מה דעתכם על הקטע הבא?

[גיטה המקורית]

מה דעתכם על הקטע הבא?

העיתונאי ואיש הטלויזיה ישראל סגל נפגע בליבו ועבר פעמיים דום לב. כיום הוא בריא, אחרי שהותקן לו קוצב לב. להלן חלק מהדיווח על כך, מידיעות אחרונות 17 באפריל. "הוא דיבר על זה שהוא הרגיש שהוא לא חי. שהוא לא היה פה. הוא מדבר הרבה על זה, על האזור הזה שבין חיים למוות. הוא לא ידע שיש דבר כזה. אצלו הכל היה מאוד דיכוטומי - או שאתה חי, או שאתה מת - ופתאום הוא גילה שזה לא ככה, שזה יכול להיות איפה שהוא באמצע..." "אני מרגיש שחזרתי לעולם החיים... זה היה עניין לא פשוט, משום שאתה מרגיש שאתה עוזב את העולם ועובר לעולם אחר. במצב הזה הדברים לא ברורים.דברים שנדמה לך שקרו, לא קרו, ולהפך, ואתה יוצא די מבולבל... אני בפרוש הרגשתי שאני נמצא בעולם אחר. אני לא מדבר מבחינה דתית, אבל אתה עומד ומרגיש לרגעים תחושה שיש חיים אחרים... זה קרה כמה פעמים, הרגשתי בעולם אחר, עולם טוב. עולם שחייך אליי. שלא איים עליי".

 

[דוד גילאור1 המקורי]

איזור הדימדומים

החיים הם נס המתקיים בכל רגע ורגע עבורנו...וטוב לדעת שיש חיים אחרי החיים ושהאיום אינו איום העולם כגלגל המתגלגל שתחילתו אינה ברורה וסופו לוטה בערפל בוקר נאה כיאות לבוקר מיוחד שכזה

 

[גיטה המקורית]

אכן, כל רגע מתרחש משהו

שנראה לנו כנס, אבל הטבע מחייך לעצמו ואומר, זה לא נס, ככה זה צריך להיות כל הזמן. הבוקר הלכתי לבדוק אם זרעי הפרחים שבתי הביאה לי נבטו. באותה אדנית תקעתי שלשום זלזל זעיר שנשבר מעץ הלימון הננסי ותוך יום הוא הוריק והחל להוציא ענפים ועלים קטנטנים, כמו שתיל אמיתי. בעיניי זה פלא, אך הטבע אומר שזה כוחו של האביב. כל כוחות היצירה פועלים עתה במלוא יכולתם ועלינו רק לפקוח עיניים ולראות. חשבתי הרבה זמן על אזור הדמדומים וביקשתי תובנות, במיוחד מאחר שכבר הייתי שם במשימה. כתבתי על זה בזמנו, על חייל בן 18 ממשמר הגבול שנורה בליבו והיה בתרדמת, לא לכאן ולא לשם. מצאתי אותו משקיף על כדור הארץ מקצה האטמוספירה (כסמל כמובן), נהנה מהמראות היפים ומסרב לזוז ממקומו. הביקור שלי הזכיר לו את הבית והוא חזר והחלים. למעשה יש שני אזורי דמדומים, כמו פה על כדור הארץ, שבו יש דמדומי ערב ויש דמדומי בוקר. כך יש גם שני אזורי דמדומים מתפיזיים, כשנולדים וכשמתים. מעין תחנת ביניים, להתרענן ולהחליט לאן ממשיכים מכאן.

