מה דעתכם על הקשר בין פרשת השבוע לאימון?
מה דעתכם על הקשר בין פרשת השבוע לאימון? ערב טוב. אני מצרף הסבר על אמון מבוסס על פרשת השבוע. אשמח לקבל הערותכם ובקורתכם על התוכן, הסיגנון. האם מובן הטקסט וכו. תודה. פרשת בשלח פרשת בשלח היא פרשת השבוע הרביעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י"ג פסוק יז ומסתיימת בפרק י"ז פסוק טז. את פרשת בשלח קוראים בדרך כלל בשבת הסמוכה לט"ו בשבט. מכיוון שקוראים בה את שירת הים, היא מכונה גם "שבת שירה". נושאים בפרשה ביו היתר: • קריעת ים סוף: בני ישראל יוצאים ממצרים לכיוון מדבר סיני. פרעה וצבאו רודפים אחריהם ומתקרבים אליהם סמוך לים סוף. בני ישראל המבוהלים צועקים אל משה שיציל אותם. אלוהים עונה לעם, באמצעות משה, תשובה חד משמעית: "דבר אל בני ישראל וייסעו". משה נוטה את ידו והים נבקע, ובני ישראל עוברים בו. כשצבא מצרים נכנס אל הים ובני ישראל יוצאים ממנו, המים שבים למקומם והמצרים טובעים בים. • שירת הים: לאחר התשועה שרים משה והעם שיר תהילה לאלוהים, המפרט את הישועה שעשה ה', את כוחו, את המורא שנפל על העמים מסביב ואת התקווה להגיע לארץ ישראל. גם הנשים שרות בהנהגת מרים הנביאה. איזה קשר נמצא הפעם לתהליכי האימון האישי? "ויהי בשלח פרעה את העם ....." אנחנו כאן יכולים לראות, לחוש ולהבין שישנה מציאות בחיים שאנחנו לא שולטים בה. מציאות אשר מעבירה אותנו ממקום א למקום ב, ממצריים שמסמלת את המקום המוכר והבטוח אל הלא נודע. שלח, בהיפוכה חלש: לפעמים המציאות החדשה שאליה נשלחים , מחלישה אותנו. בהמשך כתוב:" דרך ארץ פלשתים נלך כי קרוב הוא, פן ינחם בראותם ואשוב מצרימה": כאן לומדים שקל מאוד להשתכנע, לרצות לחזור אחורנית למציאות המוכרת. פלשתים : פל בהתחלה,שמזכירה לנו את המילה ליפול:קל מאוד ליפול בהתחלת הדרך, כי כפי שהזכרנו לפעמים אנחנו חלשים. שינוי דורש זמן, הסתגלות, ובעיקר הפנמה. התפתחות . בעצמה ,אין קיצורי דרך. בפרשת מספרים לנו שמשה לקח עמו את עצמות יוסף כפי שהשביע בעודו בחיים את בני ישראל. בשבילנו עצמות יוסף מסמלות את עברנו,עבר שלוקחים איתנו במודע, עם כל המשמעות וכחלק מהמהות. העבר בא איתנו כי הוא חלק מאיתנו. עצמות: עץ: שורש: לוקחים איתנו את בסיס חיינו. "וחיזקתי את לב פרעה": ישנם רגעים שאנחנו אומרים לעצמנו, בשביל מה להמשיך? בשביל מה לחדש? הפחד רודף אותנו, הדאגה .מה כדאי או מה יהיה יותר טוב?. בדו-שיח בין בני ישראל למשה נשאלת השאלה: "מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים?.." אלו הם הרגעים ביני לבין מצפוני. אלו הם אותם הרגעים שאני שואל בשביל מה? למה? הרי היה לי טוב איפה שחייתי, היכן שהייתי , למרות היותי "במיצר"(מצריים). "ויאמר משה,: אל תראו". כאן, בזמן הזה, ברגעים אלה, שהם לגיטימים נכנס לתפקיד המאמן: הוא בא לעודד, לחזק. תראו מלשון פחד. כשמפחדיםלא רואים . לא רואים את היום, לא מביטים אל המחר. משה המנהיג, המאמן , מוסיף ואומר:,היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם.