מה דעתכם??
- פותח הנושא cg20
- פורסם בתאריך
chatenoire
New member
שאלה טובה!
סרטים מעטים מצליחים ממש להפחיד אותי עד כדי הליכה בבית וידיעה בטוחה שיש מאחוריי ילד מת עם חור בראש. ההפחדה היא אמנות שקשה לשלוט בה, בעיקר אם אין בידך את כל אמצעי הקולנוע - תנועה, תאורה, וכמובן, הסאונד. בשביל לענות על השאלה שלך, בוא נשאל משהו בסיסי יותר - מה הדבר שהכי מבהיל אותנו ב"פאנץ´ ליין" של הפחדה (לא יודעת איך לקרוא לזה...) - התמונה או הקול? נסה לדמיין סצנת אימה טובה בלי רעשי הרקע - המוזיקה הבאסית שמגבירה את המתח בהדרגה שלב אחד מתחת למודעות שלנו, ואז מתפרצת בדיוק כשהיד עם הסכין יורדת, החתול המת יוצא מקברו, או במקרה שלי, הילד המת עובר מחוץ לשירותים. מצד שני, נסה לדמיין רק את הפסקול של הסצנה הזו; אני חושבת שתמצא את עצמך מרגיש מגוחך לשמע המוזיקה המחלחלת, כשאתה יושב בניחותא בסלון המואר ומאזין לה בוקעת מהמערכת שלך. אם תצליח ליצור סצנת אימה טובה בלי הסאונד, אני חושבת שתצליח להעביר אותה לקומיקס, אם כי במאמצים. כשאני חושבת על זה, סצנת אימה תעבור טוב יותר בקומיקס בלי מלים. בלוני דיבור, גם אם תעשה אותם שחורים כדי שיתאימו לאוירה הכללית, עדיין יעצרו את זרימת ה"צפייה" במתרחש. כשקורא מסתכל בקומיקס ללא מילים, ההתרחשות הופכת כמעט לאנימציה: הוא יכול להשלים במוחו את התנועה שבין פאנל למשנהו ולזרום איתה עד, במקרה שלנו, התפרקות המתח המבהילה. ברגע שמכניסים מילים, הקורא מוכרח לעצור בכל ריבוע ולקרוא את הטקסט, מה שהופך את ההתקדמות שלו לאיטית ומקוטעת, והמתח לא נבנה כמו שצריך. ההתקדמות לא מהירה מספיק כדי שהעצירה שלה בידי ה"בו!" תהיה מבהילה. ומסקנותיי מסיעור המוחין הקצר וחסר הטעם הזה: 1. לא חשוב כמה פעמים אני אראה את החוש השישי, אני עדיין אשתדל לא להסתובב בבית כשחשוך. 2. סצנת מתח טובה באמת ניכרת במתח, שעולה באופן לא לגמרי מודע, ואז מתפוצץ, מבהיר לצופה בכמה מתח הוא היה. 3. רוב סצנות האימה/מתח הן חשוכות. אם תסתובב בבית ויקפוץ עליך ארנב זה אולי יפתיע אותך, אבל אם תסתובב בלילה בטרקלין חשוך, כשרק הרוח מייללת בחוץ, ואז תיפול עליך הבובה של אחותך, יש לך סיכוי לא רע להתקף לב. לי, לפחות. 4. בקומיקס, ברגעים הספורים שלפני הבהלה, חסוך במילים. תן למתח לעלות בזרימה ולא בקו מקוטע. 5. את פאנל ה"בו!" מומלץ לעשות גדול, אולי אפילו פינאפ. כדאי שסגנון הציור של הפאנל הזה יתרום לתנועה ולהפתעה שלו. אם ציור פדנטי של שרירים ונימים הופך את הדמות (נאמר, פרדי קרוגר) לסטטית, ותר. אפשר להחסיר בפרטים בשביל האפקט הכללי של ההבהלה; הרי זה מה שאתה מנסה ליצור - את הרושם הראשוני ביותר. על השאר יסלחו לך. 6. אני אישית רואה קומיקס אימה בשחור לבן, מקסימום גרייסקייל. אם הצלחת לעשות את זה בצבע, ברכותיי. 7. מסקנה סופית: הכי טוב לארגן קומיקס שינגן מוזיקה עם כל הפיכת דף. משהו בסגנון כרטיסי ברכה....סטארט-אפ? איי ט´ינק סו! ברכות, אביב, שצריכה ללמוד עכשיו אזרחות אבל מעדיפה לזיין ת´שכל.
