מה בפינה ספורט

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

ספורט

כולנו יודעים שלעשות ספורט, כזה או אחר זה חשוב לנו, אבל לא כולנו עושים, מסיבות כאלה ואחרות. האם אתם עושים ספורט? במידה וכן, איזה? מתי התחלתם? מה המריץ אתכם לעשות זאת? מה זה נותן לכם?

האם הילדים שלכם רואים אתכם עוסקים ספורט? יודעים שאתם עושים זאת?

האם חשוב לכם שהילדים יהיו פעילים פיזית במהלך היום? האם הילדים שלכם עוסקים בספורט? מעבר לפעילות גופנית שהילדים עושים בכל מקרה.

וכרגיל, תרגישו חופשי לעלות כל דבר שקשור בנושא זה.

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני לא בן אדם ספורטיבי בכלל,

התחלתי לעשות ספורט במרץ שנה שעברה. לבעלי היה מנוי למרכז ספורט בעיר והוא עמד להסתיים, אז הוא הציע שנעשה מנוי משפחתי. העלות היא 72 פאונד לחודש, וממש לא חשבתי שאני יכולה להצדיק מחיר כזה, אבל החלטתי לנסות. בכל זאת בגילי המופלג צריך לשמור קצת יותר

נרשמתי לבודי בלאנס ולארובי של 50+ וכל כך התלהבתי. זה הפך להיות מקום חברתי בשבילי. עושים ספורט ואח"כ הולכים לשתות קפה יחד בבית הקפה של המקום.

אני עושה שיעור של בודי בלאנס פעמיים בשבוע, ארובי 50+ פעם בשבוע, קבוצה של נשים שעושה הליכות בחוץ, לא שייך למרכז הספורט, זאת התארגנות פרטית ואח"כ אני ממשיכה לחדר כושר לשעה.

זה נותן לי המון. גם מרגישה יותר טוב עם עצמי, גם נכנסתי לכמה מעגלים חברתיים חדשים, וגם בעלי מאושר שאני עושה ספורט וירד לי מהוריד - מה אפשר לבקש יותר

בוני יודעת שאני עושה ספורט, אבל לא רואה אותי בשיעורים. חשוב לי שהיא תדע שאמא עושה ספורט, שזה משהוא שהוא חלק מחיי.

מאוד חשוב לי שבוני תהיא פעילות גופנית. אחרי שבית הספר מסתיים אנחנו לרוב נשארים באזור בית הספר וקבוצה של כמה ילדים משחקים בחוץ. גם עכשיו שקר, אנחנו נשארים לפחות חצי שעה שהם יכולים לרוץ ולהיות בחוץ. היא גם הולכת לחוג התעמלות קרקע פעם בשבוע, ויש אבא של חבר של בוני שלוקח 3 ילדים כולל בוני פעם בשבוע לבריכה.

חשוב לי שהיא תעשה פעילות גופנית והרבה פעמים אנחנו נוסעות עם האופניים לחוף הים וכד'.

 

[ניריתסקוטלנד1]

איך שכחתי את שישי בערב

דווקא בשישי בערב, שמתאים לי ארוחת ערב חגיגית ליום שישי, יש סשיין לטיפוס קירות. בעלי מאוד אוהב את זה ועושה את זה שנים בצוקים סביבנו, אבל אנחנו כמובן מטפסים במרכז הספורט (אין דור). תאמינו לי, זאת פעילות פזית, נפשית ומחשבתית בו זמנית, ספורט מעולה!!!

כל שישי בערב, כל המשפחה יחד - פעילות משפחתית, ספורטיבית וכייפית.

 

[פרפרי אהבה]

כל הכבוד!!!

זה תמיד נראה כמו משהו מדליק בטירוף אבל אין סיכוי שאני אנסה, אני עם פחד גבהים-בקושי קופצת מ-2 מדרגות

 

[noaronen1]

הילדים שלי גם עושים קיר טיפוס בימי ריביעי

הם מטפסים בחוג (ולשמחתי זה חוסך לי נסיעות מיותרות כי כולם הולכים לאותו חוג) ואני עובדת עם המחשב - חחח
אבל יש הרבה משפחות כמוכם שמגיעות ומטפסות ביחד זה מאד יפה.

 

[ניריתסקוטלנד1]

איזה כייף לראות אותך כאן

גם אצלנו יש כמה משפחות שמגיעות. הילדים אוהבים לשחק יחד כשהם לא מטפסים וזה באמת הופך ל"אירוע" כייפי.

 

[rona73]

יפה מאוד

כשמתחילים את היום עם ספורט יש המון אנרגיות לכל היום!
כל הכבוד!!

 

[shuttles3]

נשמע כמו הרגל משפר חיים

גם בעצימות וגם בתדירות. כל הכבוד לך!

