני לא יודע) עברתי ליחידה קרבית. היום, במבט לאחור, אני יכול להגיד, שלא רק יצאתי מהצבא אדם שונה (וטוב יותר) משנכנסתי אליו, אלא שאני באמת מאחל לכל אחד שירות כמו שעבר עלי. היה לי צירוף מקרים של אנשים מדהימים ששירותו איתי (צוות של 12 איש, שלוש שנים כמעט בלי להיפרד), תקופה יחסית רגועה. ראיתי מקומות וחוויתי חוויות שאי אפשר לסכם בפוסט קצר כזה, ולמדתי שברגעים קשים מאוד חשוב שיהיו איתך חברים. אחד הדברים שאני זוקף לזכות השירות שלי הוא השינוי המשמעותי שעברתי בהשקפותיי הפוליטיות. גדלתי בבית חירותניקי. אבא שלי וכל אחיו ואחיותיו היו בלח"י. באופן טבעי גדלתי וגיבשתי דיעות ימניות באופיין. הצבא גרם לי להתפכח, להסתכל על כל הסכסוך הזה מזווית אחרת, ושירות של חודשים ארוכים בכל עיר פלשתינית שאתם יכולים להעלות על הדעת, הפך אותי לשמאלני יותר ויותר. שהגעתי למילואים הייתה לי את הפריבילגיה להצהיר שמחסומים אני לא עושה. השתתפתי בכל סוג פעילות אחרת, אבל עם זה לא יכלתי עוד...

האם אתם רוצים שהילדים שלכם ילכו לצבא?
כמו שמותק אמרה, כן ולא. בהנחה שנחזור לארץ (הנחה לא מבוססת, אבל אפשרית), במידה והם ישרתו (אני בטח לא אדחוף ולא ארעיל יותר מידי), אני מאחל להם שישרתו שירות שיהיה משמעותי עבורם. כזה שלא יהיה בגדר לשרוף שנתיים או שלוש. שיהנו ויחכימו ממנו. לא, מהסיבה ההורית הברורה והדאגה לשלומם.

איך אתם מרגישים או מה עושים במידה והילדים שלכם ירצו להתגייס לצה"ל?
זה עדיין מאוד רחוק. אני רוצה לומר שאני אתמוך בהם במה שהם לא יחליטו, אבל עוד חזון למועד

האם אתם מדברים על הצבא והגיוס בבית?
לא ממש. שהיינו בארץ עשיתי המון מילואים, והגדולים ראו מזה קצת (אני בספק אם זוכרים משהו). פה זה בכלל לא עולה.

במידה ואתם לא מתכוונים לחזור לארץ, האם תסכימו שילדכם יהיו חיילים בודדים? ואולי זה יגרום לכם לחזור לארץ?
שוב, זה רחוק מאוד. אני רוצה לומר שאני אתמוך בכל החלטה שלהם. במידה ועדיין נחיה פה (המשמעות תהיה מעל 12 שנים בחו"ל עד הגיוס), אני בספק אם זה יגרום לנו לחזור כבר.

האם זה היה אחד מהשיקולים לעזוב את הארץ או לא לחזור לארץ?
ממש לא

האם זה מתנגש עם הערכים שאנחנו מנסים להנחיל לילדים?
לא.
 
בטח שאפשר אבות. אני מאוד מקפידה לכתוב

הכל בלשון רבים ותמיד שמחה לקרוא אותך


רוצה להגיד שלמרות שאני באה מעולם שמאלני לחלוטין, הצבא הבהיר לי וחיזק אותי לכמה זה נכון.
שרתתי במילואים פעם אחד בגשרי הירדן - מצאתי את עצמי אחראית בנות. ביום הראשון ההתנהגות של הבנות היתה מתחת לכל ביקורת מבחינת היחס לנשים וילדים שעברו את הגבול (מדובר בחיפוש גופני וכד'). מצאתי את עצמי נותנת הרצאה בנושא כבוד האדם. אתם צריכים להכיר אותי בשביל להבין כמה זה לא אני להטיף לאנשים, אבל כבוד האדם זה בנפשי. אחרי כן הכל היה על מי מנוחות והבנות הפנימו את הנושא. איזה הרגשה טובה זאת היתה. איזה הרגשה נפלאה זאת כאשר לפחות במשמרת שלך אתה יודע שאתה עושה הכי טוב בשביל האנשים המסכנים שצריכים לעבור את זה, ומאוד ברור לי שצריך.
 

boneguy

New member
מסכים, הרגשה טובה

לצערי, יש לי הרגשה שהצבא דווקא "מיימן" את רוב החיילים, בטח את אלה שמתחככחים עם אוכלוסיה ערבית באופו יומי. אני עדיין זוכר היטב איך בכל תדריך כל ערבי הוא חשוד ואשם עד שהוכחה חפותו.

