מה בפינה בגדים והגדרה עצמית

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

בגדים והגדרה עצמית

החורף כבר כאן! הפינה שלנו השבוע עוסקת בשינוי המלתחה שלנו בין העונות, במלתחה שלנו כהגדרה עצמית, ואולי אפילו ההבדל בין תרבויות.
איך היחס שלכם לבגדים שאתם לובשים? איך היחס של הילדים?
האם עשיתם שינוי בסיגנון הלבוש שלכם כאשר עברתם בין מדינות?
מה קורה אצלכם במעבר לחורף?

מצ"ב קטע מהבלוג ילדים זה לא צחוק:
כשהייתי בת 10 עזבנו את הקיבוץ לטובת עיירת עולים צפונית. עד אז גדלתי בבית ילדים וחלקתי את בגדי עם אחרים. "שלי-שלך, שלך-שלי" . הכל היה משותף ושוויוני. בגד היה משהו פונקציונאלי שלובשים כדי להיות לבוש.
לקראת המעבר לעיר צוידנו ברכוש מינימאלי שהיה אמור לספק את צרכינו. עד היום זכורה לי ההתרגשות שמילאה אותי כשהוזמנתי למחסן הבגדים הקיבוצי למדידה, ויצאתי משם עם חבילת בגדים שמעתה תהיה שלי-שלי. כמו פיסת נדל"ם (נכסי - דלא - מֶשָתְפי) פרטית שלאיש לא תהיה דריסת רגל בה. לא דחיסת גוף או יד זרה. רק שלי.

לימים, בתקופה שנסיעות לחו"ל היו נדירות, נסע אבי לשליחויות מטעם המדינה. את פריטי הלבוש המעניינים שהביא לנו ממזרח וממערב הייתי לובשת בחדווה ובגאווה. כאילו האביב העניק לי מעטה חדש ומרענן של צבע. כמו זר נוצות ססגוניות שצמחו לי לפתע פתאום.

כאמא אני זוכרת איך ילד הסנדביץ' שלי היה בורר את בגדיו בקפידה. שיהיו שונים ובולטים מאלו של אחיו הבכור. שיהיו הפוכים ומנוגדים למה שאחרים היו רוצים עבורו. - "אמא", הוא היה שואל כמו ילד טוב, "איזה חולצה ללבוש? את הכחולה או את האדומה?". - "את הכחולה". - "טוב, אז אני רוצה את האדומה. אני חייב אותה!".

בתקופה מסוימת בחיינו, בחודשי יולי - אוגוסט, הפעלנו קייטנה פרטית. בחצר ביתנו הסתובבו עשרות קייטנים לבושים חולצה צהובה וכובע אדום. הבת הקטנה, שאהבה להסתובב חצי עירומה, התעקשה ללבוש את מעיל הפוך החורפי ולצאת עימו לחצר. -"זה מקרר אותי", היא טענה. המגע הרך והקר של הבגד שזה עתה יצא מהארון, לפני שספג את חום גופה, צינן גם את התרגשותה ואיפשר לה להתחבא בתוך מערה ניידת. הבגד השונה גם סימן אותה כ"הבת של".. והבדיל אותה מקהל ה"אחים החורגים" שפלשו לה למרחב האישי.

ארון הבגדים הוא הממלכה הפרטית שלנו, והבגדים שבו מכתירים אותנו כל יום מחדש. בגדים הם אף פעם לא סתם בגדים. הם עוזרים לנו להגדיר מי אנחנו, להמציא את עצמינו כל יום מחדש. הם נותנים ביטוי למצב הרוח שלנו, למקום שלנו ביחס לאחרים, לרצון שלנו להשתייך ולהיות דומים או שונים.
חילופי עונות הן דבר לא פשוט. חוויה מטלטלת לכל מי שהרגישות התחושתית שלו גבוהה והערנות החברתית מתפתחת. מהפך בתפיסה העצמית.
בגדי הקיץ והחורף - כמוהם כשתי שפות שונות. אחרי שלמדנו לדבר "קייצית" מוכרחים לעבור לדבר "חורפית". חייבים להתגמש, לנסות לתת ביטוי למי שאנחנו גם בשפה זרה ולקוות שהגננת, המורה וכל החברים יזהו אותנו גם בבגדי המלך החדשים.

