מה דעתכם על שרשור היכרות חדש??

[בוזיקית]

מה דעתכם על שרשור היכרות חדש??

השרשור האחרון היה פה מזמן, לפני שאני עצמי הצטרפתי לפורום. מאז הגיעו אלינו הרבה חדשים, חלק מהותיקים עזבו, ואני חושבת שהגיע הזמן שנציג את עצמינו כאן, כמובן, כל אחד יספר רק מה שהוא רוצה, בלי לחץ ובלי כפייה, ורק בכיף ומתוך אהבה. נענה על שאלות כמו: מה גילך ומצבך המשפחתי? מה הביא אותך לפורום? מה הביא אותך לבחור בניק שבחרת? כיצד אתה מתמודד עם חרדות? וכל תרומה אחרת לשירשור תתקבל בברכה! נ.ב. אני ממליצה לא לכתוב בשירשור הזה הודעות שאינן קשורות להיכרות ביננו, אלא במידת הצורך לפתוח שירשור חדש או לנצל אחד קיים. נ.ב.2 גילה, אני מקווה שזה מקובל עלייך ושתצטרפי אלינו לשירשור באהבה! אוקיי אז מי נוטל את הכפפה? יאללה חבר'ה לא להתבייש, בואו נכיר זה את זה...

 

[גילה זילברמן]

רעיון נחמד ../images/Emo176.gif

הפורום, כמו ים, עובר שינויים כל הזמן. גלים באים והולכים וכמו שאמר איזה פילוסוף פעם, אי אפשר לטבול את הרגל פעמיים באותו הנהר. וזה נכון, כי הכל זורם, משתנה, פושט ולובש צורה. אז אם אתם מרגישים צורך בשרשור חדש, בבקשה. וחוץ מזה- ממתי שואלים אותי?! אני רק המנהלת פה...המציל שמשגיח. אתם הגלים, אתם המחליטים.

 

[מר גוע]

נעים מאוד ../images/Emo39.gif

אמנם עדין לא רשמתי כאן בפורום, אך אני כבר מסתובב כאן בתקופה האחרונה, אז אם יורשה לי, ונדמה לי שיורשה לי, אני מרים את הכפפה. אז שמי עידן, אני רווק בן 27 סבלתי לפני למעלה משנתיים מהתקפי חרדה קשים, אשר לשמחתי התגברתי עליהם ולמדתי לחיות עם החרדה. אני חושב שלחיות עם החרדה זה קודם כל לדעת לזהות אותה, ואחר כך לא לתת לה להכתיב לך את המעשים ואורח החיים. ובכל זאת.... אני מרגיש שיש עוד כברת דרך לפני. את הניק שלי בחרתי גם לפני למעלה משנתיים האמת בלי הרבה מחשבה, אך נדמה לי מתוך תקווה לרוגע ושקט נפשי. (יצא ניק מקורי לא?). אז אני שמח להצרף לפורום הזה, אשמח להכיר להקשיב ולשוחח עם החברים, כל המעוניין מוזמן לפנות אלי תמיד.

 

[בוזיקית]

קודם כל ברוך הבא אלינו מר גוע!!!

אהבתי את השם, משעשע משהו... ועכשיו, יאללה, אני ארים את הכפפה: שמי בוזי (שם בדוי כאילו דהההה) בת 30 בעוד שבוע ויום (לא לשכוח מתנות בבקשה). כרטיס ביקור קצר (שלא כמנהגי): יתומה משני הורים ל"טובת" סרטן, רווקה, חולקת את חיי עם חתול - בוזיק ועם גרביל - סויה. עובדת בעבודה יצירתית אצל בוס מאוד יצירתי, בעיקר בשיטות שהוא ממציא כדי לצלוב אותי, וסובלת מ: * התמכרות לאוכל ולאינטרנט * בעיות פיזיולוגיות רבות * הפרעות שינה * תגובות חרדתיות ודכאוניות לטריגרים שונים * מה שתרצו - יש בי קורט מכל דבר, אני מניחה... הניק שלי - כבר הבנתם לבד... כיצד אני מתמודדת עם חרדות? ובכן, שנים רבות מחיי העברתי בחדרי פסיכולוגים/עו"סים/וכד', ולמדתי שיטות יעילות מאוד להתגברות על החרדה. במיוחד בטיפול התנהגותי שעברתי, שהיה פשוט מסע לתוך עצמי, ונגמר ממש בשבוע שעבר, לצערי. בין השאר, אני מטופלת תרופתית ב"לוסטרל" - תרופה שהיטיבה עמי מאוד ולמעשה תרמה רבות למצב רוחי העולץ שמגיח מעת לעת... ובכן - מי ממשיך אותי בשירשור? גילה? אולי את? נשמח לקרוא קצת גם עלייך, על תחושותייך, מה הביא אותך לבחור את הניק המקורי (גחגחגחגח = הצחוק המשתנק שלי) ומה הביא אותך מהקליניקה אל ניהול פורום? כיצד עלה במוחך הרעיון? או שמא פנו אלייך ואם כן למה דווקא אלייך? מאוד מסקרן... כמובן שכל אחד אחר מוזמן גם לשרשר פה את עצמו (אני מקווה שאתם שוקלים פחות ממני, שלא תיפלו מעץ השירשור)...