 

[פרפרי אהבה]

אצלי עד הטיפולים זה היה בתקופות- די פעילה מבחינה ספורטיבית

עד שנמאס לי וסתם משלמת לחד"כ. הייתה תקופה בארץ שהתאמנתי עם מאמן כושר אישי וזה היה מדהים וממש קידם אותי. ביררתי גם פה אבל זה ממש יצא יקר.
&nbsp
עכשיו עם הטיפולים אני בהפסקה -יש לי אישור מהרופא

הוא אמר שעם אורח החיים שלי ואופי העבודה הוא מעדיף שאוותר על אימוני כוח ואירובי ואלך לחוגים והליכות. חוגים זה פחות הקטע שלי אבל משתדלת להקפיד על הליכות וגם יום בגן זה סוג של יום שלם בחד"כ

.

 

[noaronen1]

לגבי מאמן אישי

בהרבה חדרי כושר כולל ה- Y כשאת נרשמת הם נותנים לך כמה שעות עם מאמן בחינם.

 

[shuttles3]

אכן יום שלם בחדר כושר

כל הכבוד לך שאת לומדת להוריד הילוך. אני יודעת כמה זה קשה (שנים של למידה...) ואני גם יודעת איזו תחושה נפלאה זו ואיזה שיפור באיכות חיים זה כאשר לומדים איך ומתי להוריד הילוך. כשלומדים לשמוע את דרישת הגוף למנוחה וכשלומדים אכן לשחרר ולאפשר לו מנוחה, מרגישים כל כך הרבה יותר טוב!

 

[shuttles3]

כאן החיים בתנועה (מתמדת)

התחלתי עם ענייני התנועה אי שם בגיל 13-14, עם הדיאטה הראשונה בשנות התשעים. תוכלו לנחש ממה התחלתי? ברור שמהקלטות של ג'יין פונדה שדודה שלי הרשתה להעתיק!
המשיך בתוכניות אחר-צהריים של "גוף בתנועה עם גלעד ששחכתי-את-שם-משפחתו".
ואז הצטרפתי לחדר כושר במתנ"ס בגיל 15.
והתנועה לא נפסקת. אם אני יושבת לתקופה ארוכה מידי (נסיעה ארוכה, טיסה ארוכה, הרצאה ארוכה, ישיבה בעבודה), אני סובלת פיסית ונהיית בלתי נסבלת. עם השנים למדתי להיות יותר סבלנית כמובן, אבל עדיין לא קל לי. אני עובדת במעבדה, לרוב על הרגליים, מעט על המחשב (שזה בונוס לעיניים דרך אגב), כך שאני נעה מהבוקר ועד הלילה. וכך הגוף מרגיש הכי טוב.
&nbsp
מבחינת כושר "רשמי", אני בחדר כושר 4 פעמים בשבוע. שלושה ימים אחרי העבודה ופעם אחת במשך הסופ"ש. לאחרונה (שזה ב-5 שנים האחרונות...) אני בעניין ריצות, נהייתי די טובה (אילו עוד היה לי זמן להצטרף אל קבוצת רצים עם מאמן, יתכן והייתי כבר מביאה תוצאות יפות במרתונים. זו תוכנית ליום הולדת 40 שלי). עושה גם אליפטיקל ומכשיר חתירה. מבחינת מכונות כוח, אני יותר בעניין של תנועה טבעית של הגוף - זה פחות פוצע ויותר יעיל. לכן אני על מכשיר עליית מתח, ספסל משופע לכפיפות בטן ועל פיסת רצפת פנויה לשכיבות שמיכה. בסוף כמובן כמובן - מתיחות. בינתיים אין לי זמן ליותר מזה, אבל כשהילדון יגדל, אתחיל להתמקצע עם כדורים, מוטות, גומיות ושות'.
בקיצור, אי אפשר לעצור אותי. רצתי בהריון עד שכבר קיבלתי צירים רציניים (יומיים לאחר מכן ילדתי - בול במועד) וחזרתי לחדר כושר שבועיים אחרי הלידה. לעגלה של הילדון היו גלגלים ענקיים, כך ששום שלג ושום רוח לא יכלו לעצור או להאט את ההליכות שלנו כשהוא היה קטן.
&nbsp
מקווה שסגנון חיים זה יימשך עוד הרבה עשרות שנים. לבעלי יש תקופות של כושר, זה לא קל לו, אבל הוא יודע מצוין כמה זה חשוב. יש הבדל גדול בכוחות שיש לי לכוחות שיש לו, בין איכות השינה שלי לזו שלו, ובין איכות המערכת החיסונית שלי לעומת שלו. גם החיטוב של הגוף הוא שונה מאוד

. הילדון בן ה-3 הוא פקעת אנרגיה בפני עצמו. ואנחנו משתדלים לא לעצור אותו, כי תנועה זה מאוד, אבל מאוד חשוב לגוף (ולמוח) האדם.

 

[ניריתסקוטלנד1]

כל הכבוד לך,

ואיזה מזל שמצאת עבודה שמתאימה למזג שלך

 

[shuttles3]

תודה

. מצאתי ולא מצאתי

חולמת (ועובדת קשה) על להחליף אותה. בתכנון - בשנה הבאה (אם יתר הדברים ילכו כמתוכנן).

