מה דעתכם על המאמר ?

[steven segal]

מה דעתכם על המאמר ?

http://www.nfc.co.il/blog/urimilsh/

 

[steven segal]

המאמר הזה

שתי אסטרטגיות בתולדות הציונות דברים שאמר ד"ר אורי מילשטיין בטקס קבלת פרס ז'בוטינסקי למחקר לשנת תשס"ח, ביום א' 25 בנובמבר 2007 שתי גישות של אסטרטגיה-רבתי התמודדו זו עם זו בראשית דרכה של התנועה הציונות וההתיישבות בארץ ישראל: גישה לאומית ריאליסטית של זאב ז'בוטינסקי והתנועה הרוויזיוניסטית וגישה אוטופיסטית, מרכסיסטית, המאמינה בקץ ההיסטוריה ובקץ המלחמות של דוד בן-גוריון ו"תנועת העבודה". על סמך תובנה היסטורית מעמיקה טען ז'בוטינסקי שהגשמת הציונות תתקל בהכרח בהתנגדות הולכת וגוברת מצד ערביי ארץ ישראל והעולם הערבי-מוסלמי כולו.ולכן יש לפתח מערכת ביטחון יעילה - קיר ברזל - שתנטרל את האיומים. בן-גוריון וחבריו לעומת זאת טענו בהשפעת מסורת השלום הנצחי של קנט, קץ ההיסטוריה של הגל, וקץ הפוליטיקה של מרכס, שבניית חברה חדשה וצודקת במתכונת מרכסיסטית בארץ ישראל תשמיט כל עילה למלחמה. מכאן הם הגיעו למסקנה שאין טעם להקדיש משאבים יקרים לפתח מערכת ביטחון יעילה ביישוב היהודי ולאחר מכן במדינת ישראל. כבר מראשית ההתיישבות וביתר שאת לאחר הצהרת בלפור והחלת השלטון הבריטי על ארץ ישראל, התברר שז'בוטינסקי צדק: וערביי ארץ ישראל פעלו ככל יכולתם להשמיד את המפעל הציוני בעודו באיבו. אבל לא ז'בוטינסקי הריאליסט אלא בן-גוריון וחבריו הצליחו להשתלט על המערכת הפוליטית היישובית הציונית והממלכתית. כיוון שהצליחו להשתלט הם סרבו להודות שטעו. התוצאה: פתרונותיהם הביטחוניים באו תמיד בעקבות אסונות ולא לקראתם. הסוציאליסטים הציונים הקימו את ארגון ההגנה רק אחרי מאורעות 1920, את הפו"ש רק אחרי תחילת מאורעות 1936 ואת החטיבות המיועדות למלחמה רק שבועיים לפני שפרצה מלחמת העצמאות. גם אחרי הקמת המדינה סרבו בן-גוריון וחבריו להפיק לקחים והמשיכו לדבוק באידיאולוגיה הדוגמאטית שלהם. התוצאה: ישראל הגיעה בלתי מוכנה מוכנה למלחמת יום הכיפורים, לשתי האינתיפאדות ולמלחמת לבנון השנייה ושילמה על כך מחיר יקר גם בחיי אדם גם במשאבים ובעיקר ובנטישת מטרות לאומיות. פרשת דיר יאסין ממערב לירושלים ב-9 באפריל 1948 שאותה חקרתי ואת ממצאי פרסמתי בספרי החדש "עלילת דם בדיר יאסין - הספר השחור", מאפיינת את הדוגמטיזם של בן-גוריון וחבריו ואת דרכם להשליט את הדוגמא שלהם על הציבור כולו. הם העלילו מעשה טבח שלא היה ולא נברא על אנשי אצ"ל ולח"י. המניע היה "ריאליזם סוציאליסטי" שפותח לכדי אמנות בברית המועצות של סטאלין: לתאר אירועים לא לפי מה שהתרחש בהם אלא לפי מה שטובת המפלגה דורשת. מטרת העלילה בדיר יאסין היתה להדביק אות קין על אנשי אצ"ל ולח"י כדי ששני הארגונים יפורקו ואנשיהם יתגייסו כטוראים לצה"ל אחרי הקמתה של מדינת ישראל. אילו אצ"ל ולח"י היו משתלבים בצה"ל כארגונים היו מפקדיהם מקבלים דרגות בכירות כפי שקיבלו מפקדי הפלמ"ח. או אז היו מתקשים אנשי תנועת העבודה בהנהגת בן-גוריון ליישם את תוכניתם ולהשתמש בצה"ל כמכשיר לאינדוקטרינציה של האידיאולוגיה האוטופיסטית שלהם. האוטופיסטים גם ביקשו למנוע את שילובם של הרוויזיוניסטים, ובעיקר את שילובו של מפקד אצ"ל מנחם בגין בממשלת ישראל הראשונה. תוכניתם של בן-גוריון וחבריו הצליחה: הם הפכו את הטבח שלא היה בדיר יאסין למיתוס מכונן של התרבות הישראלית וכך לא רק מנעו ממפקדי אצ"ל ולח"י להשתלב כקצינים בכירים בצה"ל והפכו אותו למכשיר להפצת תעמולתם, אלא גם הפכו את תנועת החרות מיסודם של אצ"ל והתנועה הרוויזיוניסטית לתנועה שלא ראוי לשלבה בשלטון בישראל. הם נתנו לכך ביטוי בסיסמת הבחירות המפורסמת שלהם: "בלי חרות ובלי מק"י", כך הם קבעו שדין אחד ללוחמי המחתרת שגירשו את הבריטים מן הארץ ולסוכניה של ברית המועצות. הצלחה זאת של אסטרטגיית העל האוטופיסטית הולידה את תרבות "שלום עכשיו" שהחלישה ומחלישה את מערכת הביטחון של ישראל וכופה על הישראלים ויתור על מטרות לאומיות.

