מה דעתכם על זה?

חנול

New member
מה דעתכם על זה?

מצ"ב לינק לכתבה. לכל מי שאין לו סבלנות לקרוא- אני אתקצר- מירב נסעה לשבועיים חופשה עם בעלה כשהקטן שלה היה רק בן 4 חודשים. ועכשיו לשאלה. אנחנו מתכננים נסיעה ליומיים וחצי (יערות הכרמל במימון חלקי של העבודה), וכמובן שאני כבר חרדה "איך יהיה" ו- "כמה אני אמא נוראית על זה שאני עוזבת ילדה לפני גיל שנה" (הילי תהיה בת 11.5 חודשים...). האם באמת נורא? באיזה גיל מרגישים נוח לעזוב את הילדים? ומה שמצחיק הוא שאני שולחת בכיף את כולם לחו"ל בלי הילדים כי אני באמת מרגישה שזה חשוב לכל זוג. מצד שני אני אומרת לעצמי שעוד שום ילד לא נפגע באופן אנוש מזה שהוא בילה על סבתא 3 ימים...מצד שלישי, הילי התחילה עם חרדת נטישה קלה...בקיצור מעניין ושווה מחשבה. ואגב, נא לא להחשיב את הנסיעה שלי לניו יורק- כי בכל זאת, נשאר איתה הורה אחד. בנסיעה הבאה זה גוד ביי לאמא ואבא ביחד. יענו, אין אמא ואבא- רק סבא וסבתא.מעניין אם זה יהיה שונה (בנסיעה ההיא, אגב, כקוריוז, הילי לא ישנה כמעט שום לילה...מסכן ז'אול..אני כמובן חזרתי מפוצצת מגעגועים ומגאווה על זה שהקטנה לא יכולה בלעדי...נו, אמא דרעק כבר אמרנו..)
 

hirshfe

New member
אני חושב שהבעיה היא אצלנו

ולא אצל הילד. שנדבי היה בן שלושה חודשים חל היום נישואין שלנו. ובגלל שערכנו את ברית באולם של המלון קיבלנו חדר במתנה חינם (כמובן על בסיס מקום פנוי) אז החלטנו לחגוג את יום הנישואין לבדנו שהילד אצל הסבתא. בפועל, אחרי אורחת ערב טובה, הגענו למלון התקלחנו ביחד, נכנסו למיטה ו......נרדמנו תווך שניה. למחרת בבוקר הגעוגעים הכריעו אותנו וטסנו הביתה. נדבי לא באמת הרגיש בחסרונו. הבעיה היא בעיקר אצלנו
 

ferdinand

New member
זה מסוג הדברים ש-

לא חשוב מה אתם יודעים (באופן רציונלי) לא חשוב מה "אנחנו" נגיד לכם פה (מה שאתם כבר יודעים - כמו שאמרת בעצמך: "...שאני שולחת בכיף את כולם לחו"ל בלי הילדים כי אני באמת מרגישה שזה חשוב...") ומה שכל החברים, ההורים הדודים אומרים לכם - שומדבר לא יפיג ת'חששות. ובכל זאת אומר: סעו סעו! בלב שקט, ללא נקיפות מצפון!!! בכל פעם זה שונה. פעם זה רק הורה אחד. פעם זה רק בגיל... והוא/היא קטן מדי בשביל להבין. פעם הוא/הם כבר מספיק גדולים בשביל להבין (איזה כיף זה כמה ימים להשתחרר מההורים הנודניקים האלו, ולבלות עם סבא/סבתא) . . . . החרדות האלו חזרו על עצמם בכל החופשות (ביחד או לחוד) שהיו לנו בלעדיהם. תמיד, אבל תמיד הופתענו (ואפילו קצת התאכזבנו
) מאיך שהם הסתדרו כל כך טוב בלעדנו! התנהגו למופת(!) ונהנו מכל רגע. וכשחוזרים - הדבר היחיד שעניין אותם - "מה הבאתם לי??!!!!!! אני יודע - זה עניין מאוד אינדיבידואלי. יכול להיות שכן יהיה לה קשה (ויכול להיות ש-לא) אבל סעו, ותשאירו את החרדות בבית! (זה לא משנה איך יהיה לה הרי אתם תסעו, וגם אם יהיה לה קשה, זה שתשבו במלון, דואגים עצובים ועצבניים - לא ממש יעזור לה! וכן זה חשוב! זה חשוב לכם, ולכן חשוב לה! חשוב לה לקבל הורים נינוחים, אוהבים, נקיי ראש! וטוב שיש לכם יותר מלילה אחד, כי בניגוד לסיפור של עופר - יהיה לכם לילה אחד להשלים שעות שינה, ועוד לילה אחד לחגוג!
אז סעו! קחו את הג'ימיני קריקט הזה, ותקשרו אותו לפני הגלגלים של האוטו בחניה לפני שאתתם יוצאים ו-פלאאאץ'!!! סעו! תעשו חיים! תחזרו רעננים, ומבסוטים, ומלאי כוחות (עד כמה שאפשר, כי הרי ידוע שמי שחוזר מחופשה הכי זקוק לחופשה
) בשביל להתמודד עם ההתמודדות שלה!. אבל רגע!!! מה איתנו ?!?!? אנחנו נשאר פה יומיים שלושה בלי המנהלים?!?!? מה עם חרדות הנטישה שלנו ?!?!? לא!!!! לא!!! אל תסעו!!!!
 

חנול

New member
../images/Emo6.gif

מישהו יודע אם יש ווירלס ביערות הכרמל? אולי נשקול לא לנטוש אתכם..לפחות עד גיל שנתיים הנורא, כשהפורום יגמור עם חרדות הנטישה שלו... פרדיננד, הצחקת אותי והרגעת אותי, ואיזה כיף שמפרגנים לנו! סחתיין!
 
למעלה