מה בפינה חוגגים חגים יהודיים

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

חוגגים חגים יהודיים

קראתי את הפוסט הזה לפני כמה שבועות, פוסט שעולה כל פעם מחדש לקראת חג כזה או אחר. יש חגים שיותר קל לחגוג או לציין במסגרת המשפחה הקטנה שלנו, ויש חגים שפחות. לכל אחד מאיתנו חשובים חגים שונים והדרך לחגוג אותם היא כנראה שונה.
רגע לפני שמתחילה סידרה חדשה של חגים: פורים, פסח, ימי הזיכרון, יום העצמאות ושבועות, מענין לראות איך כל אחד מאיתנו מתארגן ו/או חוגג, אולי זה יתן רעיונות לאחרים.

אז ספרו מה אתם עושים בחגי ישראל? האם יש חגים שאתם לא חוגגים או מציינים? איך אתם מתארגנים?

מאת נורית גאון - זה התחיל כבר בחנוכה – הגולה הקטנה הגרון
זה כבר התחיל בסופגניות, הגולה הקטנה בגרון. במסיבת חנוכה של השלישי, בן השנתיים וחצי אחרי שכבר שבועיים הוא שר "סורה חושך על השחור" ובמסיבה הפגין את כישוריו המוסיקליים (מזל שהוא לא מתבסס על הגנטיקה שלי, בקטע הזה). זה התעצם קצת במסע הלפידים שהיה במושב, שבסופו היתה כתובת אש, חליליות בשירי חנוכה וטרנזיט של ברסלבים (שכנראה לקחו משהו) שעשו שמח, אבל על זה אני לא רוצה להרחיב…
פתאום קלטתי, זה לא יהיה לנו בשנה הבאה, הם לא ידעו מסיבת חנוכה כהלכתה בשנים הקרובות. אני לא אהיה נוכחת במסיבת חנוכה בגנים בשנה הבאה, אני אהיה בטח במסיבה אחרת, אראה ילדים זבי חוטם מכל העולם ששרים שירים משונים שאני עדיין לא מכירה.
והשיא היה אתמול כשהייתי עם האמצעית במסיבת פיג'מות לכבוד יום המשפחה בגן, ושרנו יחד את "זה התחיל בשני הורים, עליזים וצעירים…" היו שם שירי נוסטלגיה שאני שרתי כשהייתי בגילה וכשהיא הצמידה את השפתיים שלה לאוזן שלי ושרה לי "אמא יקרה לי, יקרה" זה כבר הפך לגוש גדול ולא גולה קטנטנה והדמעות זלגו כי הבנתי…
בבתי הספר ובגנים יהיו חגים אחרים, שירים אחרים, יהיו ריקודים אחרים, יהיו מאכלים אחרים, יהיו חברים אחרים.
אנחנו נלמד יחד לחגוג בשנים הקרובות בצורה קצת אחרת, אבל חגיגות כמו שיש לנו בישראל, כבר לא יהיו לנו בשנים הקרובות.
ואז זה הכה בי – אנחנו וכשאני אומרת אנחנו, אני מתכוונת ל"אני", נהיה אחראים לשמור על החגים שלנו.
אז בין חיפוש אחרי דיירים לבית שלנו, תיאומי טיסות, לימודי שפה, המתנה למלא את המכולה ועוד אלף משימות, הצטרפה לה עוד שורה לאקסל האין סופי שמתנהל בעקבות הריחוקיישן הזה – צריך לארגן גם ארגז חגים!
בקיצור, מפה לשם, מישהו רוצה לבוא לחגוג פסח בפרובנס? זה לא בשבילי, זה בשביל הילדים…

מצ"ב לינק לפוסט ב- לbrb תכף נשוב:
http://www.brb.co.il/זה-כבר-התחיל-בחנוכה-הגולה-הקטנה-בגרון/

 

[פרפרי אהבה]

