מה בפינה מתוקים וילדים

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

מתוקים וילדים

מתי להתחיל עם מתוקים אצל ילדים? כל אחד מאתנו רואה את זה אחרת. מצ"ב פוסט שנכתב בנושא באחד הפורומים:
"... ולכן הייתי רוצה לדחות את ההכרות עם ממתקים ככל האפשר, מצד שני אני מכירה גם את הטיעונים לגבי ה"חסר" בבית דווקא יחמיר את המצב. אולי נעשה מסיבה עם זר פירות במקום עוגה...
אני יודעת שבגן שאליו היא רשומה, בימי הולדת מביאים פירות ולא ממתקים (אני ראיתי תמונות מיום הולדת בגן של בת משפחה בישראל וחשכו עיניי, כמויות עתק של ממתקים!)."

איך אתם נוהגים בבית? מתי התחלתם לתת לילדים שלכם מתוק?
איך נהוג במסיבות באזור שלכם?
מה קורה כאשר הילדים שלכם מתארחים אצל אחרים? מה קורה כשהם ליד סבא וסבתא וכדומה?
איך היה אצלכם בבית כשאתם הייתם ילדים?

מתנצלת שהפינה מתעסקת בנושא האוכל, בדיוק ש"נחמנית" פתחה את פינת "בואו לשולחן", אבל זה מה שהכנתי ואין לי לשלוף נושא אחר

 

[carlimi]

ילדים ומתוקים

איך אתם נוהגים בבית? מתי התחלתם לתת לילדים שלכם מתוק?
זה כמובן משתנה מילד ראשון לילדים האחרים שבאים אחריו. עם הגדולה זה הגיע יחסית מאוחר, כי היא מן הסתם לא הייתה מודעת לעובדה שהם קיימים בכלל

היא גם הייתה עד גיל שנה איתי בבית. אין חברים שבאים אחרי הצהריים, אין הזמנה למסיבות יומולדת ...חחח נראה לי זה היה אולי איפושהו סביב גיל שנתיים. עם האחים זה הגיע הרבה יותר מוקדם.

איך נהוג במסיבות באזור שלכם?
יש ממתקים וסנאקס אבל ממש לא באטרף. יש עוגה או קאפקייקס, ושקיות הפתעה עם איזה ממתק בפנים. יש הורים שיותר מקפידים ויש כאלה שפחות.

מה קורה כאשר הילדים שלכם מתארחים אצל אחרים? מה קורה כשהם ליד סבא וסבתא וכדומה?
כשהילדים מתארחים אצל חברים - הם אצל חברים. אני לא מתערבת ואני לא שם. בדר"כ הם יודעים להגביל את עצמם. עכשיו בבית החדש, יש לנו מלא שכנים עם ילדים, והילדים כל הזמן משחקים בחוץ. מצד אחד כיף נורא, מצד שני הם עושים כל מיני החלפות עם אוכל וממתקים (לרוב באים לשאול אם מותר אבל כבר תפסתי אותם בפעמים שלא ...) וזה מתחיל די לעצבן. יש משפחה אחת במיוחד שהילדים כל הזמן מחלקים ממתקים מהסוג שאני ממש לא אוהבת (וגם אין לנו בבית, סטייל סוכריות על מקל וכו'). היום כבר חטפתי די עצבים ואמרתי שאני לא מרשה (ולאו דווקא בגלל הסוכר אלא כי זה הורס את השיניים, וזה גם מה שאמרתי לילדים שלי).

איך היה אצלכם בבית כשאתם הייתם ילדים?
מצד אחד לא היה ארון ממתקים, מצד שני, אבא שלי, שהוא מכור למתוק (כמוני וכמו הבן האמצעי שלי) היה עושה דברים שאני לא עושה בבית שלי היום (כמו צלחת של תותים עם אבקת סוכר, או בננה עם סירופ שוקולד וכו').
לשמחתי הילדים שלי מאוד אוהבים פירות (ללא שום תוספת סוכר או מתוק).

ונקודה אחת לסיום - אני אישית בהחלט חושבת שהנטייה למתוק היא גנטית ומולדת. אני רואה את ההבדלים בין שלושת הילדים שלי, שגדלים באותו הבית עם חשיפה לאותם כמויות של מתוק.
הגדולה כמעט תמיד מעדיפה מלוח (כמו אבא שלה).
האמצעי מאוד אוהב מתוק (כמו אמא שלו).
הצעיר - לרוב בכלל שוכח שיש דבר כזה שנקרא קינוח ... חחח ואם הוא "נזכר" זה בגלל שראה את אחד האחים שלו אוכל כזה.
אין לו בעיה להפסיק לאכול עוגה באמצע כי "הספיק לו מתוק".

