מה בפינה חברים חדשים

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

חברים חדשים

חברת פורום העלתה את הנושא הזה:
"כל שנה הם מערבבים כאן את הכיתות ובעצם יוצרים מצב שהילדים צריכים ליצור מחדש חברויות ולהכיר אחד את השני. קשה לזכור בבת אחת שמות של 20 ומשהו ילדים. יוצר בלגן בראש ואיזו תחושה של חוסר הכרות עם הסביבה.
מעניין אותי איך הורים עוזרים לילדים ביצירת חברויות במצבים כאלה. האם מדברים על זה, האם המורה מתערבת בדברים (אני לא מתמצאת במנהגי בתי ספר צפון אמריקאים בקטע הזה עדיין), האם מגששים עם הורים אחרים או שפשוט נותנים לזמן לעשות את שלו. אני מנסה להזכר איך הדברים היו אצלי, אבל בישראל אתה חווה את זה רק בכיתה א', אחר כך כבר אתה עם ה"גרעין" שלך. אני כן זוכרת שההורים שלי יצרו קשר עם המורה וביקשו ממנה המלצה על ילדה "חננה" נוספת וביקשו להושיב אחת ליד השנייה כדי לאפשר התחברות."

האם בבית הספר של הילדים שלכם הסיטואציה דומה?

האם זה בעייתי לילדים שלכם?

איך אתם פועלים לעזור לילד להשתלב שוב בחברה? למצוא חברים?

וכרגיל, תרגישו חופשי לעלות פה כל דבר שרלוונטי לנושא חשוב זה

 

[AlicePJ]

לילדין יש זיכרון טוב יותר ממבוגרים בד"כ

הילד שלי יצא מקינדרגרטן עם ידיעה של כל שמות הילדים בשכבת הגיל שלו, ועכשיו מכיר את כל שמות הילדים שלו בכיתה, למרות שיש רק אחד או שניים משנה שעברה. הוא לא מכיר אותם ממש טוב אבל זאת המטרה - למצוא חברויות חדשות. מורים טובים יודעים לעשות המון משחקי חברה במשך השנה כדי שהילדים יכירו אחד את השני יותר לעומק.

 

[ניריתסקוטלנד1]

בביה"ס של בוני לא מערבבים את הכיתות כל שנה.

אבל בשנה שעברה ערבבו אותם כיוון שהורידו תקני מורים. לדעתי זה דווקא עשה לילדים טוב, אבל מדובר בילדים בכיתה ה'. בוני הכירה את כל הילדים בשמות. מדובר בכ-80 ילדים בשכבה, 3 כיתות.

לפני כמה שנים היתה לבוני בעיה. היתה לה חברה הכי טובה, שאיתה היא שחקה בהפסקות. הילדה הזאת עברה ביה"ס בעקבות מעבר לבית חדש. בוני מצאה את עצמה מאוד בודדה בהפסקות. היא ממש הרגישה מאוימת לקראת הפסקות וזה מאוד הקשה אליה. אחרי הרבה שיחות ביננו על מה היא יכולה לעשות, כולל לשחק לבד, להביא משהוא כייפי לשחק איתו מהבית וכד', דיברתי עם המורה שלה, והוא היה דואג שלפני שיוצאים להפסקה, היא תתחבר למישהו. אין לי מושג איך זה נעשה, אבל המורה שמח לעזור ואמר שאין בעיה לכוון אותם. הבעיה הזאת נעלמה, ובטח החרדות.

דרכים לעזור לילדים להתחבר בגילאים הקטנים יותר, הם ליצור זמני משחק יחד עם ילד שהילד שלך היה רוצה להתחבר איתו. מנסיוני עדיף לקבוע בחוץ ולא להזמין הביתה בתור התחלה, ככה ההענות גדולה יותר. לעודד את הילד לספר מה קורה בזמן הפסקות, שזה להבנתי המקום בו חבר הכי חסר, ולעודד אותו לעשות צעדים להתחבר עם ילדים אחרים, תלוי בסיטואציות כמובן. גם להגיד שלשחק לבד זה לגמרי בסדר, ויתכן שילדים אחרים יצטרפו למשחק שלו.

בביה"ס של בוני יש משהוא מאוד נחמד. ילדים מכיתות סוף ו' ו-ז', עוברים הדרכה והם הופכים להיות Buddy. הם לובשים קפוצ'ון אדום עם המילה Buddy כך שהם בולטים בשטח. התפקיד שלהם הוא בהפסקות, להפעיל את הילדים היותר קטנים, לעזור להם לקשור את השרוכים וכד' וילדים הקטנים יכולים לפנות אליהם בכל בעיה. אז אם אין לך עם מי לשחק, אתה יכול להגשת ל-Buddy.

