מה בפינה תקשורת במשפחה

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

תקשורת במשפחה

דיברנו על הנושא הזה כבר כמה פעמים, כי אני מרגישה שזה הבסיס. משהוא שלצערי לא היה לי עם ההורים שלי בילדותי בקיבוץ וידעתי שאסור שיקרה במשפחתי האישית.
לדבר גבוהות זה לא תמיד עוזר, פרקטיקה הרבה יותר טובה בעיני. מצ"ב משחק מדליק עם ילדים קטנים.
אשמח אם אתם מכירים משחקים או פעילויות נוספות שעוזרים ליצור תקשורת טובה בבית, ומה אתם עושים בשביל ליצור את זה?

פוסט של הורות מעצימה:
https://www.facebook.com/1415136358724364/videos/1806609762910353/

כישורי תקשורת בתוך התא המשפחתי הם אחד הכלים החשובים ביותר בעיניי, זה המפתח למערכת היחסים שנרקמת בינכם לבין ילדכם.
הורים רבים משתפים אותי שהילדים "לא מקשיבים להם" .... ובגילאים מאוחרים יותר גם לא משתפים אותם במה שעובר עליהם.

מצרפת לכם סרטון מקסים (שימו לב לשיתוף פעולה של כל המשפחה)
זה עוד כלי מתוך ארגז הכלים של #הורות_מעצימה שמלמד את הילדים מהי תקשורת והקשבה המבוססת על כבוד והערכה (לא רק בגלל שאתם ההורים) ומועברת תוך כדי משחק וחוויה לילדים.
מזמינה אתכם לעשות את התרגיל המקסים הזה ולתת לילד/ה שלכם להיות "המחליט"
זו דרך נפלאה להעצים אותם וללמד אותם שגם אתם מקשיבים להם
מדהים לראות איך תרגיל כל- כך פשוט מחולל פלאים.

 

[alphadelta]

תקשורת דורשת עבודה

כמה הילד נהנה מהמשחק. היה חמוד לראות.
אם כל יום מדברים אז זה קורה. מאד פשוט. כל ארוחת בוקר לדבר על הלילה שהיה היום שיהיה וכל ארוחת ערב על היום שהיה וסתם ככה. (ואם לא אוכלים ארוחת בוקר אז סתם להתכרבל ולפטפט. למרות שלדעתי זו ארוחה חשובה ביותר. ) אין לי מחקרים בנושא. אבל בת ה15 ובן ה14 מדברים איתנו. -נכון גם עם חברים וככל שהם גדולים יותר יש לחברים משקל גדול יותר. אבל זו עבודה מתמשכת מאז שהם פעוטות. זרענו את הזרעים ואנחנו נהנים לראות את הפירות. לפטפט בצלילים עם תינוק כתשובה למה שהוא ״אומר״ זו התחלה נהדרת.

 

[ניריתסקוטלנד1]

כל מילה בסלע!!!

 

[נחמנית]

משהו שאמרה לי חברת פורום בעבר

(לא יודעת אם היא עדיין באיזור ואם היא תזהה את דבריה שלה)

היא אמרה לי שהיא תמיד מוצאת משהו לספר לילדים שלה על היום שלה. משהו לחלוק איתם. היא אמרה שהציפייה שהם ישתפו אם לא משתפים אותם נראית לא מאוזנת. ואכן, אני אוספת את הילד מהבית ספר ותמיד מנסה לחשוב על סיפור קטן על היום שלי (משהו שסבתא סיפרה לי, משהו שראיתי בנסיעה, סנאי שהצחיק אותי, במבי שקפץ לי לכביש, כל דבר).

אני גם משתדלת לא לשאול שאלות כלליות אלא יותר ספציפיות - איזה משחק שיחקת בג'ים? למדת שיר חדש במוזיקה? וכן הלאה. שמתי לב שכשהוא לא יודע את התשובה לשאלה הספציפית שלי לפעמים הוא נלחץ, שזה די מצחיק, כי אני שואלת שאלה ספציפית רק כדי לעזור לו למצוא עוגן. ואם אני אומרת לו - אה, היה יום עמוס מדי בשביל לזכור, הוא ישר מתחיל לספר על הדברים המרכזיים.

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני מאוד מאמינה בשאלות צפציפיות בגיל הרך,

ואחרי כן זה כבר לא משנה, זה שם

ממש לא משנה מה שואלים, העיקר שזה עובד בשבילך ובשביל הילד שלך.

