מה בפינה
כעסים

מה בפינה
כעסים

מי לא כועס, מתעצבן או איך שלא נקרא לזה? כל אחד מאיתנו עושה את זה אחרת, כל אחד מאיתנו עושה את זה אחרת במצבים שונים. איך אתם מתמודדים עם כעס, שלכם, של הילדים או של בוגר אחר?
זאת שאלה מאוד פתוחה, אולי קצת קשה, אז תרגישו חופשי לכתוב מה שנוח לכם.

קרדיט לעיתון הארץ:
שני (שם בדוי), בת 9 מהצפון
בַּזמן האחרון יש לי הִתפָּרצוּיוֹת כעס. אני צועקת, מִתפָּרֶצת, ואפילו מְרימה ידיים על האחיות שלי. הורַיי ביקשו מִמני לְנַסות להֵירָגע בְּכל מִינֵי דרכים, אבָל זה רק הִרגיז אותי יותר. אני מפחדת שזה יִקרֶה לי גם בְּבֵית הספר. מה לַעשׂות? איך להִתגַבֵּר על הכַּעס שמֵציף אותי?

שני היקרה,
כעס הוא רגש חשוּב. הוא עוזר לנו להביע אֶת עַצמֵנו, לִפְרוֹק מְתָחים, להבין איך אנחנו מרגישים וְלַעמוֹד על שלנו מול מה שנִראֶה לנו לא צודֵק או לא הוגֵן. אבָל כעס הוא כמו נַחְשוֹל מים אדיר. כאשר הוא גל קטן עדיין אֶפשר לִשלוֹט בו והוא עוזר לנו, אבָל כאשר הוא מִתגַבֵּר הוא מִשתַלֵט עלינו וקשֶה מאוד להפסיק אותו. טוב שאַת מְזַהָה שהכַּעס מֵציף אותָך, מִשום שֶכּך אַת מוּדַעת לו יותר. זה השָלב הראשון, ואולי הֶחָשוב ביותר, בַּיְכוֹלֶת לְוַוסֵת אֶת הכַּעס שלָך.
יש מִגְוַון שִיטות לְוַוסֵת אֶת הכַּעס, אבָל לְכולן יש כְּלל אחד משותף: חשוּב להשתמש בהן כשהכַּעס לא רב עדיין, ולא לְחַכּוֹת עד שהוא יִתְגַבֵּר. בְּכל השיטות המַטָרה היא להִשתַהוֹת וּלְנסות לְצַנֵן אֶת הכַּעס לִפנֵי הַתְגוּבָה כדי לא לִפעוֹל בְּנִמְהָרוּת וּבְחוסֶר מחשבה. הִנֵה כמה שיטות. תוּכלי לנסות כל אחת מֵהן, ואז לִנְקוֹט אֶת אלֶה שמַתאימות לָך.
שיטה אחת היא לִנְשום עמוק. כאשר משהו מכעיס אותך נִשְמי עשֶׂר נְשימוֹת עמוקות. שַאֲפִי אֶת האוויר פנימה דֶרך האף, ונִשְפִי אותו החוּצָה דֶרך הפֶּה. נסי להִתרַכֵּז בָּאוויר שנִכנס ויוצא, ולא בְּמה שמכעיס אותָך באותו הרֶגע.
שיטה אחרת היא לנַתֵק מגע. למשל, אִם האחיות שלָך מרגיזות אותך בַּבַּית, אַת יכולה לָצֵאת לטיול קצר בַּחוץ, לדבֵּר בַּטֵלפון עִם חבֵרה או ללכת לְחֶדר אחֵר וְלִסגור אֶת הדלת. לאחַר זמן מסוים, כאשר תרגישי שהכַּעס חלף מעט, אַת יכולה לנסות להתקרב אליהן שוב.
עוד שיטה שיכולה להועיל מאוד היא להביע אֶת הכַּעס שלָך בְּמילים בִּמקום בְּהִתנַהגוּת לא רצויה. דֶרך טובה לַעשׂות זאת היא להשתמש בְּ'מַחבֶּרת כעסים', שבּה תְתָארי כל מצב שהִכעיס אותָך, מתי הוא קרה, על מי, ואיך הֵגַבת. תוּכלי לדַפדֵף מִדֵי פעם בַּמחברת וְלִלמוד מִמנה על מה שמכעיס אותָך ועל אוֹפְנֵי התְגוּבה שלָך.
כל השיטות הלָלו הן שיטות הִתנַהגוּתיוֹת, והן נְפוֹצוֹת בְּטיפול בְּוִויסוּת של כעסים. בְּדֶרך כלל הן יעילות מאוד, אך אִם תְגַלי שֶהן לא עוזרות לָך והכַּעס עדיין שולֵט בָּך, נסי להבין אֶת מְקוֹרו. תוּכלי לַעשׂות זאת בְּאֶמצָעוּת שׂיחה עִם חבֵרה טובה, עִם אַחד ההורים שלָך או עִם גוֹרֵם מִקצועי בְּבֵית הספר. בהצלחה.
 
