מה בפינה
מותגים

מה בפינה
מותגים

נושא המותגים עלה פה כבר פעם, אבל אני רוצה לעלות אותו שוב, בעיקר בעקבות החזרה לביה"ס. האם הילדים שלכם בוחרים או מבקשים בגדים, תיקים, מחברות, תיק אוכל וכד', שהם מותג פופולרי או דמויות מסרטים וכד'?
האם פגשתם את זה אצלכם בבית? אצל אחרים?
איך טיפלתם בזה אם כן? האם לגיל של הילדים יש משמעות?
ומצד שני, האם קניתם לילדים משהוא כי אתם ראיתם שיש לכולם וחשבתם שהם ירצו?

וכרגיל, תרגישו חופשי להעלות פה כל מה שרלוונטי לנושא ולהוסיף שאלות אם אתם רוצים.
 
אנחנו לא אנשי מותגים

לפני שבוני נולדה, והייתי ברשות עצמי, עם משכורת מכובדת, קניתי רק בגדי מעצבים. שם המעצב פחות מדבר אלי, מה שאהבתי שאין עוד אנשים שלובשים את הבגד שאני לובשת. היום אני קונה רק יד שניה, ואם זה מותג, זה סתם בטעות. בוני ממש לא מחוברת לנושא הזה, לא מבינה בזה בכלל, כמוני. היא אף פעם לא ביקשה משהוא ממותג, אבל גם אף פעם לא ממש ביקשה בכלל.

לקראת סוף שנת הלימודים הקודמת היינו צריכים לקנות לה מכנסי ספורט חדשים לשיעורי ספורט בביה"ס. הלכתי איתה לחנויות הספורט, לא רצתה שום דבר, מה שהיא בחרה בסוף היו מכנסי טריקו שלדעתי הן בכלל פיגמה מהסופר. כנ"ל נעלי ספורט. אני מאוד שמחה שהיא לא נתקעת על זה.

מה שאני ראיתי ומאוד התלהבתי היה הספינר. קניתי לה כאשר הגיע מלאי חדש לחנות בלי לשאול אותה. כשהיא ראתה את זה, היא אמרה לי שלכל הילדים יש כאלה וזה מגוחך, די בכעס, אבל היא אוהבת אותו עד היום
 
לא בבית ספרנו

תרתי משמע.
ז"א, בבית הספר של הילדים שלי (שלושתם עדיין באותו בית ספר, זו השנה האחרונה
) אסור במפורש לקנות מותגים משום סוג שהוא. הציוד נקנה עבור בית הספר והוא ציוד משותף לכל הילדים, אין כמעט ציוד אישי למעט איזו מחברת אחת שהיא ג'ורנל ולבת השנה התבקשנו לקנות קלמר. לא שהם ביקשו, אבל גם השנה, כמו בכל שנה, הסברנו להם למה לא קונים סוגים מסויימים של דברים (עם דיסני וכו), כמו שאנחנו לפעמים מסבירים בסופר למה מותג מסויים עולה הרבה יותר, רק בעצם בגלל השם או הציורים על האריזה (למשל בדגני בוקר).
הילדים שלי לא ממש בקטע של מותגים מכיוון שאנחנו ממש לא אנשי מותגים.
קניות באופן כללי זה צורך בלבד, ולא בילוי או הנאה בשבילנו, ולמעט פעמים בודדות שהולכים לקנות כי חסר וצריך, אנחנו פשוט לא עושים את זה.
הבת שלי תהיה השנה בת 11 והיא עדיין לא בקטע, לא בבגדים ולא בדברים אחרים.
אחד הדברים שאני ממש סולדת ממנו הוא לקנות משהו בגלל שלמישהו אחר יש.
לשמחתי גם שם אנחנו עדיין לא נמצאים ... אולי הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו היא הפיג'יט ספיננר המטומטם הזה חחח
 
כתבת שביה"ס אוסר על קנית מותגים משום סוג שהוא

מה קורה עם התיקים של הילדים?

אפרופו תיקים, גילית שבארץ מקובל (אני מניחה שלא כולם, אבל ככה נאמר לי מהאנשים שאני מכירה) שכל שנה קונים לילד תיק בית ספר חדש. אני ממש לא מבינה את זה, למעט אם זה מתקלקל. אבא שלי קנה לבוני תיק כשהיא עלתה לכיתה א' (קנינו בארץ) והיא השתמשה בו עד שנה שעברה, דהיינו 6 שנים. בשנה שעברה לקחתי מהחנות יד שניה בה אני מתנדבת תיק יפה שהיה נורא מלוכלך. כיבסתי אותו (פעמיים) והוא מקסים, אבל לא נגד מים. בוני אוהבת אותו והחליטה שהיא רוצה אותו לביה"ס, נראה אם היא תשתמש בו כל השנה או תחזור לתיק הקודם שלה.
 
