הרשי נא לי לברר שוב
מדוע יש המצדדים בלהט בלימוד ללא הקבצות, מתוך טענה, שהחשיפה ליכולות שונות ודרכי חשיבה שונות, מפתחת הן את החזקים והן את החלשים. האם מנסיונך יש אמת בטענה הזו? את אומרת, שצריך ללמד בקבוצות הומוגניות. אם כך: מדוע רק בכיתה הא ולא מאלף או מבית? ומהם סיכוייו של ילד באמת לעבור מהקבצה להקבצה, אם בהקבצה נמוכה יותר, ילמד לאט וברמה נמוכה יותר? (הרי אין הגיון ללימוד שווה בכל ההקבצות, שאם לא כן, בשביל מה לעשות אותן בכלל?) ועוד: אם ההקבצות חיוניות בעינייך, מדוע לא בכל מקצועות הלימוד? ואחרון: הזכרת את ההסללה האכזרית,(לטעמי) הקיימת במזרח הרחוק. ילדים בני שלושה חודשים, שעוברים "מבחן" ביפן, שיקבע לאיזה גן יתקבלו, הגן יקבע לאיזה בית ספר וכו'. בסינגפור יש מבחן נוראי, נדמה לי שבכיתה ד'. מי שאינו עובר אותו בהצלחה, עולמו חרב, והוא הולך לנקות שרותים כמקצוע. לא על מצב קיצוני כזה אני מדברת. אני שואלת על ילד שאולי קצת ADD או בעל לקות למידה קלה שהיא, שלא עלו עליה. סתם נפל בידי מורים מחורבנים (ויש, בלי עין הרע) או תכנית לימודים אוילית, ולא מצליח להצטיין. הוא הולך להקבצה ג', מאמין בכל ליבו, שהוא חשבון כבר לא ידע לעולם, ובזה נגמר. בכיתה הא הילד הופך ל"לא יודע חשבון" כאשר אני שומעת סיפורים על מורים פלאיים (יואל גבע למשל? לא מכירה אותו, אבל ראיתי תכניות שלו בטלויזיה) שמצליחים להביא גם "לא יודעים" מקצועיים להבנה ואהבת החשבון. האם הכנסה להקבצה אינה גורמת לנבואה שמגשימה את עצמה? בכך התכוונתי להסללה.