לי יש כמה נקודות אור המחלתי
בימים קשים אחרי טיפולי כימו מסתכלת בתמונות ילדיי בטיפול,מתחזקת מהידיעה שאני בדרך להחלמה ולא גרורתית,היה לי משבר גדול בטיפולים הראשונים שהם הכי קשים ואפילו דחיתי פעם אחת לשבוע כי הרגליים שלי לא סחבו אותי לרמב"ם ולפעמים חשבתי לעצמי שלולא הילדים אולי לא הייתי מספיק חזקה אבל אני לא בטוחה כי אני באופיי לוחמת/שורדת אין לי מצב בחיים שלא מתמודדת,יש ימים קשים אבל בחשיבה שלי עוברים זאת וזה שייך להמון אופטימיות.
בכנות,לו ידעתי שאני גרורתית אין ספק שזה מייאש אבל יחד עם זאת מה הברירה למות??לבחור במוות כשיש לך חיים וילדים זה קל מידי עבורי.
אגב,,גם המחשבה על סלט טוב גורם לי לחיוך חחח והיום למשל שתפקדתי מצויין ובשלתי ויצאתי עם הבן הצעיר להסתובב ולבזבז קצת,,הרבה טוב זה עושה לי בנשמה בידיעה הזו שאני מחייכת ואיתו,מאימא ששיחקה איתו ורצה הפכתי לשבר כלי אחרי הניתוח ועדיין לא חזרתי לאיתני יקח זמן אבל הכי חשוב שאני בדרך להחלמה ואני מאמינה בזה.
יום נפלא,
אילנה