 

[ח אפריים]

../images/Emo42.gif הייתי מרחיב מעט

את ההבנה, תובנה, ואומר שכבר עתה. כן, כאשר עוד חיים את הבחירה הקודמת, אפשר להחליט מה אני רוצה לעשות, גם באזורי הדמדומים, וגם מעבר להם כשיגיע הזמן. אפשר שאחליט שאני רוצה להשאר ולהמתין למישהו יקר עד אשר יצטרף אלי כאנרגיה באזור צפיפות החומר כמלווה, במצב זה אותיר אחרי "חותמת" אנרגטית האומרת לכל מי שיזהה אותי, לא להתערב, ולא לנסות להיות קדוש בנסיון לשלח אותי הלאה. אפשר שאחליט לנוע הלאה אל אזורי הדמדומים להשקיף אל הכל ממעל (כביטוי בלבד), אפשר שאחליט להתחבר לאנרגיית האם לתקופת מנוחה, ואפשר שאחליט מיד לחזור לחיי חומר חדשים. בכל מצב המחליט הוא אני! אם במצב הנוכחי, כלומר, במצב צפיפות החומר, או כאנרגיה חופשית מגוף. בכל האפשרויות, ויש עוד כמה, זה אני! בוקר טוב

 

[יעקב אלון1]

המיסתורין הגדול מכולם

האיזורים האלו של בין לבין, אזורי הדמדומים, כפי שקראתם להם, הם אולי המיסתורין הגדול מכולם. יש מוטיבים שחוזרים על עצמם בכל התיאורים, האור הלבן שאין דומה לו, תחושת הריחוף החוץ גופי, ישויות שונות שמופיעות, ממשויות אנרגטיות וכדומה. וכן יש אפילו סרט "קו הדממה" שעוסק בזה. לא חוויתי את זה למזלי, אבל חשבתי שאולי אפשר להשליך ממצב של מדיטציה עמוקה לגבי זה. במצב כזה של מדיטציה עמוקה, קרה לי לא פעם שאני מאבד את כל הפרטים, הכל קופא, הדברים לא מתפרקים לחלקיהם, (אולי בגלל זה, האור נראה כה לבן, כי הוא לא מתפרק לגווניו.) הזמן קיים כזמן לא כשעות ודקות, הדברים מאבדים את המשמעויות, זה אולי עולם של מיסגרות, כמו מילים שאין להם אותיות, הכל כתוב אבל לשום דבר אין מובן. יש תנועה אבל לא כתוצאה של החלטה אלא של כוונה, זו תנועה פנימית של רצון שמקבל ממשות. נראה לי שאני מתקשה קצת להעביר את התחושה, מקווה שמישהו הבין. יעקב

 

[ניצת האור]

../images/Emo99.gifיעקב אהבתי את התיאור שלך ../images/Emo189.gif

"...כמו מילים שאין להם אותיות, הכל כתוב אבל לשום דבר אין מובן. יש תנועה אבל לא כתוצאה של החלטה אלא של כוונה, זו תנועה פנימית של רצון שמקבל ממשות...." וואו ממש ככה אני מרגישה לפעמים כשאני עושה מדיטציה. זה משהו שלא ניתן לתיאור. כשעשיתי פעם אחת מדיטציה של טנטרה יחד עם בן זוג שלא הכרתי (כן. שנינו היינו לבושים) והרגשתי שאני מתמזגת איתו עם הבפנים שלו.

האנרגיה הזו של התנועה אבל לא כתוצאה אלא של כוונה.

זה היה משהו אדיר. שנינו הרגשנו את זה תוך כדי התרגיל. ובסוף התרגיל שעשינו ביחד. הוא אמר שקשה לו לבטא את זה במילים אבל הוא אמר שהוא הרגיש שהאנרגיות שלנו

התחברו ביחד. הוא הרגיש שהוא נהייה צעיר באיזה חמש עשרה שנה. הוא אמר שהוא הרגיש שהדם שלו

זורם אצלי והדם שלי זורם אצלו. חוויה מדהימה. כמו בספירה אחרת. קשה לתאר את זה אבל כשחווים את זה זה נראה כמו עולם אחר.

