מה דעתכם לספר סיפורי לידה מעניינים?

[מחשבות]

מה דעתכם לספר סיפורי לידה מעניינים?

 

[shno]

אולי באמת סוף סוף אסיים לכתוב

את סיפור הלידה של הקטנה. האישה כמובן פרסמה את הסיפור שלה בפורום הריון ולידה, ואני התחלתי לכתוב אבל עוד לא סיימתי (והיא כבר בת 5 חודשים...). אני מקווה בקרוב לסיים לכתוב ולהעלות אותו לכאן. ונשמח כמובן לפתוח קטגוריית סיפורי לידה תחת מאמרי הפורום - שם הם יישמרו. אז אם מישהו מעוניין - שישרשר לכאן את סיפור הלידה של בנו/בתו/ילדיו - ונשמח לשמרם!

 

[מחשבות]

התל"מ של האמצעית שלי היה

לערב כיפור, לפני שבע שנים. הרופא שאצלו היינו קיבל הרבה כסף עבור הייעוץ וצדק לגמרי. הכנתי את חמותי, שתגיע אלינו אתי. אני נוסע אליה והנה היא לא בבית. 12:00 של ערב כיפור והיא לא בבית.

אני מחכה והיא מגיעה מתנשפת. שיניה הזמניות נפלו והיא הלכה לרופא שלה ואמרה שלא תצא ממנו בלי שידביק, כי בתה צריכה ללדת. נוסעים מהר הביתה. בערב, בעוד הצום כבד, אנו מתענגים על הגפילטע פיש של חמותי והצירים מתחילים. אני מתקשר למד"א לשאול אם יש לחץ. אין. ב-23:00 יש כבר רווח של 7 דקות בין הצירים, ילדה שניה, אנחנו מתקשרים להזמין אמבולנס. מגיע הפאראמדיק ומגחך למראה ההורים ה"היסטריים". 7 דקות. מגיעים לאסף הרופא, מוכנסים למוניטור ואני הולך לסידורים. עד שנגמרים הסידורים אני נקרא ללידה. מבלבלים אותי עם החדר וכשאני מוצא לבסוף, הלידה כבר נעשתה. עכשיו אני לא יכול להגיע הביתה. מוצא ספסל נוקשה להרדם לאחר שעתיים לידה מרגע ההגעה. אור ראשון ואין רכב לרפואה. כיפור. בסוף יוצא רכב עובדים שמוכן לקחת אותי. הוא לוקח אותי לעוקף רחובות, כל הדרך על 140 קמ"ש. בכניסה לרחובות שוב רכב עובדים אחר. אחד עוצר לי. אני פותח הדלת: "בוקר טוב מחשבות" אומר הנהג, תלמיד שלי בעברי. תוך 5 דקות אני בבית. אני נכנס בשבע בבוקר והגדולה, שהלכה לישון בעשר בערב הקודם כלל לא מודעת שנולדה לה אחות.

 

[מחשבות]

ודרך אגב, מרווח הגילאים ביני לבין

אשתי הוא שנתיים ותשעה חודשים, כמו המרווח בין הגדולה שלי לאמצעית והאמצעית לקטנה.

 

[limorune]

מזל טוב על הפורום החדש יחסית!!

המון הצלחה!ממש מענין לקרא פה. מקווה שלא אכפת לכם שפלשתי. מצרפת סיפור לידה מנקודת המבט של האיש שלי ..מקווה שתהנו

 

[חנול]

הרג אותי מצחוק בעלך..../images/Emo6.gif

 

[limorune]

../images/Emo51.gif

יש שם כמה קטעים נוספים על רגע גילוי ההרוין , הסקירות, הצירים, קורס ההכנה וכו (קישורים בצד שמאל של הבלוג) בטוחה שתזדהה עם לפחות חלק... וכל הכבוד על פתיחת הפורום. זוכרת אתכם מהריון ולידה...

 

[limorune]

תזדהי הכוונה../images/Emo13.gif

 

[limorune]

ועוד תיקון

ההרוין =ההריון מה יהיה איתי?

 

[hirshfe]

איש מצחיק בעלה

 

[schlomitsmile]

../images/Emo6.gif גם אותי... במיוחד אהבתי את ה"חציל המסובן" ../images/Emo47.gif

 

[hirshfe]

