מה דעתכם על הומור שחור?

[להתחיל מחדש]

מה דעתכם על הומור שחור?

אחרי אסון מגדלי התאומים, רצו הרבה בדיחות כמו: איך מאכילים תאומים?... אוירון... או: מה ההבדל בין חורבן בית ראשון לחורבן בית שני?... 18 דקות... בהרבה מקרים של אסון וכאב רצות בדיחות כאלה שנהוג לכנותן "הומור שחור". ואני חייבת להודות שאפילו כאן ובפורומי תמיכה אחרים, כשאני קוראת כאב של מישהו, דווקא זה מה שמעורר אצלי אסוציאציה לבדיחה, אבל אני לא כותבת את זה, כי אז אני חושבת: הוא כתב את זה מתוך כאב ומה, עכשיו אני אלך ואעשה מזה צחוק? ומצד שני הומור זה דרך להתמודד עם הכאב ולהקל עליו. ככה אני מאמינה. ניצולי שואה רבים מעידים כי הם שרדו את השואה ועברו אותה בזכות ההומור. ועם זאת, כשצוחקים על אסון או על כאב כלשהו (או יותר נכון לכתוב: עם האסון ועם הכאב) תמיד יהיו כאלה שיגידו: איך את/ה לא מתבייש/ת לעשות צחוק מדבר כזה? אשמח לקרוא כאן דעות בנושא. שלכם, נטע

 

[שם ים]

הומור...והתחננות קטנה.

סיפורון. פעם כתבתי משו ממש כואב, סרט רע מילדות הזוהר שלי, ותיארתי את זה בצורה מטאפורית, ומשהי מדהימה הגיבה לי בשאלה הומוריסטית. אני רוצה לספר לכם שאני יישבתי בבית והשתנתי מצחוק. אני אישית מאוד נהנית לצחוק מהחרא, לפעמים בטיפול אני יושבת עם המטפלת ופשוט צוחקת על דברים שדמעות היו הולמות יותר, אז ההתחננות שלי היא, שאם במשהו שכתבתי, יש משהו שמעלה אסוסיאציה מצחיקה, לכתוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!. אני אוהבת לצחוק. זה חלק ממכלול האישיות שלנו. טזה כד"א גם כהמשך להומור שחור. פעם, ביום הזיכרון, (הומור שור, בלי כוונה לפגוע) ביקרתי את אמא שלי, וראינו יחד את כל הסיפורים הכואבים של הנופלים, ואז, ככה בלי הזהרה, אמא שלי אומרת: תיראי מזה, רק הטובים הולכים. אני פשוט התגלגלתי מצחוק. היא כמובן היא התכוונה לכך שמשהו ספציפי לא הלך...

 

[פריזמה]

שם ים יקרה

הפסיכית שלי איתה צוחקת איתי במצב אזה אבל מהר מעוד מחזירה אותי ךמסלול מה שנקרא הצחוק אזה לפעמים יכול לבוא מתוך מבוכה וקבלי סיפור קטן טיפה רע יותר ממה שאת סיפרת על יום הזכרון אבל הוא מצחיק אותי עד דמעות כל פעם כשאני נזכרת בו יש מישהי זקנה במשפחה שלנו שאנחנו כל כך אוהבים שהדבר היחיד שאני יכולה לאחל לה זה שהיא תמות מהר במהרה בימיינו אמן (ותסלחו לי על האלימות) אז לפניי כמה שנים כאשר היה את כל הבלאגן של המשפטים של ההורים שלי הזקנה הזאת אחליתה שהיא מתערבת ואתחילה לתבוע מאמא שלי קסף בתענה שהיא הלוותה להם מזמן אבל בגלל שהם ניפרדו היא רוצה אותו בחזרה עם הרבה ריבית בין יתר התיאונים שלה היה זה שהיא אישה זקנה וחולה שעומדת למות ממחלה ממהירה או בעיברית סרטן השנים חלפו והאישה הזאת עדיין בחיים ואפילו חייה טוב ואז יום אחד ישבתי עם אמא שלי באוטו ופתאום קפץ לי ראיון לראש שבעצם גילינו פו תרופה למחלת הסרטן ושצריך להתקשר למסרד הבריאות הדבר היחיד שצריך לעשות זה פשוט לכחת מאותה אישה דם ולתת אותו לאדם החולה והוא יבריא כי אפילו לסרטן יש גבולות אפילו הוא ברח ממנה אני יודעת שזה רע אבל אותי אישית זה מעוד מעוד מצחיק אולי בגלל שנגמרו הדבעות על אותה אישה רעה

 

[שם ים]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

פרוזאק, את פשוט מצחיקה!!! חייבת לציין שגם אותי הסיפור הצחיק להטריף!!!!

 

[פריזמה]

שמחה מאוד

לשעשע זה עדיף על זה שנתחיל לבכות גם על דברים כאלה לא?

