מה דעתכם? אפשר לאמן בלי "מגרש"?
אסביר למה הכוונה: יש לי מאומנת נפלאה, אינטיליגנטית ומקסימה ויפה. האימון רק בתחילתו. הבעיה האימונית היא "שדון" שנכנס בה בכל פעם שהיא מרגישה שמעליבים אותה, וגורם לה להתפרצויות זעם, ואחריהם הלקאה עצמית קשה. דיברנו על הצורך הגדול שלה באהבה ובאישור שהיא "שווה" (אהבה עצמית ושל הסובבים אותה), ועל הפירוש שלה לאירועים שגורם לרגש הזה (עלבון) ועל םירושים אחרים שניתן לתת לסיטואציות האלה... דיברנו על זה שהתקופות האלה מתרחשות בעיקר במצבים ספציפיים - כשהיא בעמדת פיקוד (מנהלת, מדריכה וכו'), כשהיא עם בנזוג, וכו'. הבעיה היא... שכבר כמה שבועות (לפחות) לא היתה לה התפרצות כזו, היות ובחודשים האחרונים, היא נמצאת במצב "נקי" ושקט יחסית. אז על מה נעבוד? האם באמת אין מגרש? האם ניתן ליצור מגרש? והאם באין מגרש, אין אימון? (השאלות קצת פילוסופיות אבל אנא נסו לקשור את התשובות לאימון הספציפי הזה... המאומנת מאד מלאת מוטיבציה, ויהיה לי מאד חבל לגנוז אותו). תודה
אסביר למה הכוונה: יש לי מאומנת נפלאה, אינטיליגנטית ומקסימה ויפה. האימון רק בתחילתו. הבעיה האימונית היא "שדון" שנכנס בה בכל פעם שהיא מרגישה שמעליבים אותה, וגורם לה להתפרצויות זעם, ואחריהם הלקאה עצמית קשה. דיברנו על הצורך הגדול שלה באהבה ובאישור שהיא "שווה" (אהבה עצמית ושל הסובבים אותה), ועל הפירוש שלה לאירועים שגורם לרגש הזה (עלבון) ועל םירושים אחרים שניתן לתת לסיטואציות האלה... דיברנו על זה שהתקופות האלה מתרחשות בעיקר במצבים ספציפיים - כשהיא בעמדת פיקוד (מנהלת, מדריכה וכו'), כשהיא עם בנזוג, וכו'. הבעיה היא... שכבר כמה שבועות (לפחות) לא היתה לה התפרצות כזו, היות ובחודשים האחרונים, היא נמצאת במצב "נקי" ושקט יחסית. אז על מה נעבוד? האם באמת אין מגרש? האם ניתן ליצור מגרש? והאם באין מגרש, אין אימון? (השאלות קצת פילוסופיות אבל אנא נסו לקשור את התשובות לאימון הספציפי הזה... המאומנת מאד מלאת מוטיבציה, ויהיה לי מאד חבל לגנוז אותו). תודה
