מה דעתכם?

מה דעתכם?

יש לי שאלה לא פשוטה. התחלתי להשתתף השבוע בקורס חדש, שנפתח השבוע, ויילמד במשך כ-6 שבועות באוני' שלנו. מדובר במרצה אורח מחו"ל, ששמו הולך לפניו. מאחר שאני בתקופה בריאותי לא טובה, כמו שכבר אמרתי פה לא פעם, ומאחר שאני כמעט לא מגיעה עכשיו לאוני' - ההגעה לשיעורים שלו מבחינתי כרגע, היא די מאמץ מיוחד. העניין הוא שבתחילה רציתי מאוד לבוא ולשמוע אותו, כי לכאורה, הוא עוסק בתחומים שעשויים להועיל לי לדוקטורט שלי. כששמעתי אותו השבוע, הסתבר לי (ולכל החברים האחרים מה"שכבה" שלי) ש.. אנחנו יכולי םללמד אותו יותר מאשר ללמוד ממנו. עכשיו, השיעור הוא של 4 שעות רצופות, והוא די לא מוסי ףלנו ידע. (טוב, לפחות לא הוסיף בשיעור הראשון) השאלה היא - האם זה לעניין לעזוב? האם זה בסדר לקום וללכת? או אולי צריך לבלוע את הצפרדע ולהמשיך א ת המאמץ. למה עולה השאלה? כי המנחה שלי מאוד מאוד מצפה שאהיה שם, ובשבוע שעבר אף הספיק לומר לי שהוא מאוכזב מכך שלא הגעתי לפגישה מתוכננת איתו (מאחר שאושפזתי בבי"ח, וכן, הוא יודע את הפרטים...)... אז השאלה היא אם לתוח את החבל ולעזוב קורס שממילא לא תורם, כדי לא לעשות את המאמץ המיותר הזה, שאומר גם בזבוז של כ-6.5 שעות , או לחלופין - לשלם את מס השפתיים הזה, כדי לרצות את המנחה. מה דעתכם?
 
../images/Emo101.gifקודם כל קצת ../images/Emo115.gif

אני קצת
ולא הבנתי שאת היית בבית חולים (חשבתי שרק היית עם מישהו אחר, לא שזה טוב, אבל זה בכל זאת אחרת), אז קודם כל איחולים לרפואה שלמה, ושדברים ישתפרו במהרה. לאור המצב הבריאותי, אני גם הייתי מתעלמת מ"הלא נעים". הייתי מסבירה למרצה בעל-פה או במייל באופן כללי את הבעיות שיש לך וכמה את מצטערת שזה פוגם ביכולת שלך להגיע. ובעתיד אם יש לך משהו שהוא יכול לייעץ לגביו, בהחלט הייתי שומרת איתו על קשר. אותו הסבר הייתי נותנת עוד פעם למנחה שלך. את היחידה שיכולה להגיד מה את יכולה ולא יכולה לעשות כרגע, ואם הוא לא אמפטי לזה, אז זה באמת בעיה שלו. מהניסיון המוגבל שלי, כמעט כל פעם שאני מותחת את הגבולות שלי מבחינת עשייה (וכבר די ברור לי מהם, מבחינת למשל שעות שינה), אני מהר למדי נהיית חולה. כמעט כלום לא שווה את זה לטעמי, בודאי בדוקטורט, שהיתרון היחיד שלו שאפשר קצת לוסת את המאמץ בהתאם לצרכים האחרים.
 
תודה../images/Emo140.gif את תמיד מצליחה לעודד אותי

מבינה היטב את כל מה שאת אומרת. נראה לי שאנהג כך.
 

מממאיה35

New member
אני היתי מוותרת

גם בגלל מצבך הבריאותי, אבל גם בגלל שאם את מרגישה שהקורס הזה לא תורם לך - לא חבל על הזמן שלך? והרי לא מדובר פה בשעה אחת בשבוע, אלא בהמון שעות! היתי מסבירה למנחה שלך את המצב בכנות ובלי לפחד..
 
אין לי עצות טובות

אבל רציתי לאחל המון בריאות
ומנסיון (אני הייתי חולה לא מעט בשנים האחרונות, ובעיקר, אמא שלי אושפזה בגלל אירוע שעברה) - שום דבר (!!!) לא שווה את הבריאות, הפיזית והנפשית שלך, אם הקורס גדול עלייך כרגע (מבחינה בריאותית), וגם מיותר, אז עזבי אותו ושוב, רק בריאות
 
../images/Emo45.gif

מסכימה לכל מילה שלך, אלא שהפעם זה כנרא הל א כל כך פשוט כל העניין הזה. תודה על האיחולים. זה מה שאני באמת הכי צריכה עכישו. בריאות.
 

22ק ו ס ם

New member
הייתי מפריד בין שני דברים

הרצון שלך להיות בקורס והיחס של המנחה. אל תתרגשי משם גדול של מרצה. אם את חושבת שהוא לא מוסיף לך הרבה וכל הקורס זו טרחה גדולה מדי אז הייתי מוותר. אז מהבחינה הזו לא הייתי מרגיש מחויב ללכת. מצד שני, אם המנחה מצפה ממך משהו תדברי איתו ותסבירי לו שכרגע זה לא מתאים לך. זה נראה לי ממש לא לעניין להתערב בסדרי עדיפויות של הסטודנטים בדברים שלא קשורים ישירות להנחייה תוך גילוי חוסר התחשבות בסיסי בך.
 