סרטים מעטים מצליחים ממש להפחיד אותי עד כדי הליכה בבית וידיעה בטוחה שיש מאחוריי ילד מת עם חור בראש. ההפחדה היא אמנות שקשה לשלוט בה, בעיקר אם אין בידך את כל אמצעי הקולנוע - תנועה, תאורה, וכמובן, הסאונד. בשביל לענות על השאלה שלך, בוא נשאל משהו בסיסי יותר - מה הדבר שהכי מבהיל אותנו ב"פאנץ´ ליין" של הפחדה (לא יודעת איך לקרוא לזה...) - התמונה או הקול? נסה לדמיין סצנת אימה טובה בלי רעשי הרקע - המוזיקה הבאסית שמגבירה את המתח בהדרגה שלב אחד מתחת למודעות שלנו, ואז מתפרצת בדיוק כשהיד עם הסכין יורדת, החתול המת יוצא מקברו, או במקרה שלי, הילד המת עובר מחוץ לשירותים. מצד שני, נסה לדמיין רק את הפסקול של הסצנה הזו; אני חושבת שתמצא את עצמך מרגיש מגוחך לשמע המוזיקה המחלחלת, כשאתה יושב בניחותא בסלון המואר ומאזין לה בוקעת מהמערכת שלך. אם תצליח ליצור סצנת אימה טובה בלי הסאונד, אני חושבת שתצליח להעביר אותה לקומיקס, אם כי במאמצים. כשאני חושבת על זה, סצנת אימה תעבור טוב יותר בקומיקס בלי מלים. בלוני דיבור, גם אם תעשה אותם שחורים כדי שיתאימו לאוירה הכללית, עדיין יעצרו את זרימת ה"צפייה" במתרחש. כשקורא מסתכל בקומיקס ללא מילים, ההתרחשות הופכת כמעט לאנימציה: הוא יכול להשלים במוחו את התנועה שבין פאנל למשנהו ולזרום איתה עד, במקרה שלנו, התפרקות המתח המבהילה. ברגע שמכניסים מילים, הקורא מוכרח לעצור בכל ריבוע ולקרוא את הטקסט, מה שהופך את ההתקדמות שלו לאיטית ומקוטעת, והמתח לא נבנה כמו שצריך. ההתקדמות לא מהירה מספיק כדי שהעצירה שלה בידי ה"בו!" תהיה מבהילה. ומסקנותיי מסיעור המוחין הקצר וחסר הטעם הזה: 1. לא חשוב כמה פעמים אני אראה את החוש השישי, אני עדיין אשתדל לא להסתובב בבית כשחשוך. 2. סצנת מתח טובה באמת ניכרת במתח, שעולה באופן לא לגמרי מודע, ואז מתפוצץ, מבהיר לצופה בכמה מתח הוא היה. 3. רוב סצנות האימה/מתח הן חשוכות. אם תסתובב בבית ויקפוץ עליך ארנב זה אולי יפתיע אותך, אבל אם תסתובב בלילה בטרקלין חשוך, כשרק הרוח מייללת בחוץ, ואז תיפול עליך הבובה של אחותך, יש לך סיכוי לא רע להתקף לב. לי, לפחות. 4. בקומיקס, ברגעים הספורים שלפני הבהלה, חסוך במילים. תן למתח לעלות בזרימה ולא בקו מקוטע. 5. את פאנל ה"בו!" מומלץ לעשות גדול, אולי אפילו פינאפ. כדאי שסגנון הציור של הפאנל הזה יתרום לתנועה ולהפתעה שלו. אם ציור פדנטי של שרירים ונימים הופך את הדמות (נאמר, פרדי קרוגר) לסטטית, ותר. אפשר להחסיר בפרטים בשביל האפקט הכללי של ההבהלה; הרי זה מה שאתה מנסה ליצור - את הרושם הראשוני ביותר. על השאר יסלחו לך. 6. אני אישית רואה קומיקס אימה בשחור לבן, מקסימום גרייסקייל. אם הצלחת לעשות את זה בצבע, ברכותיי. 7. מסקנה סופית: הכי טוב לארגן קומיקס שינגן מוזיקה עם כל הפיכת דף. משהו בסגנון כרטיסי ברכה....סטארט-אפ? איי ט´ינק סו! ברכות, אביב, שצריכה ללמוד עכשיו אזרחות אבל מעדיפה לזיין ת´שכל.