אני גיליתי שלא ממש מציינת את החגים וזה די עצוב לי

מן הסתם אני מציינת וחוגגת בגן עם הילדודס, אבל בבית- לא ממש אם כי מאז שאמרתי לבעלי כמה זה חשוב לי, אנחנו כן משתדלים.
אני מאוד רוצה לארח בצורה חגיגית בחגים וכו' אבל עם שולחן מתקפל ל-4 אנשים אין ממש אפשרות וזה די מבאס.
&nbsp
בחנוכה האחרון אירחנו כמה אנשים והיה ממש ממש נחמד, מקווה שנשמור על המסורת הזו גם בחגים אחרים ושנמצא את הדרך לחגוג.

 

[נחמנית]

שתדעי שכל הודעה שלך שאני קוראת

על הנושא של הבדידות אני נדהמת מכמה אנחנו קרובות פיסית אבל באותו המצב. אני גרה בניו ג'רזי - קצת נסיעה מניו יורק. יש כאן ישראלים. אני אפילו הולכת לערבי נשים ישראלים פעם בחודש. אבל עוד אין חברויות, כי אנחנו ממוקדים בניהול של הבית ולא בפיתוח של הצד החברתי וזה לוקח זמן. והנה מגיעים חגים. ואני מרגישה בודדה מתמיד. ואת במרחק שעה נסיעה ומרגישה בודדה באופן דומה. מבאס משהו

 

[פרפרי אהבה]

אני גם משתדלת לצאת ולהכיר אנשים

הולכת למועדון קוראות וכל מיני פעילויות וכו'.
אם את מתישהו בעיר עצמה-אני אשמח להיפגש.

 

[נחמנית]

בפעם הבאה שנגיע

 

[carlimi]

אם הייתי גרה בניויורק חופשי הייתי באה לבקר אותך בניו ג'רזי ....
מקווה שדברים ישתנו, לשתיכן.

 

[נחמנית]

איזה דבר מקסים להגיד

מצד אחד אני הולכת לערב נשים, והוא כיפי, ופגשתי המון בחורות מקסימות. פעם אחת הזמנו חברה מקסימים שפגשנו. הילדים לא בגיל של הילדים שלנו. ישב הבכור שלי והיה עצוב. כשהם הלכו הוא אמר שהוא הרגיש לבד ואף אחד לא היה איתו וכולם היו עסוקים מכדי לדבר איתו - צודק, זה בדיוק מה שהיה. אז פגשתי אחלה בחורות, אבל הילדים שלהן לא בגיל/מין וכו של הילדים שלי. ולהזמין הביתה אנשים כדי להתעלם מהילדים שלי שעתיים, שלוש. בעיה.
&nbsp
מצב שני באמת שהמעבר היה קשה, והוא עוד בתהליך, ואני יודעת שלוקח לפחות שנה להתייצב. אז זה לא שהשקענו את כל כולנו בלמצוא חברים חדשים. ובקנדה כבר היתה לנו קהילה, ומשפחה אלטרנטיבית לחגים (של חברים שהתקבצו סביבנו - אנחנו היינו המארגנים). אז חשבתי לקפוץ לקנדה לסדר - אבל החברים הקנדים נוסעים למקום אחר. חשבתי ללכת לחברים שעברו מקנדה לארה"ב - אבל הם נוסעים לישראל. בקיצור, הייתי אפילו קופצת לוויקנד לאיפשהו. לישראל אני לא אטוס רק בשביל פסח. הילדים עוד מתאקלמים וזו טיסה מטלטלת רגשית. אז נראה. יש עוד חודש, אולי מהשמיים ינחתו עלינו חברים. כנראה שלא, אבל אולי, תמיד אפשר לקוות.