 

[נחמנית]

אצלנו מערבבים את הכיתות

למרות שאמורים לדאוג שהילד ימשיך עם החברים הקרובים, איכשהו אצלנו זה לא יצא. הילד שלי לא זוכר את השמות ברגע, הוא אפילו לא מאופס עדיין על מי איתו בשולחן. המורות כאן לחוצות מאוד על הצד האקדמי ולא עשו משחקי היכרות יותר מדי או בכלל לא (לפי הילד בכלל לא). הם מקבלים קצת זמן לשחק בחוץ, אבל בזמן הזה הוא מוצא את החברים שלו מכיתות אחרות ומעדיף להיות איתם. אני מבינה אותו, כי זו ההזדמנות שלו לנוח קצת ולא להתאמץ בלימודים או חברויות חדשות אלא פשוט להנות. מצד שני, אם בזמן הזה הוא לא ישחק עם הילדים מהכיתה שלו, מתי זה יקרה?
&nbsp
גם שנה שעברה החברויות נוצרו ב"צהרון" של אחרי הלימודים הרשמיים (עדיין חלק מהבית ספר). נראה לי שיש כאן דגש מאוד חזק על הפן האקדמי ויש נטייה לשכוח שמדובר בכל זאת בילדים שגם מתפתחים רגשית וחברתית בזמן הזה. אני מתכוונת ללכת היום לבק טו סקול נייט, לראות את ההורים, לראות אם יש בכיתה מישהו מוכר, לדבר עם המורה, לראות מה הדרך שבה הם מתכוונים להתמודד עם זה, למרות שנראה לי שהולכים לדבר על מה יעשו בשפה, חשבון ומדעים בלבד. זה הבית ספר.

 

[ניריתסקוטלנד1]

בן כמה הוא?

 

[נחמנית]

6. הם רציניים מדי כאן בנושא הישגיות.

חשוב לציין שאנחנו בבית ספר שנחשב מחוץ לאיזור שלנו, אז הוא לא נוסע עם כל הילדים מהשכונה על האוטובוס או רואה אותם אחה"צ/סופי שבוע בשכונה, כי הילדים בבית ספר הם לא מהשכונה שלנו. זה גורם לדברים להיות קצת יותר קשים מהסטנדרט

 

[ניריתסקוטלנד1]

OMG, בן 6 וכבר לחץ על השגים?

לא נראה לי בעייתי שהוא משחק בהפסקות עם חברים אחרים. הוא משחק עם מי שכייף לו. בשלב מאוחר יותר הוא התחבר לילדים מהכיתה שלו וירגיש בנוח לשחק איתם. כמה שאני מבינה הם רק שבועיים בבית הספר, נכון?

יש סיבה מיוחדת שהוא בביה"ס הזה ולא באזור מגורים שלכם?

 

[carlimi]

מה קורה אצלנו

כל שלושת הילדים עברו לבית ספר חדש בעקבות מעבר דירה. כל הילדים באותו בית ספר יסודי קרוב לבית - הולכים וחוזרים ברגל.
עד עכשיו בבית הספר הקודם, ערבבו את הילדים כל שנה. חלק מהחברים נשארו, וחלק לא. הילדים התמודדו בצורה טובה ולא נרשמו בעיות חברתיות מיוחדות, עם החברים הטובים שעברו לכיתה אחרת שיחקו בהפסקות.
אחרי חודש וחצי של לימודים בבית הספר החדש, נרקמות להן לאט לאט חברויות חדשות - אני לא מתערבת כלל, ובטח לא מערבת את המורה. מה שקורה בבית הספר זה עניינם של הילדים ואחריותם (למעט כמובן מקרים בעייתים אם יש). אנחנו גרים בקל-דה-סאק (מבנה של 6 בתים בקשת) מלא בילדים שכמה וכמה מהם לומדים אף הם בבית הספר כך שחוזרים לפעמים אחהצ הבייתה עם עוד כמה שכנים. כל הילדים במבנה שלנו חברים ומשחקים כל יום אחהצ בחוץ וזה כיף מאוד - אין צורך לקבוע פליידייטס או להסיע וכו'. אני בכלל לא דואגת מבחינה חברתית, כאמור יש שכנים, יש חברים בחוג (לבת יש עוד שתי חברות טובות בהתעמלות) ויש לנו חברים ישראלים עם ילדים שנפגשים בסופי שבוע. מה שנקרא מעל לראש

בכל מקרה - לא התרשמתי עדיין שיש תשומת לב מיוחד להישגיות בצורה יוצאת דופן (וטוב שכך), למרות שבית הספר מדורג 9. לכל כיתה, מידי בוקר יש GROUP MEETING והבנתי שעושים כל בוקר משהו שונה על מנת לברך בוקר טוב האחד את השני (הילדים אפילו הדגימו לי וזה היה ממש נחמד). בקיצור - SO FAR SO GOOD וכולם מרוצים .

 

[ניריתסקוטלנד1]

נשמע נפלא!!!

 

[נחמנית]

נשמע מגניב!

לא נראה לי שככה זה אצלנו. אתמול היה הback-to-school-night דיברו על איך הנהלי בוקר בעצם עובדים על מתמטיקה (כל יום מוסיפים קשית לשקית, כשיש עשר זה קופץ מקום. כל יום מוסיפים סנט, כשמגיעים ל-5 עובר הלאה, כשיש שני 5 עובר ל-10 אם יש 5-5 עובר ל-25 וכו).
איזה אינטרקציה וסושייל סקילס יש בכיתה? אלוהים יודע, לא אמרו מילה. הכל היה על לימודים והישגים.

