מה בפינה
מאבקי כוח

מה בפינה
מאבקי כוח


כאשר אתם קובעים X(למשל, שהולכים הביתה) והילד קובע Y(שלא הולכים... ובורח....), או מצב שהילד מבקש משהו – אתם מסרבים – הילד צועק – ואתם מרימים את הקול בחזרה נוצר מצב של מאבקי כוח.

כיצד ניתן לנטרל מאבקי כוח

על מנת לאפשר יציאה מהמעגל הזה, כדאי לתכנן את הצעדים כך שהילד יקבל תחושה שהוא מחליט בדברים רבים הקשורים אליו.

אפשר לעשות זאת ע"י נתינת שפע בחירה, ע"י שיתוף, ע"י עידוד.
למשל: לפני היציאה לגינה הכינו את הילד ואמרו לו שכשיחשיך אתם חוזרים הביתה. כשאתם בגינה והגיע הזמן לחזור הביתה, אפשר לתת לילד לבחור - "הגיע הזמן לחזור. מה אתה מעדיף ...
ללכת הביתה דרך השביל או דרך המדרכה". לחילופין אפשר להציע לו להיות שותף להכנות לארוחת הערב ולומר: "עכשיו צריך לחזור ואשמח אם תעזור לי להכין ארוחת ערב. מה תעדיף - לערוך את השולחן או לחתוך ירקות?"
כך נותנים לילד אפשרות בחירה ומגייסים אותו לעזור לכם. הילד מרגיש שאתם לא קובעים עליו אלא נותנים לו יחס וכבוד ותחושה שגם הוא מקבל החלטות וקובע. הוא מרגיש תורם ומועיל ובאופן עקיף זו הדרך לגרום לו להרגיש משמעותי וכך לשפר את ביטחונו העצמי והדימוי העצמי שלו.

עוד בנושא ניתן לקרוא פה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4643365,00.html

http://blog.machon-adler.co.il/כתיבה-מקצועית/התנהגויות-מפריעות-של-ילדינו-אינן-נג/

ולשאלה לדיון

סביב אילו נושאים יש מאבקי כוח בינכם לבין הילדים

כיצד מאבקי הכוח האלה נפתרים/נמנעים מנסיונכם


מקווה לדיון מהנה ופורה
 

carlimi

New member
רק הארה / הערה

זה מאוד מאוד מאוד תלוי ילד.
האמצעי שלי, כמה שתתני לו יותר בחירה, כך הוא לא ידע מה לעשות איתה.
הן בן 8.
למרות שאני יודעת שהוא יזעף (לעיתים) גם עם הכנה מוקדמת, עדיין איתו עדיף להחליט עבורו. זה אגב רלוונטי בכל התחומים, הייתה דוגמא נהדרת דווקא בישראל, כל פעם שהלכנו לאיזה קיוסק לקנות ארטיק, כל הילדים (גם של חברים/משפחה) בחרו תוך כמה דקות. הוא נשאר ולא הצליח לבחור. גם כשיש לנו את כל הזמן שבעולם ואנחנו ממתינים בסבלנות עד שהוא בחור, בדר"כ הוא או יתחרט או לא יהיה מרוצה עם הבחירה וינסה להחליף עם מישהו אחר.

סתם נקודה למחשבה
 

alphadelta

New member
מנסיון

לא תמיד אפשר לתת אפשרויות. אבל אפּ אפשר זה מאד עוזר. מעבר למתן ״בחירה״ אם מתאפשר , חשוב לדעתי לתת מקום להרגשה של הילד. למשל, אם חייבים לחזור הבייתה, אפשר לומר משהו בסגנון של : נראה לי שאתה מתוסכל אבל חייבים עכשיו ללכת הביתה. רוצה שוב להביא דלי וכף בפעם הבאה שבאים לפארק? כך יש גם שיום ומקום לרגש של הילד ( תיסכול)וגם הרגשה שיש לו שליטה ( מה להביא בפעם הבאה).