 

[carlimi]

מצטערת יקירתי

באמת שלא קל.
אני עוד יותר מצטערת שאני לא בדיוק זוכרת את הסיפור שלכם וכמה זמן אתם פה.
אנחנו באמת זכינו בנחיתה מאוד רכה כאן בקולורדו, די מההתחלה .... די הרבה האמת בזכות תפוז ..חחח
ושוב, אני באמת לא סתם אומרת, אבל אם הייתי יכולה הייתי מזמינה אותך אלינו אבל אנחנו לא עושים סדר בבית .... אולי תתכנני סדר משפחתי גרעיני? תתייעצי עם הילדים מה היו רוצים לעשות? אולי לנסוע לאנשהו לסופ"ש?
קבלי

 

[נחמנית]

זה לא שאני זוכרת את כל הסיפורים

ממש אין על מה להצטער. אנחנו בג'רזי כבר חצי שנה. לפני זה היינו בקנדה 7 שנים.
&nbsp
הכל עניין של מזל. בקנדה הגענו בתקופה שהיה שם זוג שפתח את הבית לכל מי שרק רצה. תמיד היה מקום לעוד אדם. כשהם עזבו גיליתי שאני לא אדם כזה. גם להתארח אצלהם לא הרגיש לי כמו "חג", יותר כמו מסיבה נחמדה. עם הזמן הבנתי מה אני צריכה כדי לגרום לזה להרגיש חג בשבילי. אבל, הם גרמו לנחיתה חלקה, נתנו לנו זמן למצוא את עצמנו בלי להרגיש לבד. אם נשאר כאן עוד שנה בטח שנה הבאה יהיה קל יותר. אבל פסח מגיע. מצחיק שכשרק הגענו לקנדה הרגשתי כאילו לא עם המשפחה זה לא חג. שנה שעברה עשינו פסח בישראל, והרגיש לי פחות חג כשזה עם כל המתח של האירוח והמי יעשה ומי מגיע ומי ינקה וכו. בקנדה כבר התפתחה מסורת שהיא לפי סדרי העדיפויות שלי ופתאום בלעדיה זה לא הרגיש חג (כל חג כלל פעילות מוכוונת ילדים - להוציא גרעינים מהרימון עם מכות מערוך ולקשט כרטיסי שנה טובה ולשלוח לישראל, הקראת מגילה בגרסה לייט עם הילדים, הילדים הציגו את יציאת מצריים כולל אביזרים למכות, וכו וכו).
&nbsp
הגירה זה קשה. גם אם זה לא הגירה ורק רילוקיישן. גורם לי להעריך ולהבין ביותר צניעות את חווית ההגירה של יהדות רוסיה לישראל וכמה קשה זה בטח היה בהתחשב במאפייני התרבות הישראלית.

 

[יוקלילי]

מאוד מזדהה עם הרגישות שלך כלפי העולים בארץ

האמת שזה מכוון גם לעולים במשפחה שלי, לדור הסבים והסבתות. זה נותן פרספקטיבה אחרת על מהות המעבר, מה כרוך בזה, הויתור והתקווה. בייחוד בימים אלו כשאנחנו בוחנים את האפשרות לחזרה לארץ (די בצער, למען האמת..)
בעיר שלנו יש קהילה קטנה, עם עוד 5 משפחות שלהן ילדים קטנים שלמזלנו מקבילים לגילאים של הילדים שלנו. הפעילות בחגים היא מעט חב"ד, מעט אנחנו (אני אחראית על התוכן האמנותי). בשנה שעברה לא חגגנו כמעט אף חג, אבל כי לקח לנו זמן להתאפס על עצמנו וגם קצת להשתחרר מטבעת החגים הישראלית. השנה אני לא יודעת מה נעשה בפסח, אבל כבר חגגנו חנוכה ומתכננים פורים. מה שלא עשיתי בארץ (כמעט כלום) אני גם לא עושה פה. ועם זאת, בעיני חלק מהאנשים הארופאים שאני פוגשת אנחנו מאוד דתיים בהשוואה אליהם.