(מצריים). זהו , הגיעה הזמןלחולל את השינוי, לעשות טרנספורמציה. זהו הזמן להתחיל בישום החזון, החלום. מעכשיו אני רואה קדימה. מהעתיד שלי אני מתבונן . כאשר אנחנו קוראים את מעבר ים סוף, יכולים לדמיין את תאור המעבר: "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, והמים להם חומה מימינה ומשמאלם": כל הרדיפה בהתחלה וההליכה לאחר מכן, מסמל עבורנו את התהליך שאנחנו עוברים. בהתחלה מחשבות רודפות אותנו, מתח. אחר כך באה ההליכה היותר שקטה, יותר בטוחה לקראת השינוי. מחשבותינו הולכות קדימה עם מבט לאחורה.אלו הם רגעים חשובים ביותר באימון. אנחנו מתקדמים אבל חשים את הקיר מימין ומשמאל. קיר שצריכים לעבור אותו, להתגבר עליו. רק האמונה ביכולותינו,עידוד שותפנו , יעזרו לנו לעבור אותו. החומות שנמצאות מימינה ומשמאלה ושעלינו לעבור אותם ,הן את הפרדיגמות שנפתחות בפנינו כדי לתת מקום לפרדיגמה חדשה. ואז לאחר ההצלחה , לאחר החצייה, לאחר המעבר אל החדש, באה השירה. מולי רואה קרן אור, מאחורי נשארה העצבות. התוף של מרים מדגיש את השמחה שבתוכי. במהלך הפרשה אפשר להרגיש בתהליך של העצמה: מעצב , מדאגה , לשמחה, לשירה, להתעלות. פרשת בשלח נותנת לנו לגיטימיות לרגשותינו, בתנאי שלא יעצרו את יעודנו, את ההליכה אל חזוננו. בשלח בגמטריה: 400= שם. שם זה העתיד. והעתיד יהיה שם אם נראה אותו ולא נפחד להגיע אליו. כתבתי בהתחלה שיש שם נוסף לפרשה:"פרשת שירה". אני מאחל לכל אחד שישיר את המנגינה שלו, היום!
מה דעתכם על הקשר בין פרשת השבוע לאימון? ערב טוב. אני מצרף הסבר על אמון מבוסס על פרשת השבוע. אשמח לקבל הערותכם ובקורתכם על התוכן, הסיגנון. האם מובן הטקסט וכו. תודה. פרשת בשלח פרשת בשלח היא פרשת השבוע הרביעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י"ג פסוק יז ומסתיימת בפרק י"ז פסוק טז. את פרשת בשלח קוראים בדרך כלל בשבת הסמוכה לט"ו בשבט. מכיוון שקוראים בה את שירת הים, היא מכונה גם "שבת שירה". נושאים בפרשה ביו היתר: • קריעת ים סוף: בני ישראל יוצאים ממצרים לכיוון מדבר סיני. פרעה וצבאו רודפים אחריהם ומתקרבים אליהם סמוך לים סוף. בני ישראל המבוהלים צועקים אל משה שיציל אותם. אלוהים עונה לעם, באמצעות משה, תשובה חד משמעית: "דבר אל בני ישראל וייסעו". משה נוטה את ידו והים נבקע, ובני ישראל עוברים בו. כשצבא מצרים נכנס אל הים ובני ישראל יוצאים ממנו, המים שבים למקומם והמצרים טובעים בים. • שירת הים: לאחר התשועה שרים משה והעם שיר תהילה לאלוהים, המפרט את הישועה שעשה ה', את כוחו, את המורא שנפל על העמים מסביב ואת התקווה להגיע לארץ ישראל. גם הנשים שרות בהנהגת מרים הנביאה. איזה קשר נמצא הפעם לתהליכי האימון האישי? "ויהי בשלח פרעה את העם ....." אנחנו כאן יכולים לראות, לחוש ולהבין שישנה מציאות בחיים שאנחנו לא שולטים בה. מציאות אשר מעבירה אותנו ממקום א למקום ב, ממצריים שמסמלת את המקום המוכר והבטוח אל הלא נודע. שלח, בהיפוכה חלש: לפעמים