שלום יפעת
הדיון בנושא מידת הפלוראליזם, או לחילופין - מידת האליטיזם, של בתי הספר הדמוקרטיים אינו חדש. הטיעון הזה הוא הטיעון המרכזי שבו השתמש משרד החינוך כנגד הקמת בתי הספר האלה, באומרו שהכנסתם של ילדים משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות לבית ספר נבדל פוגע בעיקרון האינטגרציה. בתור מי שילדיו מתחנכים בבית ספר דמוקרטי, אני יכול לומר שאכן יש משהו בטענה שרק בעלי הכנסה מסוימת ומעלה יכולים להרשות לעצמם להכניס את ילדיהם לבית ספר כזה, כיוון שההורים נדרשים לשלם שכר לימוד. אבל מכאן ואילך אין לדעתי בסיס לשאר הטענות: 1. מי שאחראי לכך שאנו נאלצים לשלם שכ"ל הוא משרד החינוך שמסרב להכיר ברוב בתי הספר הדמוקרטים (בשנה האחרונה חל שיפור בעקבות דו"ח ועדת דינור). ההורים היו שמחים לוותר על התשלום הזה. בג"צ כבר הכיר מזמן בזכותם של הורים לחנך את ילדיהם על פי השקפתם, בעתירות שונות שנידונו באופן ספציפי לגבי בתי ספר דמוקרטיים, אבל משרד החינוך גורר את רגליו מאחור... אני יכול גם לומר לך שזה עניין של סדר עדיפויות, כי תמורת החינוך של ילדי אני מוותר על הרבה דברים אחרים שיכולתי להנות מהם אילמלא נדרשתי לשלם שכ"ל כה גבוה. 2. ברוב בתי הספר מוקצה חלק מסוים מהתקציב למילגות (אצלנו - 10%), כך שגם מיעוטי יכולת מגיעים לבית הספר. 3. בתי הספר הדמוקרטים קולטים מספר גדול מאד של ילדים שנפלטו ממערכת החינוך הרגילה בגלל חוסר יכולתה להתמודד איתם ועם בעיותיהם (למשל, היפר אקטיביות, קשיים חברתיים מסוגים שונים, וכו'). בבית הספר הדמוקרטי הילדים האלה בדרך כלל משקמים את עצמם ומגלים מחדש את יכולותיהם, והמערכת והילדים עצמם עושים הרבה מאד כדי לסייע להם. האם זה אליטיזם? 4. להשקפתי, חינוך לפלורליזם יכול להתבצע, ואכן מתבצע, גם בתוך בית הספר הדמוקרטי עצמו: פלורליזם לדעות ולהשקפות השונות של ילדים ומבוגרים בתוך הקהילה עצמה, ועל כך יש דגש חזק מאד. ואם מישהו חושב שכל מי שמגיע לבית ספר דמוקרטי הוא "אותו דבר" אז הוא לא מבין כלום במהות הטבע האנושי. השונות טבועה בבני האדם גם אם הם משתייכים לאותה שכבה סוציו-אקונומית. הלוואי שבתי הספר הרגילים, שכופים על התלמיד את כל סדר יומו, היו עושים חצי ממה שהדמוקרטיים עושים בעניין חינוך לפלוראליזם. 5. ברבים מבתי הספר הדמוקרטים יש משפחות חילוניות ודתיות שחיות יחדיו בפלוראליזם נפלא, ויש לציין במיוחד את בית ספר "קשת" בזכרון יעקב שממש חרט על דגלו את העניין הזה. 6. אליטיזם לדעתי הוא סוג של גישה לחיים: אני יכול להיות עשיר מופלג, אך לא אליטיסט. המשפחות בבתי הספר הדמוקרטיים אולי בעלות הכנסה גבוהה יחסית (אבל ממש לא עשירים), אך הן לא אליטיסטיות בתפיסתן. מהכרותי עם משפחות לא מעטות הן חורטות על דגל תפיסתן החינוכית את הסובלנות לאחר, לשונה, לחלש, לנכה ולמוגבל. וזה לא אליטיזם. 7. האינטגרציה בבתי הספר הרגילים כבר מזמן פשטה את הרגל: הורים בעלי יכולת מוצאים לילדיהם מערכות חליפיות של שיעורים ומורים פרטיים, והפערים בתוך כל בית ספר רק גדלים והולכים. האם זה עדיף? למרות כל הנ"ל, אני מוכרח לומר שלעתים אני מרגיש לא נוח עם העובדה שמשפחות מעוטות יכולת לא מסוגלות להרשות לעצמן חינוך בבית ספר דמוקרטי, אך נדמה לי שהכדור כאן בידי המדינה, ולא בידינו.