"לא התפטרתי אז כי זה היה מזיק למאמץ המלחמתי. כאשר צבא מאבד את הפיקוד, לוקח זמן לחזור לפעולה בצורה טובה"
חושב שהוא צודק. יותר מזה, מאחר וכולנו ציניקנים בדורנו, נהוג להסתכל על אי-התפטרות כ'היצמדות לכסא', יהירות וכדו'. אבל בתכל'ס להתפטר זה דווקא הצעד הקל. מזכיר לי משהו שמישהו אמר בזמנו על אפי איתם, כשהיה ברור שהוא הולך לפוליטיקה והוא התלבט בין לקחת על עצמו את יו"ר המפד"ל לבין להקים מפלגה חדשה. רבים באו בטענות על בחירתו אז (מפד"ל), אבל תכל'ס להקים משהו חדש היה קל הרבה יותר מאשר לנסות להתברג למשהו ישן וקיים. פשוט המחשבה הראשונה שלנו, כציבור, על זה שונה מעט מהמחשבה השניה, זאת שבאה לאחר דיון והתעמקות בענין.
כך גם כאן. איש לא יכול היה לבוא בטענות אל הרמטכ"ל (מעבר לטענות שממילא היו מגיעות) אילו היה מתפטר מיד בתחילת המלחמה. זה היה הדבר המובן והמתבקש ביותר לכאורה. להגיד במקום זאת לא, אני לא בורח עכשיו, אלא לוקח על עצמי את האחריות להוביל את המערכה בשלבים הראשונים שלה, מאחר וזה הדבר הטוב וה'קל' ביותר מבחינת המערכת בשלב הראשון הזה של מעבר מ0 למלחמה על מלא, זה צעד אמיץ ולא מובן מאליו.
עם זאת, אני כן חושב שהלוי שגה בהמשך. לא רק בדרך המבצעית בה בחר לתפעל את המלחמה ברצועת עזה, על זה כבר דובר וזאת הסיבה שהחלפתו נדרשת כעת. אבל גם בגלל החלטתו לקחת על עצמו את מינוי הדור הבא של המטכ"ל, על אף שהוא אחד מהנכשלים לכתחילה. זאת כבר באמת יהירות שאינה במקומה לטעמי.