מצ"ב לינק לבלוג:
http://ilaughkids.blogspot.co.uk/2011/01/blog-post.html

 

[פרפרי אהבה]

אנחנו עברנו לניו יורק שנייה לפני אחד החורפים הכי קשים

התחמשנו די מהר במעילים עבים. אני מטבעי לא הולכת עם סוודרים ולרוב די חם בבתים/במקומות סגורים אז אני לרוב עם חולצה ארוכה ומעיל של North face שהוא ממש מחמם אבל לא עושה אותי דובי

&nbsp
כרגע עדיין הולכת עם חולצה קצרה כי גם חם לי בגלל ההריון וגם כשאני בגן אני נונסטופ זזה ויכולה להגיע למצב שיהיה כפור אימים בחוץ ואני אזיע את נשמתי בתוך הכיתה...
&nbsp

 

[forglemmigej]

הו, בגדים נושא אהוב עלי מאד

מאז ומתמיד אהבתי בגדים מיוחדים, תמיד אמרו לי שיש לי סגנון , כשגרתי בארץ קניתי רק בגדים חדשים ,אבל ההיצע לטעמי הלך וירד עם השנים.
בהגיעי לחול (מצחיק, עכשו ישראל היא חול) גיליתי את האופנה הסקנדינבית וככל שהולכים יותר צפונה המחיר עולה ,לטעמי מכל הסקנדינביות לשבדיה יש את ההיצע הכי קולע (לא אייטץאנאמ), גם באיסלנד יש אופנה לא רעה והכי אהובה עלי היא Gudrun Sjoden>> http://www.gudrunsjoden.com/dk/start-pages-shared/2016/autumn/autumn-chapters
אבל, גיליתי גם את חנויות יד שניה והמלתחה שלי מורכבת רק משמה היום אין לי שום ענין לבזבז כסף על בגדים חדשים שרובם מיוצרים בסין והאיכות בהתאם, למעט נעליים , מעילים וצעיפים הכל יד שניה , בארץ בגלל המזג הכל מאד קליל וגם כשהייתי עכשו שלושה חודשים קניתי רק בשוק הכרמל , האפנה מאד לא מעודכנת , הרבה יותר רועשת וצמודה מדי הסגנון של הגברים היא בעיקר כפכפי פליפ פלופ , מכנס קצר וגופיה לכל מקום, בהתחלה זה די הדהים אותי אבל הבנתי שאין ברירה בחום הלוהט והאבק בכל מקום חבל להשקיע בבגדים יפים.

 

[חייבתלהגיב]

מסתבר שגדלתי בקיבוץ.

בשבילי בגד הוא "משהו פונקציונאלי שלובשים כדי להיות לבוש". לפעמים הפונקציונליות משתנה קצת - למשל לארועים צריך להופיע עם בגדים מסוג אחר, כדי לכבד את המעמד ואת החוגגים וכו' - אבל זהו. אני ממש לא מנסה להתבלט באמצעות הבגדים - אם כבר אז להפך... אני מאוד לא אוהבת לבלוט, וכשמסתכלים עליי ברחוב בתדירות חריגה או במבטים ארוכים מדי אני בודקת אם משהו לא בסדר בי (נניח הרוכסן פתוח או משהו...). (אני מדברת על נשים - לעבר גברים אני משתדלת לא להסתכל בכלל ולכן פחות שמה לב אם חל שינוי במבטים שלהם).

 

[ניריתסקוטלנד1]

כך היית כל חייך?

 

[חייבתלהגיב]