אתה צודק ולא צודק

הענין של "שם גדול" הוא עניין שפוגש אותי במקרים שונים בחיים. לא רק במקרה הספציפי, שבו אני גם מרגישה לא נוח. קרה לי לא פעם שיש אנשים שהרבה אנשים מדברים עליהם כעל "גדולים" ו"מיוחדים" ומבינים גדולים, ובעצם, כשאני קוראת את דברייהם, וכמו במקרה הזה, גם שומעת אותם עצמם, אני מגלה שמה שאומרים עליהם אפילו לא מתקרב ליכולת הנמוכה כל כך שלהם בפועל. ואני שואלת את עצמי איך זה קורה. אני חוששת להודות בפני עצמי- שיש תופעה של עידוד בינוניות, כדי שלא יהיה איום של אחדים על אחרים. האם יכול להיות שאני טועה? לי נראה במקרה הזה, שמדובר באיש כל כך בינוני (שלא לומר, ממש ממש לא ראוי) שמשום מה, ואולי משום שהוא היחידי שעוסק בתחום, הצליח לגרום לאנשים להתייחס אליו כאל בר-סמכא. אותי זה משגע. האיש לא יודע כלום. אנחנו ישבנו שם בהרצאה אחת, ולגבי כל מילה שהוא אמר - הבהרנו לו איך היא לא נכונה, ל א הגיונית, לא מחזיקה מים. הוא כבר היה נבוך. הוא ממש לא ידע לצאת מזה. ואז התברר - שהוא בא ללמד אותנו גם עניינים של מתודולוגיה, וכשהוא הציג את המתודולוגיות שבהן הוא נקט באיסוף נתונים וניתוחם- הבנו - שגם זה לא ראוי, והערנו לו על כל המגבלות והמחדלים שיש בהן, והוא - אילו היה יכול לעשות קסם ולהיעלם - זה מה שהוא היה רוצה לעשות. אני בטוחה בזה. עכשיו- השאלה היא - האם ייתכן שאנחנו רואים את זה, ואלה שהם המנחים שלנו , (למשל המנחהשלי, שאני מאד מעריכה את היכולת המקצועית שלו ואת הידע שלו) לא מבחינים בזה? האם ייתכן שנוח להם לעודד את הבינוניות שלו, כי הוא לא מאיים עליהם? א ו אולי יש כאן משהו שאני לא מצליחה להבין אותו? ועכשיו- באה הדילמה שלי, והופכת את הכל ליותר בעייתי. המנחה שלי הרי מכיר אותי. הוא יודע שאילו זה היה מישהו ראוי, הייתי באה עם העירוי ומחט נעוצה בידי מבית החולים כדי לשמוע אותו. להגיד שאני מוותרת - אומר שאני גם אומרת מה דעתי עליו. וזה כבר .. נראה לי.. עלול להיות יותר בעייתי. מה גם, שיש סיכוי שהוא עשוי להיות אחד הקוראים של הדוקטורט שלי. אז.... מה עושים? (ומה דעתך על הסוגייה שהעליתי על מומחיות והאדרתה?)
 

22ק ו ס ם

New member
הכוונה שלי היא לא שהוא לא איש גדול וחשוב

אלא שלא צריך להתרגש מזה בקשר לקורס. יכול מאוד להיות שהוא חוקר גדול אבל זה לא אומר שום דבר על היכולות שלו ללמד או שהקורס שהוא מלמד לא ברמה גבוהה או סתם משעמם. אם הוא באמת לא כל כך חכם כמו שעושים ממנו אז על אחת כמה וכמה לא הייתי הולך לקורס. נראה שהבעייה שיש לך יותר קשורה ליחסים הבעייתים שיש לך עם המנחה שלך. אם היחסים מספיק פתוחים הייתי פשוט שואל את המנחה מה דעתו על מה שהאורח מלמד, אבל צריך להתנהג בזהירות כי אם הוא אורח אישי שלו לא הייתי רוצה להעליב אותו.
 

I Was Hoping

New member
קודם כל הבריאות!

בסופו של יום ובסופו של דוקטוראט, ובעצם בסופו של כל דבר צריכה להישאר לך הבריאות שלך. ומאז שקצת גדלנו אנחנו מבינים, שאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו, ואת צריכה גם לזכור שאם אין אני לי מי לי. אין מה לעשות, את במקום הראשון יחד עם הבריאות שלך. אם המנחה שלך לא מבין את זה - פשוט חבל מאוד, אבל זה לא צריך לבוא על חשבונך. אם זה לא תורם לך ואף לוקח מהאנרגיות שלך - ותרי בלב שלם. הייתי גם נפגשת עם המנחה (שוב) לשיחת הבהרה בנוגע למה את יכולה ורוצה לעשות, ומה לא. תרגישי טוב, ושימי את עצמך במקום הראשון
 

LastFlowers

New member
אין התלבטות

הקורס לא תורם לך, ועקב בעיות רפואיות גם קשה לך לנכוח בו פיזית ==> לנטוש. שום הצטדקויות, שום לא נעים - אלה עובדות ולא תירוצים. המנחה שלך עלול לעקם את פרצופו? ובכן, בעיה שלו. אם הוא כל כך להוט שתהיי שם אזי הוא מוזמן לסור לשם בעצמו עם מכשיר הקלטה או לבקש מאחד הסטודנטים בקורס לעשות כן.
 
למעלה