מה דעתכם?

צביקה38

New member
מה דעתכם?../images/Emo188.gif

האם וכיצד אדם יכול לאמן את עצמו? בשורות טובות צביקה ברגמן
 
שאלה מצויינת

היי צביקה, יופי של שאלה, קראתי, התשובה הייתה ברורה ומיידית ואז מצאתי את עצמי חושב עליה מספר דקות. השאלה הזו גרמה לי (בפעם המי יודע כמה) לחשוב מהו אימון בעצם? לפי ההגדרה להלן התשובה תהיה לא, אדם לא יכול לאמן את עצמו. ICF מגדיר את האימון כ"שותפות מקצועית בין מאמן מוסמך ואדם (או קבוצה), שותפות התומכת בהשגת תוצאות יוצאות מגדר הרגיל, בהתבסס על מטרות שהוצבו על ידי האדם (או הקבוצה). מאידך אדם כלשהו ובפרט מאמן בהחלט יכול להציב לעצמו מטרות ולהשיג אותן, היה והוא נתקל במחסומים הוא יכול להתבונן בצורת החשיבה שלו, בפרדיגות שלו על החיים בין אם בשיחה "רגילה" עם אחרים, בין בתרגול מדיטציה שמוסיף למודעות העצמית ובין בכתיבה ועוד טכניקות אחרות, יתכן שזה עדיין חסר את הפן של נקודת מבט בילתי תלויה אך זה לא בילתי אפקטיבי. נשאלת השאלה אם כך, אדם שעושה את כל אלה, מה בדיוק הוא עושה? האם הוא מאמן את עצמו או מתאמן? בכלל חשוב לזכור שאימון היא עשיה אקטיבית ולא בכדי מתאמן נקרא מתאמן (אקטיבי, מתאר מצב בתהליך) ולא כפי שיש שטועים לקרא לו מאומן (מתאר מצב סטטי). כדי לחדד ניתן להתבונן בשורש דומה אחר, ס.ב.ן אדם שחופף לאחרים את הראש יכול להקרא מסבן (מאמן) ואדם שמסבן את ראשו שלו האין הוא מסתבן? (מתאמן) לסיכום, כל אדם שמתאמן הוא למעשה מאמן את עצמו, ודאי שיש דרגות של אקטיביות, כמאמן שמתאמן בעצמי אני יותר אקטיבי מאשר המאומנים שלי, אני בוחר יותר פעולות לבצע, אני נוטה להגדיר את השיחה ביתר אפקטיביות אני מסכם את השיחה בכתב לצורך התבוננות בהמשך ואני בוחן לאורך זמן את ההתקדמות לעבר המטרות שלי, המתאמנים שלי עושים דברים אלו אך לא באותה אקטיביות, הם בחרו להתאמן ומגיעים לשיחות אימון שוב ושוב, הם בוחרים לפעמים לבצע פעולות ובעיקר הגדירו לעצמם מטרות. לסיכום, כל מתאמן הוא בעצם מאמן את עצמו קודם כל, ככל שרמת האקטיביות של המתאמן גבוהה יותר המתאמן יקח את מושכות האימון לידיו וישתמש במאמן כמאיץ תהליכים ולא כמוביל תהליכים, אצל מתאמן עם רמת אקטיביות נמוכה שלא לדבר על מי שבטעות מצפה שהמאמן שלו יגיד לו מה לעשות, המושכות עדיין יהיו בידיו של המתאמן אך התהליך יתקדם בקצב איטי יותר. תודה צביקה על השאלה מעוררת המחשבה
 