כעס זו תחושה שצריך לקבל ולכבד אותה כמו כל תחושה אחרת

אחרי השלילי האחרון שקיבלנו אני לקחתי את זה מאוד קשה, כל כך כעסתי כי עבדנו קשה על הטיפול הזה מבחינת מלא כדורים וזריקות שהזרקתי לעצמי והרבה בדיקות וכו' ובזבזנו 2 עוברים וכל כך כעסתי- על הרופא ש"עדיין אופטימי" , על עצמי שאולי עשיתי משהו לא טוב, על החיים שכל הזמן מזמנים לי התמודדויות, על זה שנמאס... פשוט נמאס!
&nbsp
נתתי לעצמי לכעוס ואז התחלתי לחשוב בבהירות, הפסקתי לתת לכעס לנהל אותי והחלטתי החלטה בוגרת שנכונה לי. גם טיפולי שיניים שהגיעו (לא בהפתעה גדולה) עזרו לי בהחלטה

&nbsp
בכל מקרה, בהקשר של ילדים- בגן אני לא מבטלת את הכעס שלהם והם בני שנתיים פלוס כך שיש הרבה כעסים והרבה "אני רוצה עכ-שיו!" ואני לא מבטלת את זה, אני מסבירה להם שאני מבינה את הצורך והרצון שלהם אבל לא תמיד מקבלים באותו רגע. אם אני יכולה-אני משנה או כן מביאה ומשתדלת אף פעם לא ללכת איתם ראש בראש.
 

shuttles3

New member
כעסים

רגש מוזר שכזה...
מצד אחד, על בן אדם קרוב אי אפשר לכעוס. הרי אם זה אדם קרוב לנו, הוא, בהגדרה, לא ניסה לעשות בכוונה משהו שיפגע בנו. אם קרה, אז לא בכוונה, ואין מה לכעוס (ההתנצלות כמובן אמורה להגיע בכל מקרה). לכן אם אני כועסת על מישהו קרוב לי, ראשית כל אני שואלת את עצמי מה יתכן ולא הבנתי נכון. והתשובה היא אחת מן השתיים: או שאכן, לא הבנתי נכון, או שפשוט שנינו ראינו את אותו הדבר בצורה אחרת.
&nbsp
על בן אדם שאיננו קרוב, בוודאי שאין טעם לכעוס. בכוונה או לא בכוונה, הוא לא שווה את בזבוז האנרגיות...
&nbsp
ואם כועסים לא על מישהו מוגדר, אלא על סיטואציה, אז נשאר להתרגש, לחכות שהרגש יעבור, ולהירגע. האיכסה צריך את הזמן שלו כדי לצאת החוצה.
&nbsp
&nbsp
הבן שלי הוא בן 3.5. אני לא חושבת שהוא יודע לכעוס. עדיין לא למד איך עושים את זה... מידי פעם הוא כמובן מרגיש תסכול בכל מיני מצבים, אבל אני לא חושבת שהוא כועס. רצה לראות עוד סרט מצויר, אבל לא קיבל כי סיכמנו שרואים רק אחד? אני מבינה את התסכול, מבינה שלא נעים ולו, אבל סיכמנו שרק אחד ולכן אין מה לעשות. בבקשה, חיבוק, נשיקה, כמה שתרצה, אבל זה המצב.
עם ילדים זה יותר פשוט, הם נרגעים ושוכחים תוך 2 דקות. עם מבוגרים זה הרבה יותר מסובך - אנחנו נוטים לכעוס הרבה יותר מידי זמן...
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
כל כך התחברתי ל

"ראשית כל אני שואלת את עצמי מה יתכן ולא הבנתי נכון"
אני עושה את זה כל הזמן. זה הופך אותי לכועסת איטית, וזאת בעיה למפעמים
דהיינו, אני תמיד עם הנחה כזאת שאולי לא הבנתי או שיש פה משהוא נוסף שאני לא יודעת, ואז זה לא מאפשר לי לכעוס!!! מעצבן לפעמים


האם לזה התכוונת? או שאצלך זה משהוא אחר?

מצרפת משהוא שראיתי אתמול, שמדבר על זוית ראיה


 

shuttles3

New member
כן, לזה התכוונתי


אני בין הכועסים מהר, אבל גם בין אלה שלא פותחים את הפה עד שנרגעים ומעבדים את ה"מה אולי לא הבנתי נכון".
עם הזמן למדתי שבלא מעט מצבים אכן הבנתי את הכל נכון... זה לא בריא להמציא תירוצים לאחרים כל הזמן.
אבל כמו שכתבתי, את האנרגיות אני משתדלת לבזבז רק על אנשים שקרובים לי או פשוט חשובים לי. היתר - סיבה לחייך חיוך עקום ולספר עוד סיפור בארוחת הערב.
 
למעלה