אדון ינשוף
New member
מה דעתכם על הסיפור הזה?
המכונית של עוזי כבר עשתה הרבה בעיות אבל מעולם היא לא התפגרה לגמרי באמצע השום מקום. עוזי היה בדרכו חזרה מהעבודה ובדיוק עבר בכביש שומם ובלתי מואר כשהמכונית החליטה להפסיק להיות מכונית ולהפוך לסתם גרוטאה. הוא ניסה להתניע מספר פעמים אך כלום לא קרה, אפילו לא נשמע קול של התנעה. המכונית פשוט ויתרה ואפילו לא התאמצה להוציא את הקול שאליו כבר התרגל עוזי, הקול של ההתנעה שנשמע כמו שיעול בחדר המתנה של רופא מומחה לדרכי הנשימה. עוזי התייאש ויצא מהאוטו. בת זונה, צעק על המכונית ובעט בה מספר פעמים. הוא הביט סביב ובאור המועט שהיה הוא ראה שהמכונית מצאה את המקום הכי שומם שקיים בין המשרד לבית כדי להתקע בו. היה נדמה כאילו זאת דרכה של המכונית להתנקם בעוזי על היחס שלו אליה כל השנים. הוא מעולם לא רחץ אותה. הרי החורף מגיע כל שנה ועימו הגשם, היה אומר עוזי לכל מי שהעיר לו על מכוניתו המטונפת. הכביש שבו מתה המכונית של עוזי היה נטול תאורה ורכבים מעטים בלבד עברו בו מידי פעם אך איש לא עצר כדי לעזור לעוזי. איזה אדם נורמלי יעצור באמצע הכביש הזה מרצונו החופשי? לאחר כמה בעיטות נוספות החליט עוזי ללכת ברגל עם הכביש עד שיגיע לציוויליזציה. הוא נעל את דלת המכונית והחל לצעוד תוך שהוא מקלל את גורלו. מרחוק ראה עוזי את אורות העיר. מרחוק מאוד. כל מכונית שעברה ניסה עוזי לעצור כדי לבקש טרמפ אבל ללא הצלחה. איש לא עצר. היה זה כביש שנוסעים בו מהר ועוזי ידע שאנשים שנוסעים במכוניות בכלל לא רואים אותו. שילוב מעצבן של חושך ומהירות הוביל אותו להליכה בשולי הכביש. דקות ארוכות הלך עוזי והאורות אפילו לא התקרבו במקצת כשפתאום מלבד קולות המכוניות הטסות וחולפות במהירות שמע עוזי קול חדש. ``הלו``, אמר הקול. קול של גבר בעל מבטע כבד. עוזי סיבב את ראשו אחורה במהירות. מצד אחד שמח שיש עוד בן אדם שאולי יוכל לעזור לו, ומצד שני פחד שמא אותו בן אדם הוא איזה שודד במקרה הטוב. עוזי נזכר בתוכנית ``בשידור חוקר`` שראה השבוע. היה שם שיחזור של רצח שבוצע בחולות שוממים דומים מאוד לחולות שעליהם עמדו רגליו ורעדו. ``הלו``, אמר עוזי לאיש שעמד לידו. היה זה פועל רומני ככל הנראה. הוא היה גבוה ומפחיד, פניו הלא מגולחים נראו לעוזי כמו פניו של אדם שאיתו לא מומלץ להפגש בנסיבות כאלו. ``אוטו שלך להתקלקל?``, שאל הרומני. ``כן``, אמר עוזי, ``האוטו שלי התקלקל``. ``אתה ללכת עכשיו רחוק הרבה זמן``, אמר הרומני, ``אוטו להתקלקל פה זה לא טוב``. הרומני צחק בקול רם, ``אני בוריס``, אמר הרומני והושיט לעוזי את ידו. עוזי לחץ את ידו של בוריס, ``עוזי``, אמר. ``אתם בישראל יש שמות מצחיקים``, אמר בוריס וצחק, ``עכשיו בוא איתי איפה חברים שלי ואני עוזר לך``. ``לא תודה``, אמר עוזי, ``אני אמשיך ללכת``. ``אתה בא איתי איפה חברים``, אמר בוריס ותפס את עוזי בידו. עוזי ניסה להתנגד אך בוריס היה חזק ממנו בהרבה. עוזי כבר דמיין את עצמו בפרק הבא של בשידור חוקר. בוריס הוביל את עוזי למחסן גדול באמצע החולות שלידו היו ערימות של עצים תעשייתיים (רפסודות) מהסוג שילדים שורפים בל``ג בעומר. בוריס אמר משפט ברומנית ומייד יצאו חבריו מהמחסן. הם החזיקו