מה דעתכם על הניסיון לטפל בכפייתיות
מטפל שלא מתעסק ספציפית באוטיזם אבל מודע לזה שמציע לטפל בכפייתיות שלי ביום יום, גם מבחינת אכילה, גם מבחינת כמה זמן לוקח לי לדבר עד שאני מגיעה לרעיון וגם מבחינת התלות במטפלת הקודמת?
אני מרגישה שיש לי כפייתיות, אבל חשה שהיא יותר איך שאני סופגת את הכפייתיות של הסביבה כלפיי הצורך שכולם יהיו דומים.
מרגישה שהרבה דברים אחרים שנחשבים כפייתיות מבחינת מטפלים שלא למדו על אוטיזם כמו חזרתיות תלות רגשית באחרים אכילה כפייתית בררנית ועוד הם לא כפייתיים באופן קלאסי אלא חלקם פונקציונליים מארגנים ומאפשרים הבנה התמצאות ועוד אבל כן הם גם עלולים להחמיר לידי סטרס משמעותי עד חרדה והתקף כפייתי.
בקיצור הוא רוצה לעבוד איתי בכלליות על כפייתיות, ואני מרגישה שזה מורכב יותר, שזה גם לא כפייתי וגם כן כפייתי.
אם אני צודקת אז האם זה בריא לעבוד על כפייתיות גם כאשר מבחינתי ברוב המקרים אלו פשוט סימפטומים של אספרגר ביחד עם אי הבנה מהסביבה?
פשוט יש לנו חילוקי דעות על מה כן כפייתי ומה לא
מטפל שלא מתעסק ספציפית באוטיזם אבל מודע לזה שמציע לטפל בכפייתיות שלי ביום יום, גם מבחינת אכילה, גם מבחינת כמה זמן לוקח לי לדבר עד שאני מגיעה לרעיון וגם מבחינת התלות במטפלת הקודמת?
אני מרגישה שיש לי כפייתיות, אבל חשה שהיא יותר איך שאני סופגת את הכפייתיות של הסביבה כלפיי הצורך שכולם יהיו דומים.
מרגישה שהרבה דברים אחרים שנחשבים כפייתיות מבחינת מטפלים שלא למדו על אוטיזם כמו חזרתיות תלות רגשית באחרים אכילה כפייתית בררנית ועוד הם לא כפייתיים באופן קלאסי אלא חלקם פונקציונליים מארגנים ומאפשרים הבנה התמצאות ועוד אבל כן הם גם עלולים להחמיר לידי סטרס משמעותי עד חרדה והתקף כפייתי.
בקיצור הוא רוצה לעבוד איתי בכלליות על כפייתיות, ואני מרגישה שזה מורכב יותר, שזה גם לא כפייתי וגם כן כפייתי.
אם אני צודקת אז האם זה בריא לעבוד על כפייתיות גם כאשר מבחינתי ברוב המקרים אלו פשוט סימפטומים של אספרגר ביחד עם אי הבנה מהסביבה?
פשוט יש לנו חילוקי דעות על מה כן כפייתי ומה לא