וברשותך, כמה תוספות:
כמובן: מעט דיבורים ושוט הפאנץ´ גדול יחסית וברור (כדי שחס וחלילה לא תהייה פאדיחה ויפספסו אותו בטעות). אבל אפשר להוסיף עוד אלמנטים בשביל ליצור את אוירת המתח. מבנה הפאנל ברגעי ה"לפני הפאנץ´": פאנל המבוסס על משבצות יחסית קטנות וצפופות המציגות קלוזאפים של הדמויות או איברים שונים, כדי ליצור תחושה של אי-ודאות. מבנה הפאנל בסצינת הפאנץ´: רצוי כמה שיותר ברור, אם אפשר משבצת אחת שתתפוס חצי-עמוד לפחות. ואם אפשר עמוד שלם- מה טוב. תאורה: בכל הרגעים שלפני- תאורה עמומה ואפלולית יכולה ליצור אוירה שקטה (לאו דווקא רגועה)ולא ברורה. הרבה צללים ומדי פעם תאורה קונטראסטית ובהירה (של ברקים למשל, בתנאי כמובן שזה רלוונטי) ייצרו אוירה של מתח. תמונת הפאנץ´ צריכה להיות ברוה ומפתיעה ולכן תאורה חזקה כדי למשוך את העין וצללים דרמטיים יוסיפו לאפקט. עיצוב: דעה אישית- עיצוב כמה שיותר ריאליסטי ונכון ייצור הרגשה מציאותית יותר אל הצופה. אינ יכול להרגיש את המתח בחוברת של באטמן ,למשל, אב זה לא יהיה אותו דבר בפאוור-פאף גירלס (עם כל הכבוד שלי אליהן). כולנו ראינו אני חושב מספיק סרטי מת-אימה כדי שבראש כבר תתנגן לנו מנגינת הכינורים המתגברת למראה התמונות. זהו, בערך. גם אני מזיין את השכל די הרבה, ואני לא ציירתי או קראתי קומיקס כמו שצריך כבר כמה שנים.
כמובן: מעט דיבורים ושוט הפאנץ´ גדול יחסית וברור (כדי שחס וחלילה לא תהייה פאדיחה ויפספסו אותו בטעות). אבל אפשר להוסיף עוד אלמנטים בשביל ליצור את אוירת המתח. מבנה הפאנל ברגעי ה"לפני הפאנץ´": פאנל המבוסס על משבצות יחסית קטנות וצפופות המציגות קלוזאפים של הדמויות או איברים שונים, כדי ליצור תחושה של אי-ודאות. מבנה הפאנל בסצינת הפאנץ´: רצוי כמה שיותר ברור, אם אפשר משבצת אחת שתתפוס חצי-עמוד לפחות. ואם אפשר עמוד שלם- מה טוב. תאורה: בכל הרגעים שלפני- תאורה עמומה ואפלולית יכולה ליצור אוירה שקטה (לאו דווקא רגועה)ולא ברורה. הרבה צללים ומדי פעם תאורה קונטראסטית ובהירה (של ברקים למשל, בתנאי כמובן שזה רלוונטי) ייצרו אוירה של מתח. תמונת הפאנץ´ צריכה להיות ברוה ומפתיעה ולכן תאורה חזקה כדי למשוך את העין וצללים דרמטיים יוסיפו לאפקט. עיצוב: דעה אישית- עיצוב כמה שיותר ריאליסטי ונכון ייצור הרגשה מציאותית יותר אל הצופה. אינ יכול להרגיש את המתח בחוברת של באטמן ,למשל, אב זה לא יהיה אותו דבר בפאוור-פאף גירלס (עם כל הכבוד שלי אליהן). כולנו ראינו אני חושב מספיק סרטי מת-אימה כדי שבראש כבר תתנגן לנו מנגינת הכינורים המתגברת למראה התמונות. זהו, בערך. גם אני מזיין את השכל די הרבה, ואני לא ציירתי או קראתי קומיקס כמו שצריך כבר כמה שנים.