 

[Y. Welis]

פרס ראוי כנראה לאיש הקונספירציות

חשבתי שיש קריטריונים נוקשים יותר. כנראה שלא.

 

[קוכולין]

מילשטיין הולך ומידרדר

הספר שלו על מלחמת העצמאות הוא עוד טוב ומציג מורכבות, הספרים המאוחרים שלו, וביתר שאת המאמר הזה, אינם יותר מפמפלטי תעמולה ימניים. ולעניין עצמו, הטענה שבן גוריון היה "אוטופיסט" והאמין ב"קץ המלחמות" היא מגוחכת לכל מי שמכיר, ולו במעט, את תולדות חייו ורעיונותיו. גם הקישור בין דיר יאסין לבין חוסר המוכנות במלחמת יום הכיפורים הוא מגוחך. מילשטיין עושה ככל יכולתו בשביל שלא ניקח אותו ברצינות.

 

[טשאפק]

היה יסוד אוטופיסטי אצל ב"ג

הוא האמין באמת ובתמים שהמדינה תהיה אור לגויים בכל מובן, ושתמשוך אליה תוך זמן לא ארוך כל יהודי בעל הכרה לאומית.

 

[שמוליקכהן]

יכול להיות

אבל לטעון שבן גוריון האמין שלא נזדקק לצבא? לטעון שבן גוריון האמין בקץ ההסטוריה? לטעון שמלחמת יום כיפור התחוללה משום שהממשלה האמינה שמצרים וסוריה אוהדות את מדינת ישראל? הטיעונים הללו כל כך הזויים, שאינני מסוגל להתייחס ברצינות למי שמאמין בהם.

 

[Y. Welis]

וזה בעצם מעקר את שאר המחקר העובדתי שלו

כי לא משנה מה הוא ימצא, המסקנה תישאר זהה. לכן אין טעם לראות בו היסטוריון 'קיצוני' או 'מוקצה' (שבד"כ מצטייר כאנדרדוג, או כמי שעשוי לגלות דברים שאחרים לא מסוגלים), אלא פשוט תימהוני שכותב כל מה שעולה בדמיונו.

 

[קוכולין]

מעניין מה קרה לו

כי ספרו על "תולדות מלחמת העצמאות" הוא ספר לא רע. אפשר להסכים ואפשר לא להסכים איתו שם, אבל הספר בהחלט אינו הזוי. אני לא יודע מה קרה לו מאז.

 

[אהרן תמוז]

מילשטיין מתנדנד בין שרלטניות למחקר מקצועי

המחקר שלו על פרשת דיר יאסין ראוי להערכה גם אם המניע שלו הוא יריבות אישית וגאווה פצועה. מאידך, דברים אחרים שהוא כותב מגוחכים וגובלים במניפולציות.

 

[KaiserDino]

לאהרון תמוז

יש הרבה בדבריך - אולם יש את המשפט : it takes one to know one לא התכוונתי אליך . אולי צריך מישהו כמוהו שמבין בשרלטנות ע"מ שיחשוף דברים שלא היינו מאמינים עליהם .

 

[KaiserDino]

קצת מוגזם .. אבל דברים מעניינים

כל הקטע עם יום כיפור אומנם מרחיק לכת , אבל כמישהו שקרא ומתעניין בתקופה ובאופי האנושי והאידיאולוגי של התנועות ומנהיגיהן - אני לא רק חושב אלא יודע שיש הרבה אמת בדבריו של מר מילשטיין . ז'בוטינסקי הוא ללא ספק הדמות הציונית הכי גדולה בתקופה שלפני קום המדינה... בן גוריון ידע זאת - הזכויות שלו מתחילות מ 48' ואילך ( גם מנחם בגין , יריבו המושבע חלק ל'זקן' הערכה רבה ) . אין לי מטרה להגיד משהו רע על אף אחד או להוריד מזכויותיהם - רק להזכיר שהיו הבדלים קונספציונאליים בהבנת הנעשה ובדרכים שהוצעו להתמודד עם הבעיות ( והגדרת מטרות שונה גם כן ) .

 

[טשאפק]

ב-1947

כבר היתה לנו, בשטח, מדינה. היו מוסדות נבחרים, היו ארגונים צבאיים סדירים למחצה, ומוסדות אוטונומיים ריכוזיים בכל תחום - מנהל, כלכלה, חברה, תחבורה, רפואה, חינוך, מדע, התיישבות. ונוסף לזה, מערך דיפלומטי אפקטיבי. תמיכת העולם במדינה יהודית, ועוד בגבולות שנקבעו, נבעה במידה לא מעטה ממצב עניינים זה, והניצחון במלחמת השחרור גם הוא הושג הודות לרמת הארגון הגבוהה. כל זאת - לא הודות לז'בוטינסקי, עם כל הכבוד הרב. גדולתו של בן-גוריון ניכרה דווקא בימים שלפני המדינה. אחרי שתמה מלחמת השחרור, ונכנסנו בהדרגה לשגרה מסוימת, הוא התחיל לאבד עניין.

 

[Y. Welis]

כאשר חוקר מחליט לזנוח את חקר העובדות

ופונה לרעיונות מוחלטים (לרוב אידיאולוגיים) שאין להם קשר הכרחי עם העובדות, ושמבחינתו מתקיימים מעצם היותם 'נכונים', הוא כבר עושה מחקר שאינו בגדר היסטוריה, אלא משהו אחר.