אז ככה...
הכל החל בשיקגו בשנת 69´ עם הבניין העירוני הגבוה ביותר דאז - הבנק 1 פלאזה. עוצב ע"י פיליפ מרפי(ואל תתפסו אותי במילה), ואם להיות כנה, אז אין לי מושג כיצד הוא עלה על רעיון ה"בניין הולך ומתרחב בצורה מעוגלת, ככל שמתקרב לבסיס". אולם, אותו סוג עיצוב תפס יותר תשומת לב כאשר הגיע לניו-יורק(כרגיל!). בניו-יורק, היה זה משרד הארכיטקטים SOM שניסה ליצוק "אופי" וביטוי חדש לחוק העירוני אשר מחייב בניינים להיות צרים יותר ויותר כאשר עולים בגובה(סט-באקס, במילים אחרות). אלה ניסו ליצור "סט-באקס" מעוגל ו"זורם" וכך הביאו את הגרייס בילדינג הסנסציוני(לתקופה, אולם לטעמי, זהו עדיין אחד המגדלים היפים והייחודיים בניו-יורק), בשנת 72´ ואת הסולאו בילדינג בשנת 74´ - בניין שהפך ל"סמל" של דרום הסנטרל פארק-מזרח, וללא ספק, גם כן אחד מהמגדלים המרהיבים בניו-יורק. שני מגדלים אלה "זורמים" וככל שעולים מן הבסיס, הם הולכים ומצרים בצורה מעוגלת ונעימה מאד לעין. שניהם(ובניגוד לבנק 1 פלאזה בשיקגו), עושים שימוש נרחב בזכוכית שחורה ו"חלקה"(בעיקר הסולאו בילדינג), ושניהם מרשימים ובלתי ניתנים להתעלמות.