 

[חלודה סגולה]

שירשור עצמי חפוז..

אני חלודה רוב שנות חיי, הסגול הצטרף עם השנים, כרגע אני בת 37 חיה עם בני בן ה 19 וחצי, כן עשיתי אותו מהר, בעצם עשיתי הכל מהר, גידלתי וגדלתי איתו עוד כשהייתי זרע עם קוקיות, הוא גאוותי הענקית מרבית חיי סבלתי מדיסוציאציה ומחרדה חברתי ולבטח עוד אי אילו תופעות שלא ידעתי את שמם, ניסיתי להלחם בהם, בדלות בינתי.. למשל, עליתי על במה והופעתי 10 שנים, האמת שחשבתי שזה משהו שיעזור לי להשתחרר אבל, מסתבר שזו שטות, כל עוד אני למעלה על הבמה.. זה בסדר, ברגע שאני צריכה לתקשר מילולית המצב מחמיר.. והוא אכן הלך והחמיר, ה"בום" הגיע לפני שנה וקצת, אולי מפאת חוויות נוספות, אולי דווקא בגלל שהבן שלי הגיע לגיל שמאפשר .. גם לו להיות עצמאי וגם לי לחזור לילדות.. לתקן.. לחיות.. כרגע מרגישה הרבה יותר טוב, וזה בעזרה מאמצים שלי ועזרה שביקשתי מבעלי מקצוע וכמובן משולב בטיפול תרופתי, אגב, לקח הרבה מאד זמנ עד שמצאנו משהו שיכול להטיב והסיבה היא הדיסוציאציה שלא עזרה בנושא, היום אני מתקשרת מעט יותר, יוצאת יותר ואולי גם מתחילה לחזור לחיי שיגרה בסיסיים, בידיעה שהדרך ארוכה עדיין.. מאד.. כרגע אני לא עובדת, עדיין מקבלת נכות נפשית מביטוח לאומי, תקווה להזדקף בכמה שפחות נפילות.. הפסיכייאטר נתן שם שהתפרש על 2 שורות ענק, בקשר למצב שלי, פוביות, התקפי חדרה ועוד ועוד.. אין לי ממש מושג איפה אני בתוך כל זה, מה שבטוח אני בדרך החוצה משם.. יקח כמה שיקח.. רק שיקח מהר

 

[חלודה סגולה]

שחכתי...

ברוך הבא מר גוע

 

[motek89]

אז ככה...

אני מותק, בת 15 וחצי מירושלים, אני סובלת מחרדה חברתית קשה, זה נובע מפחד עצום לדבר, פחד מאנשים בכלל, וביטחון עצמי נמוך. אני גם סובלת מטורדנות כפיתית OCD שזה נובע במחשבות טורדניות, וטריכוטילומניה. את כל זה גיליתי לבד, כיוון שלא אובחנתי, ואני עדיין לא בטיפול. אני כרגע מחכה לטיפול, (לוקח להם המון זמן!!) ואני מקווה שהכל יסתדר כי זה מגביל אותי בהמון המון דברים וזה רק הולך ומדרדר. ברוך הבא מר גוע..!

 

[חלודה סגולה]

מותקית..

למה לוקח זמן? למי לוקח זמן?? גשי ללשכת הרווחה הקרוב עוד היום ושתפי אותם במצבך, אני נעזרתי בהם, וחייבת לציין שקיבלתי עזרה מלאה!! הרבה יותר מהר הגעתי דרכם לטיפול פסיכיאטר, האמת שאם הייתי צריכה לעשות זאת פרטי זה לא היה קורה, ו/או לחכות לקופת חולים מה שהיה לוקח זמן.. למרות הקושי לבקש עזרה, כשהיא ניתנת, העולם מתחיל לקבל עוד צבעים. מחזיקה לך אצבעות...