 

[נחמנית]

קשה לי עם התגובה הישראלית לשונות החברתית

ישראל היתה מאוד ביקורתית כלפי עולים שהביאו איתם תרבות זרה. הביקורת על חגיגת חג המולד. ביקורת על השימור של השפה הרוסית, על ילדים שנולדו בארץ ולא דיברו עברית כי ההורים עבדו קשה על הרוסית. חוסר הרצון להיטמע.
&nbsp
אם אנחנו היום חוזרים לישראל - הבן שלי לא יהיה מסוגל להפרד מהאלווין (קריסטמס זה לא אצלנו, אבל האלווין הוא החג המועדף עליו לדעתי). אני כאן בארה"ב ועשיתי רשימת מילים שהקטן יודע - 95% עברית. האנגלית תגיע - אבל איך הוא יתקשר חופשי עם סבא וסבתא בלי עברית?
&nbsp
איזה בורות הופגנה כלפי העולים. איזה התנשאות. ההורים שלי גדלו בישראל שניסתה ליצר חברה הומוגנית, להתגבר על טראומה שחיה ופעמה בתוך החברה. היה צורך דחוף ללכד את העם בזמנים קשים. ועולם שלם הלך לאיבוד בגלל זה - אני לא יכולה לקרוא את הספרים של סבי באידיש. לא יכולתי לתקשר עם הסבים שלי בשפה שלהם. עברית כמעט נעלמה מהעולם, ועכשיו אידיש החילונית הולכת ונעלמת. ובמקום ללמוד מהטעות ולקבל את העלייה הרוסית והאתיופית לא ממקום מתנשא וביקורתי אלא מבין ומלכד. במקום להבין שבואו נזרוק עוד תרבות או שתיים לסיר ההיתוך ונקבל גם מהם משהו היה רק ביקורת על זה. היום אני מבינה עד כמה בוטה ומטופשת היתה ההתנהגות הזו. אבא שלי טוען שמה שבעיקר הגיע מהעלייה הגדולה זה תרבות שתייה שלא היתה בארץ - הרבה אלכוהול למתבגרים. אם זה נכון, כמה יכולנו לקבל וויתרנו כחברה. בקנדה מקבלים כל עולה תוך שימור המסורת שלו. אז נכון, לקח לי הרבה זמן להבין שגם יש תרבות קנדית ולא נימוס. מצד שני, אני מודה שהחברה הקנדית לא מלוכדת בעיני כמו החברה הישראלית בגלל החוסר מכנה משותף שאולי נחוץ בישראל.
&nbsp
אבל שורה תחתונה - קשה לי עם ההבנה של כמה החברה הישראלית שיפוטית ומנוכרת כלפי השונה ולא לומדת מטעויות עבר ולכן עושה אותן - שוב ושוב ושוב.

 

[אספרסו2]

יש לך טעות בסיסית

הניכור ואי הרצון להתערות ולהיטמע בחברה הישראלית מגיע מהעליה הרוסית
ולא מהחברה הישראלית.
מכל מגוון מדינות המוצא והתרבויות אין דומה לרוסי המתנשא שיונק את לשדה של
הפרה השדופה הישראלית אך מסרב,אפילו בדור השני לעלייה,לקחת חלק בכור ההיתוך.

 

[1me too1]

אירוחים

כשאין הרבה מקום סביב השולחן, הכי טוב זה לארח בסגנון בופה...
בהתחלה, הייתי מארחת כי לא הוזמנו. האמת שעד היום, כדי לא להיות לבד, אם לא הוזמנו לחג, אני אזמין אלי חברים, רק כדי שלא נהיה לבד, ונרגיש קצת את החג. לבעלי זה ממש לא מפריע

 

[פרפרי אהבה]

זה מה שעשיתי בחנוכה האחרון

אבל זה לא אותו הדבר כמו לשבת בצורה חגיגית מסביב לשולחן וכו'.
&nbsp
עכשיו לקראת פסח אני לא יודעת מה אעשה... לא יודעת אם יכולה לארח מבחינת הטיפולים או שעדיף לי לבוא ולהתארח...
&nbsp
מגששת

 

[carlimi]

כמעט כמו בארץ ....

