מה דעתכם על פסק הדין הזה בעליון?
(עליון; א' פרוקצ'יה, ס' ג'ובראן, א' רובינשטיין; 19.1.06) - 14 עמ' מיני-רציו: עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת הערעור עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לקולה עונשין – ענישה – תכלית הענישה המבקשת הורשעה בגרימת מוות ברשלנות ובגרימת נזק לאדם ולרכוש, וזאת בעקבות תאונה שמקורה בסטיית רכבה של המבקשת ממסלול הנסיעה, שכתוצאה ממנה נהרגו 2 אנשים, נפצעו 3 נוספים, ושתי מכוניות ניזוקו קשות. ביהמ'ש השלום הרשיע את המבקשת וגזר על המבקשת 12 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, רשיונה נשלל והוטל עליה קנס כספי. המבקשת ערערה לביהמ'ש המחוזי, אך ערעורה נדחה. מכאן הבר'ע דנן. ביהמ'ש העליון קיבל את הערעור ברוב דיעות ופסק כי: ככלל, רשות ערעור, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית. אולם, במקרים חריגים, בהם השופט הדן בבר'ע חש כי הצדק מחייב אותו לסטות מכלל זה ולהעניק יותר משקל לאינטרס הפרט, רשאי הוא לתת רשות ערעור גם לעניין חומרת העונש. אמנם נכון הוא, בימ'ש זה אינו נוהג להתערב בשאלות הנוגעות לחומרת העונש. זאת ועוד, מקובל, כי אין מנוס, מקביעת עונש מרתיע בעבירות כגון גרם מוות ברשלנות, על מנת לשקף את החומרה הטמונה בעבריינות הכביש. ואכן, עפ'ר, מחייבת הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות השתת עונש חמור, הכולל הורדתו של הנהג העבריין מהכביש לתקופה ארוכה והשתת עונש מאסר בפועל. אולם כאמור, אין זהו כלל חלוט ובהחלט ייתכן, כי שיקולי צדק יעמידו בפנינו עילה להתערבות ולהקלה בעונש. כך הוא הדבר בעניינה של המבקשת. נהיגתה של המבקשת הובילה לתוצאה טרגית. המציאות מלמדת, כי פעמים רבות, התרשלות רגעית או אי תשומת-לב עשויים להסתיים באסון כבד ביותר. במקרים שכאלו, חרף העובדה, כי ניתן לבסס בהם הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות, עשוי ביהמ'ש, בנסיבות חריגות ומיוחדות ביותר, להימנע מהשתת עונש מאסר בפועל, ולהסתפק בעונש של פסילת רשיון לזמן ארוך ומאסר לריצוי בעבודות שירות. במקרה דנן לא נראה שמאסר בפועל בנסיבות העניין יפחית את מידת המסוכנות של המבקשת שחוותה בעצמה טראומה קשה. אין ספק כי נהיגתה של המבקשת הביאה לתוצאה קשה מנשוא וכי היה מקום להרשיעה בדין ולהשית עליה עונש. עם זאת, לאור היות התנהגות המבקשת סוג של אובדן שליטה זמני, בשילוב עם נסיבותיה האישיות המיוחדות, בא מקרה זה בגדר מקרים חריגים אלו המצוינים לעיל וכי יש מקום להתערב בגזר הדין אשר הושת על המבקשת. עונש מאסר בפועל אינו העונש ההולם בו יש, בנסיבות העניין, כדי להשיג את תכלית הענישה במקרה זה. המקרה דנן הוא אחד המקרים החריגים בהם ראוי לתת לנסיבותיה האישיות של המבקשת - משקל משמעותי: גילה של המבקשת בעת התאונה, משך הזמן הרב שחלף מאז מועד התאונה, היותה אישה נורמטיבית, בעלת ערכים חיוביים, אשר ניהלה חיים מלאים ופרודוקטיביים לפני התאונה, ללא כל עבר תעבורתי, היותה מורה וסגנית מנהלת בחינוך המיוחד. כמו-כן, מאז התאונה המבקשת עברה ועודנה עוברת, בין היתר, טיפול פסיכיאטרי תרופתי לאור התערערות מצבה עקב התאונה. המלצת שרות המבחן היתה חד משמעית שלא להטיל על המבקשת עונש מאסר, שכן ענישה כזו לא תהיה יעילה הן במישור האישי והן במישור ההרתעתי. לפיכך, המליץ להטיל על המבקשת עונש של עבודות שרות אותן תעשה המבקשת במסירות ובתחושה של תרומה גדולה וכפרה. מסמכים נוספים: לפסה'ד במחוזי (22.12.04): עפ (ת'א) 70630/04 מאירה בת יוסף לוין נ' מדינת ישראל