לא ציפיתי לתשובה כזאת...
אבל תודה רבה בכל אופן! לגבי סרטי אימה, אם יצא לך לראות את "פרוייקט המכשפה מבלייר", אז וודאי את יודעת שזהו סרט נטול אפקטים וללא כל פסקול מפחיד (או קטעי מוסיקה בכלל). הדברים שמייחדים את הסרט הם שיטת הצילום, והשאלה האם אכן היה מדובר בסיפור אמיתי. פרוייקט המכשפה מבלייר היה ללא ספק שינוי מכל סרטי האימה המטופשים אליהם הורגלנו בסגנון צעקה, שבהם יש רוצח סידרתי שמתחיל לרצוח את כל החבר´ה אחד אחרי השני (למרות שאני אוהב לראות גם את הסרטים האלה). אולי אז העניין הוא בסיפור עצמו? אולי צריך לקחת מקרים אמיתיים או לפחות מציאותיים (כלומר, לא ערפדים וזומבים) ולעבד אותם לסיפור אימה???
אבל תודה רבה בכל אופן! לגבי סרטי אימה, אם יצא לך לראות את "פרוייקט המכשפה מבלייר", אז וודאי את יודעת שזהו סרט נטול אפקטים וללא כל פסקול מפחיד (או קטעי מוסיקה בכלל). הדברים שמייחדים את הסרט הם שיטת הצילום, והשאלה האם אכן היה מדובר בסיפור אמיתי. פרוייקט המכשפה מבלייר היה ללא ספק שינוי מכל סרטי האימה המטופשים אליהם הורגלנו בסגנון צעקה, שבהם יש רוצח סידרתי שמתחיל לרצוח את כל החבר´ה אחד אחרי השני (למרות שאני אוהב לראות גם את הסרטים האלה). אולי אז העניין הוא בסיפור עצמו? אולי צריך לקחת מקרים אמיתיים או לפחות מציאותיים (כלומר, לא ערפדים וזומבים) ולעבד אותם לסיפור אימה???
illustrator
New member
ברור שהעיקר בסיפור...
כבר ציינתי שלקומיקס (או ספר) אין את אותה יכולת להבהיל כמו סרט. כמה שלא נשחק עם זוויות "צילום" וגדלי פאנלים, אף דמות לא תזנק לכיווננו עם גרזן ביד לצלילי צרחות ומוזיקה אימתנית. ולכן אני צריכים סיפור מצמרר. אני, באופן אישי, לא אוהד גדול של סרטי הרוצח הסדרתי. סרטים כמו The Omen או החוש השישי הרבה יותר מורכבים ומעניינים, וניתנים לעיבוד קומיקסי. לגבי ערפדים וזומבים, אפשר להשתמש. עם הסיפור יהיה כתוב טוב, הכל יכול לעבוד.
כבר ציינתי שלקומיקס (או ספר) אין את אותה יכולת להבהיל כמו סרט. כמה שלא נשחק עם זוויות "צילום" וגדלי פאנלים, אף דמות לא תזנק לכיווננו עם גרזן ביד לצלילי צרחות ומוזיקה אימתנית. ולכן אני צריכים סיפור מצמרר. אני, באופן אישי, לא אוהד גדול של סרטי הרוצח הסדרתי. סרטים כמו The Omen או החוש השישי הרבה יותר מורכבים ומעניינים, וניתנים לעיבוד קומיקסי. לגבי ערפדים וזומבים, אפשר להשתמש. עם הסיפור יהיה כתוב טוב, הכל יכול לעבוד.
עופר ברנשטיין
New member
עוד הצעה...
