מה בפינה לגור רחוק

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

לגור רחוק

היום חג שבועות, בארץ הוא מורגש ורק צריך לבחור לאן ללכת ומה לעשות. לא אצלנו, החיים בחו"ל. אם לא נעשה, נכין ונחליט מה אנחנו רוצים לחגוג ולהעביר לילדים, למשפחה, זה לא יהיה.
מה השתנה בתחום הזה אחרי שעזבתם את ישראל בכללי? (התנהלות הבית ביום יום, סופי שבוע וכד')
איך אתם חוגגים חגים?
איך אתם בקשר עם המשפחה?

קצת מישמש מהכל, חג שמח לכולם

 

[ניריתסקוטלנד1]

אז ככה,

בעלי סקוטי ולא אוהב את הקשר המשפחתי. רוצה את המשפחה שלו לעצמו, בלי התחייבויות. לי לעומת זאת זה מאוד חשוב, וגרנו בקיבוץ עם הורי ואחי ומשפחתו ממש מעבר לשביל אז היה לא פשוט

כאשר עברנו לחיות בסקוטלנד נוצר שקט בנושא הזה, התאים לו מאוד, יש לו רק אחות והיא גרה רחוק רחוק

אז רק אנחנו, המשפחה האישית שלו, לטוב ולרע

את החגים אני מאוד אוהבת, וחשוב לי להעביר לבוני. אין כאן קהילה יהודית ואם אין אני לי מי לי. כשהיא היתה יותר קטנה זה היה יותר פשוט, היום היא ממש לא בענין, ואני מעבירה מסרים בעדינות, בכללי. היא דווקא מאוד אוהבת את החגים אבל לא רוצה לשמוע יותר מידי. בעלי עושה טובה ולרוב משתף פעולה.


מצאתי חב' טלפונים שנותנת שיחות חינם בסופ"ש ל-40 יעדים בחו"ל. ישראל אחת מהן. אז אני מתקשרת לכולם בסופ"ש, לא לכולם כל סופ"ש כמובן. לא פשוט, כי זה תמיד רק אני מתקשרת אליהם

מי כמוכם יודע מה זה אומר.
אני גם מדברת עם אבא שלי בסקייפ. אני רואה שהוא מחובר למחשב ומתקשרת אליו או שהוא אלי, אפילו לשיחה קצרה של מה נשמע. חוץ מזה יש כמובן את פייסבוק, שאחראי על התקשורת שלי עם 99% מהאנשים.

 

[alphadelta]

חג שמח

ההורות שלנו התחילה בארצות הברית, כך שלא חווינו שינוי במובן הזה. הקשר עם הארץ מתבצע בעזרת סקייפ, טלפונים ודוא״ל. אנחנו חוגגים את החגים ושבת זהו יום משפחה. אבל לא במובן הדתי (כן נוסעים, מדליקים חשמל וכולי) אלא פשוט יום שלנו יחד. בלי ריצות (לרב

) בלי להספיק, פשוט להיות יחד. מצד אחד יש אחריות גדולה ב״אם לא נעביר לא יהיה״ ולכן אנחנו מקפידים על העברית למשל. אבל זה גם נותן מקום לחנך בדרך שאנחנו רוצים.

 

[ניריתסקוטלנד1]

מאוד מתחברת

ל: "נותן מקום לחנך בדרך שאנחנו רוצים"
למה שנכון לך ומכריח אותנו לחשוב על זה כל פעם מחדש