 

[נחמנית]

עוד לא הגעתי לשלב המתקדם של ילדים גדולים יותר

אבל אני מאמינה שאם לא מייצרים תקשורת פתוחה ואווירה של שיחות על היום שעבר בגיל צעיר, סביר שבגיל מאוחר יותר יהיה קשה ליצור אווירה של שיתוף. יוצא לי לדבר עם בן ה-6 גם על נושאים פילוסופיים יותר, לשאול לדעתו, להביע את דעתי (קיום אלוהים, נושאים חברתיים שונים וכו) וליצור דיאלוג. אני פשוט לא מסוגלת לדמיין אותו בגיל 8-10 ומעלה מדבר איתי וחולק מחשבות אם לא יהיה דיאלוג כזה כבר עכשיו.

ברור שהשיטות שנכונות לנו היום לאו דווקא יעבדו בעתיד. מה שנראה לי אפשרי שכן יעבוד זה שהרבה מהשיחות המעניינות איתו הן בנסיעה. משהו בסיטואציה שכל אחד מסתכל מהחלון שלו מאפשר למחשבות לרוץ ולפה לעבוד בצורה מקסימה וכיפית.

 

[ניריתסקוטלנד1]

זה נפלא לדבר איתם על נושאים פילוסופים

מאוד קשה לשקר לבוני. כשהיא היתה צעירה (גילאי 4 ומעלה) היא היתה שואלת עם סנטה קלאוס קיים. הייתי מעבירה את זה לפילוספיה.האם הפרח הזה יפה? האם הריח הזה נעים? כל אחד מאיתנו יכול לחשוב אחרת. זה תלוי בך.

 

[בוקובזה שטראסה]

שני דברים.

1. את צודקת ב-100% שבלי לבנות בסיס חזק בגיל צעיר יהיה סיכוי נמוך מאוד לתקשר עם ילדים בגילאים מבוגרים יותר, במיוחד כשהם נכנסים לגיל ההתבגרות.
&nbsp
2. את מה שאתם משיגים בנסיעה (משער שלא עניין יומיומי), אפשר בזעיר אנפין להשיג גם בהליכה (עניין יותר יומיומי). אנחנו משתדלים כמעט כל ערב, תלוי במזג אויר כמובן, לצאת לסיבוב בשכונה שבו אנחנו לא רק מזיזים את האיברים ומנקים את הראש, אלא גם מוצאים גירויים לשוחח על כל מיני נושאים, באופן קצת דומה למה שאת מתארת שקורה אצליכם בנסיעה. לא במקום הנסיעה, בתוספת.

 

[נחמנית]

יש לי הרגשה שמה שאתה אומר יהיה נכון לקטן

כשהוא יהיה גדול וידבר באופן יותר שוטף

הנסיעה אצלנו היא יומיומית. הילד לומד בבית ספר מחוץ לדיסטריקט מסיבות מורכבות שלא רלוונטיות לדיון הזה. יש כל יום 15 דקות נסיעה מלאות במחשבות על תא משפחתי, טבע, זיהום, בעלי חיים, דת, הגירה ומה לא. כשאנחנו יוצאים לטייל בחוץ הוא פחות נינוח - הוא ילד עם בעיית ויסות חושי ובחוץ הוא פחות מפוקס ויותר שומר את המחשבות לעצמו בדרך כלל (כשהוא מפסיק לבקש ללכת הביתה)

 

[rona73]

גם אנחנו מתקשרים לא רע בכלל

אני תמיד מאז שהיו מאוד קטנים שאלתי והתעניינתי.ידעתי איזה שאלות לשאול אותם.
תמיד היתי אומרת להם מראש מה יהיו התוכניות לסופ"ש או לחילופין מה הם רוצים לעשות?
אף פעם לא שאלתי שאלות כלליות שהתשובה : כן או לא.
מה אכלת היום בצהריים? ליד מי ישבת? עם מי שיחקת היום וכאלה.
הילדים שלי בני 11 וחצי,תאומים.תמיד שואלים אותי איך עבר היום שלך? זה בדרך כלל קורה בסוף היום.
בינתיים הם מספרים לנו הכל.את האמת לי יותר,כי אני מראה יותר אכפתיות.
אני גם לומדת לא להתעצבן ישר על המעשה שקרה להם.אלא לחכות ולדבר ולא לכעוס.
ממליצה מאוד על הספר שעזר לי רבות

איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו

 

