mimi השאקלית
New member
מה בריא ?<
היי, יש לי שאלה קצת מסובכת ואשמח לתשובה שתעזור לי לפתח כיוון מחשבה בריא ונכון כי אני כבר ממש עמוק בתוך הבלבול של עצמי. תודה...
אני הולכת להיות כנה ולכתוב דברים לא פוליטיקלי קורקט, אבל פשוט נכונים כי אני באמת צריכה עזרה.
אז אני בת 21 ועד עכשיו כל הקשרים שהיו לי היו קשרים לא בוגרים. הכוונה היא שהייתה תמיד התלהבות והתאהבות גדולה בהתחלה או שהבחור שיצאתי איתו היה מתוסבך ואז לא הייתה באמת זוגיות אלא רצון שלי להציל אותו וברגע שההתלהבות ירדה אז או אני או הצד השני חתך את הקשר ולא המשכנו בשביל לעבוד עליו, כנראה בגלל שלא באמת רציתי קשר זוגי ואמיתי ולא הערכתי את עצמי או חשבתי שמגיע לי.. עד עכשיו.
יש לציין שאני נראית טוב, חכמה, פיקחת ואיכותית ושמגוון מאוד רחב של גברים מעוניין והתעניין בי, ולכל אחד מהם התחברתי בצורה שונה- שמנים, רזים, חכמים, טיפשים, רציניים, קלילים וכ"ו.. יש לי בעיה של חוסר בטחון עצמי שאני מודעת אליה ונובע מתוך יחסים לא בריאים עם ההורים שלי ורגישות יתר. עד כה סיפקתי את חוסר הבטחון העצמי של ע"י תשומת לב של גברים ועכשיו משנהייתי מודעת לבעיה ואני מפתחת בטחון עצמי בזכות עצמי אני רוצה לשנות את היחסים הזוגיים שלי.
לאחרונה אני מרגישה שהתבגרתי בגלל הרבה חוויות והבנות ושאני רוצה לעבור שלב מבחינה זוגית ומבחינה אישית ומאסתי בדברים זמניים ואינסטנט.. אבל הבעיה היא שאני לא ממש יודעת לזהות איזה קשר בריא ויחזיק מעמד לאורך זמן וכאן אני צריכה עזרה חיצונית.
לפני חודשיים הכרתי בחור מקסים, בחור ברמה, נראה טוב, אינטלגנט, בריא בנפש וכיפי בן 22. זו פעם ראשונה שמישהו שאני מעריכה ושנמצא במעמד טוב בחברה מתעניין בי ככה. לרוב בגלל חוסר הערכה עצמית הייתי יוצאת רק עם בחורים מתוסבכים כי הייתי בטוחה שרק הם ירצו אותי ועשה לי טוב להרגיש טובה מהם.
התחלנו לצאת והיינו ביחד כל יום במשך שלושה שבועות אבל בידיעה שעוד שלושה שבועות הבחור טס למשך חצי שנה (טיול שהוא תכנן יחד עם חבר שלו כבר המון זמן) במהלך שלושת השבועות האלה נהנתי איתו נורא אבל ידעתי שההנאה הגדולה נובעת גם מתוך העובדה שיש דד-ליין בקצה שהופך את הכל לקסום יותר, גיליתי בחור מקסים, אכפתי, כיפי, אבל... ילדותי. היה לי מאוד כיף בחברתו אבל גיליתי בו הרבה צדדים לא בוגרים, כמו למשל התחשבות קודם כל ברצונות שלו בלי תשומת לב לזמן, חוסר גבולות וסדר עדיפויות לא בוגר- כיף רגעי לפני חשיבה קדימה.
עד עכשיו הייתי יוצאת או עם בנים מתוסבכים או עם בנים גדולים ממני בהרבה (בני 27,30..) כי חיפשתי דמות של אבא בוגר ועוטף ועכשיו כשאני יוצאת איתו קשה לי להתרגל ולעכל את הצדדים הילדותיים בו שמעבר לגיל הם גם חלק מהאופי. לעתים אני מרגישה איתו כמו מחנכת...
הוא טס לפני חודש והחלטנו שנמשיך להיות ביחד כשהוא יחזור עוד חצי שנה אבל שבנתיים שלכל אחד יהיה את החופש לעשות מה שהוא רוצה מבחינה מינית.
במהלך הזמן שהוא טס הכרתי בחור אחר, בהתחלה הקשר התחיל כקשר מיני בלבד, אני גרה בדירת שותפים וזה בחור שהצטרף אלינו לדירה, ככל שעובר הזמן ואנחנו גרים יחד הקשר התפתח ביננו, נהיה עמוק יותר ונוצר חיבור טוב. הוא גם כן בן 22, בחור מאוד מעניין, רציני, חכם, עמוק ובוגר, מאוד מבין אותי ומכיל, עושה את הדבר הנכון.
אבל... חסרה לי בו שמחת החיים שיש בבחור שטס.
אני כן מודעת שיש פה סוג של בגידה, כי אמרנו שנשאר ביחד. אבל אני דואגת קודם כל לעצמי לפני שאני דואגת להיות נאמנה. בייחוד כשהבחור לא נמצא בארץ ושאני יודעת שהוא שוכב שם עם בחורות אחרות.