 

[שם ים]

זה שוב פעם הצחיק אותי.

 

[פריזמה]

נטע יקירתי

טוב הומור שחור וציניות הם הדברים שאני אכי טובה בהם זו מעיין דרך התמודדות אם דברים כואבים כמה אפשר לבכות על דברים ? בסוף נגמרות הדמעות אני אישית בעד וקשה לי לפעמים להתמודד עם אנשים שלא יכולים לאבין את ההורמור השחור אזה כי הוא חלק ממני והדבר שאני עוד יותר טובה בו הוא לקיים הומור שחור על עצמי או בעיברית יותר תקינה לרדת על עצמי שלך פרוזק

 

[סהר-תמיכה]

הערה בקשר להומור שחור

הומור שחור, והומור בכלל, יכולים להקל על כאב וסבל. כמו שכתבו כאן, לפעמים זה ממש מוציא אדם מתוך בועת הצרות שלו ומהווה חבל או מקפצה נעימה החוצה... אבל לפעמים הומור, במיוחד שחור, עלול להיות ציני, עוקצני, פוגע. צריך אולי להיות רגיש ולבדוק קודם אם השימוש בהומור (בכלל, או שחור) מתאים לסיטואציה או לאדם שלו מספרים. ככה, הרהורים כבדים על הומור שחור...

 

[להתחיל מחדש]

גם זה נכון

אבל הדגש הוא על העלול. הומור שחור, כשמשתמשים בו בצורה לא נכונה או נבונה, עלול באמת להיות פוגע. אבל זה לא חייב להיות ככה במיוחד אם מלכתחילה אין כוונה לפגוע או ללעוג, אלא רק לעודד. במקרה כזה אפשר להשתמש בהומור שהוא לא ציני או עוקצני.

 

[להתחיל מחדש]

גלי יקרה!

כן, בהודעה שלי באמת שכחתי לציין שהצחוק על עצמנו במצבים מסויימים הוא, לדעתי דרך נפלאה להתמודד עם כאב. שמעתי פעם מישהו אומר שצחוק ובכי הם בעצם אותה פעולה כמעט. וכנראה שזה נכון. הייתי רוצה באותו עניין לספר לכם סיפור עצוב-מצחיק שקרה לי היום אבל אני בעבודה ואין הרבה זמן. מקווה שיותר מאוחר אתפנה, לפני שאלך הביתה.

 

[פריזמה]

אני פה עד רבע ל4

מחפשתת את עצמי בלי הרבה יכולת למצוא ארבצתי פה צרחה עכשיו על מישהו רק מהעצבים הכללים שלי וזה שהוא אתחיל לדחוף את האף אז נראה שעד שיגמר היום לא ישארו לי חברים בכלל או שלסרוגים כדיי שאני יעוף מפה כמה שיותר מהר אבל לא בה לי

 

[להתחיל מחדש]

אז תישארי

ואל תעשי חשבון לאף אחד. כן, גם אני עכשיו, היות ואני גולשת מהעבודה אין לי מספיק פרטיות ומידי פעם משגעים לי ת´שכל, אז במקרה כזה, אני מקטינה את המסך או סוגרת אותו עד שמתפנה. גם אני עכשיו כאן עד ארבע בערך, מקווה שעכשיו, בסוף היום יהיה קצת יותר שקט

 

[האיש מהצפון]

הי נטע

כאיש מקצוע בתחום אני חושב שהומור שחור הוא כשלעצמו דבר נחמד ולא מזיק בשני סייגים: שזה ייעשה בטאקט ורגישות וכשמדובר בהומור עצמי כמו שכבר הוזכר - שזו לא תהיה דרך לברוח מהתמודדות. דרך להקלה - כן בריחה-לא! ואצל כל אחד הגבולות אחרים.. מיורם שחושב שעוד 5-6 שנים מספר עובדי הביטוח הלאומי בארץ ישתווה למספר המובטלים. ושמאמין שכבר הגיע המשיח אבל משרד הפנים גרש אותו מהארץ ואנחנו נשארנו עם החמור

 

[האיש מהצפון]

איש מקצוע?

אני? נו טוב... אבל באיזה מקצוע?

 

[חנה גונן]

ללהתחיל

ההומור היה תמיד הצד החזק של הגניוס היהודי ואין לנו מה להתביש בזה.אם אבותינו מצאו את הכוח הנפשי האדיר להתבדח ולצחוק למרות כל הרדיפות,הפוגרומים וההשפלה אז צריך להמשיך את השלשלת. שלך חנה גונן

 

[להתחיל מחדש]

חנה´לה, מתוקה

למרות שהחלפתי את הכינוי שלי (מתוך כוונה ליישם גם את הכינוי החדש ולא להשאיר אותו על המסך), את יכולה עדיין לקרוא לי נטע. זה השם שלי.