שמתי לב שיש יותר מאבקי כח כשאני עייפה ואין לי את היכולת לנשום עמוק ולראות את התמונה הגדולה.
 
אני מנסה להיות מאוד ברורה,

בוני יודעת שכאשר אני אומרת משהוא, אני מתכוונת אליו, דהיינו אם אמרתי שהולכים עוד 10 דקות, זה מה שיהיה. אבל אני גם גמישה אם זה מתאים, אבל לרוב יש סיבה שבגללה נקבע כך או אחרת.
אני גם לא מתחילה לריב איתה. למדתי בסקוטלנד שהם מודיעים מראש לילד שעוד X דקות הולכים, אומרים שהגיעה השעה והולכים. גם אם הילד לא איתם, הוא יגיע תוך רגע. כך גם אני עושה. מאוד ברור, מאוד פשוט. מדובר על ילדים בגילאי 2+. זה כמובן לא מתאים לכל הילדים, אבל זה מאוד נדיר.
קרה לי פעם אחת שבוני לא באה אחרי. אחרי 5 דקות, חזרתי ומצאתי אותה בדרכה אלי. הבהרתי לה שזה לא יקרה שנית, שאין מצב כזה!!! זה לא קרה שוב, הילדה היום בת 10.

במאבקי כוח, בוני לרוב אוהבת לשחק על ריגושת האשם שלי. אני מנסה לזהות את זה ולנטרל. לזכותה יאמר, שהמעורבות שלנו בתיאטרון הילדים היתה כתוצאה ממאבק כזה. שמעתי על הצגה שמעלים עם ילדים. בוני מאוד רצתה, וכשהתקשרתי לבדוק אם אפשר לצרף אותה, הסתבר שהחזרות מתקיימות ביום שיש לה התעמלות ויש חפיפה של חצי שעה. אמרתי לבוני שזה לא אפשרי. היא מצידה לא ויתרה וזרקה לי שבגלל שאני לא מכירה את האנשים הנכונים, היא לא מגיעה לדברים האלה והיא רוצה להשתתף - אוץ!!! התקשרתי שוב, והמפיקה אמרה שבוני יכולה לאחר לחזרות במהלך השנה והיא תארגן את החזרות בהתאם, אבל לא בחודש לפני ההצגה. הלכנו על זה. השאר היסטוריה, שתינו חלק מעמודי התווך של התיאטרון הזה. השנה בוני ויתרה על ההתעמלות בשביל החזרות, כי זה היה בעייתי, לא כאן ולא כאן, והחליטה בצורה מאוד בוגרת שהיא מעדיפה את ההצגה.
 
בלי להאריך

זה מאוד תלוי סיטואציה וגיל ילד ועוד.
יש דברים שאני קובעת כעובדה.
אני חושבת שכהורים אנחנו צריכים לדעת לזהות מתי נכון 'להנחית' ושזה יתקבל ומתי זה עלול לעורר מאבקים.
אני מודה שלא תמיד מצליחה להמנע מזה.
אבל כמו בכל דבר להיות הורה זה ללכת על חבל דק...
&nbsp
עכשיו כשיש לי מתבגרת בבית,
חד משמעית אני יותר קובעת עבורה ופחות פותחת לדיון ולאפשרות בחירה אבל זה רק כי הבנתי שזה מה שמתאים לה בשלב זה.
&nbsp
כאמור, זה משתנה מילד לילד ובכל גיל ובכל סיטואציה זה אחרת..
 

shuttles3

New member
אצלנו זה מה שעובד


הוא מקבל המון בחירה (כמובן בנושאים שהבחירה לא ממש חשובה בהם
) ואנחנו משתדלים לתת לו תחושה שהוא שותף בהתנהלות הבית. בכל אופן, בכל מה שקשור אליו אני שואלת את עצמי: "איך אני הייתי רוצה שינהגו כלפיי בסיטואציה הזו?". כמעט תמיד התשובה שנכונה בשבילי היא נכונה בשבילו.
 
למעלה