כלבי נחייה
זהו בהחלט נושא בעייתי ומורכב, וחשבתי עליו לא פעם. הגעתי למסקנה, שבאופן אישי, יש לי קושי לתמוך בשימוש בכלבים ו/או בחיות אחרות על-מנת להקל על הסבל האנושי, שהוא ללא ספק קשה בפני עצמו. ולמרות הקושי האנושי - לי אין יכולת ורצון לתמוך ב"הסבת" הכלב בהתאם לצרכי האדם - אם לצרכי לחימה (וכבר הבעתי דעתי בעניין בעבר), ואם לצרכי נחייה, או לצרכי שמירה, או מה שלא יהיה... תנו לחיות לחיות. לא לעבוד ! תוחלת החיים של כלבי הנחייה היא, לרוב, נמוכה יותר בשל המשימות הלא-פשוטות בכלל המוטלות עליהם, והמשא הכבד (תרתי משמע) אותו הם סוחבים על גבם... לפעמים באוניברסיטה אני רואה אדם מבוגר, עיוור, הנתמך בכלב-נחייה... רחמיי על האדם, ועוד יותר על הכלב.... הכלב נראה אומלל. מתהלך בכבדות. לא מביט ימין ולא שמאל. בקושי מגיב לליטופיי, קשור לאיזה סד נוקשה, המונח על גבו, ומאבד את כל האינסטינקטים החייתיים שבו (ובעיקר בכלבי הלברדור, המשמשים ככלבי נחייה) - הוא לא רץ, ולא משתולל, ולא קופץ... הוא נתון, כל חייו בסד קשיח, להובלת אדונו. בעיניי, זהו שוב, שימוש הגזע האנושי ("הנבחר") בבעלי חיים, שאין זה מתפקידם הטבעי. לא לכך הם נבראו. וחבל שאנו מסבים אותם לעבודות קשות, המקצרות את תוחלת חייהם, הקצרה ממילא....