בקבוקי בירה ביד וסיגריות בפה. עוזי כמעט השתין במכנסיים מרוב פחד. ``זה שם מצחיק עוזי``, אמר בוריס, ``אוטו שלו להתקלקל והוא רצה הולך ברגל``. הרומנים צחקו. הם היו ארבעה ונראו צעירים. משהו כמו 25 או 30 . בערך הגיל של עוזי, אך בוריס נראה מעט מבוגר יותר. ``בוא בפנים``, אמר בוריס והם נכנסו למחסן. היו שם 5 מיטות וכולם התיישבו. גם עוזי ישב. הוא נרגע קצת כאשר בוריס הציע לו סיגריה, אבל סירב להצעה. ``אני לספר לך עכשיו סיפור``, אמר בוריס, ``סיפור על החיים שלנו``. בוריס לגם מהפחית ואמר:``אנחנו בישראל חצי שנה. באנו לפה בשביל עבודה``. ``מאיפה באתם?``, שאל עוזי. ``מרומניה``. אמר בוריס. אחד הרומנים אמר:``טרנסילבניה``. ``טרנסילבניה?``, שאל עוזי, ``יש באמת מקום כזה? חשבתי זה רק בסיפורים``. ``למה אתה צוחק על טרנסילבניה? איזה סיפורים?`` ``הסיפור על דרקולה למשל``, אמר עוזי ומייד התחרט על כך. ``דרקולה?``, אמר בוריס, ``לא מכיר סיפור על דרקולה``. ``לא משנה``, אמר עוזי. הוא לא רצה לעצבן את חמשת האנשים שנראו כמו נבחרת ההיאבקות של רומניה. אחד הרומנים קם מהמיטה ואמר:``בוריס, הוא מתכוון לסיפור על הערפדים ששותים דם``. בוריס תפס את עוזי בחולצתו ואמר:``אתה חושב שאני שותה דם? אתה חושב שאני ערפד?`` ``לא``, אמר עוזי, ``מה פתאום זה רק סיפור``. בוריס המשיך:``אתה חושב שמי שבא מטרנסילבניה הוא שותה דם של אנשים?`` ``בוודאי שלא``, אמר עוזי, ``למה שאחשוב ככה?`` ובוריס ממשיך בשלו:``אתה אומר שאני ערפד?`` ``לא``, אמר עוזי, ``אני בטוח שאתה לא ערפד``. ``אני דווקא כן!!!``, אמר בוריס וחשף את שיניו.
המכונית של עוזי כבר עשתה הרבה בעיות אבל מעולם היא לא התפגרה לגמרי באמצע השום מקום. עוזי היה בדרכו חזרה מהעבודה ובדיוק עבר בכביש שומם ובלתי מואר כשהמכונית החליטה להפסיק להיות מכונית ולהפוך לסתם גרוטאה. הוא ניסה להתניע מספר פעמים אך כלום לא קרה, אפילו לא נשמע קול של התנעה. המכונית פשוט ויתרה ואפילו לא התאמצה להוציא את הקול שאליו כבר התרגל עוזי, הקול של ההתנעה שנשמע כמו שיעול בחדר המתנה של רופא מומחה לדרכי הנשימה. עוזי התייאש ויצא מהאוטו. בת זונה, צעק על המכונית ובעט בה מספר פעמים. הוא הביט סביב ובאור המועט שהיה הוא ראה שהמכונית מצאה את המקום הכי שומם שקיים בין המשרד לבית כדי להתקע בו. היה נדמה כאילו זאת דרכה של המכונית להתנקם בעוזי על היחס שלו אליה כל השנים. הוא מעולם לא רחץ אותה. הרי החורף מגיע כל שנה ועימו הגשם, היה אומר עוזי לכל מי שהעיר לו על מכוניתו המטונפת. הכביש שבו מתה המכונית של עוזי היה נטול תאורה ורכבים מעטים בלבד עברו בו מידי פעם אך איש לא עצר כדי לעזור לעוזי. איזה אדם נורמלי יעצור באמצע הכביש הזה מרצונו החופשי? לאחר כמה בעיטות נוספות החליט עוזי ללכת ברגל עם הכביש עד שיגיע לציוויליזציה. הוא נעל את דלת המכונית והחל לצעוד תוך שהוא מקלל את גורלו. מרחוק ראה עוזי את אורות העיר. מרחוק מאוד. כל מכונית שעברה ניסה עוזי לעצור כדי לבקש טרמפ אבל ללא הצלחה. איש לא עצר. היה זה כביש שנוסעים בו מהר ועוזי ידע שאנשים שנוסעים במכוניות בכלל לא רואים אותו. שילוב מעצבן של חושך ומהירות הוביל אותו להליכה בשולי