 

[גיטה המקורית]

אפשר שתחליט, אפרים, כדבריך

ואני מסיקה מכך שאתה מצפה שהציפיות שלך יתגשמו בוודאות. נכון? לפי מה שראיתי אכן יש משקל רב לרצונות שלנו פה, על כוכב הבחירה היחיד. אדם יקר לי שאף כל חייו להגיע לגיל 90 אך הוא נפטר בגיל 75. בגלל קרבתי אליו הוא דיווח לי בכל צומת שאליו הגיע בהמשך דרכו. להפתעתי 4 חודשים אחרי פטירתו הוא נולד מחדש, ביישוב מסוים, אולם כעבור פחות מ-20 שנה הוא נפטר שוב. מכיוון שהיה אדם הגון וטוב, והרבה לתת מתן בסתר, נתנו לו את מבוקשו להשלים את חייו ל-90 שנה. אולם מנקודה זו הוא כבר נתון במערכת שונה, שבה אין משקל כה רב לרצון האישי. אשמח אם תתרמו מהניסיון שלכם בתחומים אלה.

 

[ח אפריים]

גיטה יקרה ../images/Emo23.gif

אינני מצפה לדבר, אני "יודע" במובן "ידיעה" לא ידע. אנסה להתקרב במלל הכי קרוב להסביר את מקור הידיעה ואומר שהם "שלבים נרכשים של מודעות שמקורם בתנועה אתרית חופשית ממחסומים, בניגוד לתנועה בצפיפות החומר המופרעת על-ידי מחסומים". מדוע שלבים? כי בכל שינוי במצב של תנועה אתרית, אני חייב להגיע לתנודת תדר שתאפשר לי להתחבר למעבר מימד או שלב נוסף (מימד, שלב הם רק מילים הבאות להסביר משהו שאינו ניתן להסברה מילולית).

 

[דוד גילאור1 המקורי]

לדעתי

ומדוע "לדעתי"? מפני שבלי דעתי חסרים לי הכלים למלל ולתמלל ולתרגם את אשר רץ בנבכי תוכי...זה אשר אין לתארו במילים ואולי רק בשירים. אז לדעתי ככל שהיקום הולך ומתרחב פיזית (לדברי המדענים) כך מתרחבים המעברים שבין התדרים/מימדים הרוחניים הקשורים בהם בקשר בל ינתק. לכן הולך ופוחת הדור (כמאמר חז'ל)...שזה לא אומר שאנחנו פחותים או משו כזה מקודמנו העתיקים, אלא שעוסקים ועסוקים בתיקון רמות אחרות "נמוכות", ועל כן הזמנים האלה שבהם צריך להתעלות ולהתמיר אנרגיות קשות וכבדות שלא היו מורגשות מזה עידנים רבים. התיקון ככל שיארך יסתיים, ואף על פי שיש לו תאריך לסיומו הרי שנראה כאורך הגלות שאינה מסתיימת...זה בערך דומה למשכנתא ותשלומי החזרה, שאתה לוקח הלוואה ארוכת טווח ושמה בישראל משכנתא. קונה בה מה שקונה ומתחיל לשלם תשלומים לבנק היקר שהילווה לך/לך, כבר שכחת שלווית את ההלוואה ההיא ומה עשית בה ואתה עדיין משלם טבין וטקילין (לא זוכר אם זה ב ט' או ת' ואודה לטיקון...אולי זה טקילה) והתשלום תופח והופך להיות למפלצת מאיימת...ופתאום בשלב כלשהו זה נגמר, והייתה לו נקודת סיום מהתחלה. אז במקום החופשי ממחסומים הרי שאין בו תנועה, כי הכל ידוע וקבוע מראש ואין מה לזוז מפה לשם ו/או וחזור "שלבים נרכשים של מודעות שמקורם בתנועה אתרית חופשית ממחסומים".....אהבתי שבת שלום ומבורך יקירים ברוכים אתם ילדי אלוהים מ.מ

 

[יעקב אלון1]