 

[motek89]

ניגשנו ללשכת הבריאות (לפי דבריו

של אבי) והייתי אצל פסיכולוגית שאצלה דיברתי והיא רשמה כל מיני דברים באיזה פנקס.. ואמרה שיש מקום לטיפול, ושלחה אותנו לקופת חולים. הגשנו טופס ואבא התקשר כמה פעמים, והשאיר שם הודעות. בינתיים הם חזרו אלינו פעם אחת אבל לא בקשר לזה, אלא בשביל שההורים שלי ילכו לדבר מול קבוצת מלומדים אבל הוריי דחו את זה, בינתיים אני מחכה.. תודה חלודה

 

[sh kk]

רעיון מקסים בוזיקית,

כמו גם רעיון המפגש שנשמע לא רע. אני ש'. אני בת 37 נשואה ואמא לשני ילדים הסובלים מ ADHDאני עוסקת בתקשורת כתובה ומאוד נהנית מהעבודה שלי. לפורום הזה הגעתי ממש במקרה, הייתי בפורום לקויות למידה, הקשור לילדי וראיתי את השם של הפורום הזה. מאחר וכל חיי סבלתי מחרדה חברתית, התקפות פאניקה, קלאוסרופוביה, אגרופוביה ומה לא.... הסתקרנתי, ונשאבתי לתוך שמיכת הפוך המפנקת שקוראים לה פורום הפרעות חרדה. היום, אני לאחר 12 שנה של טיפול פסיכולוגי, אשר במהלכו החלפתי מס' מטפלים. ואני נוטלת כדורי לוסטרל שמאוד מיטיבים איתי. למדתי לא לפחד מהפחד, להבין שאני בעצם פוחדת מעצמי, ממשהו שהוא לא באמת אמיתי ורציונלי. למדתי לא לוותר, להילחם בכל הכוח בהתקפי הפאניקה, כי רק זו הדרך זה ניתן לשמור על שפיות הדעת, כמו כן, השלמתי שכנראה אני אסבול מזה כל חיי ברמה כזו או אחרת כי זה חלק מאישיותי, כמו שמישהו אלרגי לאבק אני מפתחת רגישויות אחרות, אף אחד לא מושלם. הניק שלי הוא חלק מהשם שלי לא יצירתי במיוחד.

 

[חלודה סגולה]

SH KK../images/Emo140.gif אהלן

 

[sh kk]

../images/Emo39.gif ממני

 

[מלאכית בקריז האחת]

כנסו זאת אני../images/Emo140.gif

אני בת 31 נשואה ואמא לשני מלאכים קטנים, לפני 13 שנה היתה לי הכרות מעמיקה עם התקף חרדה קשה מאוד אני סובלת מפאניק דיסאורדר, את זה גיליתי לבד למרות שהייתי בטיפול אף אחד לא ידע לקרוא לילד בשמו, הייתי בחורה שאוכלת את העולם בשנים הידיים מאז התקף החרדה החיים הלכו והצטמצמו עד למצב שלא רציתי לצאת מהבית, מעולם לא היה לי התקף חזק כמו זה שלפני 13 שנה אולם הפחד שמא זה יקרה גרם לחיי לשינוי, איבדתי את הורי ממחלת הסרטן מה שגרם למצבי להחמיר הייתי בכמה טיפולים פסיכולוגים פעם אחת בטיפול תרופתי שלא ממש עזרו היום אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי התחלתי לראות חריץ קטן של אור בקצה המנהרה התחלתי להיפתח קצת (סיפרתי לאחותי ממה אני סובלת) התחלתי להבין כל עוד שאני אתבייש בעצמי ולא אעריך את עצמי אף אחד לא יעשה זאת בשבילי, התחלתי לאהוב את עצמי לעשות דברים בשביל הנפש שלי, בלי לתת שום סיבה למה??? כי זה מגיע לי!!! אני עדיין במלחמות עם עצמי לקבל את החרדה כחלק בלתי נפרד ממני אני מצליחה לעשות זאת ברוב הפעמים לפעמים היא חזקה יותר ממני ומצליחה לנצח אותי. בחרתי בניק הזה תמיד אמרו לי שאני בנאדם טוב, עוזרת המון לאנשים תמיד דואגת לכולם שכולם בסדר פעם אמרה לי מישהי את ממש מלאכית אבל מלאכית בקריז כי רוב הזמן אני כמו תזזית צריכה תמיד שהכל יהיה מסודר ונקי כמו שאני אוהבת, הכל צריך להיות מושלם אם לא זה מעצבן אותי. מאחלת לעצמי להבין שהחרדה תמיד תהיה חלק ממני שיהיו תקופות בחיים שהיא תהיה יותר מורגשת וכאלה שפחות, להפסיק להילחם בה ללמוד לאהוב אותה להתחבר אליה לקבל אותה, להבין שאני היחידה ששולטת על החיים שלי ולא היא!! חיפשתי מקום בו אוכל להניח את הראש ולהירגע לספר את כל מה שעובר עלי בלי לחשוש שמישהו ישפוט אותי שמישהו יפחד ממני ובמקרה מצאתי את הפורום הזה אני כל כך שמחה שמצאתי אותו, אני מרגישה שאני לא לבד שיש עוד אנשים באותו מצב כמוני, שהמחשבות שמחר בבוקר אני משתגעת ויאשפזו אותי הם רק מחשבות כי יש עוד אנשים שסובלים בדיוק ממה שאני סובלת. תודה רבה רבה לכולם שאתם כאן!!!!