שנספר את שלנו

ניום לפני תשעה חודשים, מה שאומר שהאנשים שהיו עסוקים האותו היום - בקרוב יעברו חווידה דומה (או עברו לא ממזמן) שבוע 38 להריון. אישתי שמעכשיו נכנה אותה ה. השעה 21:30 (או 9:30 בערב) הצירים מתחילים - אבל היא אומרת עד שהיא לא בטוחה לא נוסעים לביה"ח (היינו שם קודם פעמיים - אחת שהיו לה כאבי בטן נוראים ושנייה אזעקת שווא). לפני שנמשיך אתנחתא קלה. התאריך הוא 4/3. תאריך היעד הוא 21 לחודש. אבל ה. עוד מחודש השלישי להריון מתכנתת לצת לחופשת הריון מוקדם יותר בחמישי לחודש (היא שנאה את הבוס החדש שלה במקום ההוא ולחפש עבודה בסיום חופשת הלידה) אבל בלחץ משותף ממני, הסבתאות לעתיד וחברות לעבודה ההיא שוכנעה להשאר עד הסוף. בסופו של דבר הילד התגלה כילד טוב עוד מהבטן שהוא עשה מה שאמא אומרת. ב20 דקות אחר אחת (חמישי לחודש) - זהו היא נשברת, נוסעים לתל השומר. מאחר שבאותה תקופה התגורננו אצל הורי (סיפור לפעם אחרת) אמא שלי נהגה. 2:30 אנחנו כבר בחדר לידה, מכירם את הצוות. ומודעים לאמא שלה לבוא בשש הצוות מתחלף, אין ממש התקדמות בפתיחה (לא זוכר את המספרים) המיילדת החדשה מציגה את עצמה. בשמונה מתקשריים לרופא המטפל שגם עובד בבית החולים (פרופ' זיידמן) - חצי שעה אחרי זה נכנס משה לחדר הוא יהיה המיילד. זיידמן מגיע לחדר בתשע וחצי - מסתכל על אישתי המתלוצצת איתנו על כדור וקובע - ככה לא יולדים. הוא מחליט על פקיעת המיים. התהליך מתבצע באיזור 10 ואז מתחילים הכאבים ה. נכנעת היא רוצה אפידרול משה מבטיח שרגע הוא בא להתקין את האינפוזיה - שעה וחצי עוברים, וכל רגע משה אומר שניה אבא/אמא/סבתא אני בא ונותן. סופסוף הוא מתקין את האינפוזיה בשעה 11:30 הרופא המרדים מגיע לאחר חצי שעה. אבל משה אומר לו שניה לפני הזריקה בוא נראה מהמצב הפתיחה? הוא בודק וקובע - עכשיו לא נותנים זריקות, עכשיו יולדים.רופאה מתמחחה שנמצאת בחדר לא מסכימה איתו יש לפחות חצי שעה. משה אומר, חמש דקות והילד בחוץ - אם תעשי מה שאני אומר. משה צודק האבא מתרגש כל כך רועד שהתמונות יוצאות זוועתיות. אבל נדבי בחוץ ומבט של אב מבחוץ הראש יוצא מן הפתח ןחוזר האש יוצא וחוזר הראש יוצא ונתקע. ואז אחרי שתיים שלוש דחיפות וכל הגוף בחוץ והאושר האושר הוא לא יתואר

 

[חנול]

הסיפורים מקסימים../images/Emo45.gif..תמשיכו...

 

[zvibalas]

הסיפור שלנו הוא די ארוך

למי שיש כוח אז חילקתי אותו לשלושה חלקים בבלוג שלי אתם מוזמנים להיכנס ולקרוא ולספר לי את דעתכם. חלק ראשון - http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=430062 חלק שני - http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=431002 חלק שלישי - http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=431945

 

[מחשבות]

ילד גדול, סיפור גדול. אבל טוב שזה

נגמר באושר ואושר. לי ממש אין מה לקטר משום שהראשונה אצלי נולדה אחרי 7 שעות, השניה אחרי שעתיים והשלישית אחרי 4 שעות. יחד זה לא מגיע לרבע ממה שעבר עליך.

 

[קורות חיי]

ב"מעניינים" אתה בטח לא מתכוון

ללידה שנמשכה 40 שעות נכון? או לניתוח קיסרי מוזמן בלידה השניה? הניסים והנפלאות שקרו לי בלידות הם הגחתם לעולם של שני ילדים בריאים וגדולים (מעל ארבעה ורבע קילו כל אחד).

 

[מחשבות]

אם יש פן מעניין.

 

[אום נטע]

ניסיתי לשכנע את אבו נטע שיספר

מהזוית שלו את סיפור הלידה של ורד, אבל כל מה שהוא אמר זה שהוא סבל את צרחותי בגבורה ואמר לי שאני יכולה ומסוגלת אפילו שמה שהוא בעצם רצה לומר הוא ש"את רצית לידת בית אז עכשיו תסבלי בשקט" ... (ואני שמחה מאוד שהוא לא אמר לי את זה בזמן אמת. הוא היה אחלה כל הזמן אפילו שלא רצה לתפוס את התינוקת בעצמו).

 

[O Lilith]

סיפור הלידה שלנו

הוא מספר על הלידה. שאר הפוסטים שלו בבלוג המשותף שלנו. הגעתי לפורום במקרה, אני אפנה אותו לכאן כשיתעורר.