מצטרף לדעתך

ככל שהיקום מתפשט, מתפשטים גם החללים שבתוכו, הפערים שעלינו לעבור נעשים עמוקים יותר, המסגרות שאנו אמורים למלא גדלות, כמות האנרגיה הנדרשת מאיתנו עולה ועולה. התנועה החופשית ממחסומים קשה יותר, השינוי לא נראה לעין, אבל הוא קיים, מטפטף לאיטו טיפה אחרי טיפה, אבל שהוא יתרחש, הוא יפרוץ בזרם שדבר לא יעמוד בדרכו. העיקר האופטימיות שבת שלום יעקב

 

[גיטה המקורית]

התרחבות\התפשטות והצטמצמות בחזרה

היקום הוא כמו בן אדם, בהשאלה. הוא נושם ונושף, ישן ומתעורר, ועובד קשה למחייתו בעבודתו שהיא שמירה על איזון בין כל הגורמים המרכיבים אותו. אנחנו בני האדם כל כך זעירים בהשוואה אליו, כך שאנחנו רואים בהתרחבות\התפשטות שלו משהו חד כיווני ובעל השלכות בלתי הפיכות. אולם כשנחזור וניוולד בעוד כמה מאות או אלפי שנים, נראה שהיקום מצטמק ומתכווץ ושוב ניבהל כי נחשוב שהנה גרמי השמיים עומדים להתנגש. בעצם זהו התהליך הטבעי ששומר על תנועתיות ועל מתח פיזי, שהוא הכרחי להחזקת כל הגורמים במקומם, ממש כמו לוליין הצריך לשמור על קצב מדויק ומהירויות נכונות כדי שהכדורים שלו לא יישמטו מידיו. נכון שיש זמנים קצרים יותר של הרחבה או התרחקות של המרידיאנים זה מזה, ואז יש קשיים בתקשור ובעשיית תיקונים. מעניין שזה קורה בקיץ, כאילו כדור הארץ אומר גם אני רוצה לנוח קצת, כדי להתחיל בסתיו מעגל או מחזור חדש עם כוחות מחודשים. אז בואו נסתכל על זה כעל ארוע טבעי מחזורי, שבסיומו הכל יחזור לתיקנו.

 

[סיריוס1]

נכון, היקום הוא יצור חי ומודע...../images/Emo189.gif

...אפילו הזמן הוא חי ומודע כמו סוג של מלאך. הזמן הוא הווה שחלקו כהיה "זכור" וחלקו יהיה "נסתר". ביום הזה וברגע זה, אנחנו חיים בזמנים קדומים ובמקומות מדהימים. המוות והלידה הם ביטוי למערכת יחסים בהווה בינינו לבין קרובינו, המוות הוא ראשית ההסתר לאמת לאמיתה: הכל חי ויכול ללבוש ולשנות צורה כאוות נפשו. אדם יכול להיות חיה, שילוב של חיה עם אדם, חצי אדם חצי אריה, רק בהווה שאנחנו כאן חיים ,האלוקים אסר על יחסים מסוג זה ואף הגביל ל-120 שנים של חיים בגוף חומרי גלוי. המת אינו מת באמת. והחי חי תמיד. צעיר או זקן, אלו הם "אשליות" הזמן והחומר. באמת, אנחנו כפי שאנחנו אוהבים ביותר להיות ואפילו נכנסים למצבים בהם חופש הבחירה אינו קיים...

 

[neophile]

מה אנחנו יודעים?

"מעניין שזה קורה בקיץ, כאילו כדור הארץ אומר גם אני רוצה לנוח קצת" להזכירך שכשקיץ בהמיספירה אחת זהו חורף בשנייה. אני נזהר מלדבר על הייקום בכללותו מפאת העובדה שמה אני בכלל? בן אנוש על פני כדור הארץ . מה אני מכיר? את מגע הקרקע,את ריח הפרחים, את השמש הזורחת בבוקר ושוקעת בערב, את ציפצוף הציפורים...