[ניריתסקוטלנד1]

אתמול ביליתי עם ילדה בת 3 וחצי

שאני מוציאה מהגן פעמיים בשבוע.
כשאני שואלת אותה על היום שלה בגן היא לא יודעת לענות לי. משום מה היא לא רוצה גם לענות. אז אני, בדרכי שלי לא מוותרת. אתמול הגענו לשיחה כזאת:
אחרי ששאלתי אותה ממה היא נהנתה היום בגן והיא אמרה שהיא לא יודעת, אמרתי: אני יודעת, נהנת מזה שבא לגן פיל.
היא: צוחקת, לא... היא מחכה שאני ימשיך.
אני: אהבת ללטף את האריה שבא לגן.
היא: לא...
אני: אהבת לשבת בתוך הכיס של הקנגרו שהגיע לגן לביקור?
היא: משועשעת למדי, לא!!! אהבתי לעבוד בפליי דו שחור עם נצנצים.

 

[alphadelta]

 

[shuttles3]

חמודים!

גם הילדון שלי (בן 4) סירב בתוקף לספר על מה קרה בגן. מה שקורה בגן, נשאר בגן... בהתחלה טיפה דאגתי (מה אם קורים דברים לא הכי נעימים לו ואני לא יודעת? בכל זאת, זה גן חדש!). אז דיברתי עם כמה אמהות בחוג שלו בזמן שהוא התעמל, והן אמרו שזה רגיל לחלוטין (לאחת מהן 3 ילדים והיא מורה ביסודי). אחת אמרה שביתה הסכימה לספר משהו רק בזמן טקס שינה, כשהיתה כבר ממש עייפה. לכן המשכתי בשאלות הרגילות שלי אליו: כמה פעמים טיילתם? האם שיחקת בכדור? האם שרתם שיר ("איזה שיר" - היה גדול עליו)? האם רקדתם? האם גם אתה רקדת? האם שיחקת עם וויליאם (בכל זאת, אם אשאל אם מי שיחק, הוא יצטרך להעביר בראש לפחות 20 ילדים שאת רובם הוא עוד לא הכיר בשם).
במקביל, בזמן שאכל ארוחת צהריים לאחר הגן, אימצתי מנהג לספר לו מה עשיתי עם אחיו הקטנטן בזמן שהוא היה בגן, כדי שלא ירגיש שהוא מחמיץ משהו במשך היום (הלכנו לטייל, פגשנו את השכנה דינה, הלכנו לחנות כדי לקנות כובע לגן, האח התינוק אכל, בכה, הלך לישון, אני הכנתי שיעורים וכו'). אחרי כמה זמן הילדון פתאום שאל: אמא, את רוצה לשמוע מה אני עשיתי בגן? ואז התחיל לספר: האוטובוס הגיע, הלכנו ללמוד, ואז שרנו, ואז שוב למדנו, ואז טיילנו וכו' וכו'.

בינגו!
&nbsp
מחר אני כל כך הולכת לשאול אותו על הפיל והאריה!

 

[ניריתסקוטלנד1]

הדוגמא שנתת מחדדת את זה שהם לומדים מאיתנו,

ברגע שסיפרת לו על היום שלך, הוא הבין מה בעצם את רוצה ממנו. הוא לא "בחקירה" אפילו שהטונים שלנו נעימים, הם צריכים לענות, איזה לחץ!!! אני לא זוכר!!!

ספרי איך הלך עם הפילים ואריות, יתכן שזה יקח אותו יותר רחוק ולא מובן, ויתכן שהוא יענה מזה

 

[shuttles3]

אתמול שאלתי אותו האם הגיע פיל לבית ספר

הבחור נעמד באמצע הרחוב בנסיון לעבד את המידע

.
אז שאלתי אותו, אילו היה מגיע פיל לבית הספר שלו, מה הוא היה עושה? הוא ענה שהפיל היה אוכל ושותה. שאלתי מה הוא היה אוכל. הוא ענה: דברים טעימים: יוגורט, דגים ולחם.
סיכמנו שהיום יגיע היפופוטם ואני אקבל דיווח שותף.
&nbsp
תודה על הרעיון

.

 

[ניריתסקוטלנד1]

ענק!!!

 

[shuttles3]

קיבלתי דיווח על ההיפופוטם

הוא היה חולה המסכן... לא הגיע.
&nbsp
שוב תודה על הרעיון.

 

[ניריתסקוטלנד1]

איזה פוליטקאי