 

[נחמנית]

בדיוק היתה לנו תקרית מצחיקה בנושא

במספרה שאלו את הילד אם הוא יכול לקבל סוכריה על מקל והוא אמר שלא, והוסיף שאמא שלו בכלל לא אוהבת לאכול ממתקים! אכן כשחושבים על זה, הוא לא רואה אותי אוכלת ממתקים. ולדעתי במבה הוא לא מחשיב ממתק אלא דבר מגעיל שאמא אוהבת.

בתור ילדה עם בעיית משקל השתדלו בבית שלא יהיו ממתקים. התוצאה המיידית של זה היתה שכחובבת מתוק בימי הולדת התרכזתי בשולחן המתוקים ברמה מביכה.

אני מרשה לבכור, חובב המתוק, שני מתוקים ליום. בדרך כלל הוא אוכל עוגית שוקולד של הול פודס בבוקר ועוד קרטיב או עוגיה אחרי בית ספר. אין סוכריות (בהתחלה היה מחשש חנק, והתםתח כאיזשהו גבול). בעיני שתייה ממותקת היא גם סוג של ממתק וזה אין אצלנו בכלל. ואני לגמרי מסכימה עם מה שנאמר מעלי, חיבה למתוק היא משהו מולד. בעלי אוהב רק עוגות גבינה וחוץ מזה עוגות היום הולדת שלו הן בדרך כלל לחמניות שמן זית עם זייתים.

דרך אגב, בעיני בעיה לא פחותה היא הממתקים המלוחים שהשתרשו אצלנו בבית כמאכל לגיטימי באדיבות הגנים האמריקאיים שמגישים אותם לארוחת ארבע/חטיף. כלומר, טורטייה צ'יפס, קרקרים, קרקר דגים וכו'. אני חושבת שזה גרוע לא פחות מעוגיות וממתקים אבל קשה לי להלחם בזה מאחר וזה חלק קבוע מהארוחות בגן.

 

[ניריתסקוטלנד1]

שתיה מתוקה ותפוציפס/קרקרים

אצלנו רוב הילדים שוטים מיץ ממותק. אני אחראית על הכיבוד שאנחנו נותנים לילדים בתיאטרון הילדים המקומי. מיץ בשני טעמים זה מצרך חובה. פעם אחת נגמר התרכיז ולא קניתי עוד. רציתי לראות אם אפשר לוותר על זה. הילדים לא אהבו את זה

בוני שותה רק מים או חלב, ופעם ביום היא שותה מיץ תפוזים טבעי. כמה טבעי שאפשר לקנות, אבל זה במקום פרי שהיא לרוב לא תוכל.

לגבי המלוחים שציינת. בועדה של אותו תיאטרון, אחת מחברות הועדה, ביקשה שלא נגיש מתוקים בכלל. ההפסקה עם כיבוד בשעה 19:45 בערך וזה מאוחר מידי לאכול מתוק, ככה היא אמרה. היא הציעה תפוצ'יפס, קרקרים עם מרגרינה וגבינה ופירות - תפוצ'יפס!!! מבחינתי זה מאוד לא בריא לתת לילדים!!! שלא לדבר על הליכלוך שזה ישאיר

כל אחד רואה את זה אחרת. אצלנו בבית אין כמעט תפוצ'יפס ודומיו, וקונים רק למקרים מיוחדים.

 

[carlimi]

אצלנו אין שתיה מתוקה בכלל

הילדים שותים רק מים, חלב רק עם אוכלים דגני בוקר, בבוקר.
לפעמים אנחנו קונים איזה בקבוק מיץ כשמארחים, ואז הם שותים איזה כוס או שתיים.
כבר כמה שבועות שיש לנו בקבוק ענק של מיץ תפוחים במקרר, שנשאר מהפעם האחרונה שהיו לנו אורחים, ואף אחד מהילדים לא נוגע בזה.
אני ובעלי אוהבים לשתות קולה, וכן אני יודעת שזה נורא.
ניסיתי להיגמל והפסקתי לכמה שבועות, ובסוף חזרתי לזה שוב.
זה אפילו יותר קשה מסגריות (שהפסקתי כבר לפני שנתיים ומאז לא נגעתי וגם לא חסר לי).

