מה בפינה
חוגגים חגים

מה בפינה
חוגגים חגים

חגי תשרי נמצאים בעבר לפינה. ערב ראש השנה חל ב-20/9 ואחריו יום כיפור וסוכות. איך אתם חוגגים את החגים?
האם זה זה בעיתי, מה?
האם אתם עובדים בחג, הילדים לומדים בחג?

אחרי הג'ואיש הולידייס, מאת שירלי אביבי. נלקח מ"תכף נשוב"
http://www.brb.co.il/אחרי-הגואיש-הולידייס/

ועוד בלוג בנושא:
חגי תשרי בפתח (שבאופן אישי אני אוהבת הרבה יותר מהתעסקות פסח). ועכשיו אין גננת שתסביר בגן, הבנים מתחילים להשחיל מילים באנגלית בכל משפט שני, ונדב כל היום מסתובב בבית ומזמר לעצמו שירים מהגן באנגלית. ופתאום חג זה כבר לא ברור מאליו, פתאום אין באזז בכל מקום לקראת ראש השנה, ולא שומעים "שנה טובה" בכל פינת רחוב. והשאלה "איפה עושים את החג השנה?" גם לה אין מענה ברור, כי בבת אחת וממש לא בהדרגה הפכנו לאחראים, ראשי השבט (הקטן) שלנו.
http://www.seeyouincambridge.com/שנה-טובה-שנה-בקיימברידג/
 
מאוד חשוב לי לציין את כל החגים

במקרה שלי גם את החגים הנוצריים כי בעלי נוצרי. זה לא פשוט לי בכלל. אין פה קהילה יהודית ובטח לא ישראלית ובעלי לא ישראלי, ככה שהכל עלי!!! הוא מוכן להשתתף אבל לא ברצון ובכייף.
השנה אחותו של בעלי עם חברה שלה נמצאות כאן וחשבתי להזמין אותן לארוחת ראש השנה, אבל אנחנו עדין בבית עם המטבח הקטן וזה נראה לי נורא, ארוחת חג כאשר בעלי יושב על השיש ובוני עם שולחן פיצי ליד שולחן האוכל והמטבח חסום כולו. מעבר לזה אני צמחונית אז המון מאכלי חג בעייתיים בכלל בחגים השונים.

כשבוני היתה קטנה זה היה הרבה יותר פשוט, הייתי מספרת לה את סיפור החג, מראה לה סרטים ביוטיוב, היינו יוצרות בהקשר של החג ומקשטות את הבית בהתאם ויוצרות אוירת חג בבית. היום היא בת כמעט 12 וזה כבר לא מענין אותה יותר. הכל עלי כבר אמרתי? אז בלי אוירת חג ויום רגיל, אני ממש לא רואה טעם להשאיר את בוני בבית ואני ממשיכה בשיגרה רגילה עם ארוחת חג
 

Midriff

New member
אצלנו

ראש השנה בד"כ משתדלים עם חברים ישראלים אבל גם כשעושים בבית לבד, מתלבשים יפה, שולחן מושקע יותר נותנים אווירת חג. אני כן אוהבת לעשות את הברכות (סלק, רימון ויש עוד הרבה אחרות). כי זה נותן קצת עומק לחג ולדבר על המנהגים ועל המשמעות שלו. ביום אחרי אני מציעה להם להשאר בבית ליום חופש/כיף אבל מאז שהם קצת יותר גדולים הם מעדיפים לא להפסיד יום לימודים. (די סיפור פה להשלים יום העדרות בחטיבה ובתיכון)
יום כיפור (שבו בארץ בחיים לא צמתי) אנחנו עושים ארוחה מפסקת, ולפי בקשת בן הזוג אני כן צמה איתו (אבל שותה מים).
סוכות כשהילדים היו יותר קטנים בנינו סוכה, אבל די ירדנו מזה. אולי נלך לחברים שהזמינו אותנו, שנים קודמות קפצנו לבית חב"ד המקומי לערב אחד
 
איפה את בעולם?

נראה לי נפלא שיש אופציה לחגוג עם עוד ישראלים או בית חב"ד אם זה מתאים לכם.

נשמע שאצלך הכל על מי מנוחות. את לא מוצאת שכשהילדים גדולים יותר הם זה יותר קשה להעביר מסרים של חג?
 

Midriff

New member
לגמרי

ככל שהם גדלים החגים נהיים פחות חזקים ויש חגים (כמו סוכות או שבועות) שבד"כ עם כל הדברים של היום יום לגמרי מתמסמסים.
אני במידווסט ובעיר שלי יש מעט מאוד ישראלים שעה מפה יש קצת יותר שזה עוזר אבל דורש יותר מאמץ בשביל שדברים יקרו.
החב"ד פה מאוד ידידותיים, וכשהילדים היו קטנים הריצו מין sunday school שהיה בסדר אבל עם השנים ככל שהילדים גדלים, הם ממש מתנגדים כי הם רואים ומבינים את הבדלי התפיסה המאוד מהותיים בינינו לבינהם.
 