טוב, נתחיל מזה שטוב לראות כזה דיון בפורום - דיון מהותי שלא מבייש שיעורים במוסדות השכלה גבוה לאמנויות הגרפיות... לגבי ענין המתח וההפחדה: קצת היסטוריה של הקולנוע... בתחילת שנות השישים יצא בארה"ב סרט ששינה את התפיסות האמנויות לגבי הפחדה ומתח עד היום. לסרט קראו "נקמת אנשי החתול" - השם מוכר גםהיום הסרט קצת פחות... הסרט הנ"ל הוא הראשון שהגדיר ויצר את הז´אנר המכונה סרטי-B (סרטי מתח זולים ונבובים), אבל... הוא גם היה הראשון שגרם לצופים באולם הקולנוע לצרוח מלוא הגרון כמעט בכל הקרנה וגם לזכות באוסקר על צילום. עכשיו אתם שואלים מה לזה ולקומיקס??? ובכן, "נקמת אנשי החתול" אינו סרט אילם אבל כמעט 60% ממנו חסר פסקול (כולל מוזיקה) ומתבסס רק על צילום! כמו קומיקס ללא מילים וללא צלילים! בתחשב בעובדה שהוא צולם בשחור לבן אתם כבר יכולים להבין את קצה ההקבלה לקומיקס. בכל מקרה... הצילום בסרט הנ"ל המתאפיין בבחירת זויות מוקצנות ויוצאות דופן כמו גם בבחירה כללית של גדלי פריים לא שגרתיים. הרבה קלוז אפים (כמו שכבר הציעו לפני) לתוך אברי גוף וחלקי פנים, הרבה פריימים פתוחים ורחבים מאוד שהאובייקט הראשי הולך בהם לאיבוד. הרבה צללים בתמונה שכמעט כולם הולכים באלכסון (דבר שמחזק את תחושת איבוד היציבות של הקהל). כמעט כל הפריימים צולמו בזויות אלכסוניות לקו האופק גם כן כדי לבלבל את יציבות הקהל וגם זויות הצילום עצמן פנו אל האובייקטים מכיוונים לא שגרתיים (זויות גבוהות מאוד,נמוכות מאוד וצילומי כמעט פרופיל של 170 מעלות לקו האופק). כל אלה בצירוף ה שקט המעיק יצרו אווירה קשה ומפחידה בלי שום קשר להתרחשות בצילומים עצמם. בקלות אפשר לנצל את כל האלמנטים האלה גם בקומיקס. זה גם עובד בד"כ (ע"ע סדרת SIN CITY - של פרנק מילר). בנוסף - ב"נקמת אנשי החתול" - שהסרט קרוי על שמם - לא רואים את פלג הגוף העליון שלהם בכלל כל הסרט! מדהים כמה טריק פסיכולוגי פשוט כמו זה יכול להשפיע על הצופים. הרעיון שהקורא\צופה לא יודע עם מי או עם מה הוא מתמודד גורם לו לפתח פחד פנימי תת מודע ברגע שסיטואציות מוכרות מתרחשות שוב... מקווה שהצלחתם לשרוד עד כאן, מקווה שאם לא הבנתם משהו אז תעלו שאלת הבהרה, והכי חשוב- מקווה שסיקרנתי אתכם ואולי משיהו ילך לספריית הסינמטק בת"א ויבקש לראות את נקמת אנשי החתול -מומלץ בחום!