 

[ניריתסקוטלנד1]

אצלנו כל בני הבית אוהבים מתוק

החולשה שלי היא דווקא לעוגיות, אבל אוהבת כל מתוק בערך

לבוני התחלנו לתת מתוק בסביבות גיל שנה. ביומולדת שנה היא כבר אכלה עוגת שוקולד עם קרם שוקולד ושרה: היא שמה את האצבע, הורידה את הקרם בה, ואמרה... ממממממ. איזה יופי, איזה יופי, כמה שאני גדול.

במסיבות יש פה הכל, מתוק, מלוח והכל בכמויות מכובדות.

כאשר בוני מתארחת אצל אחרים היא אוכלת לפי הכללים של אותו בית. אני לא מקפידה יותר מידי אצלנו בבית, אז בטח לא אצל אחרים. איך אני יקפיד בבית כאשר אני כל כך אוהבת את המתוק הזה? אני כן והיא לא?

כשאני הייתי קטנה, היה נהוג אצלנו לקחת שורה ליום מהשוקולד פרה, וביום שישי כל ילד קיבל ממתק של שבת לבחירתו - טעמי, מקופלת, אגוזי וכד'.
כשהייתי הולכת לחברים שלא אוהבים יותר מידי מתוק והם היו מגישים צלחת עם מתוקים, הייתי מגיעה מידי פעם, בעדינות לקחת עוד

כשהייתי בישראל השנה, גיליתי שלא רק אבא שלי עם סכרת סוג 2, גם כל האחיות שלו (3 אחיות) וגם לסבתא שלי היתה סכרת. נכנסתי ללחץ. עכשיו אני בגמילה מסוכר בקפה/תה. לא הצלחתי להפסיק לגמרי, אבל הורדתי את הכפית הגדושה, לכפית שטוחה, ואחרי כן אני יוריד גם את זה. כמובן שגם את שאר המתוקים אני מורידה.

 

[carlimi]

אולי זה יעניין מישהו

מקווה שהקישור יעבוד -

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4852082,00.html

 

[ניריתסקוטלנד1]

מעולה, אני יקרא יותר מאוחר.

 

[alphadelta]

מתוקים, מלוחים ושאר ירקות

את העוגות והעוגיות למינהן אנחנו בעיקר אופים בבית. ולרב אני שמה חצי מכמות הסוכר. ופשוט ככה התרגלנו. הם אוהבים מתוק. כשבא מתוק מכינים ממרח חלבה או תחליף לנוטלה. מחוץ לבית הם אוכלים מתוק. כולנו אוכלים מתוק. אבל רב המאכלים נטעמים להם מתוקים מדי. אנחנו מנסים לאכול בריא. ואנחנו שומרים כשרות.כך שהם רגילים להגבלות תזונתיות מגיל צעיר. מצד שני, את רב חייהם הם מבלים בשכנות להמון לאומים, תרבויות ועדיפויות קולינריות. מאוכלי כל ועד טבעוניים. ולכן כמעט תמיד יש מגוון במסיבות. ולהוסיף על זה את האלרגיות ( יש לילדה חברה שאלרגית לבוטנים , תפוחים ואבטיחים!!!) אז זה דורש תכנון.
רב המשפחה משתפת פעולה ואפילו חלקם הולכים בעקבותינו. יש דודה אחת שלא. ודווקא זה בא מכיוון הילדים שהם לא היו מוכנים לאכול שם ולקחו את הדודה(!) לקניות בסופר ...
במסעדות אנחנו ״ מתפרעים״ ... כי זה כייף. וכי צריך את זה לפעמים.

 

[נחמנית]

הזכרת לי משהו מהחופשה בישראל

ההורים שלי הציעו בנדיבותם לשמור על הילדים ולאפשר לנו ערב זוגי. הלכנו ללומינה של מאיר אדוני. יש משהו במסעדות ישראליות שתמיד משמח אותי, איזה יצירתיות ושימוש במוצרים מקומיים שמאוד נכון בעיני. הכל, אבל הכל, היה מתוק. הקינוח היה כל כך מתוק שלא הייתי מסוגלת לאכול אותו. יצאתי משם עם בחילה של ממש. לא יודעת אם זה אני שהשתניתי או שפשוט הכל נעשה מוגזם, אבל כמו שאמרת מתוק מתוק הכל מתוק - ככה בדיוק הרגשתי שם.