ימים נוראים.

לא באמת.
&nbsp
ראש השנה: לפני החג יש לנו מסורת של קטיף תפוחים במטע שמאפשר את זה, ואנחנו קונים שם גם את הדבש מכוורות שלהם. בחג עצמו, אנחנו פשוט עושים ארוחה עם מאכלים שאיכשהו מקושרים לחג (דגים, רימונים, וכו'), לפעמים עם חברים שאנחנו מזמינים, ולפעמים לא. השנה לא.
&nbsp
יום כיפור: עושים ארוחה מפסקת, ואז כל אחד מחליט אם בא לו לצום ואיך. עם מים, בלי מים. עד השינה. עד הצהריים למחרת. או עד הסוף.
&nbsp
סוכות: מאז שקנינו בית לפני כמה שנים אני בונה סוכה בחצר. הסוכה מעץ, אבל המחברים ממתכת ומבריגים את החיבורים. עבודה של חצי שעה להקים את הסוכה, עוד חצי שעה להדק אליה סדינים, ואולי שעה לאסוף סכך ולהעלות אותו. אנחנו משתדלים לאכול את כל ארוחות הערב בסוכה, בתלות במזג האויר, ותמיד מזמינים אורחים, או חברים שלנו או של הילדים (טוב, הגדול כבר בקולג', אז של הבן הקטן).
&nbsp
סה"כ תקופה כייפית.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

alphadelta

New member
איזה יופי של רעיון קטיף תפוחים

אנחנו חוגגים את החגים. הולכים לבית כנסת בחלק. ארוחות חג וכולי. כשהיו קטנים היה אכן יותר קל כי יש המון חומר ( תוכניות טלויזיה, די. וי. די , שירים וכו) כך שככל שגדלו היינו צריכים להיות יצירתיים יותר. למצוא תכנים שמעניינים את הילדים ולמצוא קשר של החג לתחום העיניין.
למשל קטיף התפוחים הוא רעיון נהדר ומשם אפשר להגיע לחקלאות או הנדסה. כך שמדברים על סמלי החג ( תפוח) אבל בהקשרים שמעניינים את הילד.
יום כיפור למשל זו הזדמנות נהדרת לדבר עם בני העשרה על לבקש סליחה מעצמנו. לא משהו שנהוג לדבר עליו ביום כיפור אבל זה חיבור. או אם לא צמים אז ״לצום״ ממשהו שאנחנו מרגישים שממש-לא-יכולים - בלי כמו טבלט או טלויזיה ולדבר על האספקט הזה.
 
אנחנו לא ממש חגגנו עד כה למעט פסח

ואולי איזה יום של הדלקת נרות-מאוד ביאס אותי אבל ככה יצא.
עכשיו כשהקטנה עימנו אני מתכוונת לחגוג ולציין- כבר מעכשיו. זה נהיה משהו שממש חשוב לי.
 
אני בטוחה שתמצאי את הנוסחה שמתאימה לכם

אחד מהדברים היפים ברילוקישיין הוא שאנחנו צריכים להגדיר לעצמנו מה נכון לנו, והחגים הם חלק מזה.
 
לא חוגגים אם לא מזמינים אותנו

יש לנו כמה חברים יהודים ואם יוצא שמזמינים אותנו אנחנו משתתפים. אנחנו משפחה לא מסורתית בכלל וגם בישראל לא חגגנו חוץ מארוחה משפחתית לראש השנה שמקובלת בצד שלי, שהיא מבחינתנו הזדמנות להיפגש עם בני המשפחה האהובים ולאכול אוכל טעים.
זה לא חסר לנו במיוחד, כי אין לנו חיבור גדול לחגים היהודיים ומצד שני יש התלהבות מהסתיו וכן הלאה, אפשר לאסוף ערמונים מהמדרכה ולבוסס בעלי השלכת וגם זה מסימני העונה ויותר רלוונטי לחיינו.
מה שכן, בחנוכה אני מכינה סופגניות ולפעמים אנחנו מדליקים נרות בלי ברכה - כי זאת עונה חגיגית כזאת סביב חג המולד - ויצא שכל שנה היינו בליל סדר כלשהו, כי תמיד הוזמנו לאנשהו ופסח הוא חג שאני אוהבת במיוחד. היו איזה שנתיים שהשתתפנו באירוע פורים של הקהילה הרפורמית כאן, שבה יש לנו כמה חברים טובים - כי זה כיף להתחפש ואז גם רציתי שהבת תכיר מנהגים מהנים שקשורים ליהדות.
בקיצור, אנחנו בוחרים מה שמתאים לנו באותו רגע.
 
למעלה