מה בפינה ערב הורים

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

ערב הורים

הערב יש לי ערב הורים. פעמים בשנה המורה יושב עם ההורים, אחד על אחד/שניים לספר ולדסקס על התקדמות הילד בכיתה והזדמנות להורים לשאול שאלות ולדסקס דברים עם המורה פנים מול פנים

האם אתם אוהבים את הערבים האלה, מוצאים שהם מוסיפים לכם?
האם אתם מגיעים עם שאלות או רק מקשיבים למורה?
תרגישו חופשי להעלות כאן כל דבר שרלוונטי לנושא

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני אוהבת לשמוע איך המורה רואה את בוני, מאוד חשוב לי

אצלנו יש לכל הורה 10 דקות, אבל המורה לא מגביל זמן במידה והשיחה גולשת. אצלי תמיד גולש כמובן

אני מכינה לי שאלות מראש ושואלת את בוני אם יש דברים שהיא רוצה לשאול או לעלות
בערב הורים מציגים במסדרונות ביה"ס עבודות של הילדים וזאת ממש הזדמנות ללמוד מה הם עושים בביה"ס. אני תמיד הולכת עם בוני, היא לא נכנסת לשיחה עם המורה, ואנחנו עוברות על התערוכה של הכיתה שלה ועל המחברות שלה אם נשאר זמן. בכל מקרה את המחברות אני לוקחת הביתה להראות לבעלי, שאף פעם לא מגיע לערב הורים.
זאת גם הזדמנות של ועד ההורים לאסוף כספים וההורים מתבקשים להביא יום לפני אפיה ביתית וכד' או כל מיני פרסים שהם אוספים לסלסלה גדולה ויש הגרלה בין המשלמים על השתתפות. בטח משתתפים, איך אני יעיז לא לקנות כאשר שולחן ועד ההורים נמצא בכניסה לביה"ס?

 

[La Milagrosa]

"אצלי תמיד גולשת" זה שיא האגואיזם.

לא סובלת אנשים שמרשים לעצמם לקחת את הזמן עם הרופא או המורה, כשיש תור בחוץ וצריך לעמוד בזמנים. שתיים שלוש דקות זה בסדר, יותר מזה תפקיד המורה לחתוך.

 

[ניריתסקוטלנד1]

יפה אמרת - תפקיד המורה לחתוך, והוא לא!!!

כמו שאני לא נכנסת בזמן, גם אחרים לא יכנסו בזמן, ואם אני צריכה יותר זמן מאחרים, אני לוקחת. יש שתי פגישות כאלה בשנה עם המורה ואם אני צריכה עוד 5 דקות, אני יקח אותן, אם המורה יחשוב שזה לא מתאים, הוא יכול להציע להפגש במועד אחר

אני חושבת שלקרוא לי אגואיסטית קצת קשה במקרה הזה או בכל מקרה

 

[alphadelta]

זה תלוי תרבות

אם התרבות היא שזה בסדר לגלוש, אז שאר ההורים מצפים שזה יקרה. כשהו ביסודי, זה היה די מתוקתק. ואם היה צריך עוד זמן זה נקבע לשמן אחר - כי כך הייתה התרבות שם.

 

[אספרסו2]

קבעו לנו לשמונה בבוקר

פגישת ההכרות הראשונה עם מנהל בית הספר שהיה גם המורה בבית הספר היסודי במשך ארבע שנים.
אני תמיד מגיע לפני,מקדם ביטחון.
בשמונה ושתי דקות הוא יצא למסדרון,הביט על השעון והפטיר בזעף "איחרתם בשתי דקות"
אז כבר קלטתי שקל לא יהיה איתו.

 

[ניריתסקוטלנד1]

לא הבנתי, הוא איחר בשתי דקות?

 

[forglemmigej]

בצד הזה של העולם הגבר אף פעם לא טועה

זו תמיד אחריות של הצד האחר..בכל מקרה עדיף תמיד להתחנף ולסתום כשצמדברים עם המורה אם רוצים יחס טוב לילד

 

[אספרסו2]

זה כל כך גרמני

שתמיד מטיל את האשמה על אחרים.אני יכול להיות אפילו נחמד ולשתוק כשצריך אבל חנופה לא נמצאת אצלי בלקסיקון,אני גם לא אוהב שמתחנפים אלי.גם אם זה לא מצא חן בעינייו.

 

[een ogenblik]

שיעמום חסר חשיבות

יש לי סיוטים מימי הורים כילדה, ואין לי שום כוונה להפוך את הימים האלו לדומים עבור הילדה שלי. אי לכך ובהתאם לזאת אנו משתדלים להרשם לשעה מוקדמת ככל האפשר, כך שלא נצטרך להתקע ולחכות אחרי כל מי שגלש מהזמן המוקצב לו (וכמי שבכיתה א' עבדה ויכולה הייתה להגיע רק מאוחר, והייתה צריכה לקחת מונית כדי להגיע בשניה האחרונה ואז לחכות מעל שעה, אני מבינה שלכל הורה זו גלישה קצרה, אך בסוף היום זו המתנה ארוכה מאוד), ומשתדלים לקצר את הפגישה איתנו ככל האפשר.
שנה הבאה, בתיכון, כבר אין חובת הליכה לימי הורים, אלא יש ימים המוקדשים לפגישות שאו ההורים רוצים או המורים יוזמים. במצב כזה, כשמורה יוזם פגישה, כנראה יש סיבה לבוא ולדבר איתו. כדי לשמוע שהילדה שלי נורמלית וציוניה נורמלים, ואין משהו מיוחד לומר, באמת שאיני רואה סיבה מיוחדת להאריך.