ועכשיו אני בעצם יוצאת עם הבחור שבארץ וכבר לא ממש שומרת על קשר עם הבחור שבחו"ל ואני חושבת לעצמי... האם אני בתור בחורה יחסית מגוונת שיכולה להתחבר כמעט לכל סגנון- מה נכון לי? אני רוצה קשר בריא, פתוח ונכון שיחזיק מעמד לאורך זמן, רוצה לא להתאמץ ולשנות או להציל אף אחד מעצמו, אלא קשר שיעשה לי טוב.
אז האם בגלל שיש בי את התסבוכים שלי ולעתים אני יכולה לחשוב יותר מדי ולהיות הרסנית לעצמי אני צריכה להיות עם הבחור הכיפי והקליל שטס? האם הפכים משלימים זה את או ? או שתמיד אהיה בתסכול על עצם זה שהוא לא בוגר ועמוק מספיק ובאיזשהו שלב כשהכיף ייגמר אני רק אתעצבן עליו ואנסה לשנות אותו, האם אפשרי בכלל לשנות את הילדותיות שבו או שזה לא עניין של התנהגות והתבגרות אלא עניין של אופי?
או האם אני צריכה בתור בחורה מחושבת, עמוקה ובוגרת להיות עם הבחור בארץ שמבין אותי? שקורא אותי , שאנחנו יכולים לדבר על נושאים רציניים ועמוקים ויש ביננו תשוקה עמוקה? או שאחרי שתעבור ההתלהבות של ההתחלה מהדמיון ביננו הוא יכביד עליי וישעמם אותי?
האם בכלל נכון להעמיד את עצמי בסימן שאלה הזה בין שניהם ואולי השאלות שאני שואלת הן לא נכונות ואני צריכה לשאול את עצמי שאלות אחרות כדי להגיע לתשובה הנכונה או בכלל להיות לבד עכשיו ולא להכנס לזוגיות כדי למצוא את התשובות בעצמי.
אני באמת רוצה לעבור שלב בחיים- להיות בתוך קשר שיחזיק מעמד לאורך זמן ויהיה בריא ונכון לי. לא רוצה להתפשר ורוצה לדעת מה בריא. מה הן השאלות שאני צריכה לשאול את עצמי? מה אני צריכה שיהיה בקשר כדי שיהיה טוב ונכון? אשמח לעזרה ספציפית- בין שני הבחורים ולעזרה כללית בהכוונה.
תודה.
היי, יש לי שאלה קצת מסובכת ואשמח לתשובה שתעזור לי לפתח כיוון מחשבה בריא ונכון כי אני כבר ממש עמוק בתוך הבלבול של עצמי. תודה...
אני הולכת להיות כנה ולכתוב דברים לא פוליטיקלי קורקט, אבל פשוט נכונים כי אני באמת צריכה עזרה.
אז אני בת 21 ועד עכשיו כל הקשרים שהיו לי היו קשרים לא בוגרים. הכוונה היא שהייתה תמיד התלהבות והתאהבות גדולה בהתחלה או שהבחור שיצאתי איתו היה מתוסבך ואז לא הייתה באמת זוגיות אלא רצון שלי להציל אותו וברגע שההתלהבות ירדה אז או אני או הצד השני חתך את הקשר ולא המשכנו בשביל לעבוד עליו, כנראה בגלל שלא באמת רציתי קשר זוגי ואמיתי ולא הערכתי את עצמי או חשבתי שמגיע לי.. עד עכשיו.
יש לציין שאני נראית טוב, חכמה, פיקחת ואיכותית ושמגוון מאוד רחב של גברים מעוניין והתעניין בי, ולכל אחד מהם התחברתי בצורה שונה- שמנים, רזים, חכמים, טיפשים, רציניים, קלילים וכ"ו.. יש לי בעיה של חוסר בטחון עצמי שאני מודעת אליה ונובע מתוך יחסים לא בריאים עם ההורים שלי ורגישות יתר. עד כה סיפקתי את חוסר הבטחון העצמי של ע"י תשומת לב של גברים ועכשיו משנהייתי מודעת לבעיה ואני מפתחת בטחון עצמי בזכות עצמי אני רוצה לשנות את היחסים הזוגיים שלי.
לאחרונה אני מרגישה שהתבגרתי בגלל הרבה חוויות והבנות ושאני רוצה לעבור שלב מבחינה זוגית ומבחינה אישית ומאסתי בדברים זמניים ואינסטנט.. אבל הבעיה היא שאני לא ממש יודעת לזהות איזה קשר בריא ויחזיק מעמד לאורך זמן וכאן אני צריכה עזרה חיצונית.
לפני חודשיים הכרתי בחור מקסים, בחור ברמה, נראה טוב, אינטלגנט, בריא בנפש וכיפי בן 22. זו פעם ראשונה שמישהו שאני מעריכה ושנמצא במעמד טוב בחברה מתעניין בי ככה. לרוב בגלל חוסר הערכה עצמית הייתי יוצאת רק עם בחורים מתוסבכים כי הייתי בטוחה שרק הם ירצו אותי ועשה לי טוב להרגיש טובה מהם.