דברים שרואים משם לא רואים מכאן

מעבר לסוגיה הפילוסופית המעניינת שאבי פתח (האם מאמן הוא גם מתאמן האם מתאמן גם מאמן את עצמו) אני בחרתי לקחת את השאלה למקום אחר - - האם אדם יכול לאמן את עצמו תמיד ובכל תחום ? - האם מאמן, שעוסק באימון אחרים, יכול לאמן את עצמו ? או שזקוק למישהו שיאמן אותו - אם אימון הוא "אורח חיים" , האם צריך מאמן או אפשר לאמץ את אורח החיים הזה ולא להזדקק יותר למאמן ? שאלתי את עצמי - ובחנתי את עצמי כמובן. והחכה שלי מעלה את התובנות הבאות: אדם יכול לאמן את עצמו - במגבלות. מי שעיסוקו אימון - יוכל לפעמים לעשות היקשים אימוניים גדולים יותר לתוך חייו אבל... אנחנו לא יכולים לעשות לעצמנו את מה שנוכל לעשות לאחרים ולכן, מבינים ככל שנהיה, מקצועיים ככל שנהיה, מודעים ככל שנהיה - לא נוכל לאמן את עצמנו כפי שמאמן אחר יעשה את זה איתנו. פסיכולוג לא יכול לטפל בעצמו תמיד ובכל מצב רופא לא יכול לרפא את עצמו מכל מחלה ספר לא יכול לספר את עצמו ומאמן לא יכול לאמן את עצמו. לא מאמינה בבעלי מקצוע שלא צריכים יותר אנשים אחרים ו"מסתדרים לבד" בטח לא באימון. מי שחושב שיכול לאמן את עצמו תמיד ובכל מצב, לא מכיר במגבלות של עצמו, גם לא בגבולות היכולת. אחרי הכל - דברים שרואים משם, לא רואים מכאן. גם, ולמרות שאנחנו יודעים אימון, חושבים אימון וגם חיים אימון. אני בעד מאמן בכל מקום שבו אנחנו נתקעים. תודה צביקה. רק טוב ענת
 

צביקה38

New member
תודה אבי תודה ענת

לדעתי מאמן יכול לאמן את עצמו וכל אחד יכול לאמן את עצמו להגיע להישגים גבוהים יותר,ללכת רחוק יותר,לאפשר לעצמו יותר. וזאת לאחר שעברת תהליך של אימון ראשון וקיבלת את הכלים לפלס דרך ביער העבות בו מצוי העתיד אליו אתה שואף. תהליך האימון בו מקבל המתאמן את הכלים למסע הוא בדרך כלל בן 12 מפגשים בני שעה בממוצע שהם חלק זעיר בעולם הזמן של המתאמן ולכן עובדה היא שאת רוב הדרך הוא עושה בעצמו. תהליך האימון מצייד את המתאמן במפה ,יש כאלה שיוכלו להשתמש במפה בעצמם ותמיד יהיו כאלה שלא יצליחו לנווט דרכם לבד. ברור שלא ניתן לבצע הכללות ולא ניתן לומר כי לאחר תהליך אימון שלם יוכל כל מתאמן לאמן את עצמו אבל עם זאת לא ניתן לעניות דעתי לשלול אפשרות כזאת. הכל תלוי באדם ,בנקודה בה הוא נמצא בחייו ובמה שמזין אותו. בשורות טובות צביקה ברגמן
 
אסוציאציות על רובינזון קרוזו

בטיול הבוקר שלי עם הכלבים, עלתה בראשי השאלה של צביקה: האם אדם יכול לאמן את עצמו. הגשם הציף את שולי הדרך והאסוציאציות- את הראש: נזכרתי במצבים בהם אין לאנשים מראה והם נעזרים אחד בשני בשעת הגילוח... נזכרתי במשחק התנועות... נזכרתי ברעיון התלות ההדדית שסטיבן קובי מפתח בספרו "שבעת ההרגלים"ובו הוא מנתח את בשלות האדם כמתפתחת מתלות לעצמאות ולתלות הדדית, שהיא הרמה הגבוהה - הטבעית ביותר... נזכרתי בתיבת נוח שאליה באו כל המינים ובזוגות... נזכרתי בפתגם הידוע מדברי הלל בפרקי אבות: "אם אין אני לי - מי לי וכשאני לעצמי - מה אני ואם לא עכשיו אי מתי" והגשם פסק והטיול הסתיים... שבת שלום לכולכם
 

tlingit

New member
גם אני נהניתי לטייל עם שניכם ../images/Emo6.gif

נרקיס גל
 
למעלה