מבט
קרה לי כמה פעמים משהו כזה, ממש כמו בסרטים.
פגשתי בחורה. בסיטואציה כזו שבה הייתי טרוד בכל מיני עניינים אחרים או עסוק בסידורים. לא ממש חיפשתי כלום ולא ממש הבחנתי בה עד לרגע שבו הייתי צריך לדבר איתה (למשל מלצרית בבית קפה, או מישהי שעומדת לפני בתור ואני רוצה לשאול אותה משהו). ואז ברגע שהבחנתי בה העיניים שלנו התמגנטו. פשוט הסתכלנו אחד על השניה ולא יכלנו להפסיק. בראש שלי זה הרגיש כמו רבע שעה עד שנאמרה המילה הראשונה, וגם אחרי שכבר התחלנו לדבר זה הרגיש כאילו אנחנו מדברים ממש לאט. כמו מתוך חלום. פשוט שקענו לתוך זה והשיחה שהיתה לנו היתה רק הרקע לאיזהשהו חיבור כל כך חזק שהיה ביננו שלא היה קשור לשום מילה שנאמרה. גם אם נפרדו דרכנו לאחר מכן, המשכתי ללכת כמו על ענן, כשאני לא יכול לחשוב על שום דבר אחר. פעם אחרת פשוט שנינו הפסקנו את מה שעשינו כשנפגשנו והלכנו ביחד למקום אחר (בסיטואציה הזו פשוט אמרתי באיזהשהו שלב "בא לך ללכת לאנשהו עכשיו" והיא אמרה "כן").
זה כנראה מאוד נדיר כשזה קורה, ותלוי במצב הרגשי של האנשים. לא הייתי אומר שזו אהבה. אחרי זמן מסוים מתפוגג הענן הזה ופתאום אנחנו מבחינים ששנינו שני אנשים לא קשורים שאיכשהו נסחפו. אבל זו תחושה מטורפת שכל העולם עוצר בשביל שני אנשים, ובצורה כל כך לא צפויה, באמת חוויה מדהימה.