התחלנו לצאת והיינו ביחד כל יום במשך שלושה שבועות אבל בידיעה שעוד שלושה שבועות הבחור טס למשך חצי שנה (טיול שהוא תכנן יחד עם חבר שלו כבר המון זמן) במהלך שלושת השבועות האלה נהנתי איתו נורא אבל ידעתי שההנאה הגדולה נובעת גם מתוך העובדה שיש דד-ליין בקצה שהופך את הכל לקסום יותר, גיליתי בחור מקסים, אכפתי, כיפי, אבל... ילדותי. היה לי מאוד כיף בחברתו אבל גיליתי בו הרבה צדדים לא בוגרים, כמו למשל התחשבות קודם כל ברצונות שלו בלי תשומת לב לזמן, חוסר גבולות וסדר עדיפויות לא בוגר- כיף רגעי לפני חשיבה קדימה.
עד עכשיו הייתי יוצאת או עם בנים מתוסבכים או עם בנים גדולים ממני בהרבה (בני 27,30..) כי חיפשתי דמות של אבא בוגר ועוטף ועכשיו כשאני יוצאת איתו קשה לי להתרגל ולעכל את הצדדים הילדותיים בו שמעבר לגיל הם גם חלק מהאופי. לעתים אני מרגישה איתו כמו מחנכת...
הוא טס לפני חודש והחלטנו שנמשיך להיות ביחד כשהוא יחזור עוד חצי שנה אבל שבנתיים שלכל אחד יהיה את החופש לעשות מה שהוא רוצה מבחינה מינית.
במהלך הזמן שהוא טס הכרתי בחור אחר, בהתחלה הקשר התחיל כקשר מיני בלבד, אני גרה בדירת שותפים וזה בחור שהצטרף אלינו לדירה, ככל שעובר הזמן ואנחנו גרים יחד הקשר התפתח ביננו, נהיה עמוק יותר ונוצר חיבור טוב. הוא גם כן בן 22, בחור מאוד מעניין, רציני, חכם, עמוק ובוגר, מאוד מבין אותי ומכיל, עושה את הדבר הנכון.
אבל... חסרה לי בו שמחת החיים שיש בבחור שטס.
אני כן מודעת שיש פה סוג של בגידה, כי אמרנו שנשאר ביחד. אבל אני דואגת קודם כל לעצמי לפני שאני דואגת להיות נאמנה. בייחוד כשהבחור לא נמצא בארץ ושאני יודעת שהוא שוכב שם עם בחורות אחרות.
ועכשיו אני בעצם יוצאת עם הבחור שבארץ וכבר לא ממש שומרת על קשר עם הבחור שבחו"ל ואני חושבת לעצמי... האם אני בתור בחורה יחסית מגוונת שיכולה להתחבר כמעט לכל סגנון- מה נכון לי? אני רוצה קשר בריא, פתוח ונכון שיחזיק מעמד לאורך זמן, רוצה לא להתאמץ ולשנות או להציל אף אחד מעצמו, אלא קשר שיעשה לי טוב.
אז האם בגלל שיש בי את התסבוכים שלי ולעתים אני יכולה לחשוב יותר מדי ולהיות הרסנית לעצמי אני צריכה להיות עם הבחור הכיפי והקליל שטס? האם הפכים משלימים זה את או ? או שתמיד אהיה בתסכול על עצם זה שהוא לא בוגר ועמוק מספיק ובאיזשהו שלב כשהכיף ייגמר אני רק אתעצבן עליו ואנסה לשנות אותו, האם אפשרי בכלל לשנות את הילדותיות שבו או שזה לא עניין של התנהגות והתבגרות אלא עניין של אופי?
או האם אני צריכה בתור בחורה מחושבת, עמוקה ובוגרת להיות עם הבחור בארץ שמבין אותי? שקורא אותי , שאנחנו יכולים לדבר על נושאים רציניים ועמוקים ויש ביננו תשוקה עמוקה? או שאחרי שתעבור ההתלהבות של ההתחלה מהדמיון ביננו הוא יכביד עליי וישעמם אותי?
האם בכלל נכון להעמיד את עצמי בסימן שאלה הזה בין שניהם ואולי השאלות שאני שואלת הן לא נכונות ואני צריכה לשאול את עצמי שאלות אחרות כדי להגיע לתשובה הנכונה או בכלל להיות לבד עכשיו ולא להכנס לזוגיות כדי למצוא את התשובות בעצמי.
אני באמת רוצה לעבור שלב בחיים- להיות בתוך קשר שיחזיק מעמד לאורך זמן ויהיה בריא ונכון לי. לא רוצה להתפשר ורוצה לדעת מה בריא. מה הן השאלות שאני צריכה לשאול את עצמי? מה אני צריכה שיהיה בקשר כדי שיהיה טוב ונכון? אשמח לעזרה ספציפית- בין שני הבחורים ולעזרה כללית בהכוונה.
תודה.