טוב, נתחיל מזה שטוב לראות כזה דיון בפורום - דיון מהותי שלא מבייש שיעורים במוסדות השכלה גבוה לאמנויות הגרפיות... לגבי ענין המתח וההפחדה: קצת היסטוריה של הקולנוע... בתחילת שנות השישים יצא בארה"ב סרט ששינה את התפיסות האמנויות לגבי הפחדה ומתח עד היום. לסרט קראו "נקמת אנשי החתול" - השם מוכר גםהיום הסרט קצת פחות... הסרט הנ"ל הוא הראשון שהגדיר ויצר את הז´אנר המכונה סרטי-B (סרטי מתח זולים ונבובים), אבל... הוא גם היה הראשון שגרם לצופים באולם הקולנוע לצרוח מלוא הגרון כמעט בכל הקרנה וגם לזכות באוסקר על צילום. עכשיו אתם שואלים מה לזה ולקומיקס??? ובכן, "נקמת אנשי החתול" אינו סרט אילם אבל כמעט 60% ממנו חסר פסקול (כולל מוזיקה) ומתבסס רק על צילום! כמו קומיקס ללא מילים וללא צלילים! בתחשב בעובדה שהוא צולם בשחור לבן אתם כבר יכולים להבין את קצה ההקבלה לקומיקס. בכל מקרה... הצילום בסרט הנ"ל המתאפיין בבחירת זויות מוקצנות ויוצאות דופן כמו גם בבחירה כללית של גדלי פריים לא שגרתיים. הרבה קלוז אפים (כמו שכבר הציעו לפני) לתוך אברי גוף וחלקי פנים, הרבה פריימים פתוחים ורחבים מאוד שהאובייקט הראשי הולך בהם לאיבוד. הרבה צללים בתמונה שכמעט כולם הולכים באלכסון (דבר שמחזק את תחושת איבוד היציבות של הקהל). כמעט כל הפריימים צולמו בזויות אלכסוניות לקו האופק גם כן כדי לבלבל את יציבות הקהל וגם זויות הצילום עצמן פנו אל האובייקטים מכיוונים לא שגרתיים (זויות גבוהות מאוד,נמוכות מאוד וצילומי כמעט פרופיל של 170 מעלות לקו האופק). כל אלה בצירוף ה שקט המעיק יצרו אווירה קשה ומפחידה בלי שום קשר להתרחשות בצילומים עצמם. בקלות אפשר לנצל את כל האלמנטים האלה גם בקומיקס. זה גם עובד בד"כ (ע"ע סדרת SIN CITY - של פרנק מילר). בנוסף - ב"נקמת אנשי החתול" - שהסרט קרוי על שמם - לא רואים את פלג הגוף העליון שלהם בכלל כל הסרט! מדהים כמה טריק פסיכולוגי פשוט כמו זה יכול להשפיע על הצופים. הרעיון שהקורא\צופה לא יודע עם מי או עם מה הוא מתמודד גורם לו לפתח פחד פנימי תת מודע ברגע שסיטואציות מוכרות מתרחשות שוב... מקווה שהצלחתם לשרוד עד כאן, מקווה שאם לא הבנתם משהו אז תעלו שאלת הבהרה, והכי חשוב- מקווה שסיקרנתי אתכם ואולי משיהו ילך לספריית הסינמטק בת"א ויבקש לראות את נקמת אנשי החתול -מומלץ בחום!
illustrator
New member
רגע אחד
אם כבר כתבת שאפשר להשיג אימה מסוימת באמצעות ספרים, אז למה לא דרך קומיקס?! ברור, שספרים וקומיקס לא יבהילו כמו סרט. אני לא מצפה לראות מישהו מזנק מהכסא שלו אחרי שהעביר עמוד, או תוקע מרפק באומלל שיושב לידו (תיזהרו אם מי אתם הולכים לסרטים מבהילים). אבל כבר מראשית ימיהם של חוברות הקומיקס (כפי שאנו מכירים אותם כיום), אימה היתה אחד הז´אנרים היותר פופולארים של המדיום. אני, באופן אישי, הייתי משתמש בזוויות פחות שגרתיות בסצינות היותר מותחות, מטשטש טיפה את הרקע, עד כדי יצירת תמונה מעט הזויה, ומשתמש הרבה בתקריבים ופאנלים קטנים.