 

[sh kk]

מלאכית יקרה,

נורא ריגשת אותי, כרגיל אני מצליחה להתרגש פה באופן תדיר, כי באמת מדובר פה באוסף של אנשים מדהימיםםםםםםםם, רגישים, מקסימים, מכילים וקצרה היריעה מלהביע את הסופרלטיבים שעולים בראשי. זה אכן מאוד עוזר לדעת שאנחנו לא לבד, שיש עוד כמונו, כי אחת הבעיות של ההפרעה שלנו, שהיא מאוד מביישת אותנו, שלא נעים לנו לספר לאחרים עליה ולעיתים קרובות אנחנו מדחיקים את הידיעה שמשהו לא בסדר איתנו, אנחנו לא מכירים בה בפני עצמינו, ואז מתחיל הסחרור שגורם לתחושת הטירוף. המקום הזה, הפורום הזה מפחית לחץ בצורה משמעותית מהסיבה העיקרית שאנחנו לא לבד ויש מי שמקשיב, בלי לשפוט בלי להעביר ביקורת, הידיעה שהחברים פה מקבלים אותנו ללא תנאי ממש נדירה, ועל זה תבורכו.

 

[LoveBeing]

אתם כל כך נפלאים........ :0)

מצטער שאני לא כותב על עצמי עכשיו... כי סוף סוף טוב לי.. ואני לא רוצה להחזיר את הלא טוב למודעות... כי שאני מתמקד ברע הוא מוריד אותי למטה.. אולי כתבתי מספיק על זה בבלוג שלי מידי פעם.. למרות שנאי לא חושף שם את כל מה שעברתי.. לכם כתבתי על זה לפני כמה שבועות... לא יודע אם אתם זוכרים. בכל מקרה מאוד אהבתי לראות איזה אנשים נפלאים יש כאן. והגבתי לשרשור של המפגש פורום....... מקווה שיהיה כזה :0) באהבה, גיל :0) נ.ב. בוזיקית זה היה רעיון נפלא! את מקסימה!

 

[dana00]

חכו רגע, גם אני פה...

היי לכולם, אני אמנם נמצאת פה לא בתדירות גבוהה. התדירות משתנה לפי הימים שלי, שהם לפעמים טובים ולפעמים פחות. כנראה שכשהימים טובים יותר אני מצליחה לשכוח עם מה אני חיה... אני בת 30, רווקה (ודי מתוסכלת מכך). היום אנייודעת שההתקף הראשון היה לי לפני כ6 שנים (אז לא ידעו מה בדיוק יש לי כי אני בן אדם בריא, חשבו שנלחצתי קצת מהחיים.. הייתי בעבר בטיפול ופסיכותרפיסטי ובמהלכו היה לי התקף קשה. פסיכיאטרית אמרה לי שאמנם אני עוברת מצב קשה, אין צורך שאקח כדורים, כי אני גם בטיפול ודי בשליטה. אותה פסיכיאטרית ראתה אותי מאוחר יותר ועדיין דוגלת בתשובתה. ואני - האמת די בשליטה. אין לי התקפים. יש לי רק "פחד מהפחד" מפחדת שזה יבוא, ויש לי מחשבות טורדניות או טרום התקפים ואלו הם שמלחיצים אותי יותר מכל. מצאתי אותכם כשחיפשתי קצת אינפורמציה על חרדות כי לא בדיוק הבנתי מה זה אומר, האם זה יעזוב אותי מתישהו.. (האמת אני עדיין מאוד מאוכזבת לדעת שזה לתמיד - לא כל כך מוכנה לקבל את העובדה. הייתי בטיפול ביופידבק שם למדתי קצת איך לעבור את הרגע האיום הזה ובימים אלו התחלתי טיפול פסיכולוגי נוסף. שם חיבה -מישהו נתן לי אותו בעבר... אנשים במשפחת יודעים על מה שעובר עלי ולאחותי אני חייבת את כל התודה שבעולם, על כך שבכל פעם היא שם בשבילי, אוספת ומאחה את השברים. מודה לכולכם על שאתם כאן תמיד!!!ותומכים בי מאוד.