 

[גיטה המקורית]

טעות נפוצה

להזכירך שמדובר בעולם המתפיזי שבו אין חלוקה להמיספרות וכו'. התופעה שהזכרתי היא כמובן נקודתית, ומדובר ב"פלח" אחד של תדרים בלבד מתוך הספקטרום הכללי.

 

[סיריוס1]

ממה שאני מתקשר וחווה...../images/Emo40.gif../images/Emo222.gif

...יש הרבה עולמות שבהם אנחנו "חיים בחומר", הכניסה והיציאה מעולם לעולם היא גמו "התמזגות באור" של אותו עולם, אור של אהבה רבה. היציאה היא התנזגות על אור אהבה שמחוץ לעולם החומרי, ואז החוויה חזקה יותר ולכן מי שחווה מוות קליני יותר קל לזכור את היציאה מאשר לזכור את רגע הכניסה בחזרה. ולזה התכוון שלמה המלך בחכמתו טען: "רגע המוות גדול יותר מרגע הלידה". הנוכחות שלנו בעולם החומרי היא "גלגול חוויתי" שבו אנחנו גם עושים "תקין לנשמה שלנו" וגם משרים את העולם ממנו אנחנו באים. כתוב: ובמותו עלה לעולמו", עולמו, הכוונה שאנחנו כולנו באים מעולם "אמיתי" כלשהו שאליו אנחנו חוזרים לאחר המוות. לעיתים, אותו עולם "מחזיר" אותנו לכאן לעשות עוד לעצמנו ולעולם שממנו באנו. האגדות והדתות מרבות בסיפורים על עולמות של פלא וניסים, אלו הם העולמות שממנו אנחנו באים. יש "סדר" בין כניסה ליציאה ולא תמיד הכל בחירה חופשית, יש "התפתחות" הדרגתית שלנו בין מישור למישור, בין עולם חומרי מסוג ירוד לעולם חומרי מסוג גבוהה: "זהו סולם יעקב". בגלגול הקודם שלנו היינו בעולם "מצומצם יותר" ופחות טוב מכאן, בגלגול הבא כולנו נהיה בעולם טוב יותר. הגלגולים הם ברצף התפתחותי, בין גלגול לגלגול אנחנו במרחב "האמת", מרחב האור האלוקי. במרחב הביניים הזה שכולו מלא אור, בניגוד לחלל הריק שמקיף פלנטות, זהו חלל לבן ומלא אור ואהבה ובו נמצאים "המדריכים הרוחניים" שלנו שהם המלאכים. הם עושים לנו "משפט" כלומר, מאזנים בין מה שנכון לעולם ממנו באנו ובין מה שלא נכון ודורש תיקון, לפי התיקון הנדרש, אותו אור אהבה אלוקי "שולח אותנו לעולם הבא בתור". רק נדיר מאוד שיש בודדים שחוזרים לעולם נמוך יותר שיחסית לעולם שיצא ממנו הוא "גיהנום". אולם זהו עולם חומרי ברמה מצומצמת יותר מהקודם, אותו אדם בודד "מתחיל מהתחלה".רק בודדים ורעים מאוד צריכים לחזור אחורה ולהתחיל בתיקון מלמטה. הגלגולים שלנו הם סוג "הרפתקאה" ומסע של חיים. כאשר אנחנו בעולם האור האלוקי שבין עולם לעולם, אנחנו כמו "ילדים קטנים בגן" ושי לנו חופש בחירה אם להישאר באור האלוקי או לחוזר ולהיכנס לאחד מעולמות החומר הרבים, בדרך כלל האור האלוקי שולח אותנו קרוב וביחד עם אחרים שהם קרובים ברמת הנשמה ואהבה, בחיים האלו הם משפחה, קרובים, שכנים, מכרים, אנשים נערצים ואהובים. לעיתים, מהעולמות שאנחנו באים, שולחים "שליחים", מלאכים, לעודד ולעזור לבודדים. הם נגלים כמו בני-אדם זוהרים עם כנפיים או ספינות עב"מ טובות. יש עוד הרבה מאוד מה ניתן לדעת לגבי העולמות. בינתיים אסיים כך. אור ואהבה.