 

[forglemmigej]

בקטנה הכל

נוסעת הרבה באופניים, עכשו קצת פחות כי קור איימים וצריך מליון שכבות נגד הרוח,
עושה ריצה שלוש פעמים בשבוע כששה קילומטר ,
הילדים, אז ככה, הבן הגדול הוא ADHD אז כל הזמן נמצא בתנועה נוסע הרבה באופניים ואפילו משתייך לאיזה מועדון שפעם בשבוע עושים כשבעים קילומטר, עכשו הוא מתכונן לטריאלטון , הקטן פחות הוא עסוק במוזיקה, אבל הולך הרבה ברגל לכל מקום למרות שיש לו רכב , אני מוצאת שפעילות גופנית משחררת כל מיני אנדורפינים אצלי ומגרשת את הדכאון שמחכה בפינה לפעמים..

 

[ניריתסקוטלנד1]

וואו, כל הכבוד לך.

לרכב על אופניים עם המון שכבות זה לא כייף, אני יפסקתי לרכב בחורף, גם מפחיד אותי הקרח השחור

בקיץ אני מאוד נהנת לרכב על אופניים, הנופים אצלנו מדהימים

אבל אני תמיד מוצאת את עצמי ברכיבה מאוד איטית, אין לי את הכוח הזה למאמץ יתר, לכן קבוצות ספורט עושות לי טוב.

 

[shuttles3]

נשמע כדרך חיים מצוינת

אני לא יכולה להשתחרר מהלם על בנך הגדול (וגם הקטן: בימינו, ללכת כשיש רכב?).
בני כמה הילדים שלך?
&nbsp

 

[rona73]

אני אוהבת ספורט

תמיד אהבתי,כילדה שחיתי והיתי באקרובטיקה,היתי מאוד גמישה.
בריצה לא היתי טובה בכלל ואפילו שאנתי.
האיש מאוד אוהב לרוץ והוא המריץ אותי להתחיל לרוץ.
התחלתי לפני שנתיים לרוץ.לפני זה הלכתי הרבה אבל הרגשתי שזה לא מספיק.
מצאתי באינטרנט המון הדרכה והמון תרגילים שאפשר לעשות לבד.בימים שאני לא יוצאת לרוץ אני עושה תרגילים בבית ומרגישה אחלה.
הילדים כמובן חייבים להוציא אנרגיות כל יום.הם מטורפים על כדורגל.בחוג בבי"ס ובכל יום יפה יוצאים לפארק לשחק.
הילדים יודעים שאני עוסקת בספורט כמובן.
אנחנו משפחה ספורטיבית!

 

[shuttles3]

ריצה - זוהי מדיטציה אקטיבית

כשרצים, חייבים להיות מרוכזים בגוף ובנשימה: נשימה, נשיפה, נשימה, נשיפה... אחרת הריצה איננה ריצה. ומדיטציה זה דבר ממכר, מרגיע וממלא. לכן מי שמתאמן באופן יעיל ולומד לרוץ טוב, להפסיק כבר אי אפשר.

 

[MissScotland2004]

אני מהמכורים

שנים שנים שאני הולכת למועדוני כושר. זה התחיל בישראל, דרך אדינבורו במועדון הכושר של האוניברסיטה וממשיך עכשיו באנגליה. בתקופות המעטות שלא הלכתי הרגשתי נורא עם עצמי.
אני מאד אוהבת את כל שיעורי הבוקסינג למיניהם, בכל ווריאציה. עכשיו אני הולכת לשיעור שנקרא fight club ובו עובדים ממש עם שקי איגרוף.
אחרי שנולד הקטן שלי התחלתי להתאמן עם מאמן אישי כי הרגשתי שעם הלו״ז המבולגן של אמא לשני קטנטנים אני צריכה יותר מחוייבות. אני מתאמנת איתו במועדון פעמיים בשבוע. אני מאד מחוייבת לזה ונדיר שמבטלת סשן כי אני יודעת שהוא מחכה רק לי. בנוסף אני עושה את הפייט קלאב פעם בשבוע.
מאחר ובלי להתאמן אני ישר מתחילה להרגיש ג׳יפה, בשנתיים האחרונות אני מתאמנת גם בחופשות בישראל עם מאמן אישי.
בשנה האחרונה גם עשיתי ריצת 5k בפעם הראשונה בחיי (אני ממש חרדה מריצות). בחודש הבא אני רצה עם חברות שוב ובאפריל שוב. זו הרגשה נהדרת לסיים ריצה כזו.

הבת שלי מאד מודעת לזה שאני עושה ספורט. בסופי שבוע אם אני מתאמנת היא באה איתי למועדון, יושבת ומציירת שם וצופה במה שקורה. היא ממש אוהבת לבוא לשם. חשוב לי מאד שהיא תגדל לאהוב ספורט. אחי ואחותי היו שחיינים בנבחרות עד גיל מאוחר ומאד אוהבים אצלנו ספורט במשפחה (לעשות וגם לצפות).