מה בפינה איחורים

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

איחורים

האם אתם אנשים שמאחרים או לא?
מכירים את זה מקרוב?
מה דעתכם על הדפוס התנהגות הזה?

מצ"ב סרטון שראיתי בפייסבוק בדף של "כאן" ונתן לי את הרעיון לפוסט הזה, סליחה עם מי שאין לו פייסבוק.
https://www.facebook.com/kanbehakama/videos/1916587345227449/

למה אנחנו כל הזמן מאחרים? מאתר כלכליסט:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3596063,00.html

 

[alphadelta]

אני מקדימה כרונית

תמיד מקדימה. זה נורא. אני נלחצת מהמחשבה לאחר. צוחקים עלי בבית שאם אני מגיעה בדיוק בזמן ליעד, אני מרגישה שאיחרתי.

אבל עובדת על זה...

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני דייקנית,

עם זאת פגישה, גם 10 דקות לפני. אני שונאת לאחר, זה ממש מבייש אותי. לצערי יש לי כמה חברים שהם מאחרים כרונים. אני יודעת שזה לא מתוך זילזול, פשוט חישוב לא נכון, באופן קבוע, של הזמנים. אני לא נעלבת, אבל לא סומכת אליהם בהקשר הזה אף פעם

 

[alphadelta]

ניהול זמן

לכל אחד מאיתנו יש ״שריטות״ ואני מנסה (הדגש על מנסה

) לא לראות בזה זילזול אלא אתגר בניהול זמן. בדיוק כמו ה״שריטה ״ שלי להקדים. אבל זה אתגרי לפעמים...

 

[The former varlimi]

בתור מי שגדלה בבית ייקי

לא היה לי ממש סיכוי אחר מאשר להיות דייקנית.
אבל גם בעלי כזה (והוא ממש לא ייקי).
לא אוהבת שאנשים מאחרים, במיוחד לא כשהם מוזמנים לארוחת צהריים

מכירה כמה כאלה, ובגלל שאני מכירה אותם טוב והם גם חברים שלי, יודעת האיחורים לא נובעים מזלזול. זה עדיין מעצבן.

 

[ניריתסקוטלנד1]

האמת היא שהרבה פעמים אני מוצאת שכאני עם בוני,

התנהלות הזמן שלי לא לוקחת בחשבון מספיק זמן, ואני כן מוצאת את עצמי נלחצת, ומוציאה את זה על בוני. דהיינו מאיצה בה לא מעט, והיא, כמו רוב הילדים, לא תמיד ממוקדת מטרה

 

[shilaF29]

לפני הילדים - אף פעם לא מאחרת

נדמה לי שגם אחרי הילדה הראשונה עדיין היינו משפחה שתמיד מגיעה בזמן.
&nbsp
בשנים האחרונות אנחנו מאחרים אבל בקטנה, 5-10 דקות. איחור שאנשים שתמיד איחרו לא מחשיבים בכלל כאיחור

 

[ניריתסקוטלנד1]

5-10 דקות זה לא איחור ממש,

למעט אם מדובר בפגישה, סרט וכד'.

 

[Lhuna1]

מצד אחד שונאת לאחר, מצד שני שונאת לחכות לאחרים

(אני לא כל כך קשורה לפה, לא הורה ולא בחו"ל, אבל קוראת סמויה). הנושא הזה קצת כאוב אצלי, כי אני מקשרת את הלחץ לא לאחר לבטחון עצמי נמוך, במיוחד בתרבות הישראלית שהיא לא דייקנית.
בחברות תרבויות יותר ומנומסות יותר זה עניין של חינוך טוב: חשוב לי להגיע בזמן כי אני מכבד את הזולת ואת זמנו.
בחברות שבהן אנשים מאחרים לך בלי להרגיש צורך להתנצל וזמן נחשב נזיל, אני מרגישה שהלחץ של אנשים לדייק נובע איפשהו מחשש שיכעסו עליהם.
אישית אני עובדת על עצמי לנסות להיות כמה שפחות לחוצה בעניין, אבל כשאבי (בן 72) מתעקש לצאת (בין אם זה לתור לרופא או לארוחה עם בני משפחה) שעה וחצי לפני הזמן, רק לא לקחת סיכון של לאחר ב-5 דקות, אני מתעצבנת עליו כי נראה לי שהוא לא מכבד מספיק *את עצמו* ביחס לאחרים. כאילו הזמן של אחרים חשוב יותר מהזמן שלו, אז חס וחלילה שמישהו לא ישב ויחכה לו - עדיף שהוא עצמו ישב ויחכה להם שעה.
האם אתם מבינים למה אני מתכוונת? יש בזה משהו או שהגישה הזאת היא רק בדמיוני?
&nbsp

 

[ניריתסקוטלנד1]

שמחה שאת נהנת מהפורום ויוצאת ממאחורי הקלעים כשמתאים לך.

רק רוצה לוודא שהבנתי אותך נכון. מה שאת אומרת בעצם, זה שאנשים שמדייקים בזמנים עושים זאת כי הם חוששים שיכעסו אליהם והם לא מכבדים את עצמם ביחס לאחרים?

אני לגמרי לא מקבלת את זה. אני די דייקנית. לתור לרופא, פגישת עבודה וכד' מגיעה 10 דקות לפני הזמן מבחינתי. ארועים חברתיים/משפחתיים, אפשר לאחר בעד 15 דקות, לא יקרה כלום. אבל התפיסה שלך, ממש לא בכיוון לדעתי האישית.