 

[een ogenblik]

את כאוס הכרנו לראשונה בגיל רבע לשלוש

די ברור שבבית הילדים ערכו להם היכרות ראשונית עם ממתקים, כי כל פעם שרצו לשחד ילד להפסיק לבכות, ראינו אותו עם סוכריה. מצד שני, לא היו שם הרבה ממתקים (וזו הסיבה שהם עבדו כלכך טוב).
אנחנו, ללא שום פיקפקים, קנינו את ליבה של כאוס בשוקולד. כל ביקור שלנו, והיו שניים כאלו כל יום, היא קיבלה טבלית שוקולד (מריר, עשרה גרם). אמנם היום היא לא תגע בשוקולד מריר, אך אז הוא היה אטרקציה. אטרקציה שכאוס לא רק התלהבה ממנה, גם חלקה בה עם חבריה כאשר כבר הכירה אותנו טוב יותר כדי לבקש עבורם טבלית משלהם.
הורים מנוסים המליצו לנו לא לעשות זאת.
הורים מנוסים הסבירו לנו שנתקשה לגמול אותה בגיל מבוגר יותר.
אז הורים מנוסים אמרו. הרבה יותר מהתמכרות למתוקים, עניין אותנו יצירת קשר עם מי שעדין לא ידעה שאנו הוריה.

וכן, כמובן שהורים מנוסים צדקו, ולא רק בקשר למתוקים. הרבה דברים אחרים שעשינו אז כדי לקנות את ליבה היו קשים להפטר מהם מאוחר יותר. אבל גם בדיעבד, הייתי חוזרת על כל פעולותינו, ואני גם ממליצה עליהן להורים מאמצים טריים.

היום, בגיל עשר וחצי, כאוס אוהבת מתוק, אך לא מדי. מכל הזדקקותה למתוקים בגיל צעיר נשארה שתיית משקאות ממותקים, וגם זה רק מסויימים ורק אם הם זמינים (בבית הם תמיד זמינים), אחרת תשתה מיים במקום שתיה ממותקת שאינה מעוניינת בה. ממתקים היא אוכלת בעיקר עם חברים. כשהיא מקבלת ממתק שאינה אוהבת, תגיד תודה ברוב נימוס, תחייך, תקח בשימחה, וכאשר הנותן לא יראה, תשליכוהו לפח הקרוב.

התמכרות למתוקים אינה רק עניין של חינוך והרגל. היא גם עניין של נטיה טבעית. לכאוס אין את הנטיה הטבעית, כך שלא נוצרה בעיה ארוכת טווח. אך כל ההמלצות של "לא לתת לילדים מתוק כדי שלא יתרגלו" לעומת "אם לא נותנים לילדים מתוק הם יאכלו בהגזמה מחוץ לבית", מתעלמות מהילד הספציפי הפרטי, וזה לעולם אינו טוב. אם אין סיבה רפואית מיידית, אני מעדיפה להתאים את פעולותיי לילד שמולי, ולא להמלצה כללית שאינה מכירה את הילד הפרטי המסויים הזה.

 

[ניריתסקוטלנד1]

האימוץ שלכם מרתק,

אני כל כך מתחברת למה שכתבת. כאוס מקסימה, וכולכם זכיתם!!!

 

[een ogenblik]

כל הורות היא מרתקת

כאשר כותבים עליה בצורה מעניינת.
בעיני רוב ההורים ילדיהם מקסימים, כך שאני מסכימה בלב שלם שכאוס מקסימה, אך בה בעת מודעת לכך שאין זה אובייקטיבי במיוחד. כאוס, מצידה, ככל ילדה מפונקת, כלל אינה משוכנעת שזכתה. מכיוון שגם זה נורמלי, איני מלינה על כך (לפחות לא במיוחד).
אבל הנושא אינו אימוץ, או הורותנו לכאוס, הנושא היה ממתקים. לצורך זה אימוץ הוא מעבדה מעניינת.
- מצד אחד אין את ההסטוריה הגנטית, המספקת להורה מעט ידע מוקדם להבין את דחפי ילדו לממתקים. כל מה שנעשה נעשה מתוך התבוננות בילד והגבה אליו. אם במקום להתבונן בו, מקשיבים לעצות סבתא כלליות וכללי אצבע גורפים, עלולים ליפול למלכודות.
- מצד שני קיים צורך ליצור חיברות בצורה חלופית מאשר דרך גידול יונק מגיל אפס. החיברות צריך להתבצע בזמן קצר, אך בעוצמה מקבילה להורות טבעית. החיברות הזה חשוב הרבה יותר מכל משהו אחר בחיים של שני הצדדים, וכל שאר הבעיות תוקטנה או תתעצמנה בהתאם לקיום אותו חיברות. כאן, גם אם ברור שנתינת ממתקים עלולה ליצור בעיה בהמשך החיים, זוהי בעיה שחשיבותה קטנה מול עיכוב ביצירת חיברות, ולכן התעלמנו מכל עצה שהצביעה על בעייתיות.