(עליון; א' פרוקצ'יה, ס' ג'ובראן, א' רובינשטיין; 19.1.06) - 14 עמ' מיני-רציו: עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת הערעור עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לקולה עונשין – ענישה – תכלית הענישה המבקשת הורשעה בגרימת מוות ברשלנות ובגרימת נזק לאדם ולרכוש, וזאת בעקבות תאונה שמקורה בסטיית רכבה של המבקשת ממסלול הנסיעה, שכתוצאה ממנה נהרגו 2 אנשים, נפצעו 3 נוספים, ושתי מכוניות ניזוקו קשות. ביהמ'ש השלום הרשיע את המבקשת וגזר על המבקשת 12 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, רשיונה נשלל והוטל עליה קנס כספי. המבקשת ערערה לביהמ'ש המחוזי, אך ערעורה נדחה. מכאן הבר'ע דנן. ביהמ'ש העליון קיבל את הערעור ברוב דיעות ופסק כי: ככלל, רשות ערעור, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית. אולם, במקרים חריגים, בהם השופט הדן בבר'ע חש כי הצדק מחייב אותו לסטות מכלל זה ולהעניק יותר משקל לאינטרס הפרט, רשאי הוא לתת רשות ערעור גם לעניין חומרת העונש. אמנם נכון הוא, בימ'ש זה אינו נוהג להתערב בשאלות הנוגעות לחומרת העונש. זאת ועוד, מקובל, כי אין מנוס, מקביעת עונש מרתיע בעבירות כגון גרם מוות ברשלנות, על מנת לשקף את החומרה הטמונה בעבריינות הכביש. ואכן, עפ'ר, מחייבת הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות השתת עונש חמור, הכולל הורדתו של הנהג העבריין מהכביש לתקופה ארוכה והשתת עונש מאסר בפועל. אולם כאמור, אין זהו כלל חלוט ובהחלט ייתכן, כי שיקולי צדק יעמידו בפנינו עילה להתערבות ולהקלה בעונש. כך הוא הדבר בעניינה של המבקשת. נהיגתה של המבקשת הובילה לתוצאה טרגית. המציאות מלמדת, כי פעמים רבות, התרשלות רגעית או אי תשומת-לב עשויים להסתיים באסון כבד ביותר. במקרים שכאלו, חרף העובדה, כי ניתן לבסס בהם הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות, עשוי ביהמ'ש, בנסיבות חריגות ומיוחדות ביותר, להימנע מהשתת עונש מאסר בפועל, ולהסתפק בעונש של פסילת רשיון לזמן ארוך ומאסר לריצוי בעבודות שירות. במקרה דנן לא נראה שמאסר בפועל בנסיבות העניין יפחית את מידת המסוכנות של המבקשת שחוותה בעצמה טראומה קשה. אין ספק כי נהיגתה של המבקשת הביאה לתוצאה קשה מנשוא וכי היה מקום להרשיעה בדין ולהשית עליה עונש. עם זאת, לאור היות התנהגות המבקשת סוג של אובדן שליטה זמני, בשילוב עם נסיבותיה האישיות המיוחדות, בא מקרה זה בגדר מקרים חריגים אלו המצוינים לעיל וכי יש מקום להתערב בגזר הדין אשר הושת על המבקשת. עונש מאסר בפועל אינו העונש ההולם בו יש, בנסיבות העניין, כדי להשיג את תכלית הענישה במקרה זה. המקרה דנן הוא אחד המקרים החריגים בהם ראוי לתת לנסיבותיה האישיות של המבקשת - משקל משמעותי: גילה של המבקשת בעת התאונה, משך הזמן הרב שחלף מאז מועד התאונה, היותה אישה נורמטיבית, בעלת ערכים חיוביים, אשר ניהלה חיים מלאים ופרודוקטיביים לפני התאונה, ללא כל עבר תעבורתי, היותה מורה וסגנית מנהלת בחינוך המיוחד. כמו-כן, מאז התאונה המבקשת עברה ועודנה עוברת, בין היתר, טיפול פסיכיאטרי תרופתי לאור התערערות מצבה עקב התאונה. המלצת שרות המבחן היתה חד משמעית שלא להטיל על המבקשת עונש מאסר, שכן ענישה כזו לא תהיה יעילה הן במישור האישי והן במישור ההרתעתי. לפיכך, המליץ להטיל על המבקשת עונש של עבודות שרות אותן תעשה המבקשת במסירות ובתחושה של תרומה גדולה וכפרה. מסמכים נוספים: לפסה'ד במחוזי (22.12.04): עפ (ת'א) 70630/04 מאירה בת יוסף לוין נ' מדינת ישראל