שיהיה ברור. הבית ספר טוב. אנחנו מרוצים. המורים אנושיים וקשובים. אבל ברמת המערכת, האיזור הזה מוכר מצויינות, ואני חושבת שזה כי זה השיווק שמתאים לאיזור. הורים באים לגור כאן מתוך עניין במצויינות האקדמית של הילדים (בני ה-3 ומעלה, או אפילו צעירים יותר). אני פשוט לא הורה טיפוסי כאן. ישבתי עם הורים אחרים, דיברתי, כל אחד מדבר על למה אין יותר שיעורי בית, למה הם מציירים כל כך הרבה ולא מתרגלים יותר כתיבה. אף אחד לא מדבר על מה סוג הפעילות החברתית. אני הייתי הראשונה שדיברה עם המורה לחינוך גופני על האספקט החברתי של הספורט ולא על הצד ההישגי שלו. חור קטן ביקום. כל מקום בא עם חסרונות ויתרונות. מזל שיש פה כל כך הרבה יתרונות (בבית ספר ובכלל).

הקולד-סק שלכם נשמע חלום. יש בו גם ישראלים, או שהישראלים פזורים בכל מקום ולא מרוכזים בשכונה ספציפית?

 

[carlimi]

Back to school night

זה אחד הדברים הכי מעיקים עלי שיש. כזו אני הורה עצלנית ...
שלחתי את הבעל

הוא לא חזר עם איזה תובנות מרעישות, כך שגם שם לא התרשמנו שיש איזה דגש מיוחד על הישגיות בבית הספר הנוכחי.
על כל השאר אני שומעת ישירות מהילדים.
כששאלתי בהתחלה על הבדלים מבית הספר הקודם, הדבר הראשון שהגדולה אמרה היה "KIDS ARE NICER". לי זה הספיק. אני באמת לא צריכה ולא מצפה מבית הספר ליותר מזה. שיעורי בית - לא שמתי לב שיש יותר משנה שעברה, שוב למרות שדירוג בית הספר גבוה בהרבה.
בקולד-סק שלנו אין משפחות ישראליות בכלל. גם לא ממש בשכונה. אני יודעת בנתיים רק על משפחה אחת חוץ מאיתנו. אנחנו לא אוהבים לגור ב"קיבוצים". יש מסביב, בשכונות סמוכות, ואפילו בעיר אחרת. בגלל זה נפגשים בעיקר בסופ"ש.

 

[נחמנית]

מצד אחד גם אני לא אוהבת לגור בקיבוצים

מצד שני, כמתבוננת מהצד, נראה לי שהחיי חברה שם מגוונים יותר ונעימים יותר. אבל אין ספק שאני לא רואה את הצדדים הפחות אטרקטיביים של כולם אחד בתחת של השני כל הזמן. לא התנסיתי בזה מעולם, תמיד בחרנו לגור מחוץ ל"קיבוץ"

 

[carlimi]

אני חושבת שזה בעיקר תלוי ב

מה מתאים לנו באופי, ולא האם זה טוב או לא.
אני בטוחה שיש אנשים שפורחים בקיבוצים האלה. באמת.
לי אישית זה ממש לא מתאים. אני אוהבת פרטיות, אני אוהבת שקט, ובהחלט בהחלט לא אוהבת שנכנסים לי לחיים ול@@$%#%#. אקסקיוז מיי פרנצ'

בארץ גרנו במושב עם אופי קיבוצי מאוד. אין לי כוח להתחיל אפילו (וגם לא זמן האמת) להתחיל לספר לך מה זה אומר בפועל אחד בתחת של השני. בסופו של יום זה ממש לא נעים (שוב, לפחות לי). למרות שזה היה א ח ד המקומות הכי מדהימים בארץ, והכי יפים, אחרי 8 וחצי שנים כבר לא יכולתי לחכות לעוף משם, וספרתי את הימים עד שעזבנו.
גם פה, אני רואה מהצד מה קורה ב"קיבוצים" שקמים פה. זה ממש ממש ממש לא מתאים לי. ואני גם חושבת שזה די לחץ על הילדים, ש"כאילו חייבים" להיות חברים של הילדים הישראלים האחרים, גם אם לא ממש תמיד בא להם והם בעצם מעדיפים להיות חברים אחרים, אולי לאו דווקא ישראלים, אלא חברים מהכיתה נניח וכו'.
בקיצור - אני בעד חופש בחירה ולא חברים מתוך הכרח, גם אם זה נראה קל ונוח ונעים (בהתחלה).

 

[rona73]

אצלנו לא .

אותם ילדים מכיתה א' עד כיתה ז'.רק המורים משתנים.
השנה יש להם המון מורים חדשים.אני מקווה שלא יהיה להם קשה מידי.

אני כן זוכרת שבכיתה א' או ב' לבן שלי היתה בעיה חברתית ודיברנו המון על מה לעשות,דיברנו עם המחנכת.
הבעיה לא היתה למצוא חברים,אלא יותר איך להתיחס לילדים שמציקים לו

.