כפועל יוצא משני הצדדים האלו, אפשר לראות שנתינת ממתקים לילד אינה משהו שבהכרח הוא טוב או רע. הטוב והרע שבניתנת ממתקים תלוי בגורמים רבים שאינם ניתנים לצימצום של כלל יחיד, מבלי לכלול בו חיים שלמים. וזה נכון לכל ילד ולכל נושא.

 

[נחמנית]

אם אפשר להדחף כאן

אני לא חושבת שזה רק איכות הכתיבה. אני חושבת שזה גם עומק התובנות. אתם מסתכלים במבט מאוד מפוכח ומעניין על חווית ההורות שלכם. רוב הכותבים בפורום הזה חווים יד ראשונה את נושא ההורות הביולוגית, כך שהכתיבה הזו פותחת צוהר על עולם שלרובנו לא נגיש, לרבים לא נעים לשאול עליו, ועוד ממישהו שמצטיינ/ת בכתיבה ובהבנה של התהליך.


אני גם מוצאת את עצמי נהנית לקרוא את הפוסטים שלך. מאוד מעניין לחשוב על בחירות שלנו לאור האמירות שלך. לדוגמא ציינת את נושא החוסר היכרות עם המאגר הגנטי. למרות שאני מכירה את המאגר הגנטי שממנו נוצרו הילדים שלי (אם אפשר לקרוא לזה ככה) אני מרגישה שהרבה דברים שלא הייתי מודעת אליהם או הקדשתי להם תשומת לב התגלו לי דרך הילדים. וגם דברים שאני מסוגלת להבין ממי הם הגיעו, אין לי יכולת להבין את טבעם בדיוק כי הם לא הגיעו ממני. לי עצמי יש לקות למידה. אני מסוגלת לראות איך היא מתבטאת אצל הבכור שלי. אבל בניגוד אליי, שהלקות משתלבת עם עוד כל מיני יכולות או חוסר יכולת שלי, אצלו חלק מהדברים נלקח מאבא שלו, או נתונים להבדלים סביבתיים כמו שהוא דו לשוני ואני לא הייתי. יש הפתעות רבות לאורך הדרך. יש דברים שאני לא יודעת להתמודד איתם כי הם לא ממני ואבא שלו פחות במודעות אליהם כדי לתרום מעצמו למרות הדמיון אליו (הם מודעים על זה ששניהם מתחרים על הנשיקה השרופה של החלות לשבת, אבל לא על הנטייה להתעצבן או להיות מתוסכלים מדברים מסויימים ובטח לא איך להתגבר על זה כי לאבא אין את הידע הזה בעצמו באופן מודע). בקיצור, גם בהורות ביולוגית יש חסם מסויים לידע. 50% מהדברים לא הגיעו ממני, וה-50% שכן מעורבבים עם משהו שלא שגורם להם לפעמים להראות אחרת לגמרי.

בכל מקרה, תודה על הכתיבה שלך כאן, גם בעיני זה מרתק ומלמד על עצמי.

 

[een ogenblik]

תודה

למען האמת, הייתי כנראה צריכה להסתפק בכך שכל הורות היא מעניינת, ולא להוסיף דבר. בסופו של דבר, כל השפעה על יצור אנושי אחר היא מעניינת, ולא משנה האם יודעים לבטא זאת בכתב או לאו.

צירוף גנטי של אותם הורים לא יוצר ילדים זהים. אפילו תאומים זהים, החולקים אותו צירוף מידע גנטי, יהיו שונים זה מזה בתגובותיהם. כל תגובה שונה שלהם תשנה אותם עוד יותר, מכיוון שיצורים אנושיים משתנים עם תגובותיהם שלהם, כמו גם בהתאם לחוויות שהם עוברים. לא סתם כתבתי שלהורים ביולוגים יש מעט מידע מוקדם, ולא יותר מכך. ההבנה הזו מקלה על הורות מאמצת (או אמורה להקל בעיני, איני יכולה לדעת האם זה נכון בעיני כלל ההורים המאמצים). כל כך הרבה דברים לא הגיעו מאיתנו, אך גם אנו איננו תמונת ראי של הורינו, ואין שום סיבה לתת לזה משקל רב.