שוב, למזלי, יצא לי לשרת עם אנשים מקסימים, ואני ארשה לומר שרובם בעלי מנת משכל קצת גבוהה מהממוצע, ויכולת להפעיל הגיון בריא. אחד הארועים שזכורים לי היטב היה בחברון. בחברון יש ישוב יהודי קטן ובו רחוב ראשי - רחוב השוהאדה, למי שמכיר. בזמנו (אני לא יודע איך זה היום), ברחוב הזה תנועת פלשתינאים הייתה אסורה, על מנת לשמור על דרי הרחוב היהודים. בתקופתי היו יותר חיילים ברחוב מאשר תושבים, כולל בסיס (מוצב) שהוקם ממש באמצעו. באחד הסיורים יצא לי להיתקל בפלשתינאי זקו מאוד מתחיל לחצות את הרחוב, ניגשתי אליו וניסיתי להסביר לו שהוא לא יכול. היה ברור שהאיש במצב בריאותי לא טוב, ויכולת התקשרות בינינו הייתה אפסית (למה לעזאזל לא מלמידם ערבית חובה בבתי הספר???). מה שכן, הוא התעקש, ולא נראה שהוא מבין מה אני רוצה. לבסוף נתתי לו לעבור וליוותי אותו את כל הדרך. לאחר שנפרדנו, ניגש אלי בחור אירופאי לגמרי ואמר לי שהוא גאה בי, אבל קצת הרסתי לו. מסתבר שהוא היה כתב של צוות צילום אירפואי כלשהו, והם חיכו שאני אתנהג באלימות כלפיו. זה לא קרה, ומבחינתם אין פה חדשות וזה לא ישודר. הרגשתי טוב עם עצמי, למרות שאיבדתי את 5 דקות התהילה שלי...

בשלב מסויים חשבתי דווקא כן להשתתף במחסומים, על מנת "להשגיח" שלפחות במשמרת שלי נתנהג כמו בני אדם. אבל לא יכלתי, והייתי לי את האפשרות לצאת מזה (במילואים).

ואם אפשר עוד סיפור מצחיק שאני קצת גאה בו. במילואים נפגשים אנשים בגילאים שונים. התמזל מזלי ולאחר כשנתיים הצטרפו ליחידה שלי שני חיילים שהייתי מ"כ שלהם בסדיר. אחד מהם היה החביב עלי ואף קיבל את הכומתה שלי. לצערו, הוא "נדרש" לעשות מחסומים, ובמשמרת הראושנה שלו הוא הגיע עם מצלמה גדולה (מקצועית כזאת). החבר'ה שאלו אותו למה הוא הביא אותה? הוא הסביר שבתור פעיל באמנסטי, זו הזדמנות מצוינת לעבות את "תיק העבודות" שלו. מיותר לציין שלמחסום הוא לא הגיע, ומאז לא עשה מחסומים... כמה שהייתי גאה בו.
 

1me too1

New member


איפה הייתם בצבא, והאם לתקופה שהייתם בצבא היתה משמעות מיוחדת מבחינתכם? האם יש לכם חוויות מיוחדות שאתם ירוצים לחלוק עם כולם? הייתי משקית קישור באיזה בנין משרדים ביפו, היו ימים שנסעתי לגיוסים בדרום, זכור לי תרגיל מאוד גדול בדרום, וגם תרגיל מאוד גדול בצפון. בגדול היה לי כיף, האנשים היו נחמדים. חייתי במרכז תל אביב באכסניה עם חברות.

האם אתם רוצים שהילדים שלכם ילכו לצבא? לא

איך אתם מרגישים או מה עושים במידה והילדים שלכם ירצו להתגייס לצה"ל? אני מאוד מקווה שלא נצטרך לעמוד בדילמה הזו. לא בגלל אמונות ודעות, פשוט לא מתאים.

האם אתם מדברים על הצבא והגיוס בבית? לא, הוא קטן, וזה מעולם לא עלה.

במידה ואתם לא מתכוונים לחזור לארץ, האם תסכימו שילדכם יהיו חיילים בודדים? ואולי זה יגרום לכם לחזור לארץ? לא נראה לי, אני כמובן רוצה שהוא יהיה מאושר ויהיה לו טוב, אבל שוב, אני מקווה שלא נצטרך לעמוד בדילמה הזו.

האם זה היה אחד מהשיקולים לעזוב את הארץ או לא לחזור לארץ? ממש לא. עשינו צבא מלא, אני עוד נשארתי קבע. אני חושבת ששנינו נהנינו בצורה כזו או אחרת מהתקופה בצבא.

