לא אוהבת.
בעיני, סטיל מרחפת - לפחות בשאיפה - על גבול הספרות הקאנונית, ועושה את זה ממש ממש גרוע. מה זה אומר מבחינתי: ניסיון להתחמק מהבנאליות כביכול של הרומן הרומנטי המוכר. לדוגמא; כתיבת סאגה, הצמדות לדמות לאורך שנים ארוכות, מספר מאהבים, ולא, כפי שמכתיבה המתכונת הקלאסית: גיבור אחד וגיבורה אחת, בחירה בתכנים פרובלמטיים שהיא מתקשה להעביר וכן הלאה וכן הלאה. ודניאל סטיל לא יודעת לכתוב ספרות יפה. היא כותבת ספרות אינסטנט, כפי שהרומנטיקה שלה היא אינסטנט. היא שטחית, אפילו בעולם הרומן הרומנטי. לא מעמיקה לבחון סיטואציות, לא מתעכבת על אירועים ועל ניואנסים, והשטחיות שלה מייגעת. בקיצור: לא. שומר נפשו ירחק. מי אחראי לשינוי? סטיל או את? לטעמי, את. עד כמה שזה מצחיק לחפש "תוכן" ברומן רומנטי, נדמה לי שההתבגרות מביאה אותנו גם בתחום הזה, לרצות יותר בשר. בין אם ה"בשר" הוא בהתמקדות בהתפתחות הרומן במקום פרישתו לאורך שנים ומאורעות היסטוריים. בקיצור, הגיע הזמן שתתחילי לקרוא את נורה רוברטס.