אם כבר כתבת שאפשר להשיג אימה מסוימת באמצעות ספרים, אז למה לא דרך קומיקס?! ברור, שספרים וקומיקס לא יבהילו כמו סרט. אני לא מצפה לראות מישהו מזנק מהכסא שלו אחרי שהעביר עמוד, או תוקע מרפק באומלל שיושב לידו (תיזהרו אם מי אתם הולכים לסרטים מבהילים). אבל כבר מראשית ימיהם של חוברות הקומיקס (כפי שאנו מכירים אותם כיום), אימה היתה אחד הז´אנרים היותר פופולארים של המדיום. אני, באופן אישי, הייתי משתמש בזוויות פחות שגרתיות בסצינות היותר מותחות, מטשטש טיפה את הרקע, עד כדי יצירת תמונה מעט הזויה, ומשתמש הרבה בתקריבים ופאנלים קטנים.
chatenoire
New member
זויות צילום
הקונספט של "בואו נצלם אותם מהגב כדי שיחשבו שיש יצור גדול ומפחיד מאחור", עד כמה שהוא משומש ונדוש, וכמה שאנחנו לא רוצים להודות בזה, עדיין מפחיד. לך על זויות "צילום" שיגרמו לקורא לחשוב שיש לו סיבה לחשוש, אבל אל תזרוק לו את זה בפרצוף יותר מדי; זה עבד בחוש השישי (או שזו רק אני?), אבל בבאפי זה כבר מגוחך. כמו כן, עליי להסכים עם "המאייר" (הניק שלך נשמע מאוד מאיים בעברית) בקשר לקלוז-אפים רצחניים. אפילו עין גדולה או זוית של פה רועד בפאנל יכולים להעביר את התחושה של הפחד.
הקונספט של "בואו נצלם אותם מהגב כדי שיחשבו שיש יצור גדול ומפחיד מאחור", עד כמה שהוא משומש ונדוש, וכמה שאנחנו לא רוצים להודות בזה, עדיין מפחיד. לך על זויות "צילום" שיגרמו לקורא לחשוב שיש לו סיבה לחשוש, אבל אל תזרוק לו את זה בפרצוף יותר מדי; זה עבד בחוש השישי (או שזו רק אני?), אבל בבאפי זה כבר מגוחך. כמו כן, עליי להסכים עם "המאייר" (הניק שלך נשמע מאוד מאיים בעברית) בקשר לקלוז-אפים רצחניים. אפילו עין גדולה או זוית של פה רועד בפאנל יכולים להעביר את התחושה של הפחד.
illustrator
New member
בהחלט
כמה שסצינת ההתקרבות מאחורה תהיה נדושה, היא עדיין עובדת. והנה עוד רעיון, סדרת "צילומים" מזוויות שונות, שיעלו את השאלה: "מאיפה זה יבוא?!"
כמה שסצינת ההתקרבות מאחורה תהיה נדושה, היא עדיין עובדת. והנה עוד רעיון, סדרת "צילומים" מזוויות שונות, שיעלו את השאלה: "מאיפה זה יבוא?!"
green lantern
New member
ספרים יכולים להבהיל וקומיקס לא?
קודם כל צריך להיות אומן רציני כדי לצייר ממש מפחיד... זה לא שאין קומיקסי אימה...ולמען האמת הקומיקסים שיצאו בשנות ה50 היו מפחידים.. לא מפחידים החוש השישי (סרט שעד היום רודף אותי) אבל מבהילים.. דרקולות ועניינים.... הראו פעם בתוכנית על סרטי בהקשר של מוזיקה.. הראו אישה מכינה ארוחת ערב.. לעומת סרט אימה.. ואז החליפו את המוזיקה... מה שכן אפשר זה להוסיף קלטת.. ואז בכול פעם שמופיע תמונה של קלטת.. להדליק את הטייפ... משהו בין תסכית וקומיקס... סוף סוף הבנתי תא השמות שלכם האולינג וולפס.... אביב -אותיות נרהא לי.... מה שמו של המאייר (
)-מאייר... וחנן-האולינג וולף סטויוס
קודם כל צריך להיות אומן רציני כדי לצייר ממש מפחיד... זה לא שאין קומיקסי אימה...ולמען האמת הקומיקסים שיצאו בשנות ה50 היו מפחידים.. לא מפחידים החוש השישי (סרט שעד היום רודף אותי) אבל מבהילים.. דרקולות ועניינים.... הראו פעם בתוכנית על סרטי בהקשר של מוזיקה.. הראו אישה מכינה ארוחת ערב.. לעומת סרט אימה.. ואז החליפו את המוזיקה... מה שכן אפשר זה להוסיף קלטת.. ואז בכול פעם שמופיע תמונה של קלטת.. להדליק את הטייפ... משהו בין תסכית וקומיקס... סוף סוף הבנתי תא השמות שלכם האולינג וולפס.... אביב -אותיות נרהא לי.... מה שמו של המאייר (
illustrator
New member
אז זהו, שלא....