חחחח מה זה אומר? יש לנו חגים קבועים עם אנשים קבועים ...יענו סטייל כמו עם המשפחות.
ראש השנה אצל משפחה קבועה (עם אותן משפחות מתארחות), חנוכה אצלנו (בדיוק בגלל שקשה לשבת הרבה אנשים מסביב לשולחן, אבל להדליק חנוכיה ולאכול סופגניות אפשר), פסח אצל משפחה אחרת מהקבוצה (שוב עם אותן משפחות) ושבועות אצל משפחה נוספת (כן, ניחשתם נכון, מאותה קבוצה חח).
את שאר החגים אנחנו לא מציינים. ולא ממש חסר לי. גם לא החגיגות האינסופיות בגנים בישראל (רק המחשבה על זה עם שלושה ילדים עושה לי רע). סורי.
את ימי הזיכרון אני מציינת בבית, מדליקה נר זכרון.
יש רק חג אחד בו אנחנו מקשטים את הבית (מבחוץ) וזה הלואין

.

 

[forglemmigej]

חוגגת בקטנה מאד

בראש השנה מלמדת כל שנה מחדש על מנהג תפוח בדבש, בחנוכה עושה לטקעס עם רסק תפוחי עץ ושמנת חמוצה, בפסח עושה סתם ארוחה חגיגת לא מסורתית דוקא ומספרת על יציאת מצריים, יום העצמאות עושה עוגה עם דיגלונים של ישראל .
הענין הוא שכאשר לא חיים בישראל שוכחים את התאריכים ותמיד מסתכלת בגוגל מתי כל חג חח
אני אגיד מה הבעיה פה, בישראל שתמיד תמיד תהיה הארץ שלי לא משנה מה, יש תחוג בפקודה ! כאילו מי שלא חוגג הוא כופר,
קרוב לתאריך של כל חג מפמפמים שזהו, החג מעבר לפינה , פה זו רשות ולא חובה , אני יודעת שחגים מגיעים כשיש מאכלים אופיניים בסופר, עכשו זה ארנבים משוקולד ..אותו דבר נכון לסופי שבוע, אין איזו הילה מיוחדת לשבת שהיא כמו שישי , אנשים פשוט נחים בבית ולא מכריזים על השבת שהיא חובה. אין זה אומר שזה נכון יותר זה פשוט אחרת

 

[shuttles3]

כאן אנחנו חוגגים יותר

הרי שכל דבר הוא יותר גדול מ-0, נכון?

בישראל לא חגגנו כלום. בראש השנה היה שולחן עם אוכל וזהו. בפסח היה שולחן עם אוכל וקרב תמידי שלי מול כולם כמה מההגדה אני מקריאה.
הגעתי לישראל בגיל בו כבר לא לומדים שירים וחגים בבית הספר, כך שלא הכרתי ואני עדיין לא מכירה לא שירים ולא מנהגי חג אמיתיים.
&nbsp
וכאן אני המלכה של הבית, ללא שום הפרעות, עושה מה שנראה לי נכון, איך שנראה לי נכון ומתאים.
מדליקה נרות שבת. כשהילדון יגדל, נרחיב את הארוע לקבלת שבת וארוחה מושקעת יחסית.
בראש השנה מזמינים חברים ופותחים שולחן.
בפסח גם כן, ללא קמח, עם מצות (אני עובדת על תרגום ההגדה כך שכולם יבינו מה הסיפור שלנו. לא כל החברים הם יהודים, וגם אלה שכן יהודים, לא ממש מכירים את סיפור יציאת מצריים).
בשבועות יש ארוחה חלבית.
בפורים - אזני המן ורעש.
בחנוכה - חנוכיה, לביבות, סופגניות והרבה מתנות.
באחת הערים בהן גרנו כאן בקנדה, הקהילה היהודית היתה מאוד פעילה וארגנה הרבה ארועים בכל החגים (וגם בין החגים). נהנינו גם להשתתף וגם לעזור להעביר את הפעילויות. בעיר שלאחר מכן ובעיר הנוכחית זה לא קורה וחבל לנו.
&nbsp
אז נראה איך נתקדם הלאה. כמה שאני נהיית מבוגרת יותר, כך אני מבינה כמה חשוב לחגוג חגים: זה נותן מסגרת לשנה, עוגן למה שאנחנו, מאיפה הגענו ומה זהותנו לתמיד.