אכן לבן הצעיר

יש תיק של ספיידרמן ...אבוי.
שני הגדולים תיקים רגילים.
לא קונים כל שנה תיק.
 

מתוקוש2

New member
אני גרה בארץ ולא קונה לבן שלי כל שנה הוא הלך עם תיק שלוש

שנים והשנה הוא נכנס לתיכון אז קניתי לו תיק שמתאים לתיכון הקודם ניראה ילדותי ולכן קניתי, ואם הוא יחזיק מעמד בשנה הבאה לא אקנה, התיק הבא אקנה לצבא.....
 

מתוקוש2

New member
ממש ממש לא מחליפים כל שנה

רק כאשר צריך , בארץ הילדים לוקחים כל יום הרבה ספרים לבית הספר , ולכן הם נגמרים מהר, אבל אם קונים תיק טוב הוא מחזיק להרבה שנים,
בארץ לפני הראשון לספטמבר יש נהירה לחנויות והרבה הורים קונים כל מה שהילדים מבקשים ולפעמים הם עצמם רוצים לקנות. ולא מדובר רק בתיקים , אלא בקלמרים , צבעים , מחברות ממותגות ועוד... אבל זה דברים שבתי הספר דורשים .
 
לשמחתי הרבה,

אצלנו אין ספרי לימוד. הילדים מקבלים דפי עבודה, והם לא מסתובבים עם תיקים כבדים, ואין הוצאה כספית על קנית ספרי לימוד או בעצם שום דבר, חוץ מתיק בית ספר ואם הילד מביא ארוחת צהרים מהבית, תיק לארוחת צהרים. הכל הם מקבלים מבית הספר.

חינוך חינם אמיתי
 

מתוקוש2

New member
וואו נהדר , בארץ גם מקבלים דפי עבודה ,בסוף שנה שעברה

ז"א ב30 לליוני זרקתי שקית ענקית של זבל עם דפי עבודה שהוא קיבל השנה, ואני לא מבינה למה הם קנו ספרים שהם לא השתמשו בכלל וזה די הרגיז אותי כי הספרים יקרים.
 

מתוקוש2

New member
לגבי הבן שלי לא מעניין אותו מותגים בכלל, אני קונה לו ג'ינסים

פשוטים אבל יפים ,מה שמעניין אותו זה שיהיה לו נוח ויפה, אבל הרבה מחבריו קונים מותגים, אולי בגלל שאני לא קונה בכלל מותגים זה לא מעניין אותי זה לא עקרון וגם המותגים יקרים מאוד ולא תמיד יש לי את האפשרות לקנות.
 
שאלה מצוינת - לא רק מותגים אלא בכלל "להיות כמו כולם"

מותגים ממש לא מעניינים אף אחד מאתנו ורוב הבגדים שלנו הם מיד שנייה, משיקולים אקולוגיים ושל זכויות עובדים (לא צריכה לספר לכם על תעשיית הטקסטיל). אבל מפעם לפעם יש משהו - כמו הספינר - שהוא לא בדיוק מותג, אבל בהחלט קשור לרצון "להיות כמו כולם". בבית הספר עצמו יש תלבושת אחידה ומקבלים את כל הציוד בבית הספר. התיקים של הילדים לא ממותגים ואין ממש הזדמנות לשום מותג אחר. הדבר הכי קרוב לזה הוא שהרשו לילדים לקנות עט נובע ורבים רצו עט פרקר. אז קניתי ביד שנייה, כי הוא באמת איכותי.


מה שכן, קשה להתמודד עם הרצון להיות כמו כולם - לא רק בקניות אלא בשלל דברים, כמו הסירוב שלנו לקנות לילדה טלפון או טבלט משלה או ההתעקשות שלנו על אוכל בריא (ילדים אחרים אוכלים קורנפלקס מלא סוכר לארוחת בוקר ומביאים שקית של חטיף לארוחת צהריים. בעיני זה זוועתי אבל הבת שלי מרגישה יוצאת דופן - וכמו כל ילדה כמעט היא רוצה לאכול חטיפים...).
 
איך את מתמודדת עם הבקשה שלהם

להיות כמו כולם?