מבחינת חוסר החשיבות היתרה

שאני מקנה לבגדים ביום-יום, כן. מבחינת הרצון המכוון לא להתבלט - בעיקר מאז ההתבגרות, ובעיקר באמת כי אני לא מעוניינת בתשומת לב מיותרת מצד גברים כשאני הולכת ברחוב. בשילוב עם לא להסתכל עליהם ולהמשיך ללכת זה עובד לא רע (אלא אם יושבים במקום ללכת, למשל בספרייה או בבית קפה, או כלואים איתם במקום שאי אפשר לברוח ממנו - כמו רכבת, מעלית, ולצערי - אפילו אוטובוס ואפילו כשמדובר בנהג... שאשכרה נושא השיחה שהוא מצא היה על איך אני מתלבשת ואם אני קיבוצניקית, וכו', ולא פתח לי את הדלת עד שהוא ראה שאחותי רואה אותי...). אבל כשבטעות כן מסתכלים עליהם, תכלס זה לא עוזר בכלל, ולא משנה אילו סחבות אני לובשת...
אני מאוד אוהבת ללכת ברחוב בלי למשוך תשומת לב בכלל, ומאוד לא מבינה את הרצון של אנשים להתפרסם (במובן שיזהו את הפנים שלהם. אין לי בעייה שהעבודה שלי תתפרסם אם לא יציקו לי ברחוב).

 

[ניריתסקוטלנד1]

 

[חייבתלהגיב]

לא, זה בסדר. אני רגילה.

וחוץ מזה, כשמסתובבים עם הילדות או עם הבעל זה מאוד עוזר להפחית תשומת לב לא רצויה - אחד היתרונות של זוגיות ומשפחה

.
מזכיר לי שבטיול משפחתי מסוים עמדתי ליד הרכב ליד מלון כי אחת הילדות ישנה ברכב. בעלי נכנס למלון, כשהוא מחזיק את הבת השנייה - ונופפתי לה לשלום בשמחה מהחלון. אבל זה אומר שהייתי בסיטואציה שבה אני עומדת לבד ליד רכב ומנופפת לשלום בשמחה. לרוע המזל עמדו שני גברים בקבלה וראו אותי מנופפת. אז... הם יצאו החוצה עם חיוכים שבעי רצון כי הם חשבו שאני מנופפת אליהם

. כאילו, מה ההגיון שלהם בדיוק?

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני אוהבת בגדים.

אני קיבוצניקית, אני זוכרת שבתור ילדים או יותר נכון בני נוער, רצינו להיות שונים, אבל איכשהו כולנו נראנו בערך אותו דבר

אין לי סגנון מיוחד, אבל אוהבת להיות קלסית עם איזה תוויסט, והאופנה בבריטניה מאוד מתאימה לי.
כשחייתי בישראל, לפני שהפכתי להיות אמא, קניתי בגדי מעצבים בלבד. שנאתי את המצב שמישהי אחרת לובשת את הבגד שאני לובשת. שילמתי מאות שקלים על כל זוג מכנסיים של רונן חן, אחד המעצבים האהובים אלי ואחרים כמובן. היום אני פריקיט של חנויות יד שניה. אני פשוט אוהבת את זה!!! לא יכולה להוציא 40 פאונד על מעיל כאשר אני יכולה לשלם 6-4 פאונד על אחד בחנות יד שניה

עם כל החסרונות.

לצערי במזג האויר אצלנו, המעיל הוא חברי הטוב ביותר, ובמקרה שלי זה בעצם פליז מתחת למעיל שנלבשים אחד מעל השני.








תשובה:
המעיל הוא חברי הטוב ביותר, במקרה שלי זה בעצם פליז עם צומעיל שנלבשים אחד מעל השני, וכוב

 

[rona73]

בגדים ,ומה שביניהם

יש לי עקרונות:למשל פרווה לא לובשת.מותגים לא צריך.מצד שני אני כן אוהבת בגד שאוכל להשתמש בו כמה שיותר פעמים.אצלי בארון תמיד יש בגדים מלפני שנים אפילו יש לי של אמא שלי...
לא קונה בגדים לעונה אחת!!וגם לא זורקת בגד כי נמאס לי!!
אני רואה קולגה לעבודה שכול עונה מחליפה מלתחה וזה משגע אותי.
מנסה תמיד לשמור על הבגד ,אם צריך אפילו מכבסת ביד.
הסיגנון שלי תמיד היה קלאסי.לא מתחברת אף פעם למודה.לצבעים אני כן מתחברת.למשל מאוד אוהבת ירוק וכן יכולה לקנות המון דברים בירוק..

כמובן שלא כל העקרונות תופסים לילדים שלי.ז"א הם כן ילבשו משהו לשנה כי הם גדלים מהר וגם יהרסו יותר מהר מכנסיים או נעליים.