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני מאוד משתדלת לציין את כל החגים.

אני נשואה לסקוטי, ככה שאיך ומה עושים זאת החלטה שלי, הוא משתף פעולה.

המטבח שלנו מאוד קטן ולא מאפשר שולחן ליותר מ-3 איש, ככה שאני לא מארחת לארוחות. בבית החדש זה כבר יהיה אחרת. אין פה קהילה יהודית או יהודים אחרים שחוגגים את חגי ישראל כמה שאני יודעת, אז רק שלושתנו. יש לנו חברים שבאים לבקר אותנו רוב ימי ראשון לארוחת צהריים ואני כן מנסה להכין מאכלים שקשורים לחג שנחגג בזמן הזה.

לקראת החג אני מראה לבוני במחשב סרט או תוכנית שקשורה לחג, כי איכשהו, כשאני מספרת לה על זה זה לא עובר טוב. אני כן משלימה את הסרט/תוכנית בדברים שאנחנו עשינו בתור ילדים וכד', עורכת שולחן חגיגי עם מאכלים של החג כמה שאפשר, ובחגים שזה מתאים מקשטים את הבית.
בפסח לפני שנה היינו בגלזגו וחברה, שעד אז היתה וירטואלית הזמינה אותנו לליל הסדר. זה היה כייף גדול, למרות שלא ממש חגגנו סדר כהלכתו כי היו לנו דברים יותר חשובים לעשות בפגישה היסטורית כזאת, וזה פשוט היה מאולץ. השנה אני ובוני ניסע אליהם לליל הסדר שוב.

יש לי קופסת חגים, שם מרוכזים כל הדברים שקשורים לחגים (קישוטים, רעשנים, מסכות, אגדות וכד') אבא שלי שולח לנו חבילה לחלק מהחגים. בזמנו יצרתי עם בוני יצירות שקשורות לחג, אבל בשנים האחרונות היא לא מתחברת ואני ממש לא רוצה ללחוץ.

 

[rona73]

עונה

אני אוהבת לאפות אוזני המן בפורים ויש קרנבל ,הילדים מתחפשים וכמובן בבי"ס לומדים על פורים שירים ועוד.
פסח:בדר"כ יש ארוחה חגיגית, או בבית או עם חברים.
ראש השנה כמו פסח ארוחה חגיגית.
חנוכה מדליקים חנוכיה ואני מכינה סופגניות,למרות שעד עכשיו לא ממש יצאו לי טעימות.
יום העצמאות האחרון חגגנו בביה"ס היה ממש יפה.לא חושבת שאחגוג בבית אולי אציין.
סוכות לא חוגגים וגם שבועות לא.
מספיק לי ככה.

 

[mumfor4]

חוגגים בטח שחוגגים !

למרות שסיפחנו לנו חגים לא יהודיים בעיקר האלווין וחיפוש ביצי שוקולד באיסטר
כול החגים נחגגים או מוזכרים בביתנו , כולל שירים ועניינים ( ותודה לאלוהי היו טיוב )
זה לא דומה למקור אלא יותר מתומצת .
החגים הגדולים נחגגים בדרך כלל עם כמה משפחות יחד
ראש השנה , פסח , חנוכה , שבועות וגם יום העצמאות
סוכות בקטנה , יום כיפור בהלכתו .
משתדלים באמת משתדלים