 

[alphadelta]

יש לזה חשיבות לדעתי

קשר עם המורה ביסודי מאד חשוב לדעתי. גם מבחינתי כהורה וגם לילד. ואם אין זמן להתנדב, אז זה פחות או יותר הזמן היחיד לקשר הזה.
וגם מבחינת המורה - בארצות הברית לא משלמים ברב המקומות משכורות מדהימות במיוחד. ולהגיד תודה למורה בערב כזה זה תמיד נחמד.
ובקשר לסיוטים מהילדות, לי וגם להורים שלי זה היה סבל. הייתי הילדה ש״ לא מגשימה את הפוטנציאל״ וחולמת הרבה וכולי. אז אחרי פגישות עם המורים של ילדי אני מתקשרת לדור המייסדים להתנצל

 

[ניריתסקוטלנד1]

הרגת אותי עם להתקשר לדור מייסדים

אני מאוד מתחברת למה שכתבת על זה שלא פוגשים את המורים בדרך אחרת, ועוד דבר שחשוב לי להבין בשיחות האלה, הוא בעצם שהמורה רואה את הבת שלי. ותמיד להגיד תודה

 

[een ogenblik]

אה, זהו, שגם עכשיו אני מתווכחת עם הוריי

כי הם עדין חושבים שזה חשוב וצריך ללכת ולתחקר ולברר ולדעת על כל פיפס ופיפס. מכיוון שאותי זה לא ממש מעניין, כי לקרוא את התעודה אני יכולה לבד, וכל פעם אמי מנסה לחנך אותי מחדש שצריך להשגיח (ולתחקר, ולברר ואידך זיל גמור), ואני מוצאת עצמי מחדש בויכוח איתה. להיות הורה בעצמי לא גרם לי כלל להבין אותה טוב יותר, אלא להשתתף בצערו של אבי (סביר להניח שסגנון ההורות שלו היה דומה הרבה יותר לשלי אינסטנקטיבית, אבל הוא ישר קו עם אישתו/אמי, וזה בוודאי עלה לו בדמים).
כמו שאמרתי לחברים שבנם לומד עם בתי - "התמזל מזלנו ובתנו אחראית וממלאה חובות. היא גם נורמלית, וציוניה טובים ורעים במידה סבירה. אז היא אחראית על ביה"ס ואיננו צריכים לחזור לימי ילדותינו בנושא לימודים." (הם פלמים, אז כמה שהם חברים טובים, עדין לא הבינו אותי. שוין.)

 

[KallaGLP]

לא סובלת והולכת רק כשממש אין ברירה.

אם יש משהו באמת חשוב ממילא לא מחכים ליום כזה ופותרים את זה כשזה רלוונטי. להגיע לבית ספר רק כדי לשמוע דיווח על התנהלות שוטפת שגם כך מוכרת לי אני רואה כבזבוז זמן טהור. אישית, גם מנסה להימנע מזה עד כמה שניתן והיות שבעלי מתייחס לזה בצורה פחות שלילית ממני, יוצא שזה בדרך כלל נופל עליו.
למזלי, בחטיבה, ובמיוחד בתיכון, יש ממש מעט פגישות כאלה.
ייתכן שפיתחתי סלידה עם הזמן, כי כאמא ל-4 ילדים כבר שבעתי מזה בהדרגה עם הילדים הראשונים וגיליתי שזה לא תורם הרבה, ואני מרגישה שמילד לילד זה מעניין אותי פחות ופחות ושאני מפיקה מזה פחות ופחות תועלת.
אגב, לאסיפות ההורים ההכלליות של בתי הספר כבר מזמן הפסקתי ללכת לגמרי, כי כבר אין להן מה לחדש לי. בעלי מוזמן ללכת אם הוא רוצה, ולפעמים הוא באמת עושה זאת.

 

[ניריתסקוטלנד1]

מה זה אסיפות הורים כלליות?

4 ילדים? מסירה את הכובע בפניך

 

[KallaGLP]

בדרך כלל בתחילת שנה ולפעמים גם מתישהו בהמשך

אוספים את כל ההורים באולם והמנהל נואם בפניהם על בית הספר, מטרותיו, מה צפוי באותה שנה וכו'. משעמם וחוזר על עצמו בכל בתי הספר, בארץ וכאן.

 

[ניריתסקוטלנד1]

אצלנו יש שיחה כזאת רק לפני שהילדים נכנסים לכיתה א'

 

[KallaGLP]

הרווחתם.

 

[een ogenblik]

לנו יש עוד יום הורים אחד לסיום יסודי

בתיכון כבר קובעים פגישה רק אם יש סיבה, ואני מאוד (מאוד!) מקווה שלא תהיינה סיבות בשש שנים הקרובות.

אספות הורים היו בתחילת כל שנה, וכנראה תהיה אחת בתחילת חטיבת הביניים, ואני מקווה שגם עם זה סיימנו. אבל גם אליהן הלכתי, בעיקר כי כאוס חייבת להיות רגילה בתכלית הרגילות, ואם היינו ההורים (היחידים!) שלא שולחים נציגות (אותי כלומר, האיש הצליח להתחמק מהן), היא כבר הייתה מתמוטטת נפשית.