מה בפינה
המילים והמחשבות שאתם אומרים לילדיכם

מה בפינה
המילים והמחשבות שאתם אומרים לילדיכם

לפני כמה ימים חזרנו מחופשה בשטלנד. ביתי בת ה-12, היתה ביום מעולף שכזה, שכל מה שהיא רצתה זה לישון. באוטו, על החוף וכל מקום שיכלה להתישב, היא פשוט התישבה או נשכבה. אנחנו נוסעים בנופים מדהימים, והיא, ישנה!!! זה קורה לה הרבה, לא כל יום, ואני אמרתי לה שאם היא תמשיך להתנהג כמו עצלן (החיה) לא ניקח אותה איתנו לחופשות יותר. היא מאוד נפגעה ממני. לא דיברה איתי כמה שעות. מה כבר אמרתי?????

המשפטים האלה שאנחנו אומרים ולא ממש מתכוונים, המשפטים שאנחנו אומרים ורוצים לקחת חזרה. הפוסט שלקחתי מדף הפייסבוק הורות מעצימה מתאים פה

קרה לכם? שמתם לב למשפטים הקטנים האלה שאנחנו אומרים לילדים? למשפטים הקטנים שאמרו לנו כשהיינו קטנים, ואולי עדין נאמרים ע"י ההורים ואולי ע"י בני זוגנו?

מצ"ב לינק לדף שלהם:
https://www.facebook.com/הורות-מעצימה-1415136358724364/

"אתה עקשן ....
את לא מתמידה...
אתה עצלן....
אתה לא מסוגל....
לא יצא ממך כלום....
המילים והמחשבות שאתם אומרים לילדיכם (מרבית הפעמים ללא כוונה)
הופכים להיות האמונה הפנימית שלהם (מחוסר ידיעה שלהם שזו לא המציאות) .
חן מילר מורה מעוררת השראה !!!
דיברה מה סמל ההבעה, והסבירה את השליחות של לגעת גם ובעיקר בילדים "השונים"
זו המהות של כל אחד ואחת מאיתנו בבחירה בהורות מעצימה
להעצים, לחזק ולבחור לראות את הטוב שקיים בכל ילד,
זה הבסיס האיתן לתקשורת בונה ולהצלחה."
 

KallaGLP

New member
ומנגד, לא צריך להגזים גם לצד השני.

אי אפשר לתת רק מחמאות, ללא ביקורות ודרישות לשיפור במקומות שצריך, כי החיים לא עובדים ככה וגם כי בסופו של דבר הילד צריך ללמוד ולהתבגר ולתקן דברים שאינם בסדר ולהתמודד עם מצבים קשים ואנשים שלא תמיד יהיו מפרגנים ומחמיאים ומחזקים. למשל, איך יתמודד עם ביקורת מהבוס במקום עבודה? אני מסכימה שצריך לעשות זאת בדרך כמה שיותר חיובית ותומכת ומבלי לתת לילד תחושה שהוא לא מסוגל לעשות משהו, אלא להפך - שהוא כן יכול וכן מסוגל, אבל כן לדרוש ולהתעקש על דברים שהם מבחינתנו חשובים ועקרוניים. לדעתי חינוך הוא לא רק ללטף על הראש ולעשות לילד חיים קלים ונעימים, אלא גם ללמד אותו להתמודד עם מצבים שונים בחיים שהם לא תמיד קלים ונעימים.
אני גם לא חושבת שניתן להימנע לגמרי ממצבים כמו שתיארת. זה לא שלא צריך לשאוף לצמצם אותם, אך בסופו של דבר הם חלק מהחיים. זה טבעי שלאנשים יהיו ציפיות ותסכולים ושלפעמים הם יבטאו אותם והצד השני לא יאהב את זה. החיים הם לא סטריליים ואי אפשר כל הזמן להגיד את הדבר הנכון והנעים בזמן הנכון. גם ילדינו צריכים להבין שלמעשים שלהם יש השלכות. ובעניין הטיולים לא הייתי מתרגשת - ילדים, ובמיוחד מתבגרים, רבים הם ככה, לפעמים נראה שכלום לא מעניין אותם. ושינה זה צורך גדול מאוד בגיל ההתבגרות שבתך כבר נכנסה אליו, כי זה גיל שבו יש הרבה שינויים הורמונליים ותהליכי גדילה והתבגרות שמשפיעים על רמת העייפות. היא תתבגר ורוב הסיכויים שתתחיל להתעניין ולרצות לטייל בעצמה, במיוחד אם אתם לא תוותרו ותמשיכו לנסוע לטיולים ולהתלהב מהטבע. הוריי תמיד עשו את זה ואף על פי שאני זוכרת שגם לי הייתה תקופה שהרגשתי פתאום שלא מעניין אותי לבוא איתם, בסופו של דבר, כשהתבגרתי, ההרגלים האלה מהילדות החזירו לי את החיבור לטבע, עד כדי כך שאני לא מסוגלת לחיות במקום ללא הרבה טבע ונופים. זה כבר בדם.
 

alphadelta

New member
נכון. ויחד עם זאת

״ זכיתי״ במורים, בעיקר בשנות היסודי, שאמרו לו שאני טיפשה, לא יכולה, ונתנו אותי בתור דוגמא של מה לא. בחטיבת הביניים אחת המורות אמרה לי, כשבחרתי פרוייקט ייחודי ומורכב מהמבחר שהיא נתנה: ״ אפילו לש׳ לא הצעתי את זה. אם ש׳ לא יכולה לעשות את זה אין סיכוי שאת תוכלי. ״
 
למעלה