באופן "מפתיע" אני ממליצה על...
הקשר לריפוי בעיסוק בעיני, הוא סוג האוכלוסיה, בעלת קשיים בתפקוד ולמידה שמגיעים לטיפולים מסוג זה. אני מכירה לעומק רק את שיטת ורדי, כך שהתשובה שלי לא תהיה אובייקטיבית. באופן כללי אני חושבת ששילוב בין ריפוי בעיסוק לשיטה נוספת הוא חיובי ביותר, ומביא למצב של התייחסות מעמיקה יותר לקשיים שהאדם מביא לטיפול. לגבי שונה ודומה - אני יכולה לענות רק על ורדי - התייחסות מעמיקה תוך התמקדות במס' מערכות (מודעות גוף (סכימת גוף/פרופריוספציה וכד'),הצלבה, תפיסה מרחבית, הפרדות (פיצול קשב)), תוך התבססות על הרצף ההתפתחותי ודגש על כך שמערכת אינה תקינה אם האדם לא יכול להפעיל אותה תוך פיצול קשב וברמה הגבוה יותר בשילוב עם המערכות השונות. התבססות על רצף התפתחותי, הכוונה למשל שלפי השיטה לא מטפלים בכל נושא המוטוריקה העדינה עד שהמוטוריקה הגסה לא תקינה (כפי שברצף ההתפתחותי מוטו' עדינה מתפתחת לאחר הגסה, ויש צורך בתפקוד גופני -מוטוריקה גסה תקינה כדי שהעדינה תתפתח באופן תקין ותפקודי לחלוטין), בריפוי בעיסוק, ילד שיגיע עם קושי באחיזת עפרון/מוטוריקה עדינה לעיתים מרבית הטיפול תתמקד בקשיים שלו במוטוריקה העדינה ללא התייחסות מספקת לגסה.לפי ורדי אחרי שכל המערכות יהיו תקינות ברמה של מוטו' גסה, כשנגיע לטפל בעדינה חלק מהקשיים כבר יפתרו או שהטיפול בקשיים יהיה קל יותר, בנוסף המטופל יחווה פחות תיסכול. זה על רגל אחת, אבל זה יותר מורכב מזה כמובן. היתרון בריפוי בעיסוק הוא ההתייחסות וההבנה של חשיבות העיסוק והתפקוד העצמאי ובסיס הידע הרחב (ברפואה ,פסיכולוגיה, בטיפול באופן כללי (ההתפתחות של האדם כמטפל, יחסי מטפל-מטופל וכו') שמוקנה בלימודים). בקיצור שילוב של ריפוי בעיסוק עם עוד ידע הוא טוב בעיני. להתראות