האם זה מתנגש עם הערכים שאנחנו מנסים להנחיל לילדים? הנושא לא עולה. זה לא חלק מחיי היום יום שלנו
 

een ogenblik

New member
שירות צבאי - כן/לא/ אולי

איפה הייתם בצבא, והאם לתקופה שהייתם בצבא היתה משמעות מיוחדת מבחינתכם? האם יש לכם חוויות מיוחדות שאתם רוצים לחלוק עם כולם?
שירשתתי לפחות חצי משרותי הצבאי בלבנון. לא שהסכמתי עם השהיה בלבנון, אך ביקשתי לשרת שם כי רציתי לא הרגשתי שלמה להתנגד למשהו שאני הצלחתי לחמוק ממנו ככה סתם. כל עוד ישראל שהתה בלבנון, ראיתי עצמי לחוייבת להתנגד רק למשהו שהייתי שותפה לו כישראלית. (הייתי בת 18 וחצי, למה אפשר לצפות כבר?) בסופו של דבר, תקופת השירות הצבאי הייתה תקופה משמעותית בחיי, אבל היא הייתה יכולה להיות משמעותית גם אם הייתי עושה דברים אחרים משירות צבאי. אלו שנתיים בהן התבגרתי ולמדתי על יכולויותיי העצמיות, ללא קשר להורים ולתמיכה חיצונית לי. הייתי לומדת זאת גם במקומות אחרים, גם תוך כדי עשיה אחרת לחלוטין.

האם אתם רוצים שהילדים שלכם ילכו לצבא?
זו לא משהו שנתון להחלטתי. אם נחיה בישראל, זו החלטת המדינה. אם נחיה מחוץ לישראל, זו החלטתה של כאוס. מה שכן, איני רואה בשירות צבאי משהו ראשון במעלה, או אחרון במעלה. זו פשוט חובה אותה צריך לבצע.

איך אתם מרגישים או מה עושים במידה והילדים שלכם ירצו להתגייס לצה"ל?
בהנחה שלא נחיה בישראל, אתהה מהיכן זה הגיע.
כשהיא רק הגיע מקזחסטן היא הייתה מליטנטית לחלוטין. ככל ילד ישראלי אחר בן שלוש, גם היא ספגה את החינוך המילטינטי למן יום היוולדה. בימים שכעסה עלי הודיעה לי שאני יפה, לא חייל. בימים שנטתה לי חיבה, הסכימה שאיני יפה, אלא חייל. מכיוון שחיילת הייתה המחמאה הגדולה ביותר שיכולה הייתה לתת, הראתי לה צילומים שלי במדים, כדי להוכיח שהייתי חיילת. זה היה גם עבורי (בכל זאת, מחמאה), אבל הרבה עבור בטחונה האישי - גם בנות יכולות להיות חייל. מאז עברו אי אלו שנים (חמש, ליתר דיוק), והיא כבר אינה מילטנטית. היא עדין תוהה איך זה יכול להיות שבנות יכולות להיות חיילות, אך ממש אינה רואה עצמה כחיילת. אם, משום מה, דווקא בגיל 18 תרצה להיות חיילת, אתמה עד למאוד.

האם אתם מדברים על הצבא והגיוס בבית?
מדברים על עצמנו כחיילים,על בת הדודה בישראל שתגייס בקרוב, אך לא על שאלת גיוסה של זיו - כן או לא. בגיל 8 זה קצת מוקדם מדי לתהות על כך.

במידה ואתם לא מתכוונים לחזור לארץ, האם תסכימו שילדכם יהיו חיילים בודדים? ואולי זה יגרום לכם לחזור לארץ?
אני יכולה להסכים או לא להסכים, בסופו של דבר, זו תהיה החלטה שלה בלבד. עם זאת, כאוס אינה ילדה הנפרדת מן המוכר לה בקלות. אמנם פרדות הולכות ונהיות לה קלות יותר ככל שהיא צוברת בטחון ומתבגרת, אך לא נראה לי שזה יעלם אי פעם לחלוטין. אי לכך ובהתאם לזאת, אם אנחנו לא נחזור לישראל, אין שום סיכוי שבעולם כי היא תחזור לבדה.

האם זה היה אחד מהשיקולים לעזוב את הארץ או לא לחזור לארץ?
לא, יש לנו חיים מעבר להיותינו הורים, במיוחד כשלא היינו הורים כשעזבנו את ישראל.

האם זה מתנגש עם הערכים שאנחנו מנסים להנחיל לילדים?
יש כל מיני ערכים, ויש כל מיני דרגות לערכים. כל עוד אנו חיים מחוץ לישראל, ערך השירות הצבאי נמצא די בתחתית סולם הערכים, וקשה לי לראות כיצד הוא יעלה בתנאי חיינו. אך אין הוא מתנגש מהותית בחיינו. מדינת ישראל מקיימת צבא, וככזה על אזרחיה לשרת בו.
 