אני מכירה היטב את הגישה הישראלית שמי שמגיע בזמן הוא לא "אין" או איך שלא תקראי לזה, אבל תמיד היתה לי בעיה עם זה. ברומא תהיה רומאי

לשמחתי אני חיה בסקוטלנד וכאן הכל מאוד שונה, ועדין, יש לי כמה חברים שהם מאחרים בנפשם. זה טבוע באופי שלהם, כל אחד ממקום אחר לגמרי. אף אחד מהם לא מתוך זילזול בזמנו של האחר או משהוא שקשר לצד השני. גם לביה"ס ולחוג הם מאחרים

 

[Lhuna1]

תודה, ותודה על התשובה

אני שמחה שאת כותבת שהתפיסה שלי לא נכונה (כי אני מקווה כך). אך אני לא משוכנעת בזה עדיין.
&nbsp
את גרה במדינה מתורבתת יותר מישראל, מדינה שבה אני משערת שנימוס הוא ערך חשוב יותר ולכן אני יכולה להבין שלאחר זה מבייש אותך כפי שכתבת.
האם היית לחוצה לא לאחר גם כשחיית בישראל?
ואם כן - ממה לדעתך נבע הלחץ הזה? לחץ זה מצב נפשי שנגרם מגורם נפשי כלשהו. האם את יכולה לפענח מה היתה המחשבה (האולי לא לגמרי מודעת) שעמדה בבסיס הלחץ הזה?
עצם העובדה שיש צורך לציין שהמאחרים לא בהכרח מזלזלים - מעידה על כך שכן יש פה אלמנט שקשור בכבוד בין אנשים.
אחרת לא היה צורך להבהיר את זה - כי זו המחשבה המתבקשת.
גם כשזה לא בכוונה, ואני מסכימה שלרוב זה לא מתוך כוונה לזלזל - כשאדם יושב ומחכה לאחר פרק זמן משמעותי - זמנו מבוזבז וזה לרוב לא נעים. מי שמתחשב באמת בזולתו, לא יאחר יותר מידי.
את כותבת שאת מגיעה 10 דקות לפני הזמן (גם אני משתדלת ככה). אבל מה את חושבת על אדם שמגיע שעה שלמה לפני הזמן (יוצא ממש מוקדם כדי חס וחלילה לא לאחר) ? לא היית חושבת שזה לחץ מוגזם ובלתי מוצדק ונובע מאיזה חשש חבוי?
מי שמרגיש לחץ לא לאחר - זה חייב לנבוע ממשהו.
שוב יתכן שאני טועה ולא מדובר בחששות כאלו, אבל הייתי רוצה להבין ממה כן (גם בשביל להבין את עצמי טוב יותר).
&nbsp

 

[een ogenblik]

כמו נירית, גם אני לא רואה בדייקנות לשמה

חוסר כבוד עצמי, גם כשמדובר על חברה מאחרת כרונית כמו ישראל.
אם אני איני אוהבת לחכות, אז לא אגרום לאחרים לחכות לי. להפך, זה הכבוד העצמי שלי, שציפה ממני לא לעשות לאחרים את השנוא עלי. את אלו שכפו עלי לחכות כי לא התאמצו, כי לא היה אכפת להם ממני, אלו לא זכו לרחשי כבוד ממני.

אבל הדוגמא שלך אינה מדברת על דייקנות, היא מדברת על אובססיה, וזו לעולם אינה טובה. כאשר קיימת אובססיה להגיע לפני הזמן, כאשר טווח הבטחון אינו 5/10/15 דקות, אלא שעה, זו כבר בעיה. לא יודעת אם בעיית בטחון עצמי דווקא, או משהו אחר.

 

[Lhuna1]

אני מסכימה: יש נטיה סבירה לדייקנות, ויש אובססיביות.

&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני חיה בסקוטלנד רק 7 שנים,

גם בישראל, עשיתי מקסימום בשביל לא לאחר וזה מתוך כבוד לאנשים אותם אני פוגשת.
אין פה שום לחץ מבחינתי, אני פשוט מתכננת את זה ככה, ואם אני מאחרת, משתדלת מאוד לעדכן על כך מראש. כמובן אם זה רלוונטי. למסיבת ריקודים, לא חשוב מתי נגיע, אבל לארוחה, פגישה עם חברים וכדומה, בהחלט כן, בעיקר בישראל שכולם מחוברים לטלפונים.

לגבי אדם שמגיע שעה לפני הזמן. אם מדובר באביך, אדם בן 70+, אולי (אני לא מכירה כמובן) הוא יושב בבית רוב הזמן, ויציאה כזאת, אפילו לתור לרופא, היא מאוד משמעותית לו, ולכן, במקום לשבת בבית ולחכות, הוא מעדיף להיות כבר שם. האם זה מתחבר לך?

 

[Lhuna1]

הוא עדיין לא במצב שיושב בבית רוב הזמן

מה שאת מתארת לגבי עצמך נשמע לי נורמלי.
אצלו לצערי אני כן מרגישה שהוא מאוד לחוץ וזה מטריד אותי ומעציב.

 

[ניריתסקוטלנד1]

כנראה אובססיה

 

[danakama10]

אני מסכימה איתך

יש הבדל בין לא לאחר ולהקדים מעט כי זה מה שצריך לעשות, לבין להיות באובססיות ולקחת מקדמי ביטחון היסטרים.
אני גם חושבת שמי שאובססיבי לא לאחר כנראה סובל מבטחון עצמי נמוך. זה מתקשר אצלי לרצון לרצות אחרים, פחד שישימו לב וירכלו/יאשימו את המאחר.

כמו בכל דבר בחיים, הגזמה לכל כיוון אינה טובה, צריך למצוא את האיזון באמצע.

 

[Lhuna1]

הצורך לרצות - לזה בדיוק התכוונתי.