אביב מאיירת (באופן מקצועי להפליא!!!) אני מסתפק באינקינג, לעת עתה
אביב מאיירת (באופן מקצועי להפליא!!!) אני מסתפק באינקינג, לעת עתה
דעתי
לפי דעתי, אתה יכול ליצור אווירה מפחידה, מרתיעה ומאיימת באמצעות ציורים בגוונים כהים, מילים מעטות והרבה ריבועים, על מנת ליצור ולהעצים את המתח לקראת השיא, שיצוייר, כמו שאביב אמרה, בריבוע גדול, או אפילו על כל הדף. באמצעות כל הגורמים הללו אתה יכול ליצור אווירה מפחידה, אבל אני חושב שיהיה לך קשה להפחיד...הסיבה היא שבניגוד לסרט, בו אין לך מושג מה עומד לקרות בעוד חמש שניות, על מנת לדעת את סיומה של העלילה בחוברת, אתה פשוט צריך להעביר עמוד...ומתוך ניסיון אישי, אין בן אדם אחד שלא מעיין בחוברת לפני שהוא קורא אותה. מקווה שעזרתי.
לפי דעתי, אתה יכול ליצור אווירה מפחידה, מרתיעה ומאיימת באמצעות ציורים בגוונים כהים, מילים מעטות והרבה ריבועים, על מנת ליצור ולהעצים את המתח לקראת השיא, שיצוייר, כמו שאביב אמרה, בריבוע גדול, או אפילו על כל הדף. באמצעות כל הגורמים הללו אתה יכול ליצור אווירה מפחידה, אבל אני חושב שיהיה לך קשה להפחיד...הסיבה היא שבניגוד לסרט, בו אין לך מושג מה עומד לקרות בעוד חמש שניות, על מנת לדעת את סיומה של העלילה בחוברת, אתה פשוט צריך להעביר עמוד...ומתוך ניסיון אישי, אין בן אדם אחד שלא מעיין בחוברת לפני שהוא קורא אותה. מקווה שעזרתי.
The Crusader
New member
קודם כל
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח הצחקתם אותי (החוש השישי זה מותחן ולא סרט אימה אם כל הכבוד) ובכלל להפחיד על ידי סרט או קומיקס זה נורא קשה אישית הסרטים היחידים שהפחידו אותי זה פרדי קרוגר והזה עם הבובה הרצחנית וזה כי הייתי ילד קטן בתקופה בכל אופן זה לא בלתי אפשרי בנוסף לכל ההצעות כאן אני חושב שבסצינות שלפני ובסצינה של הפאנץ ליין בכלל תריך לתת גוונים(לקומיקס צבעוני) אדומים חזקים זה מעורר קונוטציה שלילית של דם מוות שטן גיהנום פחד וכולי וזה נורא מוסיף לאפקט של אפלוליות פחד ומתח או שפשוט תתקע ילד עם חור בראש שמשתין לשרותים ומחטיא חחחחחחחחחחחחח
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח הצחקתם אותי (החוש השישי זה מותחן ולא סרט אימה אם כל הכבוד) ובכלל להפחיד על ידי סרט או קומיקס זה נורא קשה אישית הסרטים היחידים שהפחידו אותי זה פרדי קרוגר והזה עם הבובה הרצחנית וזה כי הייתי ילד קטן בתקופה בכל אופן זה לא בלתי אפשרי בנוסף לכל ההצעות כאן אני חושב שבסצינות שלפני ובסצינה של הפאנץ ליין בכלל תריך לתת גוונים(לקומיקס צבעוני) אדומים חזקים זה מעורר קונוטציה שלילית של דם מוות שטן גיהנום פחד וכולי וזה נורא מוסיף לאפקט של אפלוליות פחד ומתח או שפשוט תתקע ילד עם חור בראש שמשתין לשרותים ומחטיא חחחחחחחחחחחחח
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.