הכביש. דקות ארוכות הלך עוזי והאורות אפילו לא התקרבו במקצת כשפתאום מלבד קולות המכוניות הטסות וחולפות במהירות שמע עוזי קול חדש. ``הלו``, אמר הקול. קול של גבר בעל מבטע כבד. עוזי סיבב את ראשו אחורה במהירות. מצד אחד שמח שיש עוד בן אדם שאולי יוכל לעזור לו, ומצד שני פחד שמא אותו בן אדם הוא איזה שודד במקרה הטוב. עוזי נזכר בתוכנית ``בשידור חוקר`` שראה השבוע. היה שם שיחזור של רצח שבוצע בחולות שוממים דומים מאוד לחולות שעליהם עמדו רגליו ורעדו. ``הלו``, אמר עוזי לאיש שעמד לידו. היה זה פועל רומני ככל הנראה. הוא היה גבוה ומפחיד, פניו הלא מגולחים נראו לעוזי כמו פניו של אדם שאיתו לא מומלץ להפגש בנסיבות כאלו. ``אוטו שלך להתקלקל?``, שאל הרומני. ``כן``, אמר עוזי, ``האוטו שלי התקלקל``. ``אתה ללכת עכשיו רחוק הרבה זמן``, אמר הרומני, ``אוטו להתקלקל פה זה לא טוב``. הרומני צחק בקול רם, ``אני בוריס``, אמר הרומני והושיט לעוזי את ידו. עוזי לחץ את ידו של בוריס, ``עוזי``, אמר. ``אתם בישראל יש שמות מצחיקים``, אמר בוריס וצחק, ``עכשיו בוא איתי איפה חברים שלי ואני עוזר לך``. ``לא תודה``, אמר עוזי, ``אני אמשיך ללכת``. ``אתה בא איתי איפה חברים``, אמר בוריס ותפס את עוזי בידו. עוזי ניסה להתנגד אך בוריס היה חזק ממנו בהרבה. עוזי כבר דמיין את עצמו בפרק הבא של בשידור חוקר. בוריס הוביל את עוזי למחסן גדול באמצע החולות שלידו היו ערימות של עצים תעשייתיים (רפסודות) מהסוג שילדים שורפים בל``ג בעומר. בוריס אמר משפט ברומנית ומייד יצאו חבריו מהמחסן. הם החזיקו בקבוקי בירה ביד וסיגריות בפה. עוזי כמעט השתין במכנסיים מרוב פחד. ``זה שם מצחיק עוזי``, אמר בוריס, ``אוטו שלו להתקלקל והוא רצה הולך ברגל``. הרומנים צחקו. הם היו ארבעה ונראו צעירים. משהו כמו 25 או 30 . בערך הגיל של עוזי, אך בוריס נראה מעט מבוגר יותר. ``בוא בפנים``, אמר בוריס והם נכנסו למחסן. היו שם 5 מיטות וכולם התיישבו. גם עוזי ישב. הוא נרגע קצת כאשר בוריס הציע לו סיגריה, אבל סירב להצעה. ``אני לספר לך עכשיו סיפור``, אמר בוריס, ``סיפור על החיים שלנו``. בוריס לגם מהפחית ואמר:``אנחנו בישראל חצי שנה. באנו לפה בשביל עבודה``. ``מאיפה באתם?``, שאל עוזי. ``מרומניה``. אמר בוריס. אחד הרומנים אמר:``טרנסילבניה``. ``טרנסילבניה?``, שאל עוזי, ``יש באמת מקום כזה? חשבתי זה רק בסיפורים``. ``למה אתה צוחק על טרנסילבניה? איזה סיפורים?`` ``הסיפור על דרקולה למשל``, אמר עוזי ומייד התחרט על כך. ``דרקולה?``, אמר בוריס, ``לא מכיר סיפור על דרקולה``. ``לא משנה``, אמר עוזי. הוא לא רצה לעצבן את חמשת האנשים שנראו כמו נבחרת ההיאבקות של רומניה. אחד הרומנים קם מהמיטה ואמר:``בוריס, הוא מתכוון לסיפור על הערפדים ששותים דם``. בוריס תפס את עוזי בחולצתו ואמר:``אתה חושב שאני שותה דם? אתה חושב שאני ערפד?`` ``לא``, אמר עוזי, ``מה פתאום זה רק סיפור``. בוריס המשיך:``אתה חושב שמי שבא מטרנסילבניה הוא שותה דם של אנשים?`` ``בוודאי שלא``, אמר עוזי, ``למה שאחשוב ככה?`` ובוריס ממשיך בשלו:``אתה אומר שאני ערפד?`` ``לא``, אמר עוזי, ``אני בטוח שאתה לא ערפד``. ``אני דווקא כן!!!``, אמר בוריס וחשף את שיניו.
