אנחנו מקשטים, אבל בקטנה
זה לא החג שלי ואני לא מתחברת אליו. ביום לפני (או אפילו באותו היום הלוואין) אני מקשטת קצת את החצר. שמה מספר אורות בחלון, תולה את קורי העכביש על השיחים וכדומה.
הילדים מאוד נהנים לתת סוכריות, ויש אצלנו המווווון ילדים שבאים, בדרך כלל בסביבות ה200 ואפילו יותר. אני מאוד לא אוהבת את כל הסוכריות האלו (כי בדרך כלל אני זאת שמסיימת אותם בסופו של דבר...) אז במקום זה אני גם קונה כל מיני צעצועים פשוטים כמו פליי דו, בועות ושאר קיטש ונותנת לילדים לבחור בין סוכריות לממתק. יש דווקא המון ילדים שבוחרים בצעצוע ואני מרגישה יותר טוב עם עצמי.
חצי מהזמן אנחנו נותנים סוכריות, ובחצי השני אנחנו הולכים ברחוב ואוספים. כשחוזרים הביתה אנחנו בודקים את הסוכריות לפני שהילדים יכולים לאכול מהם. האזור שלנו מאוד בטוח, אבל עדיין אני מרגישה צורך לבדוק. אחר כך הילדים אוכלים 2-3 ממתקים לבחירתם והשאר למחרת.
אם נגמרו לנו הסוכריות, אנחנו מכבים את האורות בחוץ כדי שלא יבואו יותר (לא שזה תמיד עוזר).