יש לי חברה שעומדת על זה שהבת שלה תלך לביה"ס עם תלבושת ביה"ס, או לפחות כך היה כשהיא היתה בכיתות היותר נמוכות. בגלל שרוב הילדים לא מגיעים עם תלבושת ביה"ס ואת חיה בבריטניה, את מכירה את התלבושות האלה שמוכרים בסופרים ומרקס אנד ספנסר, אצלנו אין חובה, היא נתנה לה יום בשבוע ללכת לביה"ס עם מה שהיא רוצה. למרות שאני לא מבינה את ההתעקשות על תלבושת ביה"ס מצד האמא, מאוד הערכתי אותה על ההתגמשות והפתרון שהיא מצאה.
 
זה באמת לא קל

בבגדים אצלנו אין שאלה - בבתי הספר של הילדים מותר לבוא רק בתלבושת אחידה והאפשרויות מאוד מוגבלות, כולל איסור על נעליים עם לוגו.
בתחומים אחרים זה תלוי: לפעמים אני פשוט מסבירה שיש גבול שאני לא חוצה - כמו חברות שאני מחרימה או אוכל שפשוט לא ייכנס אלינו הביתה, או בגדים שבעיני שערורייתיים (נגיד חולצת בטן לילדה בת 9). לפעמים מתנהל משא ומתן, ולפעמים אני פשוט מתקפלת, כי אי אפשר רק להטיף מוסר כל היום וצריך לבחור על מה מתעקשים.
כרגע יש לנו בן מתבגר סופר חנון ולכן העימות די מינימלי, ובת שלדעתי עוד תתווכח על הרבה דברים כשתגדל קצת...
אגב, אני חושבת שלהגירה יש גם חלק בסיפור, כי יש היבטים שבהם לעולם נהיה שונים (מבטא, תרבות, הומור), והצורך שלה להיות כמו כולם קשור לדעתי גם לזה.
 
אני לא מסכימה

לגבי המשפט האחרון.
הצורך להיות כמו כולם הוא של כל הילדים באשר הם, ורואים את זה בכל מקום.
להיות שונה נתפס כמשהו שלילי לרוב, ואין לזה קשר להגירה.
דברי עם המשפחות שלכם בישראל ותראי שלילדים שלהם יש בדיוק את אותו צורך - להיות כמו כולם.
במקרים רבים זה משתנה בגיל ההתבגרות, אבל לעיתים יכול אפילו להתחזק.
זה תלוי מאוד באופי של הילד ורמת הביטחון האישי שלו, וכמובן מה שהוא מקבל מהבית.
 
אולי זה שונה אצל כל אחד

אצלנו יש תחושה חזקה שהצורך של הבת להשתלב קשור לזרות שלנו, אם כי אני בטוחה שיש ילדים שחווים את זה אחרת.
אגב, בהרבה מובנים היא אוהבת להיות שונה, אבל זה לא היה נושא השיחה... :)
 
אני חושבת שזה נהדר שהיא גם אוהבת להיות שונה

במקום שנוח לה, זה אומר שהיא מרגישה מספיק נוח עם עצמה וזה נפלא.
 
לא, הילדות לא מתעניינות במותגים.

המותג היחיד שקיים אצלנו הוא שבמשך שנים הן לבשו פיג'מות של דיסני - לא כי הן רצו, אלא כי הפיג'מות האלה איכותיות ולא מכילות מעכבי בעירה (משהו שקשה למצוא בארה"ב). לקטנה אני גם קונה תיקים של אנה ואלזה לגן והיא גם בחרה לקנות כותונת של אנה ואלזה לשינה (על אף שבישראל אין מעכבי בעירה בפיג'מות, לפחות למיטב ידיעתי - מצד שני, קשה מאוד למצוא פיג'מות לא ממותגות). זהו. פרט לכך ואולי כמה פריטים בודדים ששכחתי, לא נראה לי שיש להן או היו להן מותגים כלשהם על בגדים, תיקים, מחברות וכו'.
 
הכל עניין של מידה

בעיני לא צריך לעשות חרם על בגדים רק כי הם "מותג" אבל גם לא בהכרח צריך לרוץ לקנות אותם.
&nbsp
אם המחיר טוב, הבגד/אביזר/כל דבר אחר מוצא חן בעיננו ותכננו גם ככה לקנות- אני אקנה אבל לא בגלל שזה מותג.
&nbsp
אבל נגיד לילדה אני כן קונה "מותגים" בקטנה- לא דולצה וגבנה לבייביז אבל כן "קרטרס" שעולה פה גרושים וכל מיני דברים שהם יותר איכותיים. מעדיפה לקנות משהו איכותי ולא משהו שהוא יותר "שוק".
 
למעלה