מה דעתכם?

מה דעתכם?

שלום לכולם אני בת 25 וחבר שלי בן 27 אנחנו יחד שנה וכמה חודשים. אנחנו לא גרים ביחד עדיין אבל חושבים לעשות זאת בעתיד אני מאוד אוהבת אותו והוא מביא הרבה שמחה וכיף לחיים שלי וכיף לי לבלות איתו הבעייה היא שיש לנו השקפות שונות על זוגיות - אני חושבת שיש דברים שכל אחד בזוגיות עושה לבד והוא חושב שעושים הרבה ביחד. בדר"כ אין לי בעייה עם הביחד ואני מאוד נהנית אבל בזמן האחרון זה מחניק לי. לדוגמא הוא חיפש מנוי לחדר כושר מזה זמן מה ולא מזמן אני חידשתי את שלי, אז הוא נעלב שלא הצעתי לו שנרשם יחד (אני מבחינתי ידעתי שזה מקום יקר ולפי ההתלבטויות שלו ידעתי שהוא לא ישלם כזה סכום) הוא הרבה פעמים נעלב ממני על דברים כאלה. ואם לדוגמא אני רוצה לצאת עם חברות שלי והוא עם חברים שלו הוא לא רוצה שנתפצל הוא מעדיף לוותר לי ולבוא איתי או שאני אבוא איתו והוא יבוא איתי פעם אחרת. אני מאוד אוהבת שאנחנו ביחד עם חבים אבל זה בסדר גם לבוא בנפרד לפעמים.. לפני יומיים היה לנו ריב בו הוא אמר שהוא מרגיש שהוא מקריב הרבה יותר ממני ואני לא מתנהגת כמוהו. אני פשוט חושבת שזה לא הוגן שהוא מציב כזה רף גבוה של ציםפיות ומתאכזב שאני לא רוצה לעמוד בו ואח"כ נעלב זה כבר ממש נמאס ומתיש אותי שהוא כל הזמן נעלב ממני על דברים כאלה - לפי דעתי מכון כושר זה לא כ"כ חשוב שנעשה יחד - אז מה יקרה אם נהיה לחוד? הוא מבחינתו אומר שאני ממשיכה בחיים שלי מתוך נוחיות ולא עושה הרבה ויתורים כמוהו כדי שנהיה ביחד אני רוצה רק לציין שמבחינת ההרגשה שלי אני משקיעה במערכת יחסים המון אני סטודנטית ועובדת ואני באמת איתו כל זמן פנוי שיש לי ,אני עושה בשבילו דברים קונה לו דברים קטנים כשאני חושבת עליו ואני רואה את עצמי כבנאדם מאוד חם מפרגן ונותן אהבה ואני באמת באמת אוהבת אותו הוא בחור מקסים עם לב טוב והון רצון לתת האם מישהו פה נתקל במצב הזה? ויכול לייעץ לי איך אני ממשיכה?
 
../images/Emo42.gifלחוד בתוך הביחד

קודם כל אני חושבת שזה מצויין שאת עושה מין "עצור" כזה כדי לחשוב על העניין, ולא ממשיכה מכוח ההרגל עם הדברים כמו שהם. מידת הביחד ולחוד שכל אחד רוצה מאוד חשובה במערכת הזוגית, וכמו שתארת, יכולה להיות נושא שחוזר על עצמו בויכוחים ובצבירת תיסכולים משני הצדדים. אני חושבת שלמדוד כמה כל אחד מקריב זו משימה בלתי אפשרית, ולכן במצבים כאלו אני בעד לדבר על "מה אתה מוכן לעשות בשביל...". נסו לדבר על הנושא בהבנה ואהבה, ללא תוכחה ומדידת הקרבה. בשפה של רגש ומעשה -"לי חשוב....מה אתה מוכן לעשות כדי לכבד את זה?" וכמובן בהדדיות- "אני מבינה ומכבדת שחשוב לך...ואני מוכנה בשביל זה לעשות....". שהרי מבחינתך כל פעם שויתרת על בילוי עם חברות היא הקרבה ומבחינתו, כל פעם שהיית עם חברות בלעדיו זוהי הקרבה. מה דעתך? דבי.
 
למעלה