ל

 

[תמיר 101]

היי גיטה

יש שני ספרי מחקר אשר דנים בנושא, אחד מהם מופיע בעיברית (החיים שלאחר החיים) הספרים חקרו אנשים כמו ישראל סגל ורשמו את הדיווחים שלהם. מומלץ לקראו את הספרים ולהבין את המשמעויות שרוב המדווחים מדברים עליה. ציטוט מראשי: כאשר עזבתי את גובי, חוותי יישות אור אוהבת עוטפת אותי ושואלת אותי מה עשיתי בשביל האהבה? מה למדתי מחיי אלה? אלה היו שני השאלות שכל הנחקרים ציינו בצורה זו או אחרת. תמיר

 

[גיטה המקורית]

תודה תמיר

תודה על המלצותיך שהן מעניינות כרגיל

 

[אורנה הודיה]

בין החיים למוות

מאד מעניין לשמוע את הדיווח של ישראל סגל. הייתי שמחה לקרא את כל הכתבה, האם היא מופיעה גם באתר של העיתון? ד"ר אליזבט קובלר רוס, פסיכיאטרית אמריקאית ממוצא שוויצרי שעסקה רבות בנושא, וחקרה לפי דבריה כעשרים אלף מקרים של חוויות סף מוות, אומרת בספרה המצויין "המוות חשוב לחיים-החיים, המוות והחיים שלאחר המוות" את הדברים הבאים: (בדבריה היא מתייחסת גם לספרו של ד"ר מודי " החיים לאחר החיים.) "אחרי שאנחנו פושטים את הגוף הפיזי, שהוא אנרגיה פיזית, אנחנו יוצרים גוף משני, מושלם- כלומר ...בלי פגמים- עם אנרגיה נפשית, שהיא יציר האדם ונשלטת על ידי האדם, על ידי הנפש שלנו." כשאנחנו לגמרי מתים...מתים באופן בלתי הפיך, נלבש צורה אחרת, שהיא הצורה שיש לנו לפני הלידה ואחרי המוות. וזה הזמן שבו אנחנו ,בשפתו של מודי, עוברים דרך המנהרה לקראת האור. האור הזה הוא אנרגיה רוחנית טהורה." לדבריה האנרגיה הרוחנית הזו אינה נשלטת על ידי האדם.

 

[גיטה המקורית]

אני מקווה שהעיתון עדיין ישנו

אחפש אותו ואם אמצא, אשלח לך אותו. מה שציטטת מספרה של קובלר רוס מתאים לתפיסה הכללית, שאנחנו עוברים שלבים שונים ותהליכים שונים אחרי הפטירה. למשל, ביהדות סבורים שיש תחנה ראשונה אחרי הפטירה, והיא נקראת "תחנת הירח". לגבי הצורה שהאדם לובש, הרי שלפי מה שראיתי הוא נתון לבחירתה של הנשמה והיא יכולה לבחור באיזו דמות ובאיזה גיל להתגלות לעיני האנשים החיים. בדרך כלל זאת דמות צעירה יותר ואטרקטיבית יותר מזו שהיתה בעבר. לגבי המנהרה, לא ראיתי אותה עדיין למזלי בחיים אלה, אך ציירתי אותה באופן אינטואיטיבי. כשרון הציור שלי דל ממש לעומתך, הציירת המחוננת, אבל זה מה שיצא...

 

[אורנה הודיה]

גיטוש, מאד אהבתי את הציור.

חזק ונוגע. תודה על העיתון. חיבוק ושבת שלום.