המציאות החדשה שאליה נשלחים , מחלישה אותנו. בהמשך כתוב:" דרך ארץ פלשתים נלך כי קרוב הוא, פן ינחם בראותם ואשוב מצרימה": כאן לומדים שקל מאוד להשתכנע, לרצות לחזור אחורנית למציאות המוכרת. פלשתים : פל בהתחלה,שמזכירה לנו את המילה ליפול:קל מאוד ליפול בהתחלת הדרך, כי כפי שהזכרנו לפעמים אנחנו חלשים. שינוי דורש זמן, הסתגלות, ובעיקר הפנמה. התפתחות . בעצמה ,אין קיצורי דרך. בפרשת מספרים לנו שמשה לקח עמו את עצמות יוסף כפי שהשביע בעודו בחיים את בני ישראל. בשבילנו עצמות יוסף מסמלות את עברנו,עבר שלוקחים איתנו במודע, עם כל המשמעות וכחלק מהמהות. העבר בא איתנו כי הוא חלק מאיתנו. עצמות: עץ: שורש: לוקחים איתנו את בסיס חיינו. "וחיזקתי את לב פרעה": ישנם רגעים שאנחנו אומרים לעצמנו, בשביל מה להמשיך? בשביל מה לחדש? הפחד רודף אותנו, הדאגה .מה כדאי או מה יהיה יותר טוב?. בדו-שיח בין בני ישראל למשה נשאלת השאלה: "מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים?.." אלו הם הרגעים ביני לבין מצפוני. אלו הם אותם הרגעים שאני שואל בשביל מה? למה? הרי היה לי טוב איפה שחייתי, היכן שהייתי , למרות היותי "במיצר"(מצריים). "ויאמר משה,: אל תראו". כאן, בזמן הזה, ברגעים אלה, שהם לגיטימים נכנס לתפקיד המאמן: הוא בא לעודד, לחזק. תראו מלשון פחד. כשמפחדיםלא רואים . לא רואים את היום, לא מביטים אל המחר. משה המנהיג, המאמן , מוסיף ואומר:,היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם.(מצריים). זהו , הגיעה הזמןלחולל את השינוי, לעשות טרנספורמציה. זהו הזמן להתחיל בישום החזון, החלום. מעכשיו אני רואה קדימה. מהעתיד שלי אני מתבונן . כאשר אנחנו קוראים את מעבר ים סוף, יכולים לדמיין את תאור המעבר: "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, והמים להם חומה מימינה ומשמאלם": כל הרדיפה בהתחלה וההליכה לאחר מכן, מסמל עבורנו את התהליך שאנחנו עוברים. בהתחלה מחשבות רודפות אותנו, מתח. אחר כך באה ההליכה היותר שקטה, יותר בטוחה לקראת השינוי. מחשבותינו הולכות קדימה עם מבט לאחורה.אלו הם רגעים חשובים ביותר באימון. אנחנו מתקדמים אבל חשים את הקיר מימין ומשמאל. קיר שצריכים לעבור אותו, להתגבר עליו. רק האמונה ביכולותינו,עידוד שותפנו , יעזרו לנו לעבור אותו. החומות שנמצאות מימינה ומשמאלה ושעלינו לעבור אותם ,הן את הפרדיגמות שנפתחות בפנינו כדי לתת מקום לפרדיגמה חדשה. ואז לאחר ההצלחה , לאחר החצייה, לאחר המעבר אל החדש, באה השירה. מולי רואה קרן אור, מאחורי נשארה העצבות. התוף של מרים מדגיש את השמחה שבתוכי. במהלך הפרשה אפשר להרגיש בתהליך של העצמה: מעצב , מדאגה , לשמחה, לשירה, להתעלות. פרשת בשלח נותנת לנו לגיטימיות לרגשותינו, בתנאי שלא יעצרו את יעודנו, את ההליכה אל חזוננו. בשלח בגמטריה: 400= שם. שם זה העתיד. והעתיד יהיה שם אם נראה אותו ולא נפחד להגיע אליו. כתבתי בהתחלה שיש שם נוסף לפרשה:"פרשת שירה". אני מאחל לכל אחד שישיר את המנגינה שלו, היום!