לא בכיוון בכלל

איפה הייתם בצבא, והאם לתקופה שהייתם בצבא היתה משמעות מיוחדת מבחינתכם? האם יש לכם חוויות מיוחדות שאתם ירוצים לחלוק עם כולם?
- הייתי באחת ממפקדות החילות בתה"ש, לא שירות מדהים, גם לא נורא, לא מייחסת לו ערך גדול.

האם אתם רוצים שהילדים שלכם ילכו לצבא?
- ממש לא. בזבוז זמן אמיתי, עדיף שילמדו בזמן הזה.

איך אתם מרגישים או מה עושים במידה והילדים שלכם ירצו להתגייס לצה"ל?
- אם ירצו מאוד אז ילכו, אני לא אוכל לעצור אותן, אבל אני לא רואה סימנים לכך, בדיוק ההפך.

האם אתם מדברים על הצבא והגיוס בבית?
- זה אחד הנושאים הכי רחוקים מאיתנו, ולכן הוא גם לא עולה לשיחה .

במידה ואתם לא מתכוונים לחזור לארץ, האם תסכימו שילדכם יהיו חיילים בודדים? ואולי זה יגרום לכם לחזור לארץ?
- במידה ומישהי מהן תרצה להתגייס, שתהיה חיילת בודדה, יש לנו מספיק משפחה בישראל כדי לגור אצלם, זה לא יחזיר אותי לישראל.

האם זה היה אחד מהשיקולים לעזוב את הארץ או לא לחזור לארץ?
- בפירוש לא, זו רק הטבה.

האם זה מתנגש עם הערכים שאנחנו מנסים להנחיל לילדים?
- הפוך, התגייסות לצבא מתנגשת עם הערכים שלנו.
 

noaronen1

New member
שירות צבאי

איפה הייתם בצבא, והאם לתקופה שהייתם בצבא היתה משמעות מיוחדת מבחינתכם? האם יש לכם חוויות מיוחדות שאתם ירוצים לחלוק עם כולם?
מבחינתי הצבא היתה פעם ראשונה שחוויתי חופש אחרי שירות צבאי בבית מאוד נוקשה. הייתי משקית חויה, טיילתי בארץ המון והיה לי שירות מקסים שהשאיר בי את יסודות ההדרכה ואיפשר לי להמשיך ולעסוק בנושא של פיתוח וייעות הדרכה אחרי שסיימתי את הצבא ולאפשר לי לעבוד כמדריכת טיולים כסטודנטית ולעשות אחלה כסף.


האם אתם רוצים שהילדים שלכם ילכו לצבא?
לפעמים בא לי שהגדול והאמצעית ילכו לצבא. אני חושבת שיש משהו בללכת לצבא בתפקידים מסויימים שמלמד אותך עצמאות אמיתית והתנהלות מול מסגרת לא פשוטה. מצד שני איבדתי אמון בצבא בשנים האחרונות ומאוד קשה לי עם מה שהוא מייצג היום. יש לי תחושה שהרבה מנגננוים במדינת ישראל התרופפו והצבא הוא אחד מהם.

איך אתם מרגישים או מה עושים במידה והילדים שלכם ירצו להתגייס לצה"ל?
לא יודעת. באמת שלא יודעת. בצופים הכרתי מבפנים את הכאב של אמהות כשהילדים שלהם בוחרים להתנדב לגרעין צבר. הייתי בהריון עם הקטן ודמעתי עם כל אמא שכאבה את כאב הבן או הבת שהתגייסו.

האם אתם מדברים על הצבא והגיוס בבית?
אם הילדים שואלים אני עונה.

במידה ואתם לא מתכוונים לחזור לארץ, האם תסכימו שילדכם יהיו חיילים בודדים? ואולי זה יגרום לכם לחזור לארץ?
אין כנראה מצב שנחזור לישראל. אבל אני אדאג שתהיה להם רשת תמיכה. שלא ירגישו בודדים.

האם זה היה אחד מהשיקולים לעזוב את הארץ או לא לחזור לארץ?
זו בהחלט היתה נקודת משבר במלחמת לבנון השניה כשחיילים נשלחו בצורה מטופשת ללא הוראות ברורות. זה היה שבר עצום עבורי מול הצבא. זו היתה נקודת המשבר הראשונה שלי בהתלבטות אם לחזור לישראל כמובן שלא המרכזית.

האם זה מתנגש עם הערכים שאנחנו מנסים להנחיל לילדים?
לא יודעת ממש מה הערכים שאני מנסה להקנות לילדים שלי לגבי מדינת ישראל. אני מודה שבשנה האחרונה אני קצת מתחבטת עם עצמי בנושא ועוד אין לי תשובה ברורה...
 
למעלה