ניריתסקוטלנד1
New member
מה בפינה
חינוך לעצמאות
לכבוד יום העצמאות. איזה סוג הורים אתם?
נכתב ע”י רונה רוזנפלד – קוויקים
http://www.quickim.co.il/lazy-wrote-this-mother-brave-and-honest-post-each-of-you-must-read/
“אני אמא עצלנית. חוץ מזה, אני אנוכית ולא אכפתית”. כך מתחיל הפוסט של אנה ביקורבה, אם צעירה שהחליטה לשתף את אשר על ליבה ברשתות החברתיות.
הפוסט הזה לא יחליק לכן בקלות בגרון. הוא מעורר מחשבה, שנוי במחלוקת, ואולי לא הכי תזדהו איתו, אבל מה שבטוח – אתן חייבות לעצמכן דקה של קריאה.
את המסקנות תסיקו בעצמכן.
“אני אמא עצלנית. חוץ מזה, אני אנוכית, ולא אכפתית.
רוצים לדעת למה? כי אני רוצה שהילדים שלי יהיו עצמאיים וידעו להסתדר בעצמם.
בתור גננת, אני נתקלת בהרבה ילדים שההורים מגנים עליהם קצת יותר מדי. יש אחד שאני זוכרת במיוחד, קולין שמו. הוא חונך לאכול כל מה ששמים לו על הצלחת, בלי קשר להאם הוא רעב או לא, או האם הוא בכלל אוהב את אותו המאכל שהוצע לו. כתוצאה מכך, הוא פיתח הפרעות אכילה קשות: בפעם הראשונה שהאכלתי אותו – שכן לא לימדו אותו לאכול לבד, שמתי לב שאין לו שום הבעה על פניו בזמן שהוא לועס ובולע. זה טעים? לא טעים? רוצה עוד? כלום. פני פוקר.
שאלתי אותו – “זה טעים לך? ” והוא ענה שלא, אך עדיין פתח את הפה וחיכה שאביא לו ביס נוסף.
“רוצה עוד?” שוב, ענה שלא, אך פתח את פיו והמשיך לאכול. אמרתי לו שהוא לא חייב לאכול אם הוא לא רוצה, והוא הסתכל עליי בפליאה. “באמת”? הוא לא ידע שהאופציה הזו בכלל קיימת מכיוון שהוא התרגל לאכול כל מה שדוחפים לו, בלי לבחור ובלי שתהיה לו איזה שהיא דעה בנושא.
בהתחלה, קולין נהנה מהזכות שלו לסרב לאוכל ושתה רק מיץ. לאחר מכן הוא התחיל לאכול רק מה שהוא אוהב וסרב לכל השאר.
הוא למד לבחור לעצמו מה טוב לו ואפילו החל לאכול לבד. אוכל זה צורך טבעי של כל ילד, וילד רעב ילקק את הצלחת. לבד. הוא לא צריך אותנו שנאכיל אותו.
אני הייתי אמא עצלנית לילדיי. כשהם הגיעו לגיל שנה נתתי להם כפית ביד וישבתי לאכול לידם. כשהם הגיעו לגיל שנה וחצי הם כבר אכלו לבד עם מזלג.
עוד בעיה שהייתה לקולין היתה חוסר שליטה בצרכים שלו. אמו ביקשה שניקח אותו לשירותים בכל שעתיים ולכן בגן הוא התרגל לחכות שכל פעם יקחו אותו לשירותים. הוא לא ידע ללכת לבד לשירותים או לבקש עזרה, וכתוצאה מכך אם הוא חיכה יותר מדי זמן אז היה בורח לו במכנסיים.
שבוע לאחר מכן הבעיה נפתרה. “אני צריך פיפי” הכריז קולין בגאווה והבין שאם הוא צריך לשירותים, כל שעליו לעשות הוא ללכת בעצמו.
אני אמא עצלנית. אני אוהבת לישון עד מאוחר בסופי שבוע, ובאחת השבתות התעוררתי בשעה 11.00 בבוקר. בני בן השנתיים צפה בסרט מצויר בטלוויזיה ואכל עוגייה, ואחיו הגדול בן ה – 8 כבר לא היה בבית. ערב לפני כן הוא ביקש ממני רשות ללכת עם חבר והוריו לקולנוע, ואני אמרתי לו שאני רוצה לישון עד מאוחר ולכן אם הוא רוצה ללכת בבוקר – עליו לקום ולהתארגן לבד.
כמובן שלא באמת ישנתי. כיוונתי שעון מעורר לשמוע שהוא קם, מתארגן, ויוצא מהבית וחיכיתי להודעת טקסט מאמא של החבר שהוא הגיע והכל בסדר. אבל בני לא ידע על כל ההתנהלות הזו, שהתנהלה לגמרי מאחורי הקלעים.
אני גם עצלנית מדי בכדי לבדוק את התיק לפני בי”ס, ליבש את הבגדים אחרי הבריכה ולעשות עם בני שעורי בית. אני גם לא מוציאה את הזבל – זו האחריות שלו.
ואני אפילו מבקשת ממנו להכין לי כוס תה מידי פעם! נראה לי שאני אהפוך ליותר עצלנית בכל שנה שהם יגדלו.
אבל רוצים לשמוע משהו? כשאמא שלי מגיעה לבקר אותנו, ההתנהגות שלהם משתנה מהקצה אל הקצה. הגדול שלי פתאום “שוכח” איך להכין שעורי בית לבד, לחמם ארוחת ערב במיקרוגל, ואפילו מפחד לישון לבד בחדר. כנראה שזה בגלל שסבתא שלו לא עצלנית בכלל”
ילדים אף פעם לא יהיו עצמאיים אם ההורים שלהם לא ירצו שהם יהיו כאלו.
לכבוד יום העצמאות. איזה סוג הורים אתם?
נכתב ע”י רונה רוזנפלד – קוויקים
http://www.quickim.co.il/lazy-wrote-this-mother-brave-and-honest-post-each-of-you-must-read/
“אני אמא עצלנית. חוץ מזה, אני אנוכית ולא אכפתית”. כך מתחיל הפוסט של אנה ביקורבה, אם צעירה שהחליטה לשתף את אשר על ליבה ברשתות החברתיות.
הפוסט הזה לא יחליק לכן בקלות בגרון. הוא מעורר מחשבה, שנוי במחלוקת, ואולי לא הכי תזדהו איתו, אבל מה שבטוח – אתן חייבות לעצמכן דקה של קריאה.
את המסקנות תסיקו בעצמכן.
“אני אמא עצלנית. חוץ מזה, אני אנוכית, ולא אכפתית.
רוצים לדעת למה? כי אני רוצה שהילדים שלי יהיו עצמאיים וידעו להסתדר בעצמם.
בתור גננת, אני נתקלת בהרבה ילדים שההורים מגנים עליהם קצת יותר מדי. יש אחד שאני זוכרת במיוחד, קולין שמו. הוא חונך לאכול כל מה ששמים לו על הצלחת, בלי קשר להאם הוא רעב או לא, או האם הוא בכלל אוהב את אותו המאכל שהוצע לו. כתוצאה מכך, הוא פיתח הפרעות אכילה קשות: בפעם הראשונה שהאכלתי אותו – שכן לא לימדו אותו לאכול לבד, שמתי לב שאין לו שום הבעה על פניו בזמן שהוא לועס ובולע. זה טעים? לא טעים? רוצה עוד? כלום. פני פוקר.
שאלתי אותו – “זה טעים לך? ” והוא ענה שלא, אך עדיין פתח את הפה וחיכה שאביא לו ביס נוסף.
“רוצה עוד?” שוב, ענה שלא, אך פתח את פיו והמשיך לאכול. אמרתי לו שהוא לא חייב לאכול אם הוא לא רוצה, והוא הסתכל עליי בפליאה. “באמת”? הוא לא ידע שהאופציה הזו בכלל קיימת מכיוון שהוא התרגל לאכול כל מה שדוחפים לו, בלי לבחור ובלי שתהיה לו איזה שהיא דעה בנושא.
בהתחלה, קולין נהנה מהזכות שלו לסרב לאוכל ושתה רק מיץ. לאחר מכן הוא התחיל לאכול רק מה שהוא אוהב וסרב לכל השאר.
הוא למד לבחור לעצמו מה טוב לו ואפילו החל לאכול לבד. אוכל זה צורך טבעי של כל ילד, וילד רעב ילקק את הצלחת. לבד. הוא לא צריך אותנו שנאכיל אותו.
אני הייתי אמא עצלנית לילדיי. כשהם הגיעו לגיל שנה נתתי להם כפית ביד וישבתי לאכול לידם. כשהם הגיעו לגיל שנה וחצי הם כבר אכלו לבד עם מזלג.
עוד בעיה שהייתה לקולין היתה חוסר שליטה בצרכים שלו. אמו ביקשה שניקח אותו לשירותים בכל שעתיים ולכן בגן הוא התרגל לחכות שכל פעם יקחו אותו לשירותים. הוא לא ידע ללכת לבד לשירותים או לבקש עזרה, וכתוצאה מכך אם הוא חיכה יותר מדי זמן אז היה בורח לו במכנסיים.
שבוע לאחר מכן הבעיה נפתרה. “אני צריך פיפי” הכריז קולין בגאווה והבין שאם הוא צריך לשירותים, כל שעליו לעשות הוא ללכת בעצמו.
אני אמא עצלנית. אני אוהבת לישון עד מאוחר בסופי שבוע, ובאחת השבתות התעוררתי בשעה 11.00 בבוקר. בני בן השנתיים צפה בסרט מצויר בטלוויזיה ואכל עוגייה, ואחיו הגדול בן ה – 8 כבר לא היה בבית. ערב לפני כן הוא ביקש ממני רשות ללכת עם חבר והוריו לקולנוע, ואני אמרתי לו שאני רוצה לישון עד מאוחר ולכן אם הוא רוצה ללכת בבוקר – עליו לקום ולהתארגן לבד.
כמובן שלא באמת ישנתי. כיוונתי שעון מעורר לשמוע שהוא קם, מתארגן, ויוצא מהבית וחיכיתי להודעת טקסט מאמא של החבר שהוא הגיע והכל בסדר. אבל בני לא ידע על כל ההתנהלות הזו, שהתנהלה לגמרי מאחורי הקלעים.
אני גם עצלנית מדי בכדי לבדוק את התיק לפני בי”ס, ליבש את הבגדים אחרי הבריכה ולעשות עם בני שעורי בית. אני גם לא מוציאה את הזבל – זו האחריות שלו.
ואני אפילו מבקשת ממנו להכין לי כוס תה מידי פעם! נראה לי שאני אהפוך ליותר עצלנית בכל שנה שהם יגדלו.
אבל רוצים לשמוע משהו? כשאמא שלי מגיעה לבקר אותנו, ההתנהגות שלהם משתנה מהקצה אל הקצה. הגדול שלי פתאום “שוכח” איך להכין שעורי בית לבד, לחמם ארוחת ערב במיקרוגל, ואפילו מפחד לישון לבד בחדר. כנראה שזה בגלל שסבתא שלו לא עצלנית בכלל”
ילדים אף פעם לא יהיו עצמאיים אם ההורים